לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות גזילה · סימן שסט
אסור לקנות מגזלן וליסטים ולהנות מממונם ודינא דמלכותא כצד ובו י"א סעיפים:
א אסור לקנות שום דבר מהגזלן ואסור לסעדו על שינויו כדי שיקנהו שכל העושה דברים אלו ובי צא בהם מחזיק ידי עוברי שבירה שיתאמץ למסור עצמו לגזול יותר כיון שיודע מי שיקנה ממנו והרי זה עובר על ולפני עור לא תתן מכשול ולוקח ממנו מטלטלין דינו בלוקח מהגנב לענין מפורסם או שאינו מפורסם כא"ש לעיל בסי' שנ"ו.
ב אסור ליהנות בדבר הגזול ואפי לאחר יאוש דיאוש כדי לא קני כדאמרינן לעיל והוא שידע בודאי שדב' זה הוא הגוזל עצם כיצד ידע שהבהמה זו גזולה אסור לרכוב עליה או לחרוש בה גזל בית או שדה אסור לעבור בתוכה או ליכנם בה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואם דר בה חייב להעלות שכר לבעלים אם היתה עשויה לשכר גזל דקלי' ועשה מהם גשר אסור לעבור עלי וכן כל כיוצא כזה להרחיק מהם משום לפני עור וגו' ועוד כשלא יהיה לנו עסק עם הגזלנים יהיה זה סבה שהם בעצמם יפרישו מן העבירה אבל מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ועשה מהם גשר מותר לעבור עליו שזהו חוק למלך ואפי' שצוה המלך לעבדיו לכרות מכל א' ואחד דבר ידוע והלכי עבדיו יכרתו הכל מאחר מותר דדינא דמלכותא דכי הוא שאין העבד צריך לטרוח לגבות מעט מעט מכל אחד דעבד מלך מיך וא"צ לטרוח ואינהו דאפסידו אנפשייהו דאבעי להו למינקט מכילה ומשקל דמי וזה שנטל ממנו יגב' מכל אח' חלקו וכן אם הרס בתים ועשה דרך או חומה מותר ליהנות בה וכן כל כיוצא בזה שדין המלך דין ובאיזה מלך אמרו עיין בסוף רסי' אבל מושל אחר שעשה בן הרי הוא גזלן ובעל זרוע מיהו אם מסרו לרבים מותר ליהנות ממנו דרא הוי יאוש עם שינוי רשוות.
ג מי שהוחזק שהוא גזלן וממונו בא לו בגזילה אסור ליהנות ואם ידוע לנו שיש לו ממון שאינו גזול אפילו הוא מיעוט ממה שיש לו אע"פ שרוב ממונו גזול מותר לידנות ממנו דכיון דאיסור זה אינו אלא מדרבנן אזלינן ביה לקולא ותלינן ואמרינן האי מידי דיהיב ליה מאותו מיעוט שהוא דידי הוא עד שיוודע בודאי שדבר זה שהוא נותן לו הוא גזול בידו.
ד בני אדם שחזקתם שהם גזלנים וחזקת כל ממונם גזול מפני שמלאכתם מלאכת גזלנים כגון המוכסים והליסטים אסור ליהנות מהם שחזקת מלאכה זו שהוא גזול ואין מחלפין דינרין מהתיבה שלהם שהכל בחזקת גזילה אבל ממה שיש לו בבית או בשוק שלא בתיבת המוכסי' מותר להחליף מהם ואפי' מתיבתו אם הוא חייב לתת לו חצי דינר ואין לו אלא דינר נותנו לו ולוקח ממנו חצי דינר אפי' מתיבת המוכס מפני שהוא במציל מידו.
ה נטלו מוכסין את חמורו או כסותו ונתנו לו חמור או כסות אחר הרי אלו שלו מפני שאף אם גזלו מאחרים מסתמא שהבעלים מתייאשין מהם וגם אינו יודע בודאי שהוא גזול אצלו ועוד שהרי אינו נוטלו ממנו בחנם שהרי הוא כמוכרה לו בעד שלו לפיכך מותר ליטלו ממנו מ"מ אם ת"ח ותיק הוא ורוצה להחמיר על עצמו שלא ליהנות ממנו ד דשמא מממון גזול הוא יטלנו ויחזירנו לבעלים הראשונים ולא למוכם ואס ידוע לו שלא נתייאשו הבעלים ממנו יחזירנו להם בחנם.
ו בד"א שהמוכס כגזלן בזמן שהמוכם גוי או אפילו ישראל והוא מוכם העומד מאליו או אפי' עומד מחמת המלך ואין לו קצבה אלא לוקח מכל אדם מה שירצה אבל אם פסק המלך ליקח קצבה ידוע מכל אדם אפי' צוה שישראל יתן יותר מגוי מ"מ מקרי דכר קצוב לכל איש והעמיד מוכס ישראל לגבותו למלך אם ידוע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף ליקח יותר על מה שגזר המלך אין זה בדיקת גזלן משום דדינא דמלכותא דינא ולא עוד אלא שהמבריח ממכם זה עובר על לאו דלא תגזול מפני שהוא גוזל את המלך בן שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך גוי שהרי ק"ל דגזל הגוי אסור וכן אם ישראל קנה המכס מהמלך המבריח עצמו הרי זה גוזל את הישראל שקנאו וי"א אפילו ידוע שהישראל לוקח יותר מן הקצבה שקצב המלך מכל מקום אסור להבריח ממנו אותו דבר שהוא קצוב לו דהוי כגוזל מן הגזלן דאסור דאטו מפני שהוא עושה שלא כדין ולגזול יגזלו בני אדם חוקו היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים. אבל אם קנאו גוי מותר דהוו כהפקעת הלוואתו דשרי במקום דליכא חילול השם כגון שהיה דייב לאביו וטוען ליורש נתתי לאביך קודם שמת דלא ידע הגוי בהדיא דמשקר שרי ה"נ הוי הברחת המכס שמבריחו בלא ידיעתו וי"א דאפי' כמוכס ישראל אם לא קנאו לעצמו רק הוא גובה למלך אע"ג דאסור להבריח מכח דינא דמלכותא דינא מ"מ אם אחד מכריח המוכס הממונה מן המלך לא יכוף אותו ליתן דהוי כהפקעת הלוואתו דשרי מיהו אם יש בזה משום יראת המלך ודאי יכול לכוף אותו.
ז מלך ששם מס על בני העיר או על כל איש ואיש דב' קצוב לשנה או על כל שדה ושדה דבר קצוב או שגזר שכל מי שיעביר על דבר זה ילקחו כל נכסיו למלך או כל מי שימצא כשדה כשעת הגורן הוא יתן המס שעליה בין שיהיה הוא בעל השדה כן שאינו בעל השדה וכל כיוצא בדברים האלו אינו גזל וחוזר זה וגובה מכל אחד את המניע עליו בחוק המלך וישראל שגבה אותם למלך אינו בחזקת גזלן והרי הוא כשר והוא שלא יוסיף ליקח ולא ישנה ולא יקח לעצמו כלום ואם גוי הוא מותר לקנות ממנו.
ה וכן מלך שכעס על אחד מעבדיו ושמשיו מבני המדינה ולקח שדהו או חצירו אינו גזל ומותר ליהנו' בה והלוקחה מהמלך הרי היא שלו ואין הבעלים מוציאין אותם מידו שזה דין המלכים כולם ליקח ממון שמשיהם כשכועסי' עליה' והרי המלך הפקיע שיעבדו ונעשי' הצר זה או שדה זו כהפקר וכל הקונה אות' מן המלך זכה בה אבל מלך שלקח שדה או חצר של אחד מבני המדינה שלא כדינים שחקק הרי זה גזלן והלוקח ממנו הבעלים מוציאין מידו דקרקע אינה נגזלת ולעולם ברשות בעלים הם כללו של דבר כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו אינו גזל כלום שיקח מאיש זה בלבד שלא כדת הידוע לכל אלא חמס את זה ה"ז גזל ואם חקק דבר לבעל אומנות אחד או לבעלי משא ומתן א' כגון שחקק למלוי ריבית איזה דבר י"א דלא אמרי' ביה דינא דמלכותא דינא הואיל ואינו חקוק לכל. י"א דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא במסים ובמכסים התלויין בקרקע שאין למלך אלא הארץ שיכול המלך לומר לא יעבור אדם זה בארצי או לא ידור זה וזה בארצי אבל בשאר דברים לא. ויש חולקין וסבירא להוא דבכל דבר אמרינן דינא דמלכותא דינא והכי מסתבר שהרי הוא יכול לעשות בכל ארצו מה שירצה וכן הוא דינא דמלכותא וע"ל סימן שנ"ו סעיף ז'.
ט גבאי המלך ושוטריו שמוכרין שרות בשביל המס הקצוב שעל השדות ממכרה ממכר שגוף השדה היא של המלך אכל המס הקצוב שעל גולגולת כל אדם אינו מוטל אלא על גוף האדם עצמו ואם נטלו לו השדה ומכרוה בשביל המס שע הגלגולת ה"ז אינו ממכר אא"כ חקק המלך הדת להיות כן בכל ארצו וע"ל סי' ס"ח מדינא דמלכותא גם סימן ק"ז סעיף ב'.
י מלך שהיו דיניו שכל שלא יתן המס שעל השדה תהיה השדה לנותן המס וברח בעל שדה אחד מפני המס ובא אחר ונתן מס שעליה למלך ואכל פירותיה אין זה גזל אלא אוכל הפירות ונותן המס עד שיחזירנו הבעלים דהכי דינא דמלכותא דינא כדאמרן.
יא וכן מלך שגזר שכל מי שיתן ויפרע מס הקצוב בשביל חבירו ישעבד בחבירו שלא נתן המס ובא ישראל ונתן מס בשביל עני אחד ה"ז עובד בו באותה עני משום דינא דמלכותא דינא וכאילו היה עבדו שכיון שהוא נתן המס בעדו הרי הוא כאילו הוא מכור אצלו בעבד עברי שנמכר לו בב"ד לפיכך יש לו דין עבד עברי שאסור לעבוד בו עבודת עבד כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ מנעליו ישראל שהיה חייב לגוי והגוי מכר השטר לישראל אחר אע"פ שאסור לו לדון עמו בפני גוים מ"מ כיון דאתי מכח גוי דייני ישראל יפסקו לו גם כן לישראל זה מה שהיה הגוי מרויח בו בפני דייני גוים דהואיל וישראל זה בא מכחו הרי הוא כמוהו בכל מה שהיה יכול לזכות בפני דייני גוים שהוא דינא דמלכותא והמלוה על המשכון לישראל יכול למוכרה בכלות השנה משו' דהכי דינא דמלכותא לא אמרינן דינא דמלכות' אלא בדבר שיש לו הנאה למלך או שהוא לתיקון בני מדוגתו בענייני משא ומתן שביניה' אבל שאר דינים דיני הספורסמי' בינינו כגון שהם מכשירים עד אחד ואפי' הוא קרוב או פסול ואפי' אב על בנו ואח על אחיו כשר ביניהם וכיוצא בדברים אלו דיני פרטיים שבין ישראל לחבירו פשיטא שלא נדון בהם כמותם דאל"כ בטלו ח"ו כל דיני תורה וישראל וכן הנושא אשה במקום שדנין בדיני גוים ומתה אשתו לא יוכל אבי אשתו או שאר יורשיה לומר כל הנושא אשה על דעת מנהג המקום הוא נושא ונדון הדבר כדיני גוים כגון אם מתה בעלה יורשה או אינו יורשה וכה"ג דליכא בזה משו' דינא דמלכותא דהא פשוט בינינו הבעל יירש את אשתו דבר תורה חוץ משנה ראשונה ושנייה מתקנת קהלות שו"מ וכה"ג דלא אמרינן בהא דינא דמלכותא וגם לא אמרינן דינא דמלכות' אלא במלך שמטבעו יוצא באותן הארצו' והסכימו עליו שהוא אדוניהם והם לו עבדים אבל אם אינו מלך כזה הרי הוא כגזלן ובעל זרוע לכל דבר הוא ועבדיו ואין דינו דין.