לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות גזילה · סימן שסד
הנכנס לבית פלוני והוציא כלים או חטף מידו ובו ט' סעיפים:
א ככר אמרנו למעלה בסימן צ' דנגזל נשבע' ונוטל ומי שהעיד עליו שנכנס לביתו של פלוני בפניו ונטל כלים ואין ידוע כמה נתבארו משפטיו ג"כ שם.
ב אבל ראוהו עדים שנכנס לביתו של חבירו שלא בפני ב"ה ונטל משם כלי' אע"פ שהוציאם מגולים אע"פ שהבעל הבית הזה עשוי למכור כליו אם בא וטען ואמר דרך גזל לקחם ממני והלה אומר ברשותך באתי ולקחתים שאתה מכרתם לי או נתתם לי או בחוב שיש לי אצלך תפשתים אינו נאמן אפילו בשבועה שכל מה שהוא בביתו של אדם הוא בחזקת שלו ואין אדם יכול להוציא מהם אלא בראייה ומי שנכנס שם שלא בפני ב"ה ונוטל כלים משם ומוציאם בפני עדי' ה"ז בחזקת גזלן לפיכך מחזיר הכלים לב"ה ואין כאן אפי' עסק שבועה שהרי העדים ראו מה שגזל ואחר שיחזירם אם יש לו דין על כ"ה יתבע אותו בכל מה שיטעון עליו ויהי' הדין ביניהם
ג וכן אם היה שם עד אחד בלבד וב"ה טוען שגזלו ממנו והלה אומר לקוח הוא בידי או בחוב גביתיו ממך או שלי היה ופקדון היה אצלך הרי זה חייב להחזיר הכלי לבעליו בלא שבועה כמו שכבר אמרנו למעלה כל ששני עדים מחייבין אותו ממון עד א' מחייבו שכנעה והכא אלו היה ב' עדים היו מחייבים אותו להחזיר כמ"ש בסעיף הקודם והרי עד אחד מחייבו שבועה וכשהוא נשבע צריך להכחיש את העד וכאן הא אינו מכחישו וכיון שאינו מכחישו אינו יכול לישבע וה"ל מחוייב שבוע' שאינו יכול לישבע ומשלם לפיכך אם כפר ואמר לא נכנסתי או נכנסתי ולא נטלתי כלום הואיל ואין שם אלא ער אחד והוא הכחישו ה"ז נשבע שבועת התורה שלא לקח מביתו כלום ונפטר וע"ל סימן י"ב וי"ד.
ד וכן אם חטף לשון של כסף מיד חבירו בפני עד אח' ואמר אין חטפי ודידי חטפי ה"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע שהרי אינו מכחיש העד וחייב להחזיר.
ה חטף ממנו זהובים בפני עד א' והוא אומר אין חטפי ודידי חטפי ועשרים היו והגחטף מודה שלא היו יותר מך' ה"ז משלם העשרים שהודה אע"פ שאין העד יודע כמה חטף מ"מ הא יודע שזהובים חטף ונמצא שהוא מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע שהרי אינו מכחיש העד ומשלם.
ו אמר החוטף עשרים חטפתי ושלי הם והנגזל אומר מאה חטף ממני העשרים שמודה משלם. כדכתבתי טעמא בסעיף הקודם ועל השאר אינו נשבע אלא היסת ולא שבועת התורה של מודה מקצת שהרי הוא לא הודה כלום אלא שאמר דידי חטפתי ואע"ג ד דאמרינן לעיל סימן ע"ה סעי' ד' וסעי' ה' שאם בפר בכל ונתחייב במקצת על פי עדים שהעידו עליו במקצת או ע"י טענותיו שחייב שבועת התורה דמי להא דהכא דהתם מתחייב ודאי עפ"י העדים או ע"י טענותיו וה"ל כמודה מקצת ממש אבל הכא אינו מתחייב ודאי דשמא האמת אתו במה שאמר דידי חטפתי אלא שהתורה חייבתו לשלם המקצת משום שמחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ואין זה נקרא מודה כלל שאין כאן חייב ודאי.
ז נכנס לביתו של חבירו שלא בפניו ונטל כלים משם בפני עד אחד ואין העד יודע כמה וב"ה אומר עשרים כלים היו לי בביתי ולא מצאתי אחד מהם והגוזל אומר לא נטלתי אלא עשרה ואותם עשרה היו שלי חייב להחזיר אותם העשרה מפני שהוא מחוייב שבועה ואינו יכול ל' שבע ואע"ג שב"ה טוען ספק אפי' על אלו העשרה מ"מ חייב שבועה מפני העדאת העד המעיד ודאי אבל על השאר אין צריך לישבע אפילו היסת מפני שאין יכול לטעון לא העד ולא ב"ה על הגזלן טענת ודאי שהוא נטלן ואין לו עליו אלא חרם סתם.
ח הטוען את חבירו גזלתני מאה דינרין והוא אומר לא גזלתיך כלום נשבע היסת כדין כל הנתבע וכופר בכל ואם הודה שנטל חמשים משלם חמשים ונשבע שבועה דאורייתא על השאר כדין כל מודה מקצת ולא אמרינן כיון שהוא מודה שגזל חמשים הרי הוא גזלן ופסול לשבועה ושכנגדו ושבע ונוטל כיון שלא הוחזק גזלן בעדים שאין אדם משים עצמו רשע ופלגינן לדבוריה שחייב לשלם מה שהודה ועל מה שאומר שהוא גזלן אין אנו צריכין להאמין לו ומשבעינן ליה על השאר.
ט וכן הטוען לחבירו שנכנס לביתו וגזל ממנו כלים והוא אומר דרך משכון לקחתים בחוב שיש לי עליך וב"ה אומר אין לך בידי כלום אע"פ שהודה שמשכנו שלא ברשות הואיל ואין שם עדים שגזל ה"ז נשבע שיש לו חוב עליו וגובה חובו מן המשכן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר דאי בעי הוה אמר מעולם לא לקחתי ממך כלום מיהו כיון שהוא גובה חובו במשכון זה הוי כנשבע ונוטל וצריך לישבע בנקיטת חפץ כדין כל נשבע ונוטל וע"ל סימן פ"ט וצ' וצ"א.