אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות גזילה › סימן שסג

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות גזילה · סימן שסג

סימן שסב

הגוזל בהמה או עבדים והזקינו והדר בחצר חבירו שלא מדעתו ובו י"א סעיפים:

א גזל בהמה והזקינה אצלו הרי נפחתה אצלו פחת שאינו חוזר לקדמותו שהרי לא תוכל לחזור להיות ילדה וכן אם כחשה כחש שאינו יכול לחזור לקדמותו כגון חלאים שאין להם רפואו' תעלה או שגזל מטבע ונסדק שאינו יוצא בהוצא' מחמת סדקו גם הוא היזק שניכר או שפסלו המלך שאינה יוצאה בכל מדינותי' והרי ג"כ כמו מינכר הזיקו או שגזל פירות והרקיבו כולם או שגזל יין והחמיץ שנשתנה טעמו וריחו כל אלו אינם חוזרים לברייתן ויש בהם שינוי דמינכר והוי כמו שגזל כלי ושברו ומשלם כשעת הגזילה אבל אם גזל בהמה וכחשד כחש שאיפשר לחזור לברייתה או שגזל מטבע ונפסל במדינה זו והרי היא יוצאה במדינה אחרת שהיא תחת ממשלת מלך זו או שגזל פירות והרקיבו מקצתן או תרומה ונטמאה הרי אין הזיק זה ניכר בה וכן גזל חמץ ועבר עליו הפסח או בהמה ונעבדה בה עבירה או נפסל' ליקרב לגבי מזבח כגון רובע ונרבע או שהיתה יוצאת ליסקל כל אלו אין היזקין ניכר בנופ' אומר לו הרי שלך לפניך ומחזיר אותה בעצמה ונפטר גזל עבד והזקין אומר לו הרי שלך לפניך ומחזיר אותה בעצמה ונפטר אע"ג דעל גבי בהמה והזקינה אמרינן שמשלם כשעת הגזילה לא דמי בהמה מטלטלין היא וקנאה הגזלן וברשות דגזלן הזקינה לפיכך משלם כשעת הגזילה אבל עבדי כמקרקעי דמי דהוקשו לקרקעות בו התנחלתם אותם וגו' וא"כ בכ"מ שהוא ברשותו דמרי' קיים דקרקע אינה נגזלת וברשות דמריה הזקין לפיכך אומר לו הרי שלך לפניך וי"א מטבע אפילו פסלו המלך בכל מדינותיו אומר לו הרי שלך לפניך מפני שיכול להוליכו או לשלחו למלכות אחרת להוציא שם.

ב בד"א כשהחזיר הגזילה עצמה שיש כאן והשי' את הגזלה כעין שגזל אבל אם נשרפ' הגזילה או אבדה אפי' אחר שנאסר' בהנאה כיון שאינו בעין לא יוכל לקיים בה והשיב את הגזילה כעין שגזל ה"ז חייב להחזיר דמיה כשעת הגזילה.

ג הגוזל בהמת חבירו ועשה בה מלאכה כגון נשא עלי' משא או רכב עליה או דש בה וכיוצ' בזה מלאכה שאינ' מפחיתה אע"פ שעבר בלא תעשה דלא תגזול דזה נמי גזלן הוא אינו חיי' לשלם לו כלו' ואפי' היה לרבה באותו זמן לעשות בה מלאכתו ובטל ממלאכתו פטור שהרי לא הפסידה ולא הכחישה וכבר אמרנו כל הגילוי' אינו משלמין אלא כשעת הגזילה ואם אדם זה הוחזק לגזול או לעשות מעשים כאילו הרבה פעמים קונסין אותו אפי' בח"ל ושמין השכר או השבח שהשביח לעצמו ע"י בהמה זו ומשלם לנגזל דרך קנס.

ד התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכ' ולא בטלו ממלאכה אחר' פטור שנוח לו לאדם שלא ילמד עבדו דרכי הבטלה ואם בטלו ממלאכ' אחרת שהיה לו לעשו' לרבו באותו פעם משלם לו כפועל ואע"ג דגבי בהמה פטור הכא חיי' דעבדי כמקרקעי דמי ואינה נגזלת וליכא למימר גביה משלם כשעת הגזילה וכל מה שקנה העבד בכל מקום שהוא קנה רבו.

ה התוקף ספינתו של חבירו או שאר מטלטלין ועשה בה מלאכה וקלקלה אם אינן עומדין להשכיר אפי' אם נטלן על דעת שיתן מהן שכר דינו כגזלן כיון שאין דעת בעלים להשכירו הוי כמו שואל שלא מדעת דק"ל שהוא גזלן ואינו משלם לו אלא מה שקלקלה אפי' אם השכר היה יותר אם היה משכירו שכל הגזלנים אינן ומשלמין אלא כשעת הגזילה ואם עומדין להשכיר ונטלו זה שלא מדעת בעלים על דעת ליתן שכר אז תלוי ברצון הבעלים וידם על העליונ' רצו נוטלי' שכרו רצו נוטלין מה שקלקלה לא נטלה על דעת ליתן שכר אלא על דעת שאלה להשתמש בה בחנם דינו כגזלן דשואל שלא מדעת גזלן הוי ואינו משלם אלא מה שקלקלה וכ"ש אם נטל' על דעת לגוזל' שאינו משלם אלא כשעת הגזילה בד"א שעשה בה הגזלן מלאכה הוא בעצמו אבל אם השכירו לאחר אפי' שנכנס לה בתורת גזלנו' כיון דקיימא לאגרה השוכר מן הגזלן צריך ליתן השכירו' לבעלים שהרי עדיין לא קנאה הגזלן קניין גמור אלא להתחייב באונסים נמצא כשנוטל הגזלן השכר מן השוכר ממון הנגזל הוא נוטל וצריך להחזירו לו דאל"כ נמצא לפעמים הגזלן חוטא ונשכר ולקתה מדת הדין. ומה שהקשה כאן ר"י קארו בעל הב"י ז"ל וז"ל ובעיני יפלא פסק דין זה דכיון דק"ל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה מה לי עשה בה מלאכה בעצמו מה לי השכירה לאחד ואדרב' השכירה לאחר עדיף משום דאית בה שינוי רשות דשכירו' ליומיה ממכר הוא ומה שאמר החכם המרשי' דלקת' מדת הדין אינה טענה דהא עדיפה מיניה אשכחן שבח גזילה דגזלן הוי עכ"ל נ"ל דלא דמי שכירות לשבח גזילה דשבח גזילה מגופה היא וע"י טורח הגזלן אשבח ואיפשר לומר אם היתה ברשות הנגזל לא הוי משביחה כלל לפיכך הואיל וקנה הגזלן הגזילה שהיא ברשותיה לאונסין ה"ה נמי מאי דאשבח הגזילה וזהו מה שהקנתה לו התורה במה שאמרה והשיב בעין בעין שגזל אבל השכירות מעלמא אתי ולא ע"י טורח הגזלן נוכל לומר שבא השוכר ושכרה מן הגזלן אם היתה ביד הנגזל היה בא אליו השוכר ג"כ ושכרה ממנו או שהיה משכירו לאחרים וא"כ במה יקנה הגזלן השכירות כיון שעדיין לא קנה הספינה קניין גמור ודעת הנגזל ג"כ להשכירו בכל מקום שהוא ומה שאמר הב"י דהשכיר עדיף משים דאית ביה שינוי רשות אינו טעם דמה מו עיל שינוי רשות אם אין כאן יאוש לפיכך אמר המרשתי דלקתה מדת הדין אם לא יחזירו והכי מסתברא וכן נ"ל.

ו הדר בחצר חבירו שלא מדעתי אם אמר לו צא ולא יצא חייב ליתן לו כל שכרו משלם אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא. וגברא דלא עביד למיגר שהרי גילה לו שאין רצונו שידור בתוכו כלל ואפי' בחנם לפיכך שכרו מיהא צריך ליתן לו אם דד בו ואם דר בו סתם וזה לא אמר לו צא אם אותה חצר אינה עשויה לשכר א"צ להעלו' לו שכר אע"פ שהוציא את בעל הבית מן הבית בע"כ והוא בו אפ"ה פטור דה"ל זה נהנה וזה אינו חסר ואפי' הוה צריך להשכירו כבר ועכשיו ידוע שלא היה רוצה להשכירו בתר האי שעתא אזלינן ול"מ אם אין הדר בו דרכו לשכור דה"ל זה לא נהנה וזה לא חסר אלא אפי' שזה הדר בו דרכו לשכור מקום לעצמו לדור בו פטור שזה נהנה וזה אינו חסר פטור מיהו דווקא שכבר דר בו אבל לא יוכל לכופו לכתחלה שיניחנו לדור בו אע"ג דק"ל דכופין על מדת סדום במקו' שזה נהנה וזה אינו חסר ה"מ בדבר דאי בעי זה ליהנות בעצמו לא יוכל ליהנות וזה האחר יוכל ליהנות בו והרי לא יזיקנו ליה לפיכך כופין כגון יהודי שברח מעירו ולקח השר ביתו והשאיל ליהודי אחר ובא הבורח ותבע השכירו' מאותו היהודי שדר בו זה היה מעשה ופטרוהו אפילו להבא דאע"ג דהוי ההוא גברא דעביד למיגר הרי חצר זה לא קיימא לאגרא שאם יצא היהודי ממנו ישאילנו השר לגוי ונמצא זה נהנה וזה אינו חסר בכגון זה כופין אבל בכה"ג דאי בעי בעל החצר ליהנות ולהרויח להשכיר חצירו היה יכול אלא שאינו רוצה ליהנו' בעצמו אין כופין אותו לעשותו לחבירו בחנם ואם החצר עשויי' להשכיר אע"פ שזה הדר בו א"צ לשכור צריך להעלו' לו שכר שהרי חסדו ממון ואע"ג שזה לא נהנה שהיה מצא דירה אחרת בחנם ואין זה כמו גרמא שגרם לחבירו שלא היה יכול להשכירו לאחרים דלא דמי זה לגרמא דאין נקרא גרמא אלא כגון נועל ביתו של חבירו ולא דר בו שלא בא לידו כלום מחסרון של חבירו אבל הכא אע"ג שלא נהנה מ"מ השתא מיהא אכל מה שחבירו נפסד והוי כאילו גזלו ממנו אבל אם לא היה דר בו אלא שגזלו ממנו פטור מלשלם את השכירות דאע"ג שהפסידו את ממינו הא זה לא נהנה ואינו אלא גרמא בעלמא ופטור מלשלם השכירות ובזמן הזה ק"ל דסתם כל הבתים קיימין לאגרא שכן דרך כל הבעלי בתים בזמן הזה להשכיר בתיהם ואע"ג שעדיין לא השכירו כבר מעולם אמרינן עכשיו היה משכירו.

ז והא דאמרי' כשאין החצר עומד לשכור שאינו צריך להעלות לו שכר ה"מ שלא חסרו כלו' אבל אם חסרו אפילו דבר מועט כגון שהיה הבית חדש ולבן וזה השחירו וחסרו במה שהשחירו אף על פי שאין הפסד אותו שחרורית אלא דבר מועט מגלגלין על ידו לשלם את כל השכר כפי מה שנהנה יש אומרי' דווקא אם היה דרכו לשכור וי"א אפי' אין דרכו לשכו' וחסרו מעט צריך לשלם הכל לפיכך א' שיש לו בית כמו חורב' והסוחרים נוטים שם אהלים לסחורתן ונותנים לו דבר מועט לשכירות ובא אחר ובנה שם בנין ואין יד בעל החורב' משגת לפרוע לו בניינו א"א שיתן לו מה שהיו נותני' לו הסחורי' שכן חסרו אלא צריך ליתן לו כל מה שנהנה דהיינו כמה יתן אדם אחר בחורב' כזאת לבנו' עליה ומ"מ ביד בעל החורב' אם ירצה שיסתור אותו הבניין חייב לסתור אותו שלא עשו תקנת השבים בקרקע וגם הבונה אם לא ירצה ליתן יכול לסתור אותו.

ח י"א דהא דאמרינן דכשהחצ' אינו עומד לשכר א"צ להעלות לו שכר דהיינו דוקא שלא גילה הדר בו את דעתו שהיה רצונו ליתן לו שכר אם לא היה מניחו לדור בו בחצר אבל אם גילה בדעתו שאם לא הניחו לדור בו בחנם היה נותן לו שכר קודם שהיה יוצא ממנו צריך ליתן לו שכרו משלם.

ט י"א דהא דאמרינן דכשחצר אינו עומד לשכר אינו צריך להעלות לו שכר אפי' אם שכרו מאחר שהיה סבור שהוא שלו ונמצא שאינו שלו אינו צריך שיתן לו שכר ואע"ג שנכנס לתוכו על דעת ליתן שכר מ"מ ה"ל זה נהנ' וזה אינו חסר שפטו' ומה ששכרו הוי שכירות של טעות כיון ששכרו ממי שאינו שלו דכי היכי דגבי משכיר מקח טעית הוא ולא מחייב למיתב ליה מידי שהרי נתברר שאינו שלו לגבי שוכר נמי מקח טעות הוא וכמאן דלא אוגר דמי דכיון דכי אגר לאו ממאן דאי' ליה זכות' בגויה אגר לא משתעבד מכח האי שכירות לחד מינייהו ואפי' אם נתן השכירו' לזה ששכרו ממנו כיון שנתברר דבטעות יהיב ליה חייב להחזירו דמחילה בטעו' הוא ולא הוי מחילה.

י י"א שזה שאמרנו בחצר העשויה להשכיר חייב להעלות לו שכר אפי' אם שכרו מראובן ונתן לו השכר ונמצא שאינו שלו אלא הוא של שמעון צריך ליתן לשמעון שכרו והוא יחזור ויתבע מראובן מה שנתן לו ואפילו שכרו מראובן בפחות מכדי דמיו אינו יכול לומר לא נכנסתי בו אלא על דעת שלא לתן שכר יותר מזה אלא צריך ליתן לשמעון כל שכרו הראוי לו ויחזור ויתבע מראובן מה שנתן לו ואם שכרו מראובן בדמים יקרים ונמצא הבית אינו שלו אלא של שמעון אינו צריך לשלם לשמעון אלא כפי מה ששוכרים אחרים בית זה דהא שכירות שעשה עם ראובן בטעות היה ונתבטל וה"ל כאילו לא שכרו מעולם ולא נשתעבד באותו שכירו' לשום אדם ואפילו אם נתן כבר דמי אותו שכירות לראובן אין שמעון נוטל אלא כפי מה ששוכרים אחרים ומיהו אם כבר באו הדמים ליד שמעון והוא טוען שגם הוא לא היה משכירה בפחות מספיק' לא מפקינן מיניה השוכר בית מחבירו בזול והשכירו לאחרים ביותר ממה ששכרו הוא אם היה לו רשות להשכירו לאחרים בעניין שנתבאר לעיל סי' שי"ו המותר הוא שלו ואם לא היה לו רשות להשכירו המותר לבעלים האומר לחבירו דור בחצירי סתם מסתמא בחנם קאמר וא"צ ליתן לו שכר שנים שיש להם בית בשותפות והשכיר אח' מן השותפין את כל הכית שלא מדעת שותפו אין השוכר צריך לשלם כל השכר לאותו שהשכירו לו אלא נותן לו החצי וצריך לתת גם לשותף השני חלקו ואם נתן כל השכירות להראשון השני מוציא כל חלקו מהשוכר והוא יחזור על הראשון ויתבע ממנו חצי מה שנתן לו אבל אם לא שבר כל הבית רק חלק השותף שהשכירו לו לבדו אין צריך ליתן לשני כלום שהרי לא שכר בחלקו כלום.

יא כבר ידעת ממה שכתבנו פעמים שהגזלן קונה הגזילה בשינוי מעשה לפיכך אם גזל סמנים שצובעים בהן ודקינהו ושרינהו וצבע בהן קנאה בשינוי ומשלם דמיהם שהיו שוין בשעת הגזילה ואם גזל סמנים שרוין וצבע בהן צמר או דבר אחר שהוא שלו אין זה נקרא שינוי שהצבע היא לפניו מונחה על הצמר ואע"פ כן צריך לשלם לו דמי הסמנים שהרי הפסידן ולא יוכל להעביר הצבע מעל הדבר הצבוע בו להשיבה דלאבוד אזלא אם מעבירה ואם גזל צמר וסמנים שרויים מאיש אחד וצבע אותה הצמר באותם סמנים דעכשיו יכול לעשות השבה מעליית' שיחזור הצמר כך כמו שהיה צבוע והרי ממילא נתייקרה הצמר בשביל הצבע שעליה ונתפרע הנגזל הצמר והסמנים בהשבת הצמר הצבוע ומבעיא לן בגמרא אם הוזל הצמר הצבוע בעניין שאינו שוה אלא כמו שהיה שוה בהיותו לבן וא"כ כשיחזיר הצמר אפי' צבוע לא השיב אלא דמי הצמר שגזל כשהיתה לבן והנגזל תובע דמי הסממנין שאומר אם היית מחזיר לי הצמר בפני עצמו והסמנין בפני עצמן הייתי מוכר הצמר בשווייה כמו שהיא שוה עכשיו והסמנין הייתי מוכר ג"כ בפני עצמן או הייתי צובע בהן בגד ובגד צבוע הוא נמכר ביוקר ועכשיו הפסדתני דהא לא אשביח' בצמר ומיבעי' לן מי אמרינן יש שבח הסמנין ע"ג הצמר דחזות' מילתא היא והרי השיב הסממנין עם הצמר או דילמא אין שבח הסמנין ע"ג הצמר דחזות' לאו מילתא היא אלא נוי בעלמא הוא ואע"ג שהשיב לו צמר צבוע לאו הוי' השבה וצריך לשלם לו דמי הסממנין בפני עצמן שהרי הפסידן ולא איפשוט לפיכך אין מוציאין מן הגזלן מספק ואם תפש הנגזל לא מפקינן מיניה מספק דהמע״ה.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה