לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות גביית מלוה · סימן קד
דין בעל חוב מאוחר שקד' וגבה או מטלטלי ובו ט"ז סעיפים:
א כבר אמרנו בסי' ל"ט דשיעבודא דאורייתא בין במקרקעי בין במטלטלין לפכך מדינא מי שיש עליו בעלי חובות הרבה כל מי שקדם זמן קנין של שטרו הוא קודם לגבות בין בקרקע בין במטלטלין דמיד שהלוה לו נשתעבדו כל נכסי הלו' למלוה ואפילו מטלטלין ואע"פ שכבר אמרנו בסי' ס' סעיף א' שכיון שאין דעת המלו' סומכ' על המטלטלין הוי כאילו מחל על שיעבודו ה"מ לגבי לקוחות שלקחו אחריו או לגבי מ"ח המאוחר לו שכבר גבה המטלטלין וכמ"ש ג"כ בסי' זה סעיף ג' בע"ה וכל זה מן הטעם שכתבנו שם סי' מ' מפני שהמלוה חושש שמא ימכרם הלוה או יתנם למי שירצה והוא לא ידע למי מכרם או נתנם לכך מסלק דעתו מהם שלא יטרפם מהם אבל כשב' לגבות מן הלוה בעצמו כל מה שימצא ברשותו הרי הוא כשיעבודו שקד' לשאר בעלי חובות אפי' מטלטלין ואפי' אם הגיע זמן הפרעון של המאוחר קודם כגון שלוה מראובן בשטר בניסן וקבע זמן הפרעון לשנ' וחזר ולוה משמעון באייר וקבע לו זמן הפרעון לחצי שג' שזמן פרעון של האחרון קודם לזמן פרעון של ראשון ראשון שקדם זמן קנייתו הוא קוד' לגבות מן הלוה בעצמו בין במקרקעי בין במטלטלין ולגבות מן הלקוחו' או מב"ח מאוחר שקדם וגבה יש חלוק בין קרקעות למטלטלין דבמטלטלין אינו גובה מהם מן הטעם שאמרנו ובקרקעי אם קדם המאוחר וגבה קרקע אפי' הגבוה לו ב"ד בפני המוקדם ושתק אין זה מחילה על שיעבודו דסמך על שטרו וכל זמן שירצ' חוזר ומוציא מידו לפיכך בשבא המאוחר לגבות מגבין לו ואין הראשון יכול לעכב שאין מזיק לו גבייתי של זה שכשיבא זמנו לגבות יבא ויטרוף ממנו אבל בשבא המאוחר לגבות מטלטלין בב"ד יכול ב"ח הראשון לעכב שלא להגבות' בות' לו שהרי אם יגבה המאוחר שוב לא יוכל המוקד' להוציא ממנו בדין ואפי' אם אינו מבקש המאוחר לגבותם אלא שיהיו בידו עד שיגיע זמן של הראשון יכול לעכב פן יבריחם או יפסידם ודוקא להביאם בב"ד יכול לעכב אבל אם הלוה בעצמו נתנם למאוחר י"א שאין ב"ח המוקדם יכול למחות לו וכל זה במלוה בשטר אבל במלוה ע"פ אם קדם המאוחר וגבה אפי' קרקע מה שגבה גבה ואין המוקדם יכול להוציא ממנו כמ"ש טעמא לעיל סי' ל"ט סעיף א' כן נ"ל כל שיטה זו לדינא שבזה יתיישבו כמה סוגיית ושיטות מכמה פוסקים ודעות מחולפות הנאמרים בדין זה במאמרים סותרים אע"ג דסוגי' דדייני לא אזלא הכי את הנ"ל לע"ד כתבתי ואם גבה ב"ח המאוחר בינונית והניח זיבורית לב"ח המוקדם מה שגבה גבה דכיון שהניח זיבורית ביד ב"ח ודינו דבעל חוב מן התורה לגבות זיבורית יכול לומר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו ואפי' אם לא הניח לו מקום לגבות ומכר מה שגבה קודם שהספיק הראשון להוציא מידו אין המוקדם חוזר עליו דלאו בעל דברים דידיה הוא אפי' אם המעות עדיין הם בידו המוקדם אין לו שים שיעבוד לא עליו ולא על המעות אלא על הקרקע חוזר המוקדם על הלקוחות שקנו מיד המאוחר ששייבדו הוא ביד והם יחזרו עליו ואם מכרם לגוי ואין המורד יכול להוציאו מידו חייב המאוחר לשלם לו אפי' אין המעות של הקרקע בידו מדינא דגרמי וה"ה אם מכרם לאחר שלא יובל להוציאם מידו חייב הוא לשלם ליה מדינא דגרמי שהזיק שיעבודו של חבירו וכן אם הניח בעל חוב המאוחר מטלטלין ביד הלוה לבעל חוב המוקדם יכול לומר לו ג"כ הנחתי לך מקו' לגבות ממנו ומה שגבה גבה שלא אמרו שהב"ח המוקד' קוד' אלא במקום שב"ח המוקדם מפסיד חובו אם נאמר דב"ח מאוחר מה שגבה גבה.
ב בעל חוב שגבה חובו מבתי שמעון בכתב שלטון העיר שעשו הכרזה זמן א' אח"כ בא ב"ח המוקדם להוציא ממנו וטוען המאוחר כיון שלא ערער בשעת הכרזה הפסדת כחך כי מחלת אם היה הכרוז יוצא כל מי שיש לו זכות ושיעבוד על הקרקע זו יבא ויערער וכל מי שלא יבא ויערער עתה יבטלו זכיותיו אם נהגו כן דינא דמלכותא הוא ובטלו זכיותיו אבל אם הכריזו בסתם כל מי שיש לו זכות יבא ויערער לא בטלו זכיותיו למי שלא בא דבשביל השתיקה אין כאן מחילה ד דשמא לא היה נראה לו שיש לו מקום וזמן לבא באותה שעה ואם הכריזו שכל מי שלא יבא יאבד זכיותיו ובא אח"כ אחד ואמר שלא שמע ההכרז' טענתו טענ' ולא אמרינן לזה חברך חברא אית ליה שאין דרך העולם להקפיד על הכרזה כזו לשומה על לבו להגידה לאחרים אם אין לו עסק עם זה ומי יגיד לו. בעלי חופות שהיו חלוקין על נכסי לוה גוי שחייב להם כל אחד בפני עצמו וצוו להשכין או לעקל נכסי הלוה ולא ידעינן מי הקודם דבדיניהם הקודם לצוות או לעקל הוא זכה והעיד השוטר בדברי האחד אם מנהג הגוים לסמוך עליו נאמן ג"כ השוטר משו' דינ' דמלכותא וכן אם האחד גבה וטוען השני שלא כדין הגבוך כי לא היה חייב לך כלום הואיל וע"פ דינא דמלכותא גבה מה שגבה גבה.
מטלטלין אין בהן דין קדימה לענין שאם קרם המאוחר וגבה אין מוציאין מידו כמ"ש פעמים ולא עוד אלא שאם עמד הראשון ותפשם ממנו ב"ח המאוחר שקדם וגבה מוצי' אות' מידו בב"ד כיון שכבר זכה בהם מדינא הרי הם שלו מיהו אם תפש אחד מהם שטרות אפי' המוקדם אין תפישה מועלת בה שהרי עדיין היא ברשות הלוה למוחלו וגם אין שייך לומר דין קדימ' על השיעבוד שבו אלא יחלוקו החוב. עבדים הם כמטלטלין ואין להם דין קדימה כמו במטלטלין אע"ג דבכ"מ אמרינן עבדים הם כקרקעות משום דהוקשו להם שאני ענין קדימה שאין הב"ח סומך אלא על הקרקעות שאין יכולין ליאבד ולזוז ממקומן אבל על העבדים שיוכלו ליאבד לא סמכא דעתיה כמו במטלטלין לפיכך אין בהם דין קדימה י"א שבדבר שאינו עתה בעול ועתיד לבא אח"כ לא שייך ביה דין קדימה אפי' עודנו ביד הלוה עצמו ואם קודם שבא הדבר לעולם נשבע הלוה לתת אותו לב"ח המאוחר צריך לקיים שבועתו וע"ל סי' צ"ט סעיף ב'.
ד לו הוציא שטר על ראובן וקודם שהזמינו לדין שלח הדיין וסגר חנותו ואח"כ הוציא שמעון שטר מוקדם לשל לוי אין סגירות החנות מחמת לוי נקרא גבייה דנימא ב"ח מאוחר מה שגבה גבה ושמעון נשאר בדין קדימתו והו' גובה קוד' ללוי שאין נקרא גביה להיות מה שגבה גבה אלא א"כ שמו ב"ד המטלטלין ונתנום ליד המאוחר ב"ד שעקלו מעות של ראובן שביד שמעון מחמת שחייב ללוי ועבר שמעון ונתנן לראובן ע"ל סימן פ"ו סעיף ד'.
ה שעבד לו מטלטלי אגב קרקע יש להם קול כמו בקרקע ששיעבד ודינם כקרקע ואם קדם המאוחר וגבה מה שגבה לא גבה ומוציאין מידו והוא שנתברר בעדים שאלו המטלטלין שגבה המאוחר היו ביד הלוה קודם שלוה מהמאוח' אבל אם לא נתברר כן בעדים מחזיקין להו בלוה ולוה וקנה דק"ל דיחלוקו משום שחל שיעבודם בבת אחת עליהם בעת שקנה אות' ובכל דבר שחל השיעבוד בבת אחת אם באו לב"ד יחד לגבות יחלקו ואם קדם אח' מהם אפי' המאוחר מה שגבה גבה דבזה אמרינן בל הקודם זכה. ואם קדם המאוחר וגבה מעות אין מוציאין מידו שהרי מטבע אין בו סימן שיוכלו העדים להעיד על אלו המעות שראו אותם עצמם ביד הלוה והוו להו כמו לוה ולוה באגב וקנה שזכה התופש בין אם הוא ראשון או אחרון ואם איפשר הדבר להתברר בעדי' זכה הראשון והכל לפי ראות עיני הדיין שקשה מאד לברר במעות שאלו המעות עצמן ראו ביד הלוה.
ו הא דבמקרקעי שייך קדימה דוקא כשהיו ביד הלוה קודם שלוה שחל שיעבוד הראשון עליהם מיד בעת שהלוה לו אבל אם קנאם אחר שלוה חובות הרבה אע"פי ששיעבד לכל אחד מהם מה שעתיד לקנות אין בהן דין קדימה שבשעה שקונה אותם חל עליהם שיעבוד כולם בבת אחת וכל הקודם וגבה זכה אפי' הוא אחרון.
ז לוה וכתב לו מה שאני עתיד לקנות יהא משועבד לך ואח"כ קנה שדה ואח"כ חזר ליה מאחר השדה משועבד לראשון שתכף שקנהו חל עליו שיעבודו של ראשון והוא קודם לגבות ואפי' גבה המאוחר טורפ' ממנו וכן הדין אפי' היו ק'.
ח היו עליו בעלי חובות הרבה כולם ביום א' או בשעה אחת במקו' שכותבין שעות אין בהן דין קדימה וכל הקוד לגבות זכה בין מקרקעי בין מטלטלי ואפי' יש עדים שלוה מזה תחלה וכתב ומסר לו ואח"כ לוה וכתב מסר לאחר אפ"ה אין בהן דין קדימה לפי שאין שיעבוד השטר חל אלא משעה שמוכיח מתוכו דהיינו מסוף היום ובסוף היום הא חל שיעבוד כולם בבת אחת ואין בהם דין קדימה לטרוף ממשועבדים וכ"ת מבני חרי מיהא גימא ממי שלוה תחלה זכה ליתא דכיון שזמנו של שטר אינו ניכר מתוך השטר הוה לי' כמלוה ע"פ ומלוה על פה לית בה דין קדימה.
ט ראובן היה חייב לשמעון ולוי ויהודה ושמעון הוא מוקדם לכולם ומכרו ב"ד שדותיו של ראובן להגבות לשמעון חובו מפני שהוא מוקדם ואין בנכסי ראובן אלא כדי לפרוע לשמעון לוי ויהודה אינן יכולין לטרוף מאותן הלקוחות שקנו נכסי ראובן מן הב"ד כדי לפרוע לשמעון בטענה שיאמרו לוי ויהודה הרי אינו מוקדמין לאלו הלקוחות שכיון שהב"ד מכרו שדה זו כדי לפרוע לשמעון כל זכות שיש לשמעון על שדה זו יש להם ללקוחות אלו שאף שלא הגבו גוף הקרקע לשמעון וגם שמעון בבר נסתלק מראובן כל שמכרו ב"ד מחמת גביית חוב שמעון הרי הו' כאילו זכות שיעבודו של שמעון קיים על קרקע זו לפיכך כשימכרו ב"ד יכתבו ללוקח שמכרו לו כדי לפרוע לשמעון מחמת חוב כך וכך שהיה ראובן חייב לשמעון בשטר זמנו כך וכך אבל אם הלוה בעצמו מכרו כדי לפרוע לבעל חוב המוקדם אפי' כתב לו כן בתוך השטר בעל חוב מאוחר בא וטורף מן הלוקח דלאו כל במיניה דלוה להפקיע שיעבודו דב"ח המאוחר וע"ל סי' קי"א סעיף ה'.
י שטרות שזמן כולם יום א' או שעה א' במקום שכותבין שעות ובאו כולם ביחד לגבות וכן בעלי חובות כל א' מהם קודם לזמן חבירו ובאו כולם ביחד לגבות מטלטלין או ממקרקעי שאין בהן דין קדימה כנון שקנאן הלוה לאחר שלוה מן האחרון שבהם שחל שיעבודם בבת אחת ואין בנכסים כדי שיגבה כל א' מהם חובו מחלקים ביניהם כיצד חולקין אם כשיתחלק הממון הנמצא על מניינם יגיע לפחות שבהם בשיעור חובו נוטל כל א' בשיעור חוב הפחות שבהם ואם יש יותר חוזרים הנשארים מבעלי חובות וחולקים ביניהם בדרך הזה כיצד היו שלשה דחובות של זה ק' ושל זה קק' ושל זה ש' אם היה כל הנמצא ש' נוטלים בל א' ק' וטעמא דבשיעבודא בל נכסי הלוה משיעבדי' לכל א' מבעלי חובותיו הילכך אם לא היו לו אלא ג' מאות היו כל הש' משועבדים לבעל המאה כמו שהיו משועבדים לבעל הש' וכן לבעל המאתים היו כל הש' משועבדים במו לבעל הג' מאות דלעולם אפי' צעד דינר א' כל נכסי הלוה משועבדין למלוה וכיון ששיעבודם שוה נוטלים בשוה וכן אם יש כאן בנמצא פחות מש' חולקים בשוה נמצא שם יתר על ש' נוטלין כל אחד מאה ונסתלק שיעבוד ונשאר שיעבוד הנותרים במותר שוה עד כדי חוב המאתים על זה הדרך כיצד נמצא שם ת"ק או פחות ולקים ש' בשוה ויסתלק הא' בעל הק' חוזרים השנים וחולקים הקק' או הפחות בשוה ויסתלק השני נמצאו שם ת"ר או פחות חולקים ש' בשוה ויסתלק בעל הק' וחוזרים וחולקים הקק' בין השנים ויסתלק בעל הקק' ונותנין הק' הנשארין או הפחות לבעל ועל דרך זה חולקים אפי' הם ק' כשיבאו לגבות באחד.
יא בכל מקים שאנו אומרים בזה יחלוקו או שזכה הראשון הזוכה בנכסים צריך לישבע תחלה שעדיין לא נפרע הוא שחובו אפי אם יש לו נאמנות בשטרו דלא שייך נאמנות במקום שחב לאחרי' דלאו כל כמיניה דלוה להאמינו על אחרי'.
יב מי שהוציא שני שטרי חובות על אחר שנעשו ביום אחד מסכים אחד ואפי' אותם העדים עצמם החתומים על חתומים גם על השני ה"ז גובה שניהם וא"א שניהם נעשו על הלואה אחת דחזקה עדים לא חתמו על חוב אחר שני פעמים אפי' ביום א'.
יג מלוה כשטר ומלות על פה מוקדמת י"א מלוה ע"פ קודמת לגבות מבני חרי דק"ל שיעבודא דאורייתא וכיון שעדים מעידים דמלוה ע"פ קדמה מ"ל בשטר מ"ל בלא שטר ג"ל והוא שיעידו העדים ג"כ שידוע להם שעדיין לא נפרע ואם לאו יוכל בעל השטר לטעון שמא נפרע ואפי' בשבוע' לא יטול בעל המלוה ע"פ אם אין לו עדים שלא נפרע ויש חולקים ואומרים אפי' יש לו עדים דכיון דמלוה ע"פ אין לו קול למה יפסיד בעל השטר והכי מסתבר אבל מלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה ע"פ מאוחרת דכיון שנשתעבדו נכסיו למלוה ראשון שוב אין מלוה על פה מפקעת שיעבודא.
יד מלוה שלא מצא נכסי' ללוה ליפרע מהם חובו אלא מה שנתנו לו על תנאי שאמרו לו ואחריך לפלוני דק"ל ירד הראשון ומכרם אין לשני אלא מה ששייר ראשון דוקא מכרם שאינם בשעת מותו ברשותו אין השני יכול לטורפם מן הלקוחות אבל אם שעבדם ועדיין הם בידו של ראשון ומת פקע שיעבודו ונוטלם השני לפיכך אם בא המלוה בחיי ראשון להפרע מנכסים אלו יכול השני למחות ואין הבית דין מגבין אותו מגוף הנכסים ארא מהפירות בלבד מת הראשון ובא בעל חוב לגבות מנכסים אלו אין מגבין לו כלום אפי' עשאו אפותיקי אלא הרי הם של שני.
טו שנים שהלוו לגוי בזה אחר זה ואין בנכסי הגוי כדי לזה ולזה וכשבא ראובן המוקדם לגבות שטרו קרן וריבית טען שמעון ריבית שעלה מזמן שהלויתי לגוי לא תגבה עד שאגבה אני קרן חובי לפי שלא חל חוב הריבית מזמן השטר אלא בכל יום הוא מתרבה אין בדברי שמעון כלו' דכיון שמשעת השטר חייב הגוי עצמו כל הריבית שיעלה על מעותיו חל עליו השיעבוד משעה שקבלו עליו כל הריבית.
טז לוה שאין לו ממה לפרוע ונפל דבית עליו ועל א' ממורישו כגון אביו או אחיו ובני הלוה אומרים אבינו מת ראשון וירש את מורשיו בקבר והורישו לנו ואין לבעל חוב ליטול ממנו כלום שהרי אין ב"ח נוטל בראוי והמלוה אומר המוריש מת ראשון ונמצא שזכה הלוה בנכסים מחיים ובעל חוב גובה מן היורשים הנכסים בחזקת היורשים ועל הבעל חוב להביא ראיה שהמוריש מת ראשון ואם אין לו ראיה לא יטול כלום מאותם הנכסים.