לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות גביית מלוה · סימן קב
מאיזה קרק' מבין החוב לבעל החוב ובו ה' ס':
א מדין התורה המלוה גובה מן הזיבורית מדכתיב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה שכיון שהתורה צותה שהלוה בעצמו יוציא את העבוט אין ספק שהוא בעצמו לא יביא אלא את הפחות שבכלים ש"מ דדינא הכי איתא שחייב המלוה ליטול הפחות שבנכסי הלוה והוא בקרקע הזיבורית אלא שחכמים תקנו שיתן לו מן הבנונית שלא לנעול דלת בפני לוין לפיכך כשיבא ב"ח ליפרע מן הלוה מקרקעות מגבין לו את חובו מן הבינונית שבנכסי הלוה דבשלו הן שמין כגון שאם היתה לו עידות ובינונית וזיבורית אפי' אם הבינונית שלו היא טובה בעידות של שאר העולם מגבין לו ממנה וכן אם יש ללוה שדה שהיא בינונית לכל אדם ואצלו היא עידית ששאר שדותיו הן גרועות ממנה אין ב"ח גובה הימנה דגבי דידיה ו' עידית הוא.
ב היו לו שלש או ארבע שדות בינונית לא יכול המלוה לומר תן לי משדה פלונית שהיא חביבה עלי אלא ברשות הלוה הוא ליתן מאיזה שירצה דהא הוא יוציא את העבוט כתי' מה שהוא רוצה יתן מן המטלטלין ה"ה נמי כשמגבה קרקע יתן מה שהוא רוצה. ואם חפץ המלוה בזבורית ואומר לו תן לי זיבורית טפי פורתא שמעון לו דהא מן התורה כן הוא אלא דלטובתו תקנו לו מן הבינונית והשתא דקאמר לא בעיג' לתקנת טובתי שומעין לו ונוטלה כזולא דהשתא לא כיוקר דלקמיה פי' שהיא עתה בזול ועתידה להתייקר ואמר ליה הלוה אם חביבה היא עלי' קח אתה כיוקרא דלקמיה אין שומעין לו וצריך ליתנה לו בזולא דהשתא שלא תנעול דלת בפני לווין דא"ל אילו הוו לי זוזאי אי גבי הוינא שקילנא כזולא דהשתא ובשביל שמעותי בידך תכופני לקחת אותה כיוקרא דלקמיה לכך אין שומעין לו ונותנו לו כזולא דהשתא.
ג ואם אומר תן לי עידית בציר פורת' אין כופין אותו ליתנה אפי' כיוקרא דלקמי' דסגי ליה שהעלוהו מדיני' מדרג' אחת דהיינו מזיבורית לבינונית אבל שתי הדרגות אין מעלין אותו מזיבורית לעידית דבהא ליכא למימר אלו הוו זוזאי גבו כו' דמשום הא לא מימנע להלוות דלא שכיח כ"כ למצא עידית לקנות אפי' ה"ל זוזי לפיכך לא ימנע עצמו מלהלוות בשביל זה אם אין ללוה אלא עידית אינו יכול למוכרם ולקנות בינונית להגבות לב"ח אלא מגבין לו מעידית שיש לו ונ"ל דיליף לה הכי כיון שהתורה אמרה בהשבת העבוט לא תשכב בעבוטו וכל דיני דהשבת העבוט על כרחך בדבר שהוא שלו קמיירי דאי בשל אחרים שקנהו עכשיו למה הצריכה להשיבו לו משום במה ישכב וגו' הא עכשיו קנהו ובמה שכב כבר ישכב גם עתה אלא ע"כ בשלו קמיירי וא"כ מה שאמרה תורה הוא יוציא לך את העבוט ג"כ בעבוט שהוא שלו קמיירי שצריך ליתן לו ולא שיקנה מאחרי' לתתן למלוה שלו ולא עוד אלא אפילו יש לו עידית במקומו ובינונית במקום אחר אינו יכול לומר שיטול מהבינונית שיש לו במקום אחר אלא צריך ליתן לו מעידות שבמקום הבעל חוב שכל זה שמעינן מדכתיב הוא יוציא אליך את העבוט החוצה דמשמע ממה שיש לו אצלו בביתו יוציא לך הן רע הן טוב ולא ממה שיש לו במקום אחר אא"כ אין לו כלום בביתו ויש לו במקום אחר ודאי צריך ליקח מה שיש לו במקום אחר כן נ"ל טעמא דדין זה.
אין לו אלא עידית או בינונית או זיבורי' יקחנה כמו שהיא מצוייה אצלו יש לו עידית ובינונית יתן לו בינונית יש לו עידית וזיבורית לא יתן לו אלא זיבורית שהרי הוא אצלו עכשיו בינונית דהא בשלו הן שמין וה"ה אם יש לו בינונית וזיבורית שנותן לו מן הזיבורית שהוא אצלו בינוניות בד"א שלא היו לו לא בשעת ההלואה ולא בשעת פירעון שדות אחרו' אבל אם בשעה הלואה היו לו עידית ובינונית וזיבורית ועכשיו בשעת הגבייה אין לו עידית שמכרה צריך ליתן לו מן הבינונית שבידו אע"ג דעכשיו אצלו היא עידית וק"ל בשלו הן שמין מ"מ כיון שבשעת ההלואה היתה זו בינונית שלו ונשתעבד' למלוה מה לנו שמכר הוא את העידית הא שיעבודיה דמלוה על זו השדה היתה מתחלה ולא פקעה בשביל מכירתו העידית.
ה היו לו בשעת הלואה עידית בינונית וזיבורית והתנה עמו לפורעו מהעידית הכל לפי התנאי דתנאי שבממון קיים ואם היו לו עידי עידית ועידית ובינונית וזיבורית והתנה עמו לתת לו מן העידית ובשעת גבייה נפסדה העידי עידית ולא נשארו לו רק עידית ובינונית וזיבורית הרי עידית שלו קיימא עכשיו במקום עידי עידית ואינו פורע לו אלא מן הבינונית שלו ולא אמרי' כבר נשתעבדה לו העידית דכיון דגביית ב"ח בבינונית אינה אלא מתקנ' חכמים כמ"ש הולכין בה לקולא לנתבע ואמרי' מה שנתרצ' מתחלה לתת מעידית לא היתה דעתו לתת לו אלא מדרגה השניי' שיש לו בשדותיו ממעלה למטה ועכשיו שעידי עידית נפסדה נותן לו ג"כ ממדרגה השנייה שיש לו עכשיו בשדותיו ממעלה למטה והיא הבינונות דמזליה דמלוה גרמה נ"ל.