לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות גביית מלוה · סימן צח
סדר גביית החוב והמבק' זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו ובו י"א סעיפים:
א סדר גביית החוב כך הוא כשהמלוה מוציא ש"ח מקויים בראוי אומרי' ללוה שלם אפי' שחה כמה שנים ולא תבעו א"א מחל לו כיון ששהה כ"ב שנים ולא תבע ואפילו שמענו שנתייאש מהחוב לגמרי ואמר וזו חסרון כיס אינו יאוש ואפילו ראה המלוה שבת' הלוה כל נכסיו לבניו ולא כת' למלוה רק קרקע כל שהוא ושתק אפ"ה לא אמרינן דמחל דאמרינן לא איכפת ליה במה שעושה הלוה כי שיעבודו לא יכול להקנותו לאחרים ואפילו אין ש"ח יוצא מתחת ידו אם החייב מודה שהיה חייב לו אלא שאומר ע"י טעמים הללו שכתבנו ודאי מחלתו לי אינה טענה.
ב מ"מ צריך הדיין לעשות דרישה וחקירה בשטרות ישנים שמוציאין אות' בפניו למה לא תבעו עד עתה אולי יתברר לו צד רמאות כדי להוציא הדין לאמתו.
ג ואין יורדין לנכסי הלוה עד שיודיעוהו תחלה אם הוא בכאן או במקו' קרוב וטעמ' משום דנכסוהי דבר איניש אינון ערבאין ביה וק"ל המלוה ע"י ערב לא יפרע מן הערב תחלה. ואם טעה הדיין והוריד המלוה לנכסי לוה קודם שיודיעהו מסלקין אותו.
ד טען הלוה ואמר שטר זה אע"פי שנתקיים בפניכם אני אביא ראייה דמזוייף הוא ואבטלנו ויש לי עדים במקום פלוני הם פלוני ופלוני אם נראה לדיינים שיש ממש בדבריו קובעין לו זמן להביא עדיו וסתם זמן הוא ל' יום ואם נראה להם שאינו בא אלא בעלילות דברים ובטענות של דופי אומרים לו שלם ואח"כ אם יש לך ראיה יחזור, ואם היה המלוה אלם ושמא לא יוכל להוציא מידו מניחין ביד שליש.
ה קבעו לו זמן להביא ראייה ולבטל השטר והגיע הזמן ולא בא ממתינן לו עוד שני וחמישי ושני לא בא כותבין עליו נידוי וממתינין לו בנידויו צ' יום ל' קמאי לא נחתינן לנכסיה דאמרי' קא טרח בזוזי דניזוף ליה מיצעי לא נחתינן לנכסיה דאמרינן דילמא לא אשכח למיזף וקא טרח ומזבין. בתראי נמי לא נחתינן לנכסיה דאמרינן לוקח גופיה קא טרח בזוזי. שלמו צ' יום ולא בא מתירין לו נידויו וב"ד כותבין לו אדרבתא על נכסיו ופי' אדרבת' פסק דין שירד המלוה לתוך נכסי הלוה ולישלם בחובו מיהו אין כותבין אדרבתא מיד אלא ששולחים תחלה ומודיעין לו והוא שודא קרוב לב"ד יום א' ויש מי שאומר ב' ימים ואם היה רחוק יותר על זה לא הטריחו חכמים להודיעו. .
ו בד"א דמשהינן ליה צ' יום דאמר אתינא' אתינ' פי' שהוא נשמט לומר עתה אבא ואביא ראייה ואבטל השטר אבל אם מורד ואומר איני רוצה לבא לב"ד כותבין עליו אדרכת' מיד בין על קרקעותיו בין על מטלטלין שלו וכל זה מיירי בהלואה דלהוצאה ניתנה דצריך למיטרח אזוזי אומר לאשתמוטי איכון עד דהוו ליה זוזי אבל אם התביעה הוא על פקדון דלאו להוצא' ניתנה ולא שייך לומר אשתמוטי אפילו אם אומר עתה אבא ולא בא אין ממתינין לו כלל אלא אם לא יבא כותבין עליו אדרכתא על נכסיו מיד.
ז זה שאמרנו שאם לא בא בסוף התשעים יום כותבין אדרכת' היינו דוקא על הקרקעות שלא יוכל המלוה להבריחם אם יבא זה ויפסול השטר יחזירו לו קרקעותיו אבל על המטלטלין אפילו אחר תשעים יום כל זמן שהוא אומר עתה אביא ראיה ואבטל השטר אין מורידין המלוה למטלטלין שלו שמא יפסידם ויביא זה ראיה ויבטל השטר ואז לא ימצא מה ליטול מן המלוה. ואפילו אם יש למלוה קרקע שיכול הלוה לחזור וליקח ממנו בשביל המטלטלים שיקח ממנו שלא כדין חיישינן שמא תתקלקל בענין שלא יוכל לפרוע. מיהו אע"ג דלא כתבינן אדרכתא על מטלטלין יהבינן להו ביד שליש שלא יפסיד אותם הלוה ויהבינן ליה זמן הראוי לב"ד ואמרי' ליה אי מרע לשטרא בגו ההוא זימנא לחיי ונחזיר לך המטלטלין ואי לא מרע ליה בגו זימנא יהבינן להו ליד המלוה.
ה וכן בקרקעות אם המלוה אלם ולא יוכל הלוה להוציא מידו הקרקעות אחר שיפסול שטרו מאחרים את האדרכת' עד שיודיעו ללוה אפילו אם הוא במקום רחוק הרבה עד שצריך לשהות עד י"ב חדש לילך שיירא לשם ולבא אבל טפי מי"ב ירחי שתא לא משהינן ליה.
ט כיצד כותבין האדרכתא אם לנכסי' בני חורין הורידוהו כותבין איש פלוני נתחייב לפלוני בדין כך וכך ולא נתן לו מעצמו וכתבנו לו אדרכת' זו על שדה פלוני שלו ואח"כ שמין לו ג' באותה שדה כנגד חובו ומכריזין עליה כפי מה שיראו עד יפסקו המוסיפין ומורירין אותו בחובו לחלק ששמו אותו וקורעין שטר החוב אם היה שם שטר. ואם לא היו נכסי' בני חורי כותבין האדרכתא כך איש פלוני נתחייב לפלוני כך וכך בש"ח שבידו ולא נתן לו חובו ולא מצינו נכסי בני חורין וכבר קרענו לשטר שהיה לו עליו ונתננו לפלוני רשות לדרוש ולחקור ולהיות ידו נטויה על כל הנכסים שימצאו לו וכל הקרקעו' שמכר מזמן פלוני והלאה יש לו רשות לגבות חובו מהכל ואחר שכותבין אדרכת' זו הולך המלוה ומחפש אם מצא לו נכסים בני חורין שמין לו מהם מצא לו נכסים משועבדי' מאחר זמן שטרו טורף מהם וקורעין שטר האדרכת' וכותבין לו שטר הטירפא. כיצד כותבין. איש פב"פ זכה בדין לטרוף בדין בחוב שפלוני חייב לו שהוא כך וכך בשדה פלונית שלקחה פלוני בכך וכך מזמן פלוני וכבר קרענו האדרכתא שהיה בידו והרשינוהו לטרוף מזה בכך וכך ואחר שכותבין הטירפא לטרוף מורידין ג' בקיאין לאותה שדה ושמין לו ממנו בשיעור חובו מהקרן וחצי השבח וטעמא יתבאר לפנינו בע"ה למה אין גובין אלא חצי השבח ומכריזין עליה ל' יום כדרך שמכריזין על נכסי יתומים שיתבאר בע"ה בסימן ק"ט ואח"כ משביעין את הלוה שאין לו כלום אם הלוה הוא עמנו במדינ' וגם משביעין את הטורף בנק"ח שלא נפרע חוב זה ולא מחלו ולא מכרו לאחר ואח"כ מורידין אותו לנכסי הלוקח בשומ' שלו וכותבין הורדה וכיצד כותבין אחר ששמנו לפלוני בשומא שהיתה בידו והכרזנו ל' יום כראוי והשבענו את זה הטורף ואת הב"ח הורדנוהו לשדה פלוני' להיות משתמש בה כדרך שאדם משתמש בקניינו. ומאימתי אוכל הטורף הזה פירות שדה זו משפסקו ימי י ההכרזה. ואם יש טעו' באדרכתא אינו אוכל פירו' אפי' מיום ששלמה ההכרזה. כל אדרכת' שאין כתוב בה קרענו לשטר הלואה אינה אדרכתא וכל טירפא שאין כתוב בה קרענו לאדרכת' אינה טירפא וכל שומא שאין כתוב בה קרענו לטירפא אינה שומא. יא כיצד כותבין אדרכתא על נכסי יתומים יתבאר בסי' ק"ע.