לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות גביית חוב מן היתומים · סימן קיב
אין ב״ח טורף ממה שקנה ובו ה' סעיפים:
א אין ב"ח טורף ממשעבדי אא"כ היו הנכסים ללוה בשעה שלוה לו ומכרם או נתנם אח"כ אבל אם קנאם אחר שלוה ומכרם לא נשתעבדו לב"ח ואינו גובה אות' מהלקוחות ומיהו בעודן ביד הלוה גובה מהם אע"פ שקנאם אחר שלוה דמשועבדים לו כל מה שיש בידו כמ"ש לעיל בסי' הקודם ואם שעבד לו מתחלה כל נכסיו שקנה ושיקנה אז חל השיעבוד גם כל מה שיקנה אח"כ ותכף שיקנהו חל שיעבודו לפיכך אם קנה אח"כ ומכר ב"ח גובה ממנו דשיעבודו קדים ודוקא שפירש לו בפירוש וכתב דאקנה אבל אם לא כתב לו דאקנה לא וי"א כיון דק"ל אחריות טעות סופר הוא בכל מה שראוי להשתעבד אמרינן טעות סופר הוא ואפילו דאקנה נמי אם לא כתבו מעות סופר הוא מיהו אם כתב לו בכתב מקצת אחריות ולא פירש לו דאקנה י"א דלא אמרינן עוד טעות סופר הוא דהואיל ופירש קצתן מה שכתב כתב ומה שלא כתב לא כתב.
ב ואם לא כתב לו דאקנה ומכר נכסיו אחר שלוה והמלוה בא לטרוף מהלקוחות בטענה שאלו הנכסים הוי ביד הלוה כשהלוה לוה והלוקח טוען לאחר שלוה קנה ומכר י"א שעל המלוה להביא ראי' שהיו אלו הנכסים ביד הלוה בשעת ההלואה שהמלוה הוא המוציא שרוצה להוציא מן הלוקח שהוא מוחזק בה' ועוד המלוה ספק אם חל שיעבודו עליהם אם לאו אין ספק מוציא מידי ודאי והמע"ה וי"א שאם יש עדים שהלוה קנה קרקע זו ומכרה צריך המלוה להביא עדים שקנאה הלוה קודם שיעבודו שכיון שיש עדי' שקרקע זו קנה היא בידו ואינו מוחזק בה מאבותיו אמרי' השתא הוא שקנאה ועל המלוה להבי' ראי' אבל אם יש עדים שהלוה היה מוחזק בה ושהיתה שלו אלא שאינם יודעים אם בירושה מאבותיו באה לידו או אם קוויה היא בידו צריך הלוקח להביא ראיה שהיא קנויה בידו ואז אמרינן דעכשיו הוא שקנאה ואע"פ שהמלוה טוען טענת ברי והלוקח טענת שמא כיון שהלוקח מוחזק וזה בא להוציאו מידו עליו להביא ראיה ואם אין ללוקח עדים שקנויה היא בידו בית דין מעמידין אותו על חזקתו ונאמר שהיתה שלו ושל אבותיו מעולם והסברא הראשונה היא עיקר שאין רוב העולם יורשים קרקע מאבותיהם ולמה מסתמא נעמידנה בחזקת אבותיו.
ג וכן בנותן מתנה מנכסיו שהיום ולאחר מיתה ולא נודעו הנכסים שהיו לו באותה שעה שהיורש ודאי מוחזק והמקבל מתנה ספק על המקבל מתנ' להביא ראיה שהיו אותם נכסים בידו בשעת מתנה וי"א שאם לא נודע שקנ' נכסי' אחר כך הכל בחזקת מקבל מתנה דמסתמ' אמרינן שהנותן ירש' מאבותיו והרי ודאי היו בידו באותה שעה. ולפי' המסקנא הסבר' הראשונה היא עיקר כמ"ש במלוה.
ד ב' מלוין שהוציא כל אחד שטרו ואין כתוב בשום א' מהם דאקנה ואין הנכסי' מספיקין לחובות שניהם וטוען המוקד' בי כשלוה ממנו כבר קנה הנכסי' והרי כולם משועבדי' לו תחל' והמאוחר טוען שלאחר שלוה משנינו קנאם והם משועבדים לשנינו בשוה לכל א' החצי ואין עדים בדבר והכא אין שום אחד מהם מוחזק בנכסי' לפי המסקנא שאמרנו בשני הסעיפי' הכמוכי' דלא אמרינן מסתמא ירש נכסיו מאבותיו והם בספק קנוים הוי דינא הכא הכי החצי שמודה המאוחר למוקדם יקח ראשונה דבאותו הספק הוא ודאי מוחזק ע"פ הודא' המאוחר ובחצי השני יד שניה שוה בו בספק והוה ליה בין שניה' ממון המוטל בספק וחולקין אותו החצי השני אא"כ יש עדים למוקדם שהיו ברשות בשעת ההלואה.
ה ראובן שלוה בשטר ולא כתב למלוה דאקנה וקנה נכסים לאחר ההלואה ומת והיתה לו בת וירשתו ועמדה ונשאת אין המלוה גובה מן הבעל ממה שהכניסה לו אשתו באותן הנכסים אף על גב דאם לא נשאת היה גובה ממנה היינו משום דעדיין יורשת היא ועומדת במקום מורישה כדכתיבנא לעיל סי' קי"א סעיף כ' אבל כשנשאה הבעל בנכסי אשתו בלוקח חשוב ואינו גובה מן הלקוחות.