אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות גביית חוב מן היתומים › סימן קיא

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות גביית חוב מן היתומים · סימן קיא

סימן קי

דין מלוה בשטר גובה ממשעבדי והמלוה על פה ובו כ"ד סעיפים:

א כבר נתבאר טעמא במה שקדם שהמלוה את חבירו על פה הואיל ואין לו קלא אינו גובה ממשועבדים אלא ממה שימצ' ביד הלוה דהיינו בני חורין אבל אינו טורף לא מהיקיחו' שקנו ממנו ולא ממקבלי מתנות שנתן להם אבל מכל מה שימצא בידו בין קרקע בין מטלטלים אפי' קנאם אחר ההלואה גובה ממנו שהכל משועבד לו מן התורה דכתי' האיש אשר אתה גושה בו יוציא אליך את העבוט וגומר אבל המלוה בשטר טורף מהלקוחות וממקבלי מתנות שקנו ושקבלו ממנו קרקע אחר ההלואה דשיעבודיה קדים ואית ליה קול והיה להם ליזהר שלא לקנות אפי' אם אינו מפורש כן בשטר שיטרוף אמרינן הסופר הוא שטע' שלא כתבו שזה ודאי לא הלו' לו מעותיו בלא אחריות דלא שדי איניש זוזיה בכדי אם לא שפי' בפירש בשטר שהלוה לו על תנאי שלא יטרוף מהלקוחות ולא ממקבלי מתנה שאז תנאו קיים ואינו טורף מהם שבל תנאי שבממון קיים והקדשות שהקדיש הלוה אחר שלוה הרי הם כמשועבדים.

ב אם קדם המכר או המתנה להלואה דבר פשוט הוא שאינו טורף מהם מיהו אם יש הוכח' שלא נתכוין במכר ובמתנה אלא להבריח' מבעל חוב גובה מהם אע"פ שקדמו להלוא' שהרי לא כיון זה להקנות להם אלא להבריחם כמו שנתבאר לעיל סי' צ"א שהמתנה בטלה ובעל חוב גובה ממנה אפי' אם היא מלוה על פה ואפילו קדמה להלואה.

ג מתנה שנתנ' ללוה על תנאי שלא יחול עליה שום שיעבוד לא חוב ולא כתובה שקדם למתנה זו וגם לא יחולו עליה להבא התנאי מועיל ולא יגבה ב"ח מהם שהנותן יכול להטיל במחנה איזו תנאי שירצ' וכמו שיכול להתנו' ע"מ שלא תמכו' נה ולא תמשכננה כך יכול להתנו' ע"מ שלא יגבה ב"ח אפי' בחוב שנתחיי' כבר אע"ג דכת' ליה דאקני הרי לא קנה אותו לשיעבוד זה שאינו יכול לקנות אלא מה שהנותן רוצה ליתן לו ואם היה הב"ח טורפו א"כ לא נתקיים התנאי ונתבטל המתנה מעיקר' והדר' למרה ונמצא שהוא לוקח ממון אחרים בחובו הילכך לא יגבוהו ב"ד ממנו וישאר ביד המקבל ודוקא הנותן יכול להתנות כן שנותן ע"מ שישתייר זה הבח בידו אבל הקונה קרקע והתנה עמו המוכר על מנת שלא יחול עליו שום שיעבוד אינו מועיל וב"ח גובה ממנה שהמוכר מוכר כל כחו ולא יוכל לשייר אצלו כלו' שאם משייר אינו מכר.

ד ודוקא מקבל מתנה מאחרים על תנאי שזכרנו אין הבעל חוב גובה ממנה אבל בן שקבל מתנה מאביו על תנאי כזה ואין לו בן אחר לא מהניא ליה תנאי זה אלא בחיי אביו אבל לאחר שמת האב בעל חוב גובה ממנ' כיצד ראובן שנותן מתנה לבנו ע"מ שלא יחול עלי' שום שיעבוד לא הי' לו בן אח' כל זמן שראובן חי תראו קיי' מטעם ששיי' ראובן לעצמו כח בקרקע זו שאם יבא ב"ח של בנו לגבות הקרקע שתתבטל המתנה למפרע ותחזו' הקרקע עליו ואם לא נתקיי' דתנאי נתבטל המעש' כאילו לא נעש' ואותו כח ששייר ראובן לעצמו בקרקע פשיטות ראובן ולא הגיח אלא אותו בן זכה הבן באותו כח ששייר אביו לעצמו וכשב' בעל חוב לטורפה נתבטלה המתנה מכח אותו תנאי וחזר לבן מכח השיור שירש מאביו וה"ל כלוה ואח"כ קנה דמשתעבד משום דכתב ליה דאיקני הלכך כ"ח של הבן גובה הקרקע בחובו בין בחובו שלוה אחר מות אביו בין בחוב שלוה בחיי אביו אבל אם יש לאביו בנים אחרים שמועיל התנאי אפי' אחר מות אביו לשאר אחיו דהא קרם הוא לקחת שדה זו בראש מכח מתנ' אביו בלא חלוקה ואחר כך חלק עם אחיו וא"כ אם יבא הב"ח לגבות חובו ממנ' אחר מיתת אביו הרי תתבטל המתנה למפרע ותחזור ליורשים עולם לחלקה בשוה וא"כ לא יגבה הב"ח ממנה אלא בשיעו' החלק שהיה מגיע על זה אם היו חולקין אות' כל היורשים והשאר יטלו היורשי' ואותו חלק מיהא גובה על כל פני' שיאמר לו הב"ח תתבטל המתנה והחזיק בחלקך מכח ירושה והחזר המותר לאחיך נ"ל.

ה מי שיש עליו חובו' הרבה ומכרו ב"ד קרקעותיו בדי לפרוע לבעל חוב המוקדם אין שאר בעלי חובות יכולין לחזור על הקרקע ולהוציאה מיד הלוקח מטעם שהם קדמו למקחו והזה הוא לגבייהו מאוחר דאמרי' שיעבוד אותו הב"ח המוקד' שפרעו לו מאלו המעות אותו השיעבוד עדיין חל וקיים על קרקע זו כיון שהב"ד מכרוה כדי לפורעו יש כח לב"ד להשאיר השיעבוד על הקרקע אבל אם מכרה הלוה בעצמו כדי להגבות את החוב המוקדם יכולים שאר בעלי חובות לטורפה מן הלוקח שאין ללוה כח שישאיר השיעבוד על הקרקע וע"ל סימן ק"ד סעיף ט'.

ו אפוטרופוסי יתומים שמכרו נכסי היתומים לאחדים והאפוטרופוסים בעצמם יש להם שאר חוב על מוריש' לא אטרינן דאחריות דנפשייהו קבילו עלייהו ואע"פ שהם מוקדמים ללקוחות אלו מחלו על אחריותם של אלו הנכסים אלא חוזרים וטורפים מן הלקוחות בחובם.

ז בעל חוב מוקד' שבא לגבות ויש כאן עוד ב"ח מאוחר ואין בנכסי לוה לפרוע יותר מפרי חובו של ראשון ולא ישאר לפרוע לשני חובו אין מורידי' המוקדם להנכסים עד שישב שבועת המשנה שלא נפרע כלום בחובו כדין טורף מן הלקוחו' שצריך לישבע ה"נ טורף מן השני וצריך לישבע אע"פ שיש לו נאמנות בשטרו אין הנאמנות מועיל אלא נגד הלוה בעצמו או יורשיו אבל לא נגד הבעל חוב המאוחר דלאו כל כמיניה דלוה להאמינו על בעל חובו המאוחר וחיישינן לקנוני'. מי שנמחק שטר חובו וכתבו לו ב"ד שטר אחר כדינו וכן מי שהלו' את חבירו מלוה על יפה ונתחיי' לו בדין ולא היה לו מה לפרוע וכתבו לו מעשה ב"ד אם טורפים מהלקוחות נתבאר בסי' ע'.

ה בד"א דב"ח טורף ממשעבדי כשאינו מוצא ביד הלוה בני חרי לגבות חובו מהם אבל אם מצא ביד הלוה בני חרי לגבות אפי' הם זיבורית לא פשעו הלקוחות שיוכלו לומר לו הנחנו לך מקום לגבות ממנו ולא יטרוף ממשעבדי לא שנא אם הם לקוחות או מקבלי מתנה לפיכ' אם נתן הלוה מתנה לאחרים וכתב להם בשטר אחד או שכיב מרע שאמר כן בצוואתו מאתים לפלוני ושלש מאות לפלוני וארבע מאות לפלוני ואין בנכסיו כדי שיספיק לכולם דהוי דינ' שאין אומרים כל הקודם בשטר זכה דאמרינן ודאי לכול' נתכווין ליתן ביחד הואיל וכתב' בשטר אחד אלא שאין אדם יכול להוציא שני דברים כאחד אלא חולקין נכסים לתשעה חלקים ויקח בעל המאתים זוז שני חלקי' ובעל השלש מאות זוז ג' חלקים ובעל הד' מאות זוז ד' חלקים אם יצא עליהם שטר חוב גובה מכולם ובפי החלוקה יפרע כל אחד וא' מחלקו אבל אם אמר מאתים זוז לפלוני ואחריו שלש מאות זיז לפלוני ואחריו ארבע מאות זוז לפלוני כל הקודם בשטר או בצוואה זכה תחלה בחלקו לפיכך יצא עליהם שטר חוב גובה מהאחרון דבשעה שזכו הראשונים בחלק' היה חלק האחרון עדיין בני חורין ואם אינו מספיק גובה משלפניו ואם אינו מספיק גובה משלפני פניו י"א בד"א דוקא בשלא חלק להם חלקים שוים שהוצרך לדבר או לכתוב לכל א' מה שיתנו לו לחלקו אבל אם היה מחלק להם חלקים שוים מאתים לזה ומאתים לזה כיון שלא כללם יחד ואמר שיתנו לשנים אלו ד' מאות זוז או לשלשה כך וכך זוזי שיחלקו ביניהם שוה בשוה ואמר מאתי' לזה ומאתים לזה כו' ודאי להקדימו במתנה תחלה קמיכוין שיזכה הוא תחלה לפיכך אפילו אם לא אמר ואחריו לפלוני אם בא ב"ח גובה מן האחרון ואפילו תפש כל אחד מטלטלין מוציאין מידו ונותנין למוקדם ויש חולקין ואומרים שאין אחד מוקדם אלא כשאמר או כתב ואחריו.

ט ראובן צוה מחמת מיתה ליתן מנה לשמעון ומכרו היורשי' כל הנכסים שלא מצא שמעון לגבות מנה שלו גובה מן הלקוחות ואין היורשים יכולין לומר כבר נתננו לו כיון ששטר הצוואה יוצא מתחת ידו ולא חיישינן נמי לקנוניא שמא נתנו לו ומוציא מן הלקוחות כיון שכתב הצוואה בידו.

י יורשים שמכרו בנכסי אביהם יש להם דין משועבדי' ואין בעל חוב טורף מהם אם יש בני חורין של אביהם ואם לא השאירו בני חורין בנכסי אביהם ורוצי' לסלקו בקרקע שלהם כבר נתבאר בסימן מ"ז סעיף ג'.

יא ואם מכר הלוה קרקע שוש לו בעירו ויש לו קרקע בני חורי בעיר אחרת ב"ח טורף מהלוקח שבעירו ואינו יכול לומר לו הנחתי בני חורין לגבות מהן כיון שאינו בעירו שגם הלוה בעצמו לא היה יכול להגבות למלוה מנכסי' שיש לו בעיר אחר' דמסתמא לא סמך המלוה כשהלוה לו אלא על הנכסים שבעירו ולא עדיף האי גברא דאתי מחמתיה וכת' מורי מהרמא"י ז"ל וז"ל מיהו הכי לפי ראות הדיינים כי אם אין היזק למלוה במה שגובה בעי' אחר' לגבות שם טבני חרי גובה שם עכ"ל וטעמא דמסתבר היא וברור הוא דאם לגבי מלוה שוה הוא לגבות שם כמו כאן למה נטרוף מלקוחות לא הוי אלא מדת סדום נ"ל.

יב הניחו הלקוחות בני חדי ביד הלוה ונתקלקלו ב"ח טורף מהלקוחו' דהא מ"מ שיעבודו כדקאי קאי ודוקא נתקלקלו אבל לא נתקלקלו אלא שאינו יכול לגבות מהם מחמ' פשיעתו' שפש' בעצמו כגון שסילק שיעבודו מהם ולק' בקניין שלא יגבה מהם איהו דאפסיד אנפשיה ואינו גובה מהלקוחות שיאמרו לו הנחנו לך מקום לגבות ממנו ואת הוא דאפסידת אנפשך.

יג וה"ה אם לא נתקלקלו אלא שאנסן אנס אינו טורף ממשועבדים שיאמרו לו הלקוחות הנחנו לך מקום לגבות ממנו והרי שלך לפניך ואי משום האגם מצויין הם בעלי זרוע ליפולן וסופך לגבות חובך. מיהו אם נשתמר הלוה ולא יוכל לגבות ממנו בדיניהם חוי כנתקלקלו בידו וטורף ממשעבדי י"א דה"ה אם הניח הלוה יתומים קטנים שלא יוכל לגבות מהם הוי כנתקלקלו ויש חולקין דהא סופן שיגדלו ויגב' חובו. לוה שבא למכור קרקעותיו לגוי שלא יוכל המלוה לטרוף אח"כ חובו ממנו ובא המלוה למחות ביד הלוה שלא למכור לגוי י״א שאינו יכול למחות בידו כמו שאינו יכול למחות כשמוכר מטלטלין אע"פ שלא יוכל לטורפן ה"נ הכא שיאמר לו הלוה אני יש לאל ידי פורעך עדיין קודם שיבא זמנך מ"מ הלוה לא טוב עשה בעמיו שמזיק שיעבודו של חבירו וכתב מורי מהרמא"י ז"ל שאם נראה לב"ד לפי ראות עיניהם שלא יהיה לזה מקום לגבות אח"כ יכולין למחות למען הציל עשוק וגו' וע"ל סי' ע"ג סעיף י'.

יד אפילו הגיע זמן הפרעון ונתרשל המלוה מלתבעו חובו וליפרע מבני חורין ואחר זמן רב אישתדיפו הבני חורי אין זה נקרא פשע בעצמו וגובה ממשעבדי שכל אדם יודע בעצמו עתו ושעתו אימתי יתבע חובותיו.

טו ואם יש כאן שנים או שלשה לקוחות שקנו ממנו כאחד ואין אחד מהם קודם לחבירו ובא בעל חוב לטרוף גובה מאיזה מהם שירצה כל חובו ואינו צריך ליקח חצי שדה מזה וחצי שדה מזה דלא עדיפי מגברא דאתו מחמתיה שלא היה יכול להגבותו חצי שדה באן וחצי שדה באן מיהו אם קנו הלקוחות שדות הרבה מן הלוה שיכולין להגבותו כל אחד שדה שלם יגבה מכל אחד שדה ולא יגבה כל חובו מאחד.

טז אם הלוקח שקנה מהלוה מכרו לאחר והאחר לאחר אפי' עד מאה ובא בעל חוב לטרוף מלוקח האחרון אינו יכול לומר לו למה לא תבעת חובך מהראשון כמו שכתבתי סעיף י"ד דכל אדם יודע עתו ושעתו אימתי יתבע חובותיו שלפעמים אינו רוצה לתבוע מפני שהלוה אלם ולפעמים המלוה אדם עשי' ויש לו שטרות הרבה ואינו זוכר לכולם עד שיזדמן לידו וכה"ג יקרה שבא לידי עיכוב בתביעת חובותיו.

יז לוה שמכר נכסיו וחתם המלוה על שטר המכיר' לא הפסיד בשביל זה זכותו וטורף מהלקוחות שיוכל לומר לו השני נוח לי והראשון קשה ממנו ולכך חתמתי כדי שיבא השדה ליד השני ויהא קל לי להוציאו ממנו.

יח ראובן קנה בית משמעון ולוי היה לו שטר על אותו בית וגם לוי היה במעמד כשקנה ראובן הבית ולא יוכל לומר לא ידעתי כשקנהו ראובן כי היה במעמד ולא הוציא שטרו וגם ראובן סתר הבית ובנה בו ומינה את לוי על הבנין ואח"כ הוציא לוי את שטרו לא איבד את זכותו בשתיקתו מן הטעמים שכתבתי בסמוך.

יט לוה שלוה ואח"כ נתן נכסיו במתנה ע"מ להחזיר אם הם קרקעות שקנה קודם שלוה או שקנאם אחר שלוה והוא כתב למלוה דאקנה אין מתנתו כלום דכבר חל עליה שיעבוד המלוה וזכה המלוה בנכסיו בשביל חובו שקדם למתנה ואם המתנה קדמה להלואין ונתנ' לזמן ידוע זכה המקבל במתנה עד שיגיע זמנה ואם נתנה לו במתנה ע"מ להחזיר בסתם ולא פירש לו באיזה זמן יחזירנה לו ואח"כ לוה כשם שהמקבל יכול לדחות ללוה לזמן מרובה בע"כ שיכול לומר לו אחזירנו לך לאחר זמן ואקיים תנאי וכן יכול לדחותו בכל פעם כך הוא דוחה למלוה הבא מכחו אך המלוה יכול לכופו מדר' נתן כשירצה להחזירה שלא יחזירנה אלא לו ולא לנותן.

כ אע"ג דלא כתב דאקנה אם קנה והוריש גובה ממנו דיורש במקום מוריש קאי.

כא ראובן הלוה לשמעון על פה ושמעון הלוה ליהודה בשטר. ומכר יהודה כל נכסיו ובא ראובן לטרוף מלהקוחות שקנו מיהודה מכח שטרא שיש לשמעון על יהודה שחייב יהודה לראובן מדר' נתן הדין עם ראובן אע"פ ששמעון היה יכול לטעון לראובן פרעתיך אין הלקוחות שקנו מיהודה יכולין לדחו' ולומר פרוע אתה משמעון ואין שמעון נאמן עלינו בהודאתו שהוא עוש' קנוניא עלינו לפי שסוף סוף צריכין לפרוע לשמעון וראובן שהוא מלוה של שמעון טורף מהם הואיל ושמעון מודה שהוא חייב לו. כבר ידעת דק"ל מי שנושה בחבירו וחבירו בחבירו גובה מלוה הראשון מן הלוה האחרון מדר' נתן לפיכך ראובן שהלוה לשמעון ולא היו לו לשמעון נכסים אלא שטרי חובות על אחרים לא מבעיא בעודן בידו שעודנו חי שראובן גובה מהם אפי' לא שיעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי וא"צ לעשות לו בהם שום הקנאה לא כתיבה ולא מסירה אלא גובה אותם מדרבי נתן דכי היכי דבעלי חוביו של שמעון משועבדין לו משועבדי גם לראובן מדרבי נתן אלא אפילו מת הלוה ונפלו השטרות לפני יורשים גובה מהם לא מבעיא אם נעשו השטרות שיש ללוה הראשון על בעל חובו קודם שלוה הוא מהמלוה שלו שיש לנו לומר תכף שנשתעבד היא להמלוה שלו נשתעבדו גם הם עמו מיד כיון שהיו משועבדין לו באותו פעם אלא אפילו נעשו השטרות שיש ללוה הראשון על ב"ח שלו אחר שלוה הוא מהמלוה שלו ואפילו קנו בעל חוביו של לוה נכסים אחר שלוה הראשון מהמלוה שלו גובה מהם ומיורשים מדרבי נתן דלאשר אשם לו קרינן ביה.

כב ואם מכר הלוה שטרי חובות שלו או נתנם לאחר או שבעלי חוביו מכרו מטלטלין אחר שלוה הוא מהמלוה רואים אם יש בשטר שיש למלוה על הלוה וכן בשטר שיש ללוה על בעלי חוביו שיעבודא דמטלטלי אגב מקרקעי אז יש בהן דין קדימה אפי' לגבי שטרות שמכר הלוה דכיון שהקנה לו מטלטלי אגב מקרקעי גם השטרות קנויי' לו שהם בכלל המטלטלין והשיעבוד שבשטר הוא של המלוה מדר' נתן והוי כאילו הקנה לו השטר באיהו וכל שיעבודא דאית ביה וכן מטלטליהן של בעלי חוביו של לוה משועבדין למלוה שלו מכחו כיון שהוא קודם למכירה שמכרו הם אבל אם מכר הלוה השטרי חובות שלו או נתנ' לאחר קודם שלה הוא מהלוה שלו אע"ג שכשלוה אח"כ מהמלו' שלו עדיין היה בידו כדי למחול החוב של אותו השטר דהא ק"ל המוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול לא קרינן ביה לאשר אשם לו דר' נתן דלא אלי' שיעבודיה דר' נתן ב"כ לשעבד לו הכח של המחילה וכן אם מכרו הבעלי חובות של הלוה מטלטליהם קודם שלוה הלוה מן המלוה שלו אע"ג דבשלוה הלוה מן המלוה שלו עדיין היה בידו כח לטרוף אותן המטלטלין מן הלקוחות מחמת קנין האגב שיש לו בשטר מ"מ לא אלים שיעבוד דר"נ כ"כ שיהיו משועבדין לו אפי' אותן המטלטלין כיון שגם המלוה אינו קונה אותם בסתם שיעבוד שיש לו על הלוה אלא ע"י קנין אגב דלא אלים קנין אגב כ"כ לשעבד כח אגב אחר שכבר יצא מרשות הב"ח דה"ל אגב דאגב ולא קנה. משא"כ בקרקע שאינה נגזלת ואינה יצאה מרשות בעלה לעולם.

כג אם היו ללוה הראשון ב' מלוי' שהלוו לו ובאים כאחד לגבות מבעלי חובות שלו אם הלוה הלוה הראשון לבעלי חובותיו בשטר לאחר שלוה משניהם שאז חל שיעבוד שניהם על בעלי חוביו בבת אחת דהיינו בשעה שהלוה להם יחלוקו ואם תפש א' מהם זכה בתפישתו דכיון שאין להם דין קדימה זה על זה יש בהן דין דכל הקודם לזכות ע"י תפישה זכה ואם היו חובותיו של הלוה קודם שלו משניהם או קודם שלו' מהאחרון אחר שלוה מן הראשון, וכתב לראשון אגב הרי חל שיעבודו תחילה וזכה בהם הוא.

כד ראובן היה לו שטר על שמעון ונותנו ללוי בכתיבה ומסיר' וכשבא לוי לגבותו הוציא יהודה שטר שהיה לו על ראובן מוקדם לשטר שהיה לו לראובן על שמעון ואמר כי השטר שנתן ראובן ללוי הוא ממונו של ב"ח וזכה בו מדין קדימה ולוי משיב השטר הוא מטלטלי ואין בו דין קדימה הדין עם יהודה שכיון ששטרו מוקדם ושעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי אע"ג דשאר מטלטלי שנתן ראובן ללוי לא היה גבי מיניה אע"פ ששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי היינו משום תקנת השוק דאל"כ לא היה אדם קונה חפץ מחבירו מפני שיעבוד נושין אבל בנתינת שטר חוב לא שייך ביה תקנת השוק דמילתא דלא שכיח הוא ועוד שלא יצא השטר מרשות ראובן לגמרי שעדיין נשאר בידו כח למחול השטר הילכך חשוב שפיר ממונו לגבות ממנו בעלי חוביו וע"ל סעיף ג' סי' קי"ג.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה