אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות גביית חוב מן היתומים › סימן קי

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות גביית חוב מן היתומים · סימן קי

סימן קט

אין נזקקין לנכסי קטן ובו י"א סעיפים:

א כבר נתבאר בסי' ק"ח סעיף ג' שאין גובין מיורשי' קטנים שלא הגיעו לי"ג שנה אפילו יש עליהם שטר ושום מלוה שאינה על א' מג' דרכים שנתבארו שם אפי' היה בו נאמנות ואפי' היה בו כל תנאי שבעולם אין גובין מהם מן הטעם שאמרנו שם מ"מ אחז"ל אם יצא עליהם שטר שיש בו ריבית גובין מהם והיכי דמי כגון שלוה אביהם בריבית מגוי שקבל עליו לדון בדיני ישראל ענין זה שלא יתבע ליתומים עד שיגדלו ולא קבל עליו שלא יקח ריבית ויזדקקו ב"ד לנכסיהם ויפרעו לגוי שלא יהא הריבית אוכלת בהם ויכלה קרנא עד שיגדלו וה"ה בכיוצא בזה אם ראו ב"ד שיש בו שאר תועלת ליתומים לירד לנכסיהם בעוד' קטנים כגון שבעל חוב רוצה לוותר קצת ולמחול להם כדי שיגבוהו עכשיו הרשות ביד ב"ד להגבותו וכן נפרעי' בהם כתוב' אשה מן הטעם שנתבאר בדין כתובה בלבוש הבוץ וארגמן ע"ש ואם יש יתומים קטנים וגדולי' המלוה נפרע מן הגדולי' חלק המגיע להם וכדי שיפרע ב"ח מחלק הגדולי' צריכין ב"ד להעמיד אפוטרופוס לקטנים ולחלק עם הגדולי' ויגבו לב"ח מהגדולים חלקם המגיע להם לפרוע והא דאין נזקקין לנכסי קטנים היינו שהוא ודאי של קטנים אבל אם יש לספק שמא מורישם עדיין חי אע"פ שיצא קול שמת גובין מנכסיהם

ב וטעמא דאין נפרעין מקטני' משום דחיישינן שמא התפיש אביהם למלוה צררי לפיכך אם תפש משלהם אפי' אחרי מות אביהם והוא בענין שיכול להחזיק בו לטעון לקוח הוא בידי כגון דליכא עדים ולא ראה דנאמן במגו דלהד"ם מהניא ליה תפישתו כיון שידוע וברור לו שלא נפרע מאביהם וכבר אמרנו בסי' ק"ח דאם שמתוהו ומת בשמת' על שלא רצ' לפרוע או שמת בתוך הזמן או שהודה בעת פטירתו שלא פרע נפרעין אפילו מהקטנים. מהקטנים.

ג והיכא שמת הלוה והניח יתומים קטנים ויש למלוה ערב נזקקין לנכסי ערב אע"פ שהיתומים קטנים ולא אמרי' סוף סוף ערבא בתר יתמי אזל ונמצא נזקקין לנכסי קטנים שהרי אין הערב יכול לגבות מהן עד אשר יגדלון וכיון שאינם פטורין אלא בעודן קטנים ולכשיגדלו יתחייבו נמצ' שבני חיוב' נינהו אלא אריה דריבעא עלייהו והרי זה כמלוה שתבע ללוה ונתחייב לו בדין ואין לו במה לפרוע שגובה מן הערב.

ד קטנים שצוה מורישם ואמר תנו שדה או תנו מנה לפלוני הרי ליכ' למיחש הכא לא לצררי ולא לשוב' לפיכ' מעמידין להם אפיטרופוס להפך בזכותם באיזה מנה קאמ' צורי או מדינה וכה"ג למצא טענה לבטל הצואה וכיוצ' בזה וכן בשדה איזו שדה קאמר קטנה או גדולה וכה"ג ואחר כך כשלא ימצא עוד טענה נזקקין לנכסיהם לקיים צוואת מורישן וכן אפי' אם אמר תנו מנה זו או שדה זו לפלוני מעמידין להם אפוטרופוס אולי ימצאו להם שום זכות ונזקקין אח"כ לנכסיה' ולהרמב"ם בזו א"צ להעמיד אפוטרופוס דכיון דזו קאמר הרי פירש דעתו בפירוש ואין טענת אפוטרופוס מועיל להם הרב' ולמה יטריחו להעמיד אפוטרופוס אלא נזקקין מיד לנכסיהם ומקיימין צוואת אביהם. יורש גדול שנתן נכסי מורישו לקטן ויצ' שטר חוב על המוריש כיון שנכסי' אלו נתנו לירד להם מיד אחר מיתת המוריש משו' חלק הגדול אין מתנת היורש מפקיעין משיעבודיה דבעל חוב ומורידין אותו לאלו הנכסים.

ה קרקע שהיא בחזקת היורש מחמת אביו שהיה מוחזק בה ונתברר בעדי' שהיא גזולה בידו ובא הנגזל להוציא' מהיור' ב"ד נזקקין להוציא' מידו אע"פ שהו' קטן דחשו חכמים לתקנת הנגזל להצילו מעושקו ואפי' הוא קטן ואפי' אפוטרופו' להפך בזכות היור' אולי יוכל לפסול העדים של נגזל אין מעמידין לו דאחזוקי סהדי בשיקרי לא מחזקינן והרמ"בם חולק ואומר שמעמידין אפוטרופוס לטעון ולדון בשבילו וכן קטן שתקף בעבדיו או ירד לתוך שדה חבירו וכבשה א"א נמתין לו עד שיגדיל אלא מוציאין אותו מידו ולכשיגדיל אם יש לו עדי' יביא עדיו דלאו כל כמיניה לגזול ולעשוק בילדותו ולסמוך על שאין מורידין לנכסי קטן. ודוקא שלא היה לו חזק' בנכסים אלו מאבותיו אבל אם יש לו חזקה אין מוציאין ממנו עד שיגדיל. וכתב מורי מהרמא"י ז"ל ולכן מי שצווח על יתומים קטנים שיש לו היזיקות מהם אין מעמידין להן אפוטרופוס לדין עמו בעודן קטני' אם לא שמפורס' שהם מזיקין אותו בידים וכל שיש לספ' ולפקפק בדבר ממתיני' להם עד שיגדלו וי"א דלעולם ממנין להם אפוטרופוס בין שיש ממש בטענותיו או לא אולי יתפשר עמהם לטובת היתומים עכ"ל.

ו קרקע שהית' בחזקת קטנים ובא אחד וטען שהוא לקחה ממורישו ויש לו עדים שהחזיק בה ואכלה שני חזקה בחיי אביהם אין מוציאין אותה מידם עד שיגדלו שאין מקבלין עדו' שלא בפני בעל דין וקטן כשלא בפניו דמי אבל אם הוציא שטר שהיא לקוחה בידו ה"ז מקיים השטר שהרי קיום שטרו' מקיימין אפי' שלא בפני בעל דין ומוציאין אותה מידם אחר שמעמידין להם אפוטרופוס שטוענין בשבילם כל זכותיהם.

ז קטנים שהודה מורישם בכתב ידו על מטלטלין שבידו שהם מעסק שיש לו לפלו' או שהו' פקדון בידו משל פלוני מוציאין מהם דבאלו לא שייך למיחש לצררי ולא לשובר וכן אם גזל מורישם ק"ל דבגזלן מקבלין עדות שלא בפניו לפיכ' גם אם היורשים קטנים מקבלין העדות וחייבין לשלם בין אכלו הגזילה בין לא אכלו בין נתייאשו הבעלים בין לא נתייאשו בין ממקרקעי בין ממטלטלין שהניח להם מורישם עכשיו שתקנו הגאונים דמטלטלי משתעבדי לב"ח לא גרע מב"ח דבעל פה הידוע שלא פרע וע"ל סי' ק"ז.

ח כשאחז"ל אין נפרעין מנכסי יתומים ה"מ במילי דאבוהון אבל ב"ד או אפוטרופוס שלוו לצורך היתומים הרי הם כבעלים ונזקקין לנכסיה' ומוכרין בלא הכרזה ונפרעי' בבינונית כמו משאר ב"ח וכן בי דינא דזבין באחריו' על היתומים אם טרפו מן הלוקח מה שקנה מהם גובה בלא הכרזה ודינו כשאר ב"ח שהם הבעלים עצמן דאביהן של יתומים הם אבל אם לוו היתומי' עצמן בלא אפוטרופוס ובלא ב"ד אין נזקקין לנכסיה' עד שיגדלו ואין מעמידין להם אפוטרופוס לקבל העדות דאיהו דאפסיד אנפשיה שהלוה להם בלא אפוטרופוס או בלא ב"ד.

ט בכל מקום שאמרו שמעמידין להם אפוטרופו' כדי ליזקק לנכסיהם מקבלים עדים בפני האפוטרופוס דאפוטרופוס בעל דין הוא וכן עדי צואה מקבלי' אותם בפני האפוטרופוס והטעם דבדבר הברור שאין בו חשש צררי כמו צוואה מקבלין אפילו שלא בפני היתומים ועל כן מותר לקבל עדי צוואה בפני הקטן וה"ה בכל דבר המבורר שהקטן חייב ויש מי שכתב שאין מקבלים אותה בפני האפוטרופוס והיכי משכחת לה שהמניח יתומי' קטני' תהא צוואתו קיימת במוסר דבריו לב"ד או שכתבו העדי' צוואתו בשטר וחתמוה בחייו או שכת' הוא עצמו צוואתו בכתב ידו הניכרת לב"ד וע"ל סימן ק"מ סעיף ג' ד'.

י לכתובת אשה אין צריך להעמדת אפוטרופוס שיטעון בשביל' שאין טועני' לפסול כתובה משו' חינ' כמו שנתבאר בלבוש הבוץ וארגמן.

יא כשאמרו מעמידין אפוטרופוס לא אמרו אלא להקל על הב"ד הא אם ראו הב"ד שלא למנו' אפוטרופא ויחפשו הם בעצמ' אחר זכות היתומים אין לך אפוטרופוס טוב מהם ויש כח ביד ב"ד לפשר מחמת יתומים אם נראה להם שהוא טובתם.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה