אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות גביית חוב מן היתומים › סימן קט

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות גביית חוב מן היתומים · סימן קט

סימן קח

מכריזין על נכסי יתומים ובו ו' סעיפים

א כשבאין למכור מנכסי היתומים שמין ב"ד הקרקע ואח"כ מכריזין עליה שלשים יום רצופין כדי שיתפרסם הדבר שיש בכאן למכור קרקע ויקפצו עליה קונים הרבה ויעלו דמיה ואם אין דרך לדכריז רצופים כגון במקום שאין מתאספין בכל יום אלא בשני ובחמישי יכריזו ס' יום בכל שני וה' שבהם וכיצד מכריזין הכרוז יוצא בקר פעם א' בשעת הכנס' פועלים שדה פלונית שסימניה כך וכך ומיצריה בך וכך ומיצריה כך וכך עומדת לימכר וכל מי שרוצה לקנות יבא ויקנה ומודיעים כמה שמו אותה בית דין ומה מוציאין בה ומפני מה רוצים למוכר' אם להגבות לב"ח או לכתובת אשה כדי שידע הלוקח למה מוכרין אותו שיש מי שרוצה ללוקחה יותר כשמוכרין אותו לפרוע לב"ח מכשמוכרין אותו להגבותו לכתובת אשה דב"ח אינו מדקדק כ"כ במעות שהיו טובים כמו שמדקדק' האשה ואם יאמר המלוה אני מקבל השדה בלא שומא בפרעון חובי אע"ג שידוע ומפורסם שהחוב יותר הרבה מאוד משיווי השדה אני אטלנו בעד כל החוב היורש אומר לא כי אלא ישומו אותה ב"ד לידע כמה שויו שומעין ליורש וישומו אותה דהא לסוף הדרא ליה אם יהיו לו זוזי דק"ל שומא הדרא וכשיקבלנ' המלו' בשויי' וכשיהיו לו זוזי בתר הכי ליורש יבא ויסלק ליה בדמי כמו שקבלה המלוה מתחלה.

ב וצריכין הב"ד לדקדק ולחקור היטב כשמכריזין השדה שזו השדה היתה של הלוה אבי היורש ושאינה של היורש בעצמו שיחליף וימכור שדהו להגבות ממנו חו' של אביו הלוה בדי שזה ישביחנו כי בטוח הוא שיחזור ויקח את שלו לכשירצה והוא יבור ויפסיד שדה מורישו שלא יעבדנו ויקח את שלו ויתן לזה של מורישו ויהיה זה זילותא דבי דינא דאתו לאפוקי לעז עלייהו שלא עיינו יפ' בתקנת הב"ח לפיכך כשכותבין האדרכת' על נכסי היתומים בין גדולים בין קטנים צריכין לכתוב בה והכרנו ששדה זו היתה של פלוני המת ואם לא כתבו בן בתוך האדרכתא פסולה ואין אוכלין על ידה פירות השדה אפילו אחר שישלמו ימי ההכרזה דשמא כיון דלא כתיב בה הכי לא דקדקו בה יפה ויבאו בי דינא לידי זילות'.

ג וב"ד שהכריזו כראוי ובדקו יפה ודקדקו בשומ' אע"פ שטעו ומכרו שוה ק' בר' או שוה ר' בק' מכרן קיי' אבל אם לא בדקו יפה בשומא ולא כתבו אגרת בקרת פי' אגרת שדקדקו בשומא וההכרזה בקרת לשון הכרזה מלשון בקורת שמבקרין אותם בני אדם ע"י הכרזה טעו והותירו שתות או פחתו שתות מכרן בטל אם תקנת היתומים הוא בכך אבל פחות משתות מכרן קיים דהוי מחילה ויש בכח ב"ד יפה למחול דבר מועט כזה משל היתומים וכן אם מכרו הקרקע בעת שאינם צריכין להכריז עליה כגון כשמוכרין לצורך מזוני וכרגא ולקבור שבאלו אין יכולין להמתין ימי ההכרז' לפיכך אפי' כל מי שהלוה לצורך אחת מאלו כשפורעין לו מוכרין ג"כ בלא הכרזה שאין משהין אותו עד דמכריזו תלתין יומין כדי שלא תנעול דלת בפני גומלי חסדים המלוין לכך וכן אם מכרו במקום שמנהגו שלא להכריז כגון בקצת מקומות שנוהגין שלא להכריז לעולם מפני שיש בני אדם שלא ירצו לקנות אם יכריזו שלא יקראו אותם אוכלי נכסי דאכרזת' כלומר שחושבין לגנאי מי שקונה נכסים שצריכין למכור מפני הדוחק ומכרו ב"ד שם וטעו ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל אע"פ שהכריזו דכיון שאין צריכין לדבריו ההכרזה אינה מעלה ואינה מורדת וכאילו לא הכריזו במקום שנוהגין להכריז דמיא וי"א דאדרבה דכיון שהכריז במקום שאין צריכין להכריז הרי דקדקו יפה יותר משהיו צריכין ואין טעות מזיק שם דאפי' פחתו או הוסיפו הרבה מכרן קיים כמו במקום שנוהגין להכריז ואם פחתו שתות או הותירו שתות במקום שאמרנו דמכרן בטל היינו דוקא היכא דחזו שהוא טובת היתומים אבל אם רצו ב"ד שלא לבטל המכר ויחזירו האונאה הרשות בידם לקיימו שלא יהא כח הדיוט חמור מהם דהא אפי' בהדיוט הדין כן דבשתות קנה ומחזיר אונאה כמ"ש במקומו בע"ה וכן אם טעו בפחות משתות מכרן קיים דהוי מחילה כדין הדיוט אע"פ שלא הכריזו וכן ב"ד שמכרו דברים שאינם טעונים הכרזה וטעו בשתות מכרן בטל פחות משתות מכרן קיים ואלו הם הדברים שאין מכריזין עליהם העבדים והשטרות והמטלטלין אלא שמין אותם בב"ד ומוכרין אותם מיד ואם השוק קרוב למדינה מוליכין אותם לשוק וטעמ' שאין מכריזין עליהם עבדים שמא ישמעו שרוצים למכור אותם והם לא יחפצו בכך ויברחו מטלטלין ושטרות שמא יגנבו כשנאספים לראותם כדי ללוקחם ב"ד שמכרו האחריות על נכסי היתומי' ולא אמרינן כל דזבין מבי דינא קונה בלא אחריות שסומך כיון דב"ד מוכרם לא יבואו עסיקין ומוחל על האחריות י"א שאם מכרו ב"ד קרקעות בשעה שאין קונים מצויים והוזלו הקרקעות ע"י כך כגון בשעת מגיפה או מלחמה מה שעשו עשו וקיים ולא אמרינן היה להם להמתין עד שתעצר המגפ' ותשקוט המלחמה שכל ב"ד צריך לעשות דין לתובע כשיבא לתבוע בזמנו בדין שיש בו משום עינוי הדין אם ידחהו. ויש חולקין כיון דמכת מדינה הוא אין זה עינוי הדין.

ד אפוטרופוס או ב"ד שלוו לצורך היתומים מוכרין שלא בהכרזה ופורעין. וכן ב"ד שמברו בהכרזה דאחדיותא איתמי וטרפו מן הלוקח מגבין לו שלא בהכרזה.

ה הא דאמרן שאם טעו בית דין ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל היינו כשהורידו לב"ח בנכסים בשומת ב"ד שכיון שב"ח הוצרך לקחתו בחובו אינו מן הראוי שיתאנה בתשלומיו אפי' בדברי' שאין בהם דין אונאה אבל ב"ד שמכרו קרקע או עבדים של יתומים אפי' שוה מנה במאתים אין הלוקח יכול לחזור בהם שהרי קרקע ועבדים אין בהם דין אונאה אפי' גבי הדיוט ולא יהא כח הדיוט חמור מכח היתומים וכן הדין באפוטרופוס שמבר קרקע ועבדים שאין הלוקח יכול לחזור באונאתו כמו גבי הדיוט.

ו והא דפחות משתות מכרן קיים כשמכרו הם בעצמם שהם יש כח ביד' למחול אבל אם מכרו ע"י שליח אם טעה אפי' בכל שהו המכר בטל שאין כח בידו למחול משל יתומי' דאמרי' ליה לתקוני שדרנוך ולא לעוותי' אבל אם אינה השליח את הקונ' הקונה עם השליח הוא כשאר כל אדם וזכו היתומים ביתרון ודוקא שליח ב"ד אינו כמותם שהם דבי' והוא יחיד אבל שופט הממונה בהורמנ' דמלכ' אע"פ שהוא יחיד כחו פכח ב"ד מדינא דמלכיתא ושלוחו הרי הוא כמוהו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה