אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות גביית חוב מן היתומים › סימן קטו

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות גביית חוב מן היתומים · סימן קטו

סימן קיד

דין הפירות והשבח בטורף מלוקח ויתומים ובו ו' סעיפים:

א כשבא ב"ח לטרוף מן הלוקח אם כתב לו הלוה דאקנה השבח שמשביחין הנכסים ג"כ בכלל דאקנה הוא דהוי כאילו נעשה השבח בידו הואיל ועודנו משועבד מכחו לב"ח לפיכך אם החוב כנגד הקרן והשבח יטרוף הבעל חוב גם השבח שהשביח בשדה ביד הלוקח בין שבח ששבחו הנכסים מאליהם כגון שעלו בו אילנות או שנתייקר' בין שבח שהשביחו מחמת הוצאה אלא שאם שבחו מאליהם טורף כל השבח ואין ללוקח בו כלום כיון שלא טרח בו ואם השביח מחמת הוצאה נוטל הלוקח תחלה מן השבח כנגד ההוצאה ומה שהוא יתר על ההוצאה חולקין הב"ח והלוקח הואיל והלוקח הוציא עליו הוצאה וטרח בו וי"מ דבכל ענין אינו גובה הב"ח רק חצי השבח אפי' בשבח שהשביחו הנכסים מאליהם וטעמ' שהשבח שהשביח ביד הלוקח אפי' מאליו הוי כאילו קנאו המוכר אחר שמכר השדה ללוקח והרי חל שיעבוד המלוה והלוקח בבת אחת בשוה שהרי כתב לשניהם דאקנה לפיכך חולקין אותו השבח וכן עיקר כיצד היה עליו חוב של מאתים זוז ומכר ללוקח שדה שוה מנה והשביחה ביד הלוקח בין מאליה בין ע"י הוצאה בין היה השבח יתר על ההוצאה בין היתה הוצאה יתר על השבח עד ששוה מאתי' טור' הב"ח ממנה ק"ן מנה של דמי השדה ונ' של השבח ואין צריך לתת כלום ללוקח בשביל ההוצאה והלוקח יקח ג' של שבח הנשארי' וחוז' הלוקח וגובה הקרן מנכסי המוכר אף מהמשועבדין שמכר או נתן לאחר שמכר השדה ללוקח אבל השבח שטר' ממנו הב"ח אינו גובה אותה הלוקח מנכסי המוכ' כ' אלא מבני חורי ולא ממשועבדין וטעמא שאינו גובה ממשועבדין מפני תיקון העולם שאין קול יוצא על השבח ולא ידעו הלקוחות ליזכר וכל זה לא מיירי אלא שכתב ללוקח ג"כ דאקנה אבל אם כתב ללוקח בהדי שלא יגבה מדאקנה אין ללוקח בשבח כלו' ולא מיידי ג"כ אלא בשבח ששבחו הנכסי' בעוד המוכר חי אבל מה ששבחו הנכסים לאחר מיתת המוכר אין לב"ח בו כלום דכיון דמשש דאקנה אתינן עליה מה שהשביח' לאחר שמת לא קנאו מוכר מעולם והרי נשאר כולו ללוקח ואין להקשות על מה שאמרנו שגובה הלוקח הקרן מנכסי המוכר אף מהמשועבדין כו' כיון שיש שם משועבדים מאוחרים מאלו שמכרם המוכר לאחר שמכר לזה הלוקח א"כ היו אלו הנכסים בני חורין בעת שקנה זה הלוקח וא"כ היאך טורף הב"ח מן הלוקח יאמר לו הלוקח לך אתה אצל המאוחרי' שהנחתי לך בעת שקניתי מקום לגבו' ממנו דמשכחת לך שאין הב"ח צריך ליקח אלו המאוחרי' אע"פ שהיו בני חורין בעת שקנה הלוקח כגון שאלו המאוחרי' הם דמדינה אחרת שאין המלוה צריך ליקח אותם הואיל ומוצא כאן קרקע שהם משועבדים לו דהיינו אותה הקרקע שקנה הלוקח שאין אומרים לב"ח שיוציא מאתים על מנה לפיכך טור' מן הלוקח והלוקח על כרחו נדחה לאותם הנכסים שאינו מיצא אחרי' למוכר כל הפירות שאכל הלוקח מה שאכל אכל ולאו דוקא אבל אלא תלשן הרי הן שלו ואינם נטרפים ממנו דהוו להו כמטלטלין שאין ב"ח גובה מהם אבל כל הפירות המחוברים לקרקע אע"פ שאינם צריכין לקרקע כענבים שהגיעו להבצר הרי הם כקרקע וב"ח גובה מהם כמו שגובה מן השב' ואם רוצה הלוקח לסלקו במעות יכול לסלקו בין מן השדה בין מן השבח אם לא עשאה אפותקי אבל אם עשאה אפותיקי מפורש שאמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזה הוה ליה כמכורה ואינו יכול לסלקו.

ב ב"ח שטרף בחובו מיד הלוקח מה שראוי לו הן מן הקרן הן מן השבח כפי שאמרנו רואין הנשאר מהקרקע אם יש בו שיעור כדי שדה בשדה או גינה בגינה כגון שנשאר לו בשדה בית ט' קבין ובגינה בית חצי קב יכול ב"ח לומר ללקוחות טול חלקך בקרקע ואין הלוקח יכול לומר לו תן לי חלקי במעות כיון שיש לו שיעור שדה או גינה וה"ה שאין הב"ח יכול לכופו שיתננו לו והו' יתן לו מעו' ואם אין בו שיעור שדה או גינה אז תלוי ברצון הלוקח אם ירצה יטול הקרקע ואם ירצה צריך הב"ח ליתן לו מעות. י"א דה"ה אם לא היה דמי החוב רק נגד הקרן ולא נגד השבח שאז נשאר כל השבח ללוקח הוי נמי דינא הכי ודוקא שלא עשאו המוכר אפותיקי אבל אם עשו אפותיקי גובה ב"ח אף השבח דאמר ארעאי הוא דאשבח שהרי היא במכורה לי מתחלת השיעבוד באפותיקי רק שנותן ללוקח הוצאותיו ואם ההוצאה מרובה על השבח אין לו הוצאה רק כדי השבח בלחוד.

ג כל הדברים לא נאמרו אלא בלוקח משום דלוקח לא מפסיד בזה כלום שכן כותב לו מוכר ללוקח באחריות שטר המכר אנא אקום ואשקוט ואטהר מכל עירעור זביני אילן ועמליהון ושבחיהון וכיון דלוקח על המוכר הדר גבי ב"ח שבח מלוקח וחוזר על המוכ' אבל מקבל מתנה שהשביח השדה בידו מחמת הוצא' שהוצי' עליה אין ב"ח גובה משבח בלום דכיון דלא הדר גבי מן הנותן דהא סתם נותן לא מקבל עליו אחריו' לא מפסדינן ליה במידיה דל' אפסדיה לב"ח דבשלמ' גופ' של קרקע אמר ליה הב"ח אמאי זבינתיה מהיכן אגבי חובי וכן השבח הבא מאיליו והוא מסי' ביה שיעור ארע' ושבח' אמר ליה אלו לא לקחת קרקע זו כל מה שעלה בדמיה מאליה הייתי גובה ממנה חובי לפיכך גובה גם השבח הבא מאיליו ממקבל מתנה אבל שבח הבא מחמת הוצאה א"ל מקבל מתנה לב"ח מאי אפסידתך לפיכך רואין כמה היתה שוה בשעת מתנה וגובה ואם שבחה מאליה ב"ח גובה את כולה. ואם קבל עליו הנותן אחריות גם מקבל המתנה הוא כלוקח וגובה ב"ח ממנו כמו שגובה מן הלוקח וכן לוקח שפירש בהדיא שאין לו אחריות על המוכר דינו כמקבל מתנה.

ד וכן היתומים שהשביחו הנכסי' דינם כמקבלי מתנה שאין ב"ח גובה משבח הבא מחמת הוצאה אפי' אם החוב כנגד השדה והשבח דלא אפסדוה כלום במאי דמשבחו ולמה יפסידו אבל אם שבחו נכסים מאליהם והוא אסיק ביה שיעור ארעא ושבחא גובה את השבח כולו מן הטעם שכתבתי במקבל מתנה ואם עשאה לו אפותיקי אז גובה אותה עם שבחא ואפי' אין בחוב אלא כנגד השדה לבד דאמר להו ארעאי הוא דאשבח מ"מ אית להו ליתמי דין היורד לשדה חבירו שלא ברשות דהיינו שידו על התחתונה אם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו הוצאה שיעור השבח ואם השבח יתר על ההוצאה נותן לו ההוצאה.

ה בעל חוב שבא לטרוף מיתומים שבח הבא מחאת הוצאה והיתומים אומרים אנו השבוחנו בהוצאתינו וכבר אמרנו שאין ש בעל חוב גובה זה מן היתומים ובעל חוב אומר שמא אביכם השביח וקרנא ושבחא הוא דילי דאסקינא ביה שיעור ארעא ושבחיה על היתומים להביא ראיה דהא הקרקע בחזקת אביהם הוא ומסתמא הוא דא שבחיה. .

ו הביאו היתומים ראיה שהם השביחו על ידי הוצאת' שמין להם השבח וההוצאה ונוטלים הפחות שבשניהם שידם על התחתונה כדין היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשו' ומעלה אותה להם חלקם בדמים במה דברים אמורים כשעשאה שדה זו אפותיקי דאמר ארעאי הוא דאשב' אבל א לא עשא' אפותיקי אם רצו היתומים לסלק בעל חוב בדמים מסלקין אותו ואם רצו נוטלין מהקרקע שי שיעור שבח שלהם וי"א דבל זה דוקא בשלא היה החוב כנגד הקרן והשבח לכך שמין להם השבח וההוצאה כו' וגוטלים הפחות אבל אם היה החוב כנגד שניהם נוטל הכל ואינו נותן להם ההוצאה כלל.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה