לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות גביית חוב מן היתומים · סימן קיד
דין בעל חוב עם הלוקח אם יכול לדחותו אצל הלוה ובו ז' סעיפים:
א מלוה שיודע לקוחות שקנו מהלוה אחר שלוה ממנו הולך וטורף מהם בב"ד אבל אם טרף שלא בב"ד אינו כלום אלא ב"ד מוציאין אותו מידו ומעמידין אותו ביד זה שטרפוה ממנו עד שיעמדו לדין וכשטורף בב"ד קורעין ב"ד שטר האדרכתא וכותבין לו שטר טירפא וכותבין בטירפ' שקרעו שטר האדרכתא שלא יחזור ויטרוף בה שנית.
ב כשימצא המלוה ללוקח כופין את הלוקח לדון עמו ואין הלוקח יכול לומר למלוה לך אצל הלוה ודון עמו וכשיתחייב לך בדין ויכתבו לך טירפא על הלקוחות אז אפרע לך אלא צריך הלוקח לדון עם המלוה ואם ירצה ילך הוא אצל הלוה ויזקיקהו לבא לדין ומיהו היכא דאיתיה מודיענן ליה כגון שאינו רחוק יותר ממהלך יום אחד ואם מבקש הלוקח זמן לחזור אחריו נותנין לו זמן ב"ד שהוא ל' יום מיהו ל' יום אלו לאו מדינא נותנין אלא להוציא הדין לאמתו אבל לא לבא עליו בעקיפין לדחותו ל' יום חנם שכל מקום שנותנין זמן ב"ד ל' יום אינו מן הדין דילמא יעכבוהו חנם ל' יום אלא מדת רחמים נהגו חכמים על בעלי דינים שלא לדחוק אותם יותר מדאי לכך לצאת ידי שמים צריך הדיין ליזהר בנתינת שלשים יום הללו שלא יהיו בדרך עקיפין רק לשם שמים.
ג אם רוצה הלוקח לסלק המלוה במעות הרשות בידו שהרי הלוה יכול לסלקו במעות לכך גם הלוקח כמותו וישאר לו הקרקע ויחזור וישאל מהמוכר מה שפרע למלוה בשבילו ואם עשאה אפותיקי מפורש דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו אינו יכול לסלקו במעות ואם קנה שתי שדות זו אחר זו כל אחת במנה והחוב שהיה למלוה על הלוה הוא מאתים ובא וטרף ממנו שדה הראשון במנה וכשבא לטרוף השנייה במנה הנשאר הביא לו המאתים ואמר לו אם תרצה לקבל שדה הראשונה שגבית כבר בכל המאתים הרי טוב. ואם לא קח מאתים והסתלק גם מן הראשון הדין עמו. ואם רצה המלוה לעמוד בה בכל המאתים אין הלוקח חוזר על המוכר שמכרה לו באחריות אלא במנה כמו שהיה שוה ואע"פ שהמלוה קבלה במאתים הרי אינו שוה אלא מנה אלא שהמלוה קברה במאתים היינו מפני שחביב' היא עליו י"א דוקא כשלא עשה בו תחלה שומא והכרזה אז יכול לכופו לקבל' במאתים זוז או שיחזירנה לו אבל אם עשו שומא והכרזה שוב אינו יכול לסלקו דשומא לא הדר' ללוקח וטעמא דהא דאמרינן דשומא הדרא לעולם היינו דוקא כששמו ב"ד נכסי הלוה מהלוה ליד מלוה ומשום ועשית הישר והטוב עשו תקנה זו כדי שתשאר הקרקע ביד בעליה אבל לוקח שלקח שיעבוד המלוה לא שייך ביה הישר והטוב כי הוא נכנס לשיעבודו של מלוה ולקחו במעותיו יחזור ויקבל מעותיו מן המוכר וישאר למלוה שיעבודו לעולם וע"ל סי' ק"ג סעיף ט' וכל זה מיירי בלוקח אחד שלקח ב' השדות אבל בשני לוקחין אין השני יכול לומר שיקבל שדה הראשון יותר משוויו או לסלקו במעות דלאו בעל דברים דידיה הוא על אותה שדה.
ד אחר שכותבין הטירפא מורידין ג' בקיאין לאותה שדה ושמין לו ממנה כשיעור חובו כפי מה שראוי לו מהקרן וחצי השבח כפי מה ששוה עת' ומכריזין עליה ל' יום בדרך שמכריזין על נכסי יתומים שנתבאר בסי' ק"ט אח"כ משביעין את הלוה כתקנת הגאוני' שאין לו כלום לשלם ממנו אלא זה. אם היה הלוה עמנו במדינה משביעין אותו אבל אם אין הלוה עמנו במדינה אין מעכבין פרעון החוב בשביל תקנת הגאונים ומגבין לו בלא שבועת הלוה ומשביעין גם את הטורף בנקיטת חפץ שהיא שבועת המשנה שלא נפרע חוב זה ושלא מחלו ושלא מכרו לאחר וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה ואם הוא תוך הזמן טורף בלא שבועה דחזקה שלא פרעו תוך זמנו וכיון דשבועה שלא נפרע א"צ לישבע גם שבועת אמנה א"צ לישבע דרובה דשטרות אינם אמנה אלא שכשנשבע שלא נפרע מגלגלין עליו אמנה והשתא לא צריך מיהא להחרים סתם וכו' נ"ל ואחר כך מורידין אותו לנכסי הלוקח בשומא ע"פ שנתבא' בסי' ק"ג וכותבין הורדה וכותבין בה שהכירו שהיא של פלוני הלוה וטעמא נתבאר בסוף סי' ק"ט וכותבין שקרעו הטירפא.
ה ב"ד ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו בכל שהוא מכרן בטל וטעמא מפני שהב"ד הם שלוחים לטורף וללוקח וכל אחד יכול לומר להם לתקוני שדרתי אתכם ולא לעוותי אפילו בכל שהוא וי"א שדינו כמו גבי יתומים שנתבאר לעיל סי' ק"ט אם בא שום אדם ויעלה בה יותר ממה ששמו אותה ב"ד והמלוה רוצה ליקח אותה צריך לקבלה באותו עילוי שרוצה זה ליתן.
ו ואם ב"ח ולוקח באים להוסיף כל אחד על חבירו נותנין השדה לאותו שמוסיף יותר אם התוספות עד בנגד כל דמי החוב אבל אם הלוקח רוצה להוסיף מעט על שומת ב"ד ולא יהי כל החו' פרוע אין שומעין לו כי בודאי לתועלתו הוא קמיכוין שאומר מה אני חושש שאוסיף ותישאר הקרקע בידי כי אחר כך אחזור ואקח הכל מן המוכר הילכך בשביל העילוי שלו לא נתבטל שומת ב"ד ששוה לרובה דאינשי.
ז אם המלוה אומר אקבל הקרקע בכל חובי בלא שומת ב"ד אע"פ שחובי יותר הרבה מאד משיווי הקרקע אני אקבלנה בכל חובי והלוקח אומר לא כי אלא ישומו אותו ב"ד ואני אתן כפי שומתן אין שומעין ללוקח דהא דאמרינן בסימן ק"ט דבכגון זה שומעין ללוה היינו מטעמ' שנתבאר שם כדי שידע שוויו כשירצה לסלקו דשומ' הדר' ליה כמ"ש שם אבל לוקח כבר אמרנו סעיף ג' דללוקח לא הדר' וא"כ למה ישומו אותה.