אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות אונאה ומקח טעות › סימן רלו

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות אונאה ומקח טעות · סימן רלו

סימן רלה

גוי שאנס קרקע מישראל או בעלילות דברים ובו ט' סעיפים.

א גוי אנס המציק לישראל ויש בידו להורגו ומפני המציק נתן לו הישראל שדהו או ביתו בפדיון נפשו שאמר לו שא קרקע זו ואל תמיתני ונטלה ממנו והניחו ולא המיתו ואח"כ בא המציק למוכרה אם יש ביד הבעלים לחזור וליקחנו ממנו הוא קודם לכל אדם ואם אין ביר הבעל לחזור וליקחנו או ששהת' ביד דמציק י"ב חדש כל הקודם ולקח מהמציק זכה בה שכבר נתייאשו הבעלים ממנו מ"מ צריך הלוקח ליתן לבעלים רביע בקרקע שלקח או שליש במעות שנתן למציק משום דקים להו לח"זל שהמציק הואיל ומוכר קרקע שאינה שלו הוא מוכרה בזול לפחות שוה ד' הוא מוכר בג' ואמרו חז"ל דמסתמא שמה שמוזיל גבי לוקח הוא של בעלים שהרי מחמת שהוא שלהם הוא מוכר בזול לפיכך אם לקח מהמציק בשלשים נותן לבעלים עשרה במעות שהוא שליש ממה שנתן למציק או רביע בקרקע דכולה חדא היא שהרי מסתמא רביע הקרקע שקנה בשלשים היא שוה עשרה דהא שוה ארבע מכר לו בשלשה ויד הבעלים על העליונה אם ירצה צריך זה ליתן לו קרקע הרביעי ואם ירצה יניחהו בידו וצריך זה ליתן לו מעות ואם לא יתן לו הרביע קרקע בגזל הוא בידו. היו הבעלים מערערים על הלוקח ואומרים שלא כדין קניתו כי היה בידינו ליקח והלוקח אומר שלא היה בידם ליקח על הבעלים להביא ראייה דקרקע בחזקת הלקוחות עומדת. י"א שכל זה מיירי שרצה המציק להורגו והתחילו הבעלים ונתנו לו הקרקע מעצמן כדי שלא יהרגנו שאז גמר והקנה למצי' אבל אם מתחלה לא ביקש המצי' אלא את הקרקע ולקחה מן הישראל בחזקה אף על גב שמיראת ההריגה לא היה יכול הישראל להוציאה ממנו שהיה ירא פן יהרגנו אם לקחה ישראל אחר חוזרת לבעליה והם נותני' ללוקח מה שנתנו כמ"ש לקמן בסעיף ח'. ישראלים שדחק אחד את חבירו בתפישה והיה מגזם לו להורגו עד שיתן לו קרקעו אין להם דין זה דכ"ע ידעי שאין ישראל שופכי דמי ומגזמי ולא עבדי אלא הוי דינא כמו בגוי שלא היה להרגו שיתבאר סעיף ח'.

ב וכיון שהקרקע בחזקת הלקוחות עומדת כמו שאמרנו היכ' דהבעלים רוצים שיחזור הלוקח השליש במעות או רביע בקרקע ואינן מאמינין ללוקח בכמה קנאה ואין לו עדים בכמה קנאה ישבע הלוקח בכמה קנאו ונוטל מעותיו.

ג ואם קנאה מהגוי תוך שנים עשר חדש אם ירצו הבעלים בל הקרקע צריך להחזירה להם והם יתנו לו כמו שקנאה מהגוי שעדיין לא נתייאשו ממנה ואם ירצו הבעלים יניחוה בידו ויתן להם שליש ממה שנתן לגוי.

ד ואפי' תוך י"ב חדש אם קנאה מהבעלים תחלה ואח"כ חזר וקנאה מן הגוי מקחו קיים דכיון שמכרה לו תחלה ודאי בלב שלם הקנה לו אבל אם קנאו מן הגוי תחלה ואח״כ מן הבעלים מקחו בטל ואפי' עשה לו שטר עליה דאמרי' כל מה שעשה מחמת יראת המצי' עשה אי נמי משום השני נוח לי והראשון קשה ממנו עשה בד"א שלא עשה אלא שטר סתם בלא אחריות אבל אם קבל עליו אחריות דאי טרפי מיניה לגבייה דמי ארעא או שהודה בפני עדים או קבל המעות ממנו בפני עדים המקח קיים דאי לאו דזבני ליה במקח גמור לא הוה עביד כי האי.

ה לקח א' מן הגוי ושהתה בידו ג' שנים ואח"כ מכרה לאחר אין לבעלים על לוקח שני כלום מדין חזקה שטוענין לו לומר הואיל ושת' כ"כ ודאי הראשון קנאה ממנו בקניין גמור ונתן לו השליש ואפי' אי איהו לא טעין אנן טענינן ליה דהא ק"ל טוענין ללוקח וטוענין ליורש וכן הדין אם לא שהתה ביד הראשון אלא יום אחד וביד לוקח שני שהתה ג' שנים טוענין לו במו שהוא הדין בדין חזקה. י"א דוקא כשהלוקח ראשון הוא ישראל אבל אם הוא גוי ומכרה לישראל דינו באלו קנו מן המצי' עצמו.

ו וכן הדין אם שהתה ביד הלוקח שלשה שנים ומת והורישה ליורש טוענין ליורש.

ז גוי בעל זרוע שהיה לו חוב על ישראל או שהיה לו טענה על ישראל מחמת שהו' לו או שהפסיד לו ממונו ועשה דין לעצמו וירד בזרוע לתוך שדהו או ביתו ונטלו ממונו בחובו או בטענתו אע"פי שלא תבעו תחלה לדין ואחר שתקף לו את את ח השדה מכרה לישראל אחר אין הבעלים יכולין להוציאו מיד הלוקח בד"א כשלקחו בטענות אמת כגון שהודו הבעלים שהגוי טען אמת והוא לא רצה לשלם לו אמרינן ודאי מחל לגוי את השדה והקנהו לו בעד חובו וכן הדין אם היה שם מלך או שר באותו המקום שהיה יכול לכוף את הגוי לדין שמכר את שלו ולא תבעו אינו יכול להוציא מיד הלקוחות אע"פי שאינו מודה לגוי שהאמת אתו ואע"פ שאין שם עדים שהגוי טוען אמת שהרי אומר הלוקח לבעלים אם הגוי הוא גזלן למה לא תבעתם אותו אלא ודאי מחלתם אותה לו או ידוע לכם שהדין עמו.

ח גוי אנס ובעל זרוע אלא שאין בידו להרוג ובא בעקיפין על ישראל ולקח ממנו שדהו או ביתו ומכרו לישראל אחר או נתנו לו צריך להחזירו לבעלים אפי' שהתה בידו כמה שנים דלא גמר והקנהו לו דדוקא היכא שהיה בידו להורגו אמרינן לעיל אגב אונסיה גמר והקנהו לו אבל היכא דלא היה בידו להורגו דלא גמר והקנהו לו דאמר כשיהיה לו עת הכושר לתובעו את אתבענו ואפי' שהתה בידו י"ב חדש יכול לומר לא באת לו שעה לכופו הילכך מכירתו ונתינתו אינה כלום מיהו כשמחזירו לו א"צ להחזירו לו בחנם אלא שמין כמה היה רוצה ליתן לגוי בדי שיחזירנו לו וכן יתן לישראל זה שקנאו ואם הוציא עליו הלוקח כדי להוציאה מיד הגוי עד כדי דמי השדה או הבית צריכים הבעלים ליתן לו הכל אם רוצים להוציאו מידו ואם ירצו יניחוהו בידו. וגם אין צריכין ליתן לו יותר ממה שהוציא עליו כגון שאם הגוי היה אוהבו ונתנו לו בזול אין הבעלים צריכין ליתן לו אלא מה שנתן לגוי ואע"פי שהוא לא היה יכול להוציאו מיד הגוי בכך דכיצד יעשה זה סחורה בשדהו או בביתו של זה ואפי' אם נתנו לו הגוי בחנם צריך להחזירו לבעלים ג"כ בחנם ואם בעודו בידו כגון אותו הוי כיורד בתוך של חבירו שלא ברשות ובנאה שיכול לומר לו טול עציך ואבניך וכל זה דוקא בקרקע שאין הבעלים סתמא מייאשין ממנו אבל מטלטלי בתמא מייאשין מהן א"צ להחזיר לבעלים מלבד ספרים שאין מייאשין מהן מפני שידוע שאין האנס מוכרן אלא לישראל . וסומך שהישראל יחזירם לו.

ט בד"א כשאין שופט או שר במדינה שיוכל לכוף האגם גוי להוציא השדה או הבית מידו אבל אם יש שופטים בארץ והיה איפשר להוציאו מיד הגוי בדיניהם ולא עשה אז ודאי נתייאשו הבעלים ומחלו וישאר הקרקע ביד הלוקח ולא יתן לבעלים כלום דהכא לא אמרינן דאוזיל האנס ומכר דהא לא באה לו הקרקע בחנם שהרי בחובו או בטענתו לקחו ממנו וכל זה מיירי באנס שלקחה בחובו או בעלילתו כדאמרן אבל שר או מושל שקצף על עבדיו ומשרתיו ולקח מאחד מהן ביתו הוי דינא דמלכותא ואין הלוקח חייב ליתן לבעלים כלום ישראל שמשכן קרקע אצל גוי וקבע לו זמן לפדותה ולא פדאה ומכרה הגוי לישראל אחר אם מכר בשווייה ממכרו קיים דהא חזינן שדעת הגוי לזכות בכל הקרקע כדינו וכדין מכרה אבל אם מכרה בפחות משווייה אפילו כל שהוא חוזר לבעלים דחזינן שלא בקש הגוי לזכות אלא במה שמכרה לפיכך מחזיר לקונה מה שנתן לגוי וזה מחזיר לו הקרקע ועיין עוד לקמן סימן שע"א בדינים כאלו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה