לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות אונאה ומקח טעות · סימן רלה
קטן וחרש ושוטה ושיכור מתי מוכרים מטלטלים והקונה בשבת וביום טוב ובו כ"ח סעיפים.
א כבד ידעת בכמה מקומות דבכל מצות התורה ומשא ומתן אין קטן וקטנה בכלל דבכל התורה איש כתיב למעוטי קטן לפיכך אמרו דבר תורה היא דקטן אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר. אבל חכמים משום כדי חייו שישאו ויתנו עמו ויהיה לו ממה להתפרנס תקנו שיהא מקחו מקח וממכרו ממכר משש שנים ואילך ואמרו עד ו' שנים אין הקנייתו לאחרים כלום שודאי אין בו דעת לקנות ולא להקנות ומו' שנים עד שיהא בן י' שנים אם יודע בטיב משא ומתו כגון שבדקוהו ומצאוהו שיודע בטיב משא מתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו קיימת בין בדבר מרובה בין בדבר מועט בין במתנ' בריא בין במתנת שפיב מרע ומבן עד שיהא בן י"ג אפי' לא בדקוהו שיודע אלא מסתמא כל שאינו שוטה מקחו מקח וממכרו ממכר וכל זה הוא מדברי חכמים והכל במטלטלים וי"א הואיל ואינו אלא מדברי חכמים א"כ במקום שעשו שלא כהוגן כגון שמכרו בנכסים מועטים שכבר זכו בהן הבנות כמ"ש בלבוש הבוץ וארגמן סימן קי"ב מכירתן לאו כלום הוא שלא תקנו להם בו אפי' במטלטלין. אבל בקרקע אינו מוכר ולא נותן כלל עד שיגדיל דהיינו בן י"ג בקטן ובת י"ב בקטנה והוא שהביאו שתי שערות וכל זמן שלא הגיעו להכי אינו כלום בקרקע לא מבעיא בקרקע שירש מאביו אלא אפי' הוא קרקע שנתנה לו במתנה או שקנאה האפטרופס אפ"ה מכירתו ומתנתו אפי' נתנה במתנת שכיב מרע שהיא בגדול בכתוב' וכמסורה דמיא בקטן וקטנה אינו כלום אפי' הוא קרקע שניתן לו ואפי' הוא יודע ובטיב משא ומתן אינו כלום מיהו כל זמן שחפ' הקטן במה שעשה וקרוביו או הב"ד לא בטל מעשיו אם הלוקח אכל פירות מאותו קרקע שלקח אין צריך לשלם מה שלקח דמחילתו מחילה ואם ירש שטר חוב מאביו דינו כמטלטלין ויכול למוכרו או ליתנו לאחר בכתיבה ומסירה כמו גדול.
ב בד"א בקטן שאין לו אפוטרופוס אבל אם היה לו אפוטרופוס הרי אזיל ליה טעמא דמשום כדי חייו שהרי האפוטרופוס נושא ונותן בעדו לפיכך אין מעשיו כלום אפי' במטלטלים אלא מדע' האפוטרופוס שאם רצה האפוטרופוס לקיים מקחו וממכרו ומתנתו במטלטלים קיים. וה"ה אם סמוכים אצל ב"ה שדינו כאפוטרופוס כמ"ש לקמן בסימן רצ"ו אבל משהגדיל אע"פ שיש לו אפוטרופוס שמינהו לו אביו מקחו מקח וממכרו ממכר מיהו האפוטרופוס צריך לקיים דברי המת ואסור ליתן אותו דבר שנתמנה עליו אפוטרופא לא ליורש ולא ללוקח עד הזמן שצוה ע"פ שמקח היורש מקח וממכרו ממכר. ואם תפשו הלוקח מיד אין מוציאין מידו.
ג קטן היודע בטיב משא ומתן ואין לו אפוטרופוס שתקנו ו משום כדי חייו תקנו ג"כ שיהא דינו בדיני אונאה כדין גדול שאם נשא ונתן במטלטלין וטעה פחות משתות הוי מחילה שתות קנה ומחזיר אונאה יתר על שתות במל מקח.
ד אין מקח הקטן וממכרו במטלטלים קיים אלא כשמשך אם קנה או המשיך אם מכר אבל אם נתן מעות על המקח וחזר בו אינו צריך לקבל מי שפרע כיון דבקל יכולין להטעותו לא תקנו לקללו כשחוזר בו אבל האחרים שנשאו ונתנו עמו אם הם חוזרים בהם הרי הם במי שפרע כמו כשקונין מגדולם דלגבי דידהו לא שייך לחלק.
ה וכן אם אחרים קנו קניין סודר מיד הקטן. או שהשכיר מקום המטלטלין להקנות להם בו המטלטלין וחזר בו לא קנה לוקח לא בקניין ולא בשכירות מקום בקניין לא לפי שסתם קניין לכתיבת שטר עומד וכתיבת שטר בקטן אינו שאין העדים חותמין שטר אלא על הגדול כמ"ש לעיל וכיון שאין קניין דקטן עומד לכתיבה גם הקניין אינו כלום. ושכירות מקום ג"כ אינו מועיל בקטן משום דשכירות ממכר ליומיה ג"כ הוא וכבר אמרנו שאין ממכרו ממכר בקרקעי ומטעם זה אם קטן השכיר בית לדור בו יכול לחזור בו ואין מעשיו כלום.
ו וכן קטן שקנה מטלטלין מאחרים והקנום לו בקניין או השכירו לו המקום שהמטלטלים מונחים עליו לא קנה עד שימשוך דהקניין שהקנו לו האחרים ושכירות המקום שהשכירו לו אינו כלו' לפי שהקניין ושכירות מקום לא עדיפי מחצירו וחצר גבי קטן אינו קונה לו דק"ל חצר משום שליחות איתרבאי וק"ל אין שליחות לקטן כמ"ש סי' קפ"ח ודוקא בקטן אבל בקטנה חצרה משום ידה דגבי נט איתרבאי וכיון דאית לה יד אית לה חצר וחצר' קונה לה לפיכך אם קנת' מטלטלין מאחרים והקנום לה בקניין או בשכירות מקום קנתה המטלטלין.
ז קטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד הקרקע בידו והיא שלו ואין המוכר יכול לחזור בו אע"ג שממכרו בקרקע אינו כלום קנייתו קנייה שהרי אחרים מקנין וזכין ואע"פ דקטן כמי שאינו דמי זכין לאדם שלא בפניו וי"א שזה הוא אפי' מדאורייתא דזכין לו שלא בפניו דכתיב נשיא אחד למטה וגומר ופרש"י וקטנים הרבה היו בנחלת הארץ וכשלא בפניהם דמי ואפ"ה זכו כל אחד בחלקו ע"י שהקנה להם הנשיא ש"מ שזכין לאדם שלא בפניו שהרי זכו לקטנים דכשלא בפניהם דמי וה"ה נמי במכר כשהוא נותן המעות ומחזיק בה ע"י שאחרים מקנין לו זכה בה ואין האחרים יכולין לחזור בהן אבל הקטן יכול לחזור בו כדאמרי' סעיף ד' שאין מעות קונות לו ואע"ג שהחזי' ג"כ אין חזקתו קניין לו דבמשיכת מטלטלין תקנו לו קניין ולא בחזקת קניין קרקע לפיכך הוא חוזר בו ואין המוכר יכול לחזור בו ואע"ג דבשכירות מקום המטלטלין אמרינן סעיף ו' דלא קנה כלל ואפילו המוכר יכול לחזור בו אע"ג דזיכהו היינו משום דשכירות מקום הוי כחצירו ואין חצר לקטן כדכתיבנא טעמא לעיל אבל הכא ע"י שמחזי' בו הקטן המוכר מקנה לו הקרקע עצמה בקניין גמור לא בתורת חצר וזכה הקטן.
ח כבר אמרנו דקטן במקרקעי אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר עד שיגדיל ולא שייך תקנת משום כדי חייו בקרקע אבל משהגדיל והביא שתי שערות הזכר אחר י"ג שנים והבת א' י"ב שנה אע"פ שאינן חריפין ואין יודעים בטיב משא ומתן מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין אבל בקרקע אין מעשיו קיימין כל זמן שאינן יודעים בטיב משא ומתן אבל אם יודעין בטיב משא ומתן מיד שהביאו שתי שערות הזכר אחר י"נ והבת אחר י"ב דינן כגדול לכל דבר ומקחן מקח וממכרן ממכר בין במטלטלי בין במקרקעי.
ט בד"א בקרקע שלו שקנאו הוא או אפוטרופוס שלו קנאו בעוד שהוא היה קטן או שניתן לו במתנת בריא אבל קרקע שירש מאבותיו או משאר מורישיו או שניתן לו במתנת ש"מ דהוי כמו ירושה אין ממכרו ממכר עד שיהיה בן כ' שנה שלימות והביא ב' שערות אבל קודם עשרים שנה שלימות אע"פ שהבי' שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן לא שמא ימכור בזול מפני שקודם שהוא בן עשרים שנה אע"פ שהביא ב' שערות נערותו גורם לו שדעתו נוטה אחר מעות כי עדיין לא נתיישב דעתו בדרכי העול' וחיישינ' שמא יראו לו מעות כדי שיהא לו חשק בהם וימכור כל נכסיו ודוקא בקרקע שירש או באה לו במתנת ש"מ שהוא דומה לירושה חיישינן להכי אבל בקרקע שקנאו הוא או שקנאו אפוטרופס שלו ליכא למיחש להכי דהא חזינן דלא מקרבא דעתיה לגבי זוזי ואוהב את הקרקע יותר מזוזי שהרי בזוזי קנאה וכן אם אפוטרופוס שלו קנאה והוא אינו מערער ש"מ דחביבה ליה יותר מזוזי ואם ניתן לו במתנת בריא אמרינן אי לאו דטרח הנותן קמיה לא הוה יהיב ליה מתנה וכיון דלאו ממילא אתית ליה אלא ע"י שטרח בה קפיד בה ואינו מוכרה בזול וכשהוא בן כ' שנה שלימות והביא ב' שערות הרי הוא כבן שבעים ומוכר בין במטלטלין בין במקרקעי בין שלו בין שירשה מאביו ואפילו אינו יודע בטיב משא ומתן אלא שאינו שוטה שאם הוא שוטה יתבאר דינו בסמוך בע"ה. י הקטן שנתן מתנה לאחרים בעוד שהוא פחות מבן עשרים והוא יותר מבן י"ג והביא שתי שערות בין במתנת בריא בין במתנת ש"מ בין בקרקע שקנאו בין בקרקע שירש מתנתו מתנה דאמרינן אלו לא הגיע לו הנאה גדולה מן המקבל לא היה נותן לו והואיל והוא דבר שאינו מצוי תמיד אמרו חכמים ז"ל חתקיים מתנתו כדי שיהו דבריו נשמעין ולא דקדקו שמא הנאה דעביד ליה אינו חשובה ליה לגבי קרקע זו אלא כיון דמקרבא דעתיה דהאי קטן לגבי הנאה זו סגי.
יא והא דאמרינן שכשהוא בן עשרים יכול למכור קרקע אביו היינו דוקא שהוא בן ד' וגם הביא שתי שערות או שלא הביא שתי שערות ונולדו לו סימני סרים אבל אם לא הביא ב' שערות וגם לא נולדו לו סימני סרים עדיין קטן יחשב ואין ממכרו ממכר אפילו בנכסים שקנה הוא עד שיגדיל דהיינו שיגיע לרוב שנותיו שהם שלשים ושש שנים שהם הרוב של שבעים שנה כי ימי שנותינו בהם שבעים וגו'.
יב אע"פ שבן עשרים ולא הביא שתי שערות וגם לא נולדו לו סימני סרים עדיין קטן הוא וכשמביא שתי שערות או נולדו לו סימני סריס אחר שהוא בן ך' נעשה גדול מ״מ יש הפרש בין הבאת שערות לסימני סריס דבהבאת ב' שערות אינו נעשה גדול למפרע אלא משעה שיביאם ואילך ובסימני סריס מבן כ' ואילך נעשה גדול למפרע מיום שהוא בן י"ג שנה ויום אחד לפי שעתה נתברר שהוא היה סרים ממעי אמו ומה שלא הביא שערות היה בסבת זה והא דבעינן הבאת ב' שערות היינו במי שעתיד להביאם אבל זה שהוא סרים ממעי אמו ואינו עתיד להביאם הרי הוא גדול מי"ג שנה ויום א' לפיכך אם מכר קודם שנתברר שהוא גדול כגון קודם כ' ולא הביא ב' שערות ולא נולדו לו סימני סריס ולאחר זמן הביא ב' שערות הרי נתברר שעכשיו הגדיל ולא קודם לכן ואין מכרתו שמכר עד עתה כלום אלא כדין מבן עשר עד י"ג אבל אם נולדו בו סימני סריס אחר שנעשה בן עשרים איגלאי מילתא למפרע שמיום שהיה בן י"ג שנה ויום א' היה גדול הילכך כל מה שאילו הביא ב' שערות קודם שמכר היה ממכרו ממכר עכשיו נמי שהתברר שהוא סריס הוי מכר למפרע.
יג מי שמכר בין בנכסיו בין בנכסי אביו ומת ובאו קרוביו וערערו לומר שהיה קטן כשמכר ובקשו לבודקו אין שומעין להם חדא דחזקה אין עדים חותמין על השטר אא"כ יודעים שנעשו המוכר גדול ועוד דסימנים עשויים להשתנות אחר מיתה ולא תועיל הבדיקה שמא שינו הסימנים ועוד שבדיקת הסימנים ניוול הוא למת ואין מנוולין את המת.
יד פחות מבן כ' שמכר קרקע שירש מאביו חוזר ומוציא מיד הלקוחות בין קודם כ' בין אחר כ' ומוציא ממנו כל הפירות שאכל שהרי שלא כדין אכלם שלא היה המקח מקח ואם הוציא הלוקח הוצאות או שנטע וזרע שמין לו ומחזיר את השאר ודוקא שבא לערער מיד אחר שנעשה בן כ' אבל אם שתק ולא מיחה מיד מחל ושוב אינו יכול למחו' אפי' היה קטן גמור בשמכר.
טו קטן שלוה מאחרים יש מי שאומר שחייב לשלם דס"ל שגם בהלואה שייך בו תקנת משום כדי חייו ויש מי שפוטר דמ"ל שאם נפרעין ממנו לכשיגדיל יבזבז כל ממונו בקטנות ויש מי שמחלק שאם ידוע שלו' לצורך מזונותיו נפרעין ממנו משום תקנת כדי חייו שימצא מי שילונו בשעת דוחקו שיצטרך למזנות אבל אם אין ידוע שלוה לצורך מזונותיו אין מעשיו כלום ואין נפרעין ממנו לכשיגדיל וכן נ"ל עיקר מיהו אם מכר קרקעי במקו' שאין מכירתו מכירה צריך על כל פנים להחזיר המעות ואם אין לו גובה הלוקח ממנו מנכסים בני חורין.
טו ואם נעשה הקטן ערב אין שייך בו שום תקנת של כדי חייו ופטור מלשלם אף לכשיגדיל.
יז חרש שאינו מדבר ואינו שומע או מדבר ואינו שומע כלום הרי הוא כקטן שמוכר ולוקח מטלטלין משום כדי חייו אבל לא בקרקע ואף במטלטלין לא יתקיימו מעשיו עד שבודקין אותו בבדיקות רבות שדעתו כך.
יח ואילם ממעי אמו ששומע ואינו מדבר או מי שנשתתק מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו. קיימין בין במטלטלין בין בקרקע שכיון ששומע וכל שכן בשכבר שמע ודבר מסתמא ודאי בן דעת הוא מ"מ צריכין לבדוק אותו כדרך שבודקין לגיטין אם עכשיו דעתו עמו או יכתוב בכתב ירו וניכר מתיך כתבו שהוא בן דעת.
יט מי שאינו שומע אא"כ מדברים עמו בקול רם אין זה בכלל חרש אלא הרי הוא כפקח לכל דבריו.
כ שוט' הוא גרוע מקטן בן שש ואין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר ואין מת מתנותיו קיימין לא במטלטלין ולא בקרקע וב"ד מעמידין אפוטרופוס לשוטים כדרך שמעמידין לקטנים כדי שלא יבזבזו את שלהם ואין להם זכייה כלל ע"י עצמן וע"י אחרי' יש להם זכייה במתנה דמסתמא שמקנה לו בקניין גמר.
כא מי שהוא עת שוטה ועת שפוי כגון אלו הנכפין בעת שהוא שפוי כל מעשיו קיימין וזכה לעצמו ולאחרים ככל בן דעת אבל צריכין העדים לחקור הדבר היטב שמא בסוף עת שפייתו ובתחלת שטותו או איפכא עשה מעשה זה אמרו שנים כשהיה שוטה זבין ושנים אומרים כשהיה שפוי זבין אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה אם הוא קרקע הרי הן בחזקת המוכר ואם הן מטלטלין הרי הן בחזקת המחזיק בהן.
כב השיכור מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קיימין במת דברים אמורים בסתם שיכור אבל אם הגיע לשכרותו של לוט שעשה ואינו יודע מה הוא עושה הרי הוא כשוטה ואין מעשיו כלום.
כג מוכר שמכר קרקע או מטלטלין וזוכה אותם על ידי אחר ללוקח שלא מדעתו יד הלוקח על העליונה אם ירצה ליקח אין המוכר יכול לחזור בו שכבר זיכה אותו לו וזכין לאדם שלא מדעתו ואם לא רצה תחזור לבעליה שאין זכין לאדם בעל כרחו.
כד וכן העבד ק"ל יד העבד ביד רבו ומה שקנה העבד קנה רבו אם קנה העבד או מכר או נתן במתנה או שנתנו לו מתנה יד האדון על, העליונה אם רצה לקיים מעשיו הרי אלו קיימי' ואם לא רצה מעשיו בטלים ובדברים בלבד הוא שמקיים האדון או מבטל ואין צריכין לקנות ממנו כלום רק שיאמר מה שעשה העבד יהא עשוי הרי קיים מעשיו.
כה דין מכירת הבעל בנכסי אשתו ומכירת האשה עיין בלבוש הבוץ וארגמן סי' פ"ה וצ'.
כו בית דין שמכרו או לקחו בנכסי יתומים בין במקרקעי בין במטלטלין וכן האפטרופסים בין שמינו איתם ב"ד ובין שמינו אותם אבי יתומים מקחן מקח וממכרם ממכר אבל מתנת' אינה כלום שאין אדם נותן דבר שאינו שלו.
כז ולא לצורך כל הדברים רשאין למכור כאשר יתבאר בדין האפטרופסות סי' ר"ץ סעיף י"א.
כח המוכר או קונה קניין בשבת ויום הכיפורים וי"ש אע"פ שמכין אותו מרדות על שעבר על דברי חכמים מעשיו קיימין וכותבין אותו אח"כ בחול.