אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות אונאה ומקח טעות › סימן רלב

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות אונאה ומקח טעות · סימן רלב

סימן רלא

המוכר דבר במדה במשקל וטעה או שטעה במניין המעות ומוכר דבר ונמצא בו מום ובו כ"ג סעיפים.

א המוכר לחבירו דבר במדה או במשקל או במניין וטעה אפי' בכל שהוא חוזר לעולם אע"ג דאמרינן לעיל סימן רכ"ז דהמאנ' את חבירו פחות משתות הוי מחילה ה"מ כשטעו בשומת המקח שא"א לכל אדם לצמצם השומא ומחל אבל הכא איפשר ואיפשר לצמצם המדה והמשקל והמניין ואפי' כל שהוא אינו מוהל לפיכך המקח קיים ומחזיר הטעות כיצד מכר לו מאה אגוזים בדינר ונמצאו ק"א או צ"ט נקנה המקח ומחזיר הטעות ואפי' אחר כמה שנים דלא שייך כאן עד שיראה לתגר כו' אלא לכשיודע ע"י המניין וכן אם נמצאו המעות חסר או יתר מהמניין שפסקו חוזר אפי' אחר שקנו מידו שלא נשאר לו אצל חבירו כלום חוזר שקניין בטעות הוא.

ב המקבל מעות מחבירו בין שהם במכר בין שהם בהלואה בין בפרעון ומצא יתרון במעות אפילו אם לא תבעו הנותן חייב המקבל להחזירם לו בד"א כשהם בכדי שהדעת טוע' בהם כיצד אם יש לחלק המעות העודפות להוציא' י' י' או ה' ה' ואין אחת או שתים עודפות שאינן באות לכלל ה' יש לומר שטעה בחשבונו אם הם עשיריות טעה בין נ' למ' או בין מ' לל' ואם הם חמשיות יש שרגילין למנות ואם היו עודפות הרבה כגון נ"ה יש לומר שטעה בעשירית כמ"ש ובה' העודפות טעה נמי בין ג' חמשיות לד' חמשיות ועשה מהם כלל בעשיריות ועשה משלשה חמשיות עשירייה א' ואם הם עודפות ט"ו או כ"ה טעה ג' פעמים או ה' פעמים בחמשיות אבל אם עודפות על החמשיות אחת או שתים או ג' או ד' שאין מגיעין לחמש אין צריך להחזיר דאמרינן מתנה הוא דיהיב ליה ואפילו אי איניש תקיפא הוא ואין דרכו ליתן מתנות אמרינן שמא גזלו במקום אחר ומתבייש להודיעו וכיון להבליעו בחשבון ואפי' לא היה לו שום עסק עמו מעולם איכא למימר דאיניש אחרינא מיגזל גזליה וא"ל להאי כי אתא פלו' לגבך אבלע ליה בחשבון ואני אחזיר לך ובלבד שאות' האחדים היתרים שמצא לא יגיעו עד מניין החמישיות או העשירות שאם היה במניינם חייב להחזיר הכל דשמא היה מונה בחמישיות או בעשיריות ובאותם האחדים שמנה עד שהגיע לה' או לי' טעה ונתערבו עמהם וכן במקום שרגילים למנות אחת אחת או שנים שנים וביוצא בזה מיקרי בכדי שהדעת טועה לפי מה שנוהגין ורגילין למנות.

ג המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שא' מטלטלין ואח"כ נמצא בהן מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפי' אחר כמה שנים ולא שייך הכא עד כדי שיראנו לתגר או לקרובו ויכול להיות שגם התגר או הקרוב לא יראוהו והרי זה מקח טעות הוא מעיקרא וחוזר לעולם עד שיוודע לו והו' שלא נשתמש במקח אחר שנודע לו המום אבל אם נשתמש בו אח' שנודע לו המום הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר.

ד אין מחשבין פחת המום אפי' מכר לו חפ' שוה מאה דינרין ונמצא בו מום המפחיתו מדמיו באיסר מחזיר לו הכל ואינו יכול לומר לו אחזיר לך מעות בשיעור פחת המום שיאמר לו הלוקח בחפ' שלם אני רוצה וכן אם ירצה הלוקח לקחת פחת המום הרשות ביד המוכר לומר לו או קח אותו כמו שהו' או תקח מעותיך והחזיר לי מקחי.

ה ראובן שמכר לשמעון בתים שיש לו בעיר אחרת וקודם גמר המכר נכנסו גוים בבתים ההם וקלקלו קצת מקומות וה כפר ש ואם בכתים ועשנו הכתלים ועקרו דלתות הבית והחלונות ורוצה שמעון לחור בו כי אומד שנתקלקלו קוד' גמר המקח והוא לא ידע והוי מקח טעות וראובן טוען שכיון שהוא מום עובר שהרי יכול לתקנו ינכה לו מן הדמים כדי שיחזיר הבית לקדמותו ויקיים המקח הדין עם ראובן שהרי ביה מכר לו ועדיין נקרא בית והמומין יכולין לתקנן במעות שינכה לו וכן הדין בכל מומין שאינן בגוף הדבר הנקנה כגון שיש לאחר דרך עליו או שאמת המים עוברת דרך שם מסלק המים ומקח קיים אבל אם דמום בגוף הבית כגון שאמר לו שיש לו כותל שלם ונמצא דעוע חוזר ואינו יכול לבנות לו כותל שלם וכן בל כיוצא בזה. זד כל מום שהסכימו בני המדינה עליו שהוא מום שיחזירו בו המקח מחזירין וכל שהסכימו עליו שאינו מום חדי זה אינו חוזר בו אלא אם כן פירש שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך.

ז וכל הלוקח סתם אין דעתו ליקח אלא דבר השלם מכל מום ואפילו אם פירש המוכר ע"מ שאין אתה חוזר עלי במו' אינו אלא סמיכות דברים בעלמא לשבח את מקחו כלומר אין בו מום והרי זה חוזר עד שיפרש איזו מום שיש בממכרו ויקבלו עליו הלוקח או עד שיאמר לו לכשימצא במקח זה מום הפוחת בדמיו עד כך וכך קבלתי אותו עלי שהמוחל אינו מוחל דבר סתם עד שידע הדבר שמוחל בי ויפרש אותו כמ"ש באונאה מכר לו כלי של עץ והוא רואהו ואמר לו המוכר שהוא של זהוב הואיל והלוקח חזי ליה מצי אמר ליה טוב כשל זהב אמרתי. ח המוכר פרה לחבירו וא"ל יש בה מום פלוני ופלוני הניכרים ובכללן הזכיר מום שאינו ניכר ונמצא בה אותו שאינו ניכר ולא האחרים ה"ז מקח טעות כיצד כגון שא"ל פרה זו היא חגרת ועורת נשכנית ורבצנית ונמצאת נשכנית בלבד ה"ז מקח טעות שיאמר לו הלוקח כשראיתי שלא היתה לא חגרת ולא עורת אמרתי כשם שאין בה אלו המומין כך אין בה מומין אחרים ואתה לא אמרת כן אלא להשביח דעתי לומר כשם שאין בה מומין אלו כך אין בה אלו אבל אם יש בה מומין הניכרין בין כולן בין מקצתן ויש בה גט המום שאינו ניכר שהזכיר כגון שהיא חגרת וגם נשכנית או שהיא עורת וחגרית וגם נשכנית אין זה מקח טעות דכמו שמחל על הניב' כך מחל על אותן שאינו ניבן הואיל והזכירו לו.

ט היה בה מום אחד ניכ' והראהו לו ואמ' לו יש בה מום פלוני זה שניכ' ומום פלוני ומום. פלוני שאינם ניכרים ונמצאו בו אותם המומין שאינם ניכרים שהזכי' אין זו מקח טעות אפילו היה בה כל המומין שהזכי' שהרי לא הטעהו שלא הזכיר במומין הנכרין אלא מומין שבה.

י עבד או שפחה אין בהם טענות מומין שאין מבטלין אותן ממלאכתן והם שקראי' חכמים סימפון לפיכך אמרו המוכ' עבד או שפחה לחבירו אין הלוקח יכול להחזירו לומר שהוא מקח טעות מפני שיש בו סימפון וטעמא שאם היה סימפון זה בגלוי הרי כבר ראהו ומחל ואם הוא אינו בגלוי כגון שיש בו שומא בבשר או נשיכת הכלב או ריח הפה או החוטם וכיוצא בהם הואיל ואינו מבטל ממלאבתו אינו מחזירו שאין העבדים לתשמיש המטה אלא למלאכ' ומאי איכפת ליה בסימפון זה ואם נמצא בו שחין רע או חולי המתיש כחו או שהיה נכפה או משועמם הרי זה מום מפני שמבטלו ממלאכתו וכן אם במצא בו צרעת וכיוצא בו מן הדברים המגולים ה"ז מום מפני שנפשו של אדם קצה מהם משום אנינות דעת' ונמצא שאינו מתעסק לו במלאכת אכילה ושתייה וכן אם נמצא לסטים מזויין שהורג נפשות ה"ז מום המאב' את כולו מפני שהמלך תופש אותו והורגו וכן אם נמצא מוכתב למלכות כלומר שכבר חטא למלכות עד שהמלך צוה וגזר עליו שכל מוצאו יהרגנו ה"ז מום מחזירו מפני שהמלך תופשו למלאכתו בכל עת שירצה אבל אם נמצא גנב או חוטף או גונב נפשות או בורח תמיד או זולל אם וסובא וכיוצא בדברים אלו וכן משחק בקוביא אין הלוקח יכול לחזור בו שכל העבדים הם בחזקת שיש בהם כל הרעות הללו אא"כ שפירש וי"א דגונב נפשות הוי כמו מוכתב למלכות דהוי מקח טעות.

יא המוכר בהמה לחבירו לטובח' ושחטה ונמצא טריפה נודע בודאי שהיתה טריפה כשלקחה והיב' דמי כגון שניקבו בית הכוסות והוגלד פי המכה שאז ידוע שיש ג' ימים משניקבה כיון שהוגלד דפחות מכאן אינו מגליד ואם קנייה תוך ג' ימים הוי מקח טעות וצריך המוכר לחזור הדמים וזה מחזירה לו כך שחוטה כמו שהיא ואם קנאה קודם ג' ימים דאפילו הוגלד פי המכה יכול להיות שאחר שקנאה ניקב' וכן אם קנאה תוך ג' ימים ולא הוגלד פי המכה יכול להיות גם כן שברשותן אחר שקנאה ניקבה והרי זה ספק אם ברשות לוקח ניק' אם לא ואם ירצה לחזור בו הלוקח עליו להביא ראייה שברשות מוכר נטרפה ואפילו אם עדיין לא נתן הדמים צריך ליתן דאמרינן הנקב כאן נמצא כאן היה.

יב וטריפות דריאה מחמת סירבא י"א דמבטל נמי המקח אם קנאו תוך ג' ימים דהוי כמו הוגלד פי המכה דבית הכוסות וי"א דוקא הוגלד פי המכה דבית הכוסות וכיוצא בה דלא שכיחי לא אסיק אדעתא דלוקח לאתנויי הוא מבטל המקח אב טריפות דסירכא דריאה שכיחי ואינו מבטל המקח דכיון דשכיחי הוה ליה ללוקח לאתנויי וכיון דלא אתני ודאי מחיל ולא הוי מקח טעות ובטריפות דלא שכיחי אפי' הוא דב' שאנו אוסרים מספק הוי מקח טעות ואין המוכ' יכול לומ' אייתי ראייה דטריפה היא דכיון שהתורה אוסרה אע"פ שאוסרה מספק הוי לגבי לוקח ודאי מקח טעות דפשיטא אם היה יודע דאית ביה ספק זה לא היה קונה אותה.

יג המוכ' דב' שהיה בו מום כשמכרו ולא ידע בו הלוקח ועשה בו הלוקח מום אחד קודם שנוד' לו המום הראשון אם עשה דב' שדרכו לעשות כגון זה ששחט הטריפה פטו' שהרי על דעת זה מכרה לו אבל אם שינה ועשה בו מום אח' שאין דרכו בכך קודם שנודע לו המום הראשון מחזיר המקח לבעליו ומשלם דמי המום שעשה.

יד וכן אם השביחו קודם שנודע לו המום משלם לו המוכ' השבח כיצד קנה בגד וקרעו לעשות ממנו חלוק ונודע לו מום מחמת הקריעה מחזי' לו הקרעים ואם תפרו ואח"כ נודע לו המום אם השביח מחמת התפירה נוטל את שבח התפירה מן המוכר וכן כל כיוצא בזה

טו המוכר קרקע לחבירו ואבל פירותיה ואח"כ נודע בה מום אם בא להחזי' הקרקע לבעליה מחזי' כל הפירות שאכל ואם לא החזיר ה"ל ריבית דהא כיון שנודע מום שמבטל מקח נתבטל המקח מעיקרו וה"ל המעות הלואה גביה והפירות שאבל הוו ריבית וכן אם היה חצר ודר בו צריך להעלות לו שכר.

טז ראובן שמכר לשמעון גבינות לאחר ג' ימים פתחם ומצאן מרוקבות רקבון גדול ורוצח לחזור בו ישאלו לעוסקים בינו' בכמה זמן ראוי לבוא רקבון ועיפוש כזה אם יאמרו שא"א לבא רקבון זה מעת שקנאו ואם כן נעשה הרקבון בבית המוכר ונמצא שהיה מקח טעות ואם הדבר ספק המע"ה.

יז ראובן שמכר לשמעון נוד שמן ולא כתבו שמעון אלא סמך לו על המוכר שאמר לו שהוא טוב וכאשר פתחו אחר כך מצאו עכור שלא היה יכול להשתמש בו או למוכרו אלא בדוחק ובא וטען שמקח טעות הוא ורוצה להחזיר לו השמן וראובן המוכר טוען ששמעון החליפו ואין זה שמכר לו אין שמעון נאמן בשבועתו שהוא זה כדי להוציא ממון אלא ראובן המוכר ישבע שנתן לו שמן טוב כאשר התנה עמו לתת לו ואם לא ירצה ראובן לשבע ישבע שמעון שהתנה עמו לתת לו שמן טוב וצלול ושזה הוא השמן שנתן לו ויחצ' לו השמן ואם ירצה הלוקח ישומו כמה דמיו פחותין משמן טוב ויחזיר לו הפחת ואפי' אם הלוקח יכול למוכרו ע"י הרחק בלא שום הפסד או לערבו עם שאר שמניו ולמוכרו אינו צריך דכיון שהתנה עמו ליתן לו שמן טוב צריך לקיים תנאו.

יח המוכר לחבירו דבר שיש בו מום שאינו נראה ולא ראהו הלוקח ואבר המקח מחמת אותו המום הרי זה מחזי' הדמים כיצד מכר לו שור שאין לו טוחנות ולא הכיר בו הלוקח והניחו עם שאר שוורים שלו והיה מניח המאכל לפני כולם ואוכלים ולא היה יודע שזה אינו אוכל שלא היה יכול לאכול מחמת שאין לו טוחנות ומת ברעב אם המוכר הוא בעל הבית ואיפשר שהיה מכיר בשורו צריך להחזיר לו הדמים והוא מחזיר לו הנבילה שהיה לו להודיעו ולא מפסדינן ללוקח משום שהיה לו לבודקו שהוא סמך על המוכר שהוא ב"ה יודע בטוב בהמתו שהרי שהה אצלו השור ולא אמר לו כלום אבל אם המוכר הוא סרסור שקונה מזה ומוכר לזה ואינו משהה הבהמה עמו ואיפשר שלא ידע גם הוא במום זה ולא היה ליה שהות לבודקו כיון שהלוקח יודע שהמוכר הוא סרסור הרי נשבע הסרסור שבוע' היסת שלא ידע במום זה ויפטר מפני שהיה לו ללוקח לבדוק השור ולהחזירו לו קודם שימות והיה הסרסור מחזירו לבעלים הראשונים והואיל ולא עשה כן הפסיד על עצמו ויש חולקין וס"ל דאפילו הסרסור צריך לשלם דאע"ג שהוא נתאנה אין לו להונות אחרים וכן הדין בכל כיוצא בזה וכן עיקר וכתב מורי מהרמא"י ז"ל וכ"ש בדבר שלא פשע הקונה כלל כגון שמכר לו טבעת בחזקת זהב ואחר כך שברו הלוקח ונמצא בו בדיל שחייב להחזיר לו מעותיו אע"ג שגם המוכר נתאנה בו ואם אינו מאמינו שנמצא בו בדיל נשבע הסרסור שאינו יודע מזה ונפטר ואם קנה הסרסור דבר בחזקת בדיל ומכרו כן בחזקת שהוא בדיל ואח"כ נודע שהיה בו כסף או זהב זכה הלוקח שהרי לא זכה בו הסרסור מעולם שלא העלה על דעתו לזכות בו שהרי לא ידע בו. ועיין לקמן סימן רפ"ח ולקמן סוף סימן רל"ג.

יט המוכר בצים לחבירו ונמצאו מוזרות שאינם ראויי' לאכילה מדינא הוי מקח טעות ומחזיר את הדמים והכא פשיטא דליכא לחלק בין בעל הבית לסרסור שגם הב"ה איפשר שאינו יודע שהם מוזרות אפילו הכי בין ב"ה בין סרסור חייבים להחזיר את הדמים אפילו לסברא הראשונה שבסעיף הקודם דפטרינן את הסרסור בשבועה שלא ידע במו' הכ' מחייבים ליה דמידי הוא טענה דפטרינן ליה לסרסר אלא משום שהיה ללוקח לבדוק השור ולהחזירו קודם שימות והכא בבצים אין שייך טעם זה דהא אין אדם עשוי לבקש בצים אלא בשעה שהוא צריך להם וא"כ מה היה ללוקח לעשות דמשום שלא ידע הב"ה או הסרסור שהם מוזרות אין סברא לפטור אותו ולהפסיד הלוקח זהו מדינא אבל נהגו עכשיו בדין ביצים שהם מוזרות שלא להחזירם ומנהג מבטל הלכה ואיפשר משום דמוזרות דבצים עכשיו שכיחי שהיה ליה ללוקח לאתנויי משום הכי נהגו כן אי נמי משום שאין ההפסד גדול בל כך שאין דרך לקנות הרבה בצים ביחד משום הכי מחיל הלוקח נ"ל.

כ המוכר לחבירו זרעוני גינה שאינן נאכלין ואין עומדי' אלא לזרוע וזרען ולא צמחו חייב באחריותן ומחזיר לו הדמים שלקח ממנו שהרי נודע שזרעים רעים היו, ולא עמדו אפילו לזרוע' ואין לך מקח טעות גדול מזה ודוקא הדמים שלקח ממנו חייב להחזיר אבל לא מה שטרח והוציא בזריעתן שאין זה מזיק בידים דהא לא ידע אבל כל דמיו מיהא מחזיר לו ואין זה יכול לומר לו החזיר לו זרעוני ואתן לך הדמים דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה דאבעי ליה לאסוקי אדעתיה שיזרעם כיון דכולהו לזריעה קיימו והוי ליה לאתנויי וכל זה דוקא שלא צמחו מחמת עצמן שלא קרה להם דבר שיש לתלות בו הקלקול אבל אם לקתה הארץ בברד וכיוצא בו אינו חייב באחריותן דשמא מחמת הברד לא צמחו וכן כל כיוצא בזה.

כא אבל אם מכר לו זרעים העומדים ג"כ לאכילה לא מבעיא אם מכר לו חטין ושעורין שרובן עומדים לאכילה והוא זרען ולא צמחו שאינו חייב באחריותן שיכול לומר לו לאכילה מכרתים לך אלא אפילו אם היה זרע פשתן שרוב בני אדם קונין אותם לזריעה הואיל וקצת בני אדם אוכלין אותן אינו חייב באחריות זריעתן שיכול לומר לו לאכילה מכרתים מיהו י"א דוקא שכבר פרע המעות שאין הרוב שקונין לזריעה מוציא מידו חזקת המעות אבל אם עדיין לא פרע אין מוציאין מידו ודוקא בזרע פשתן הואיל ורובה וחזקה מסייענין ללוקח יכול לומר לזריעה קניתי אבל בחטין ושעורין אפילו עדיין לא פרע דהחזקה היא כנגד הרוב התם אזלינ' בתר רובא הואיל והוא דוב מפורסם ורובא דרובא קונים לאכילה ורובא כי האי מוציא אפי' מיד חזקה דהוה ליה לפרש ולומר לזריעה אני לוקחו ואז היה המוכר חייב באחריותו אפילו לא התנה עמו בפירוש שאם לא יצמחו יחזיר לו מעותיו אלא הודיעו שלזריעה הוא קונה והמוכר מכרו לז סתמא חייב באחריותו וע"ל סעיף ב"ג וכן הדין דברים הנמכרים לרפואה ולצביעה וכל כיוצא בזה. הלוקח מקח מחבירו והודיעו שמוליכו למדינה פלונית למוכרו שם ואחר שהוליכו לשם נמצא בו מום אינו יכול לומר לו החזר לי מקחי אלא מחזיר לו הדמים והמוכר מטפל בו להביא ממכרו לכאן או למוכרו שם ואפילו נגנב או נאבד שם הרי הוא ברשות מוכר ואם הי' המוכר יודע בממכרו שהיה בו מום חייב אפי' בהוצאה שהוציא הלוקח להוליך אותו מקח למקום פלוני מדינא דגרמי דהוי כמו מזיק בידים ואם לא היה המוכר יודע שהיה בו מום פטור מהוצאות ההולכה אבל חייב בהוצאות חזרת המקח שהרי החזרה לצרכו היא מיהו על הלוקח מוטל לטרוח בההבאה הואיל ולצורכו הוליכו שם ואם לא הודיעו למוכר שמוליכו למדינה אחרת והוליכו ונמצא בו שם מום הרי זה ברשות לוקח עד שיחזי' המקח במומו למוכר.

כב הלוקח מקח ונמצא בו מום ואח"כ אבד או נגנב הרי הוא ברשות הלוקח עד שיחזיר המקח למוכר דכל זמן שהוא בידו לא גרע הוא משומר שכר דהא ברשותו הוא למוכרו ואיפשר שישתכר בו אע"פ שיש בו מום ואם התליע או נפסד מחמת המום ה"ז ברשות מוכר ואם היה לו שהות משנודע לו להודיע למוכר ולא הודיעו ה"ז ברשות לוקח.

כג המוכר שור לחבירו ונמצא שהוא נגחן ורוצה הלוקח לחזור בו מפני שאינו יכול לקיימו בביתו לחרישה שהוא מזי' וצריך לשוחטו כדי שלא הבריות אם אין יכולין להוכיח ממעשה הלוקח אם קנאו לחריש' או לשחיטה כגון שהוא אדם שקונה לזה ולזה וגם ע"י הדמי' שנתן בו אין יכולין להוכיח כגון שנתייקר הבשר וקונין שור לשחיטה בדמי שור לחרישה אין זה מקח טעות וצריך הלוקח לטרוח בו לשוחטו שיכול המוכר לומר לשחיטה מכרתיו לך אייתי את ראייה דלחרישה לקחתו אע"ג שהרוב קונין לחריש' לא אזלינן בתר רובא כי האי להוציא מיד המוכר ולומר הלוקח זה הוא מן הרוב דרובה וחזקה אזלינן בתר חזקה וע"ל סעיף כ"א אבל אם עדיין המעות ביד הלוקח לא מבעיא אם רובן קונין לחרישה דאיכא גבי לוקח רובא מסייע לחזקה ומחזיר השור אלא אפי' אם כי הדדי נינהו חזקת ממון עדיפ' והמע"ה ואם הלוקח אינו רגיל לקנות אלא לחרישה והמוכר מכירו הרי זה מקח טעות ואם אינו רגיל לקנות אלא לשחיטה מסתמא גם זה לשחיטה קנאו ואם הוא רגיל לקנות לשחיטה ולחרישה ויש הוכחה בדמים אם נתן דמי שור לחרישה אמרינן לחרישה קנאו והוי מקח טעות ואם נתן דמי שור לשחיט' אמרי' הא נמי לשחיטה קנאו ואין כאן מקח טעות ואע"ג דק"ל בעלמא שאין הדמים מודיעים כלומר אין מביאין ראייה מדמים שנתן ה"מ גבי קונה צמד בקר שהדמים מכחישין את עיקר הלשון דעיקר לשון בני אדם קורין לעול בלא בקר צמד אבל הכא בין לחרישה בין לשחיטה השור נקרא שור לכולהו עלמא והולכין אחר הודעת הדמים. כל מקום שאמרנו דהוי מקח טעות וצריך להחזיר לו דמיו הרי הוא כבעל חוב ואי אית ליה זוזי צריך ליתן לו זוזי ולא יכול לסלקו בקרקע אלא אם כן אין לו לא זוזי ולא מטלטלי.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה