לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות אונאה ומקח טעות · סימן רל
המוכר לחבירו מרתף של יין והלוקח יין והחמי' ובו י' סעיפים:
א האומר לחברו מרתף של יין אני מוכר לך למקפה ופירש מקפה הוא יין לצורך להטעי' מאכל וליתן לתוך התבשיל אני מוכר לך דהיינו יין טוב ומתקיים הרבה מסתפקין ממנו מעט מעט לפי' כשאומר לו מרתף של יין למקפה אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה וראוי לתבשיל אבל אם אמר מרתף של יין אני מוכר לך סתם ולא אמר למקפה אין צריך להיות כולו יפה אלא כסתם יין והוא שיש עשר קוססות בכל מאה פי' קוססות יין רע שכבר התחיל קצת להשתנות ואם אמר לו מרתף זה של יין אני מוכר לך למקפה או שאמר מרתף זה אני מוכר לך למקפה ולא אמר יין אע"ג שאמר למקפה כיון שאומר זה משמע למעוטי כלומר זה כמו שהוא שאינו טוב כמו שאר מקפה לפי' מסתמא מקבל עליו הלוקח י' קנקנים קוססות בכל ק' יתר על זה לא יקבל שאין דרך לקבל יותר וה"ה שאם א"ל בפ' שלקחו לשתותו מעט מעט הוי כאלו אמר ליה למקפה שיון שרוצה ליקח ממנו מעט מעט צריך להיות יין טוב שיתקיים כשלוקחים ממנו מעט מעט שכשאין היין טוב דרכו להשתנות אם אין החבית מלא על כל גדותיו.
ב והמוכר חבית אחת אם אמר לו חבית של יין אני מוכר לך סתם ולא אמר זה בין אמר למקפה בין לא אמר למקפה נותן לו יין שכולו יפה אע"ג דבמרתף כה"ג מקבל עליו עשר קוססות למאה הבא חבית יין מחר חמרא משמע לא מקבל עליו מידי אפי' אם התנה שיתן לו מעט מעט כשימכרנו בחנות אפ"ה לא אמרינן שיתן לו חלק העשירי קוסם דכיון שהזכיר לו חבית משמע שיתן לו יין הראוי ליתן בחבית אחת.
ג ואם אמר ליה מרתף זה של יין אני מוכר לך וכן בחביות שא"ל חבית זה של יין אני מוכר לך כיון שאמר זה משמע שאינו טוב כמו שאר מרתף או שאר חבית ונותן לו יין הנמכר בחנות שהוא בינוני לא רע ולא טוב.
ד ואם א"ל מרתף זה אני מוכר לך משמע כמו שהוא ואפילו כולו חומ' הגיעו.
ה וכל זה לא איירי אלא בשלא עירה הלוקח את היין לתוך כליו אלא הניחו בתוך כליו של מוכר אבל אם עירהו לתוך כליו והחמיץ אפילו מיד ואע"פ שאמר לו לתבשיל אני צריך לו אין המוכר חייב באחריותו שיאמר לו כליך גרם לו להחמי' מיהו אם ידוע שדרך יינו להחמי' והו' אמר לו למקפה אני צריך הרי זה מקח טעות וחוזר.
ו מכר לו יין והניחו בקנקניו של מוכר והחמי' אם אמר לו למקפה אני צריך או שאמר לו לשתות מעט מעט אני צריך והחמי' הואיל ובקנקניו של מוכר החמיץ מחזירו ואומר לו הרי יינך וקנקנך ואם לא אמר לו למקפה וגם לא אמר לו לשתות מעט מעט אינו יכול להחזירו שהרי יאמר לו למה לא שתית אותו מיד לא היה לך לשהותו עד שיחמי' והוא ששהה אותו יותר משיעור יומיה דאורחיה דהאי לוקח למשתי בהדין חמרא אבל אי לא שהי טפי משיעורא דאע"ג דלא א"ל למקפה אי בקנקני דמוכר הוא חייב באחריותה.
ז שכר אין דינו כדין היין שהיין תלוי טפי במזל האדם לפיכ' אם לא אמר למקפה אפילו נמצא תוך ג' ימים שהוא חומץ אין המוכר חייב באחריותו שאנו אומרים יין היה כשקנאו ומזלו גרם לו שמיהר להחמי' כמ"ש בסעיף הקודם משא"כ בשכר לפיכך המוכר חבית של שכר לחבירו והחמי' תוך ג' ימים והם עודם בחביתו של מוכר הרי הוא באחריות המוכר ואפילו קבל המעות צריך להחזירם דכיון שנמצא חומ' תוך ג' ימים ודאי שהתחיל להחמי' כבר ואע"ג דריחיה וטעמיה שכרא וק"ל שהוא שכר מ"מ אשבר' כי האי לא יהיב איניש דמי דכיון שכבר התחיל הקלקול שממנו נתקלקל ואפי' טעמו הלוקח והוה ריחיה וטעמיה שבר ודאי לא טעמו שפיר ואם החמי' אחר ג' ימים הרי הוא באחריות הלוקח ואפילו לא נתן המעות חייב ליתן כיון דטעמיה והוה בשים ומיהו אי לא טעמיה המע"ה כיון דספק הוא בד"א בשהניחו בכליו של מוכר אבל אם עידהו הלוקח לתוך כליו אפילו החמי' תוך שלשה ימים אינו באחריותו שיאמר לו כליך גרם לו להחמי'.
ח המוכר חבית של יין לחבירו למוכרו בחנות מעט מעט והחמיצה במחצית או בשלישית חוזרת למוכר ואם שינה הלוקח הנקב שלה והחמיצה הרי היא באחריות הלוקח שיאמר לו המוכר שינוי הנקב גרם לה וכן אם הגיע יום השוק ושהה ולא מכר הרי היא ברשות הלוקח שיאמר לו אם לא שהית ומכרת ביומא דשוקא הקודם לא היה מחמיץ.
ט וכן המקבל חבית של יין מחבירו בעיסקא למחצי' שכר ע"מ להוליכה למקום פלו' למכרה שם וקודם שהגיע שם הוזל היין או החמי' הרי זה ברשות מוכר מפני שהחבית והיין שלו.
י האומר לחבירו יין מבושל או מבושם אני מוכר לך צריך ליתן לו יין שראוי להתקיים עד העצרת ואם החמי' קודם העצרת והוא בכליו של מוכר חייב באחריותו אבל אם עירהו הלוקח לתוך בליו אינו חייב באחריותו יין ישן אני מוכר לך נותן לו משל שנה שעברה. מיושן של ג' שנים וצריך שיהא ראוי להתקיים עד החג וכל זה לא איירי אלא במקום שאין מנהג אבל במקום שיש מנהג הכל לפי המנהג.