אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות אונאה ומקח טעות › סימן רכח

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות אונאה ומקח טעות · סימן רכח

סימן רכז

אסור להונות בדברים ולגנוב דעת הבריות ולרמות במקח וממכר ובו כ' סעיפים.

א כשם שיש אונאה במקח וממכר ועובר בלאו כמ"ש כך יש אונאה בדברים שעיבר גם עליהם בלאו דכתיב לא תונו איש את עמיתי ויראת מאלהיך ואחז"ל באונאת דברים הכתוב מדבר אתה אומר באונאת דברים או אינו אלא באונאת ממון כשהו' אומר וכי תמכרו כו' לעמיתך או קנה מיד עמיתי"אל אל תונו וגומר הרי אונאות ממון אמור הא מה אני מקיים לא תונו איש את עמיתי באונאת דברים ומה הם אונאות דברים יתבאר בסעיף ד' בע"ה וגדולה אונאת דברים מאונאות ממון שזה נאמר בו וירא' מאלהיך וזה לא נא' בו ויראת מאלהיך וטעמא שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן לחשבון ועוד שזה בגופו וזה בממונו והצועק על אונאת דברים נענה מיד שכן אחז"ל שכל השערים ננעלו פי' כל שערי תפלה ננעלו חוץ משערי אונאה כלומר הצועק על אונאת דברים אין השער נינעל בפניו אלא שמוע ישמע הש"י צעקתו מיד שנא' הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך פי' לשון אונאה מדכתיב בידו אנך משמע שה' נצב עליה ושומע מיד ולוקח בידו ומשלם לו עונשו מיד י"א שאין מצווין על אונאת דברים אלא על מי שהוא ירא אלהים שנאמר לא תונו איש את עמיתו ופי' עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אל תוניהו אבל אם אינו ירא אלהים הרי הוא מאנה את עצמו ומותר להונותו ג"כ.

ב וביותר צריך ליזהר באונאת הגר בין בגופו בין בממונו לפי שהוזהרנו עליו בכמה מקומות וגר לא תונו וגו'.

ג וצריך אדם ליזהר שלא להונות אשתו שדמעתה מצוייה ושערי דמעות לא ננעלו ועונש אונאתה קרובה לבא שנא' ואל דמעתי אל תחרש שאינו לשון תפלה אלא לשון כך היא מדתך שאל תחרש לדמעת המתאנה מפני ששער זה לא ננעל,

ד וכיצד היא אונאת דברים לא יאמר לו בכמה אתה רוצה חפץ והוא אינו רוצה לקנותו היו חמרין מבקשין לקנות תבואה זה לא יאמר להם לכו אצל פלוני והוא יודע שאין לו למכור ואם היה חבירו בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשך הראשונים היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך אם היו יסורין באין על חבירו לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכור נא מי הוא נקי אבד אם נשאלה שאלה על דבר חכמה לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה מה תשיב בדבר זה וכן כל כיוצא בדברים אלו ואל יאמר אדם מי יודע אם נתכוונתי לרעה שלכך נא' כאן ויראת מאלהיך שהוא יודע המחשבות כלומר דבר זה מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך.

ה ויזהר אדם שלא לכנות שם לחבירו כדי לביישו אפילו שהוא רגיל באותו כינוי ואין מתבייש כ"כ כיון שכוונתו לביישו אסור.

ו אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעת אפילו אינו מדמה אותו בממון שיעור האונאה כגון אם יש מום במקחו אפי' אינו מוכרו לו ביוקר צריך להודיע ללוקח שיש בו מום זה ואף אם הוא גוי לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת שהיא שחוטה ואף לגנוב דעת הבריות בדברים כגון שמראה לו שעישה דבר בשבילו ואינו עושה אסור כיצד לא יסרהב שיסעוד עמו והוא יודע שאינו סועד ולא ירבה לו בתקרובו' והוא יודע שאינו מקבל לא יפתח חביות פתוחים לחנווני וזה סובר שפתחם בשבילו אלא צריך להודיע שלא פתחם בשבילו ודוקא בה"ג דלא איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שפתחם ככר וסבור הוא שפחת' בשבילו אבל אם הוא דבר דאיבעי ליה לאסוקי אדעתה שאינו עושה בשבילו ואיהו מטעה את עצמו שסובר שעו שה בשבילו לכבודו כגון שפגע בחבירו בדרך וסבור זה שיצא לקרתו לכבודו א"צ להודיעו דאיהו דאטעי אנפשיה.

ז ולא יאמר לו פוך שמן מפך זה והוא דיקן ולא ילך לבית האבל ובידו כלי ריקן וסובר האבל שהוא מלא ורוצה להברותו ואם הוא עושה כדי לכבדו שיהו סבורין כן שמכבדו מותר.

ולא ימכור לו עור של בהמה מתה מאליה בחזקת שהיא שחוטה שאין עיר המתה חזקה כשחוטה ולא ישלח לו חבית של יין ושמן אף על פיו וטעמא משום שיש לחוש שיסבור זה שהכל שמן ויזמן עליו אורחים שיבטח שיש לו שמן הרבה לצרכן ונמצא מתבייש.

ט אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים אדם כגון לצבוע עבד זקן העומד למכור כדי שיהא נראה כבחור. בהמה להשקותה מי סובין שמנפחין אותה וזוקפין שערותיה כדי שתראה שמינה וכן אין מקרדין ולא מקרצפין אותה כדי לזקיף שערותיה. וכלים כגון כלים ישנים לצבוע אותם כדי שיראו כחדשים ואין השבח שמשביחה בצבע כמו העילוי שמעלה אותה בדמים אבל חדשים מותר לצבעם כדי ליפותם דבלאו הכי הם חדשים וטובים ואין נופחים בקרביים כדי שיראו שמנים ורחבים ולא שורין הכשר במי' כדי שיראה לבן ושמן וכל כיוצא בזה.

י אין מערבי' מעט פירות רעים בהרבה פירות יפים כדי למוכרם כולם בחזקת יפים לפי שאינם ניכרים אפי' חדשים בחדשים ואצ"ל חדשים בישנים שהישנים טובים יותר לאכילה ואפילו ישנים אסור לערב עם חדשים דאע"פ שהם טובים יותר לאכילה ולא עוד אלא אפילו הישנים ביוקר מהחדטים אסור לערב בחדשיה דשמא זה שקונה חדשים רוצה ליישנם והישנים אינם ראוים ליישן.

יא יין ביין התירו לערב קשה ברך בין הגיתות דאע"פ דדרך יותר טוב לשתות מהקשה וגם דמיו יקרים אפ"ה מותר מפני שכשנותן מעט קשה ברך הוא משביחו ומתקיים יותר כשמערבו בין הגתות אבל שלא בין הגתית לא ואם היה טעמו ניכר מותר לערב בכל מקום שכל דבר הניכר טעמו מרגיש הלוקח ואין כאן אונאה לפיכך מותר לערבו ויין רך לעולם מותר לערבו בקשה שהרי משביחו.

יב אין מערבין מים ביין ומי שנתערב מי' ביינו לא ימכרנו בחנות אא"כ הודיעו לקונה ולא ימכרנו לתגר אף על פי שמודיעו שמא ירמה בו אחרים והוה ליה הוא כמו מסייע לאיסור ואין להקשות אם כן אפי' מים לבדן לא ימכרו לו שמא יערבם ביין דלא חשו חכמים אלא בזמן שאני מוכר לו דבר העשוי לרמות בו כמו שהוא עכשיו.

יג ובמקום שנהגו לערב מים ביין בין הגתות מותר לערב כשיעור שדרכם לערב.

יד במקום שנהגו שכל מי שקונה דבר טועמו תחלה מותר לערב בו לעולם דודאי הלוקח טעמו תחלה אבל אם אין הכל טועמין לא דשמא יקחנו אחד ולא יטעמנו.

טו אין מערבין שמרי יין ביין אפי' אם קנה ממנו ב' חביות של יין אין מערבין שמרי חביות זה בשל זה לפי ששמרי רבית זה מקלקלין חבית אחר אבל אם קנה ממנו חבית של יין המדה בכך וכך כשבא למדוד יכול לערב השמרים עם היין ומוכר לו הכל ביחד שכן דרך הקונה חבית יין קונה אותו עם השמרים שבתוכו.

טז התגר נוטל אפילו מה' גרנות ונותן למקום אחד או מחמש גתות ונותן לתוך חבית אחד שכיון שהוא תגר הכל יודעין שלא גדלו כולם בשלו ובחזקה זו קוני' ממנו ובלבד שלא יכוין לקנות הרוב ממקום דטוב כדי שיצ' עליו קול שהו' קונה הכל ממקום טוב ואח"כ קונה גם ממקום הרע ומערבו עמו.

יז מותר לברור הפסולת מתוך הגריסין ומן הקטנית בדי שיראו יפו' ויוכל למוכרם ביוקר יותר מאחרים שזהו דבר הנראה לעינים ויוכל הלוקח לראות ולהבין כמה שוות יותר בשביל שהוציא מהם הפסולת וטוב הוא לעלות בדמיהם כדי שלא יצטרך לטרוח ולבוררם ובלבד שלא יברור העליונים ויניח פסולות בתחתונים שהרי מרמה בזה את הלוקח שיסבור שהתחתונים יפים כעליונים.

יח מותר לחנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות כדי להרגילם שיקנו ממנו ויכול למכור בזול יותר מהשער שיקנו ממנו ואין בני השוק יכולין לעכב עליו דאדרבה תבא עליו ברכה שמוזיל את השער וע"ל סימן קנ"ו סעיף ה'.

יט המוכר לחבירו סתם שמן או יין אע"פ שיודע בו המוכר שהוא מזוקק אסור לערב בו שמרים אפי' כל שהוא וכן הדין בכל הפירות.

כ המוכר לחבירו שמן מזוקק אינו מקבל עליו שמרים אם ימצאו בשולי החבית מכר לו שמן סתם מקבל עליו לוג ומחצה שמרים לכל מאה לוג אם ימצאו בשוליו ומקבל עליו עוד שמן העכור העולה למעלה על פני השמן יותר על השמרים הידועים באותו מקום בד"א כשנתן לו מעות בתשרי שהשמן עכור והרי קנאו עם השמרים המעורבים בעכרותו ולוקח ממנו השמן בניסן שכבר שקעו שקטו ונחו השמרים בשולי היריע' במדה של תשרי שהי' גדולה שדרך לעשותה מפני אותו השמו הצופה למעלה אבל אם לוקח השמן בניסן במדת ניסן שדרך עשות' קטנה מפני שכבר שקעו השמרי' וצלל השמן אינו מקבל עליו אלא השמרי' בלבד.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה