לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות אונאה ומקח טעות · סימן רכז
עד כמה הוי מחילה או חזרת האונא' ושליח שטעה ואחים שחלקו וטעו ובו ל"ט סעיפים:
א אסור להונות לחבירו בין במקחו בין בממכרו ואיזה מהם שאינה את חבירו בין לוקח בין מוכר עובר בלאו דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה וגו' אל תונו איש את עמיתו וגו' מיהו אין לוקין על לאו זה אפי' עבר עליו במזיד והתראה משום שניתן להשבון שהו' בכלל השב תשיב דגזילה שחייב להחזירו כמ"ש לפנינו וכל לאו שניתן להשבון אין לוקין עליו שהשבתו עושה כאלו לא עבר עליו ואין כאן מלקות.
ב וכמה תהיה האונאה שיה' חייב להחזיר שיעורו חז"ל שהוא שתות בשוה משום דקים להו לחז"ל שפן הוא דרך מקח וממכר שאין הלוקח ולא המוכר יכולין לכוין דמי המקח בצמצום ואיזה מהם שנתאנה עד שתות דרכן למחול זה לזה והמקח קיים וא"צ להחזיר לו כלום אבל שתות בשוה בין במקח בין שתות במעות אין דרך למחול אלא המקח קיים וצריך להחזיר לו האונאה דהיינו אותו השתות כיצד הרי שמכר שוה שש בחמש הרי נתאנה המוכר בשתות שיווי המקח אע"פ שבטעות הוא חומש שהוא יותר משתות או שמכר שוה ז' כו' שנתאנה המוכר בשתות במעות אע"ג שהוא פחות משתות בדמי המקח שהרי הוא שביעית מדמי המקח וכן אם מכר שוה ה' בו' שנתאנה הלוקח בשתות במעות והוא יותר משתות בשוויו המקח או שמכר שוה ו' בז' שנתאנה הלוקח בשתות בשווי המקח והוא פחות משתות במעות בכל א' מאלו המקח קיים וחייב המאנה להחזיר אונאה למתאנה שאין דרך למחול כל כך.
ג וכל מה ששיעור חז"ל הוא בדוקא לפיכך דוקא בשתות בשוה המקח קיים וצריך להחזיר האונאה אבל אם היתה האונאה פחות מזה אפי' בכל שהו' המקח קיים מכל וכל ואין צריך להחזיר כלום דודאי מחל כיצד אם מכר שוה ס' דינר בחמשים דינר ופרוטה או בע' דינר פחות פרוטה שאין כאן אונאה אלא שתית פחות פרוטה המקח קיים וא"צ להחזיר כלום שכל פחות משתות דרך הבל למחול בו.
ד היתה האונאה יתירה על השתות כל שהוא כגון שמכר שוה ס' בנ' פחות פרוטה או בע' ופרוטה אין כאן חזרה אלא ביטול מקח שיכול המתאנה להחזיר החפץ אם ירצה וזה יחזיר לו מעותיו ואם אינו רוצה להחזיר החפ' אלא רוצה בקיום המקח ותובע אונאתו מן המאנה יכול המאנה לומר לא אחזיר לך אונאתך אלא או יתבטל המקח לגמרי או יתקיים לגמרי ויעמוד כל א' בשלו אבל אם המתאנה רוצה לעמוד במקחו ואינו שואל אונאתו אין המאנה יכול לבטלו דא"ל המתאנה שהרי אם לא איניתני לא היית יכול לחזור בך לבטל המקח ועכשיו משום שאיניתני ועברת' על לאו דלא תונו יהא לך כח לחזור בך א"כ יהא חוט' נשכר בתמיה מכר לו שוה נ"א בס' או שוה ס' בנ"א דהשת' ליכ' הכא שתות בשוה לא במקח ולא במעות דגבי שוה נ"א בס' דנתאנה לוקח פחות משתות במעות ויותר משתות במקח ואם ניזול בתר מעות הוי מחילה אם ניזול בתר מקח הוי ביטול מקח וגבי שוה ס' בנ"א הוי איפכ' דנתאנה מוכר בפחות משתות במקח וביותר משתות במעות בכגון זו אזלינן לעולם בתר אונאת המקח הן לעניין המחילה הן לעניין ביטול המקח שעיקר הטעות דטעו אינשי הו' במקח ולא במעות לפיכך מכר שוה נ"א בס' בטל המקח ושוה ס' בנ"א הוי מחילה כן כתב מורי מהדמא"י ז"ל ותימ' הוא דהא אמרי' לעיל סעיף ב' שוה ג' בס' המקח קיים ומחזיר אונאה כ"ש נ"א בס'.
אין המאנה חייב להחזיר עד שתהא האונאה יתר על פרוטה דיתר על פרוטה אין דרך למחול במקח אם הוא שתות במקח אבל אם היתה פרוטה בשוה כגון שלא היה כל המקח אלא ו' פרוטות אין צריך להחזיר דמסתמא מחיל וי"א אפילו פרוטה בשוה חייב להחזיר שאינו מוחל אלא מה שהוא שוה פחות משוה פרוטה במקח קטן כזה.
ו יש להסתפק אם אסור לכתחלה להונות לחבירו אפילו פחות משתות אם יש בו ש"פ דכיון שיודע שאין מקחו שוה כל כך לא יונה אותו אפי' בפחות מש"פ דרחמנא אמר' תונו משמע דבכל דבר שיש בו שיווי ממון הזהירה תורה שלא יונה את חבירו אלא שחכמים אפרו דעד שתות הני מחול כדכתיבנא טעמא כב המוכר לחבירו חפץ במנה ואמר לו חפץ זה אינו שוה אלא זוז אחד ואני מוכר אותו לך במנה ע"מ שאין לך עלי אונאה יש לו עליו אונאה שזה יכול לומר לו כיון שראיתי שהיה שוה יותר מזוז ואתה אמרת שאינו שוה אלא זוז ידעתי שאינך מכוין אלא להשביח דעתי כלומר כמו שהוא שוה זוז בשופי כן הוא שוה מנה כמו שאמכרנה לך אבל לא כוונת להונות אותי לפיכך יש לו עליו אונאה עד שיפרש כדי האונאה שיש במקחו או קרוב לה בכדי שהדעת נוטה ואעפ"כ הוא מוכרו לו בכך וכך ביוקר שאז ידע בודאי דבר שמחל לו.
בג בעל הבית המוכר את כלי תשמישתו ואינה את הלוקח אין בו דין אונאה דכלי תשמישו של אדם חביבין עליו ויכול לומד לו אלולא הרבית' לי בדמים לא הייתי מוכר לך כלי תשמישי ואפילו מכרם מחמת דוחק יכול לומר לו כן אלו לא הרבית לי בדמים הייתי מדחיק עצמי ביותר בדי שלא למוכרם לפיכך אין לו עליו אונאה שזה ודאי ידע וקבלו עליו מסתמא וי"א דדוקא שיודע הלוקח שזה המוכר היה ב"ה המוכר כליו אבל אם לא ידע או שקנה ע"פ סרסור הרי לא קבל הלוקח עליו האונאה ויש בו דין אונאה.
כד והא דמוכר כלי תשמישו ואינה את הלוקח אין לו דין אונאה ה"מ באונהו בשוה בשתות אבל ביותר משתות הרי הוא כשאר כל אדם ויש חולקין.
כה מוכר ולוקח שלא יוכלו לתשיות במקח ונתרצו שיגמר המקח על פי שומת לוי כמו שישום אותו לוי כן יהיה המקח ושם אותו לוי בסך ידוע ונמצא אח"כ שיש בו אונאה יש לו דין אונאה דמה שהניחו המקח ע"פ שומת לוי לא כיון המוכר למוכרו יותר משויו וגם הלוקח לא כיון לקנותו ביותר מדמיו וגם לוי לא כיון שיאנה שום אדם לפיכך דין אונאה נשאר במקומו ויש בו במקח זה דין אונאה. ואם א"א להחזיר האונאה כגון שהלך המאנה לדרכו אם לוי הוא תגר ובקי בשומא ולא קבל שבר על השומא פטור דכיון שהוא בקי מזל רע של הלוקח גרם שטעה ודמי גבי לוי לאונס דגניבה ואבידה דשומר חנם פטור בו ואם קבל שכר על השומא חייב דש"ש חייב באונס דומיא דגניבה ואבידה ה"נ הכא ולא דמי למראה דינר לשולחני וכל אדם שחייב אפילו בחנם דשאני הכרת מטבע שצריך בקיאות גדולה ואין אדם להשתדל בו לראותו אם לא שיהיה בקי גדול אבל בשומת המקח אין בו כל כך אומנות וכל התגרין בקיאין בשומתו לפי' בשכר חייב בחנם פטור אבל מי שאינו תגר אפילו בחנם חייב טרינא דגרמי כיון שיודע שזה סומך עליו והוא אינו תגר לא היה לו להתעסק בו ומזיק הוא.
כו גוי שנתאנה אין לו אונאה דלא תונו איש את אחיו כתוב וגוי שהונה את ישראל מחזיר האונאה בדינים שלנו שלא יהא כח הגוי חמור משל ישראל.
כז הנושא ונותן באמונה אין לו עליו אונאה כיצד שאומר חפץ זה בכך וכך לקחתיו וכך כך אני משתכר בו א' אפילו לא אמר לו המוכר בכך וכך לקחתיו אלא הלוקח אומר לו תן לי חפץ זה כמו שקנית אותו ואני מאמינך במה שתאמר שקנית אותו ואני אוסיף לך כך וכך בריוח אין בו אונאה והטעם שהרי סמך זה משעה ראשונ' על שיווי המקח אל' על הדמים שלקח זה לפיכך אפ' נודע שנתאנה בו הלוקח ראשון צריך זה ליקחו במו שקנאו דאדעתא דהכי משכו ליתן לו כמו שקנאו.
כה והנושא ונותן באמונה לא יחשוב הרע באמונה והיפה בשוויו כיצד כגון שקנה י' יריעות בי דינרין ויש בהם שאינן שוות דינר ויש בהן ששוות יותר לא יחשוב הרעות כל אחת בדינר לומר שכן קנאם והיפות בשוין אלא יחשוב הכל באמונה כמו שקנאם יחד ומעלה לו על דמי המקח שכר הכתף והפונדק שכולם בדמי המקח וזן אבל שכר טרחו לא יעלה על דמי המקח ולא יקח ממנו אלא כמו שנתפשר עמו מה שיתן לו ריוח שהריוח הוא ג"כ בשביל שכר טרחו הוא.
כט ואלו דברים שאין להם דין אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות אפי' מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין בהם אונאה שכן למדוהו מקר' דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד דהיינו מטלטלין יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות דכתיב והתנחלתם אותם וגו' דהוקשו לאחוזה יצאו שטרות דכתיב וכי תמכרו ממכר וגו' דבר שגופו מכור וגופו קנוי יצאו שטרות שאין גופן מכור ואין גופן קנוי שאין עומדים אלא לראייה שבהם יצאו הקדשות דאחיו אמר קרא ולא הקדש וי"א דדוקא עד פלגא אין להם אונאה ולא עד בכלל כגון שמכר שוה מנה במעט פחות ממאתים אין להם אונאה אבל אם הטעהו בכפל המקח בטל.
ל בד"א במוכר נכסי עצמו אבל השליח או אפוטרופום שטעה ונתאנה בכל שהוא בין במטלטלין בין במקרקע חוזר ובטל דכיון דנתאנה לא ישה שליחותו והוי כאילו אינו שלוחו דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעותי. ואם אינה את הלוקח י"א שמכרו ג"כ בטל אפי' בכל שהו כמו בנתאנה דהוי נמי כאלו לא שלחו משלחו שלא שלחו להונות וי"א שדינו בשאר כל אדם שמוכר את שלו דעד שתות הוי מחילה וזכה המשלח ביתרון דהא שלוחו של אדם כמותו ואם המשלח בעצמו מכר ואינה בפחות משתות זכה ביתרון ה"נ בשלוחו.
לא ודין ב"ד שמכרו בשל יתומים וטעו נתבאר בסימן ק"ט'
לב כשם שיש אונאה במכירת מטלטלין כך יש אונאה בשכירות מטלטלין מדל' כתיב וכי תמכרו ממכר עולם אלא ובי תמכרו ממכר סתם כתיב ושכירות ליומיה נמי ממכר הוא ומינה דכשם שאין אונאה למכירת קרקע כך אין אונאה לשכירת קרקע דשכירות ליומיה ממכר הו' לפיכך אפילו שכר טרקלין גדול בדינר לשנה או רפת קטנה בדינר לכל יום אין בהם אונאה ולי"א דלעיל עד פלגא בכדי שכירותו.
לג השוכר את חבירו לעשות עמו בין בקרקע בין במטלטלין אין לו אונאה שהרי שכירות ליומיה ממכר הוא והרי השוכר עברי הוה בקונה עבד עברי ובקונה עבדים כבר אמרנו דאין להם אונאה ואע"ג דקר' בעבדים כנענים כתיב והתנחלתם אותם וגו' כבר אמרו בגמר' בכמה מקומות דעבד עברי ג"כ הואיל וגופו קנוי כקרקע הו' ובשוכר חבירו עם בהמתו ואינהו אף על גב דשכרן ביחד משערין מה שבא לשכר הבהמה ובאותו חלק יש בו אונאה.
לד שכרו לזרוע לו קרקע מזריעותיו שזרע בה זרע כל מה שצריך לזרוע בקרקע זו בכך וכך ובא ואמר לו זרעתי בה זריעה הראוי לקרקע ועדיין לא נשרש הזרע בקרקע דאם נשרש ודאי הוא כקרקע ובעוד שלא נשרש באו עדים ואמרו שזרע בה פחות מהראוי' לה ה"ז ספק אם יש לו אונאה אם לא ספק אם בתר זריעת הזרע והזרע כל זמן שלא השריש כמונח בכד' דמי והרי הו' מטלטלין ויש לו בהם אונאה או אם נאמר הואיל וזרען בקרקע בטלן אגב קרקע ודינם בקרקע שאין לה אונאה לפיכך אין מוציאין מיד הנתבע דספק הו' והמע"ה ובן הדין לעניין השבועה שאין משביעין אלא היסת ולא שבועת התורה שהרי אין נשבעין שבועת התורה על קרקע.
לה כבר אמרנו בסעיף לב' דבשכירות מטלטלין יש בה אונאה לפיכך השוכר את הכלים או את הבהמה יש להם אונאה ואם יש בה אונאה שתות או יותר בין שנתאנה שוכר בין שנתאנה משכיר ה"ז מחזיר אונאה ואפילו לאחר זמן מרובה ולא נתנו בשכירות זמן קצוב לחזרה כמו למכירה שנתנו זמן ללוקח עד שיראנ' לתגר או לקרובו דלא דמי דהתם המקח בידו ויכול להראותו ואם לא הראהו ודאי מוחל אבל בשכירות לא שייך שיראנה לפיכך כל אימת שנודע לו שנתאנה יכול לתבוע אונאתו.
לו קבלן יש לו אונאה כיצד כגון שקבל עליו לארוג בגד בה' דינרין או לתפור חלוק זה בג' דינרין ה"ז יש לו אונאה וכל אחד משניהם שנתאנה בין קצין בין בעל הבגד יכול לחזור בו לעולם דאע"ג דאמרינן לעיל ל"ג דשוכר חבירו כו' אי בו אונאה ה"מ שכיר יום דדמי לעבד דגופו קנוי ומטעם זה יכול לחזור בו מדכתיב גבי' כי לי בני ישראל עבדים וגו' ולא עבדים לעבדים וכל זמן שאינו חוזר דומה לעבד כנעני ואין בו אונאה אבל קבלן אינו נקר' עבד דבדידיה קטרח ומטעם זה אינו יכול לחזור בו לפיכך יש לו אונאה.
לז אחים או שותפין שחלקו דינן כלקוחות כלומר כאלו בל א' קנ' חלקו מחבירו ואם הטעו זה את זה בפחות משתות הוי מחילה בשתות החלוקה קיימת ומחזיר האונאה ביותר משתות במטלטלין בטלה החלוקה במקרקעי אם טעו בשומ' ששמו אפי' שוה מנה בדינר או שוה דינר במנה החלוקה קיימת דאין אונאה לקרקעות ולי"א עד פלגא כדכתיבנ' לעיל סעיף כ"ט ואם הטעו זה את זה במדה או במשקל או במנין אפי' בל שהו חוזרין שאין זה נקר' אונאה אל' טעות בד"א שחלקו הן בעצמן אבל אם חלקו ע"י שליח וטעה בכל עניין בטל החלוקה אפי' כל שהו' דאמרי ליה לתקונו שדרתיך וכו'.
לה ואם התנו ביניהם נפלוג בשומ' דבי דינ' דיען בבית דין שאם טעו בשתות החלוקה בטילה כדאמרינן בדיינין שתות או הותירו שתות מכרן בטל כדכתיבנ' לעיל סימן ק"ט סעיף ג'.
לט ראובן ושמעון אחי' וחלקו על תנאי שמי שיפו' לו בית פלו' שיפת' לו פתח במבוי ושמו ג"כ עילוי זה גלא שמו אל לבם שהמבוי שתוף ויכולין בני המבוי לעכב עליו מלפתו' ונפל אותו הבית לראובן ורוצה ראובן לבטל החלוקה שאומר שכיון שבני המבוי יכולין לעכב עליו אפי' יתן לו שמעון דרך בתוך חצירו אי איפשר בו ליכנס עמו דרך פתח אחד הדין עם ראובן כיון שאין לו יציאה לצאת משם החלוקה בטלה מעיקר'.