אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות אבידה ומציאה › סימן רסט

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות אבידה ומציאה · סימן רסט

סימן רסח

המגביה מציא' לחבירו ואם הגביהו חדש ופקח ובו ו' סעיפים:

א המגביה מציאה לחבירו אף על פי שלא אמר לו חבירו להגביה לו זכה בה חבירו שהגבתו הקנה לו וזכה בהגבהתו.

ב שני' שהגביהו מציא' כאחד או אפי' הגביה א' ראש האחד תחלה ובא השני והגביה ראש השני קנאוה שניהם.

ג הגביהו' לו חרש או שוטה או קטן לא קנה הפקח לפי שאין בהם דעת להקנות.

ד (ואם הגביהוה חרש ופקח כאחד הפקח ודאי לא קנה שהרי הוא לא הגביה אלא עד אחד והצד השני שמגביה החרש לא מהניא ליה לקנות והוי כאילו היא עדיין מונחת ע"ג קרקע ולא קנה וכיון שהפקח לא קנה גם החרש לא קנה אע"ג דהחרש היה לו לקנות דהא הצד שהוא בעצמו גבה קנה מכח דרכי שלום כמ"ש בסמוך ומה שהפקח גומר לו ההגב' הרי הוא מקנה לו חלקו מ"מ מתוך שהפקח לא קנה גם החרש לא קנה. ואם בא אחר וחטפה מידם קנה וליכא לתקוני הכא שיקנה החרש דלא ליתי לנצויי דמימר אמר הרי הפקח לא קנה אנא אקני בתמיה ולא יבא לאינצויי מיהו מה שביד כל אחד קונה והרי הוא שלו והמותר קנה החוט' ואם היו שניה' המגביהים חרשי' תקנו חכמי' שיקנו ולא יוכל אחר לחוטפו מיד' מפני דרכי שלום שלא יבא להתקוטט עמו.

ה טלית שמונח חציה על גבי עמוד שהוא גבוה ג' טפחי' וחציה על גב קרקע ובא אחד והגביה ראש האחד שעל. גבי הקרקע וניתק ראש השני שעל גבי העמוד ונפל על גב קרקע קנאה כיון שראש האחד עדיין בידו וראש השני היה מוגב' מכחו נ' טפחים מן הארץ מיד כשנשמט מעל העמוד קודם שנפל לארץ הרי עשה הגבהה גמורה קודם שנפל לארץ ואע"ג שאח"כ נפל לארץ הרי כבר קנאו ודוקא שהיה עדיין ראש האחד שגבה בידו כשנשמט ראש השני מן העמוד אבל אם לא היה ראש האחד בידו כשנשמט ראש השני מן העמוד בעוד שהיה הטלית עדיין באויר לא קנאה אע"פ שהיה מוגבה מכחו ג' טפחים מן האר' כיון שעת' כולה באר' וכן אפילו אם ראש האחד בידו ולא ניתק ראש השני מעל גבי העמוד הוי כאלו לא הגביהו ולא קנאו אע"פ שאילו היה נותקו היה מוגבה מכחו דהא מ"מ לא נתקו ואם הטלית מונח על גב דף והכה בדף ועלה הטלית מכחו ג' טפחים קנאו אבל אם לא עלה למעלה מכח הכאתו אלא נפל לאר' אף על פי שהדף הוא גבוה ג' טפחים מן הקרקע לא קנה דהא לא הוגבהה מכחו.

ו ראה את המציא' ואמר לחבירו זכה לי בה והלך זה והגביה כיון שהגבי' לצרכו של זה שאמר לו אע"פ שלא הגיע לידו קנאה שהרי מיד שהגביה זכה זה בהגבהתו ואין המגביה נאמן לומר אפי' בעודה בידו לצרכי הגבהתיה כיון ששתק והלך וגבה בשליחתו של זה. אבל אם אמר לו הרואה תנה לי ונטלה ואמר אני זכיתי בה קנאה לעצמו בין אם אמר זכיתי בה תחלה לצרכי בין אם אמר הגבהתיה תחלה לצרכך ועתה אני רוצה לזכו' בה זכה בה דכיון שאמר לו תנה לי ולא אמר זכה אתה לי בהגבתה נמצא שלא עשאו שליח לקנותה לו בהגבהתה עד שעת נתינה והרי קודם נתינה חזר זה משליחותו לפיכך אם נתנ' ליד הרואה ואח"כ אמר אני זכיתי בה תחלה לא אמר כלום. וה"ה נמי אם הגביה מעצמו לצורך חבירו נעשה שלוחו וזכה בשבילו ואינו יכול לחזור בו דהא זכין לאדם שלא מדעתו אלא שנאמן לומר אח"כ לצורך עצמי הגבהתי כל זמן שהיא בידו ומה שאמרתי כן משטה הייתי בך מח שאין כן כשאומר לו הרואה זכה לי שאפי' אם הגביה סתם אינו נאמן אח"כ לומר לצרכי הגבהתיה אפילו בעודה בידו כמו שכתבתי ראובן שאמר לשמעון קנו לנו ביחד סחורה פלונית והלך שמעון וקנאה ואחר כך בא ואמר שקנאה לעצמו י"א שצריך לחלו' עם ראובן דה"ל כמגביה מציא' לחבירו וי"א דוקא שאם לא היו לשמעון דמים וקנה בלא דמים זכה ראובן במה שקנה בלא דמים ואם נתרצה לקנות לשניהם ה"ל כאלו זכה לשניהם.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה