אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות אבידה ומציאה › סימן רסב

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות אבידה ומציאה · סימן רסב

סימן רסא

על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר שהוא של מוצאו ובו כ"א סעיפים:

א כתיב כן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאת' ואז"ל אשר תאבד ממנו משמע דבר שהוא חשוב בעיניו פרט לאבידה שאין בה ש"פ שאינה נחשב בעיניו לכלו' שאין בה דין אבידה וכן ומצאת משמע דבר שנחשב בעיני המוצ' למציאה דהיינו שתהא לפחות משוה פרוטה אבל דבר שאין בה ש"פ אינה נחשב לכלו' בעיני המוצא ואין בה דין מציאה. מכאן אמרו ז"ל כל אבידה שאינה ש"פ בשעת אבידה ובשעת מציאה אינו חייב להכריז עליה אפי' היתה שוה פרוטה בשעת אבידה הוזלה קודם שמצאה שיש כאן אשר תאבד אבל ומצאתה אין כאן או שלא היתה ש"פ בשעת אבידה והוקר' והיתה ש"פ בשעת מציאה שיש כאן ומצאתה אבל אשר תאבד אין כאן אינו חייב להכריז דתרווייהו בעינן אשר תאבד ומצאת כלומר שתהא כדי אבידה בשעת אבידה וכדי מציאה בשעת מציאה ואם היתה שוה פרוטה בשעת אבידה ובשעת מציאה אפי' הוזלה באמצע חייב וכן אם היתה ש"פ בשעת אבידה ובשעת מציאה והזולה אחר מציאה כיון שחלה עליו דין אבידה שוב לא פקעה וחייב להכריז.

ב אפילו אבידה ששוה הרבה אם היא של שותפין הרבה שאין מגיע לכל אחד ש"פ אינו חייב להחזירה דאע"ג דומצאת' איכא אשר תאבד לכל א' ליכא בד"א שידוע שהם שותפין בה אבל בסתם שראה חפץ או מטבע שנפל מג' ואינו שוה אלא ב' פרוטות חייב להחזיר דאע"ג דשותפין הם בו שמא אחד מהם מחל חלקו לחבירו והרי יש בו שוה שתי פרוטות פרוטה לכל אחד ואם נודע אח"כ שלא מחלו אחד לחבירו הרי הוא שלו אפילו בא לידו קודם שנודע דהא סוף סוף ליכא אשר תאבד לגבי כל אחד ואם היה שוה פחות משתי פרוטות הרי הוא שלו דלא חיישינן דילמא שנים מחלו לגבי אחד.

ג אין המוצא מציאה חייב להכריז אלא בדבר שיש בו סימן בגופו או שראוי ליתן סי' במקומו כגון שיכריז אבדת פלוני' מצאתי וזה יבא ויאמר במקום פלו' מצאתה אותה או יתן סימן בקשריו או במניינו או במדתו או במשקלו דכיון שיש בו סי' לא נתייאשו הבעלים שאומרי' אתן סי' ואקחנו אבל אם אין בו סימן בגופו ולא במקומו כגון שניכר שלא הונח שם בכוונה אלא דרך נפילה בא שם אם הוא דבר שיש לתלות שבעליו הרגישו בו מיד בשנפל ממנו או מחמת כובדו או מחמת חשיבותו ותמיד היה ממשמש בו ומרגיש כשנופל הרי הוא של מוצאו שהרי נתייאש מיד כשידע שנפל כיון שאין בו סימן ובא לידו בהיתר כיון שנתייאשו בעליו ואם לאו צריך להחזיר אע"פ שנתייאש אח"כ כיון שבא לידו קודם יאוש.

ד ואצ"ל אם הדברי' מוכיחים שלא נתייאשו הבעלי' שצריך להחזיר כיצד כגון הרואה חפ' שנופל משנים שודאי אינו מתייאש שאומר לא היה כאן עמדי אלא זה ודאי הוא עולה והיו' או למחר אתפש משלו כנגדו ואפי' רואה שנפל משלשה דאיכא למומר ודאי מתייאש שאומר למי מהם אתבע כל אחד מה' יאמר חברי לקחה אפ"ה חייב להחזיר דאיכא למימר שלשתן הן שותפין באותו חפ' ואין אחד מהם חושד לחבירו ולא מייאשי וצריך להחזיר אפי' אם אין בו סימן שאם ראה ממי נפל יחזירנו לו ואם לא ראה ממי נפל אם יש בו סימן יכריז ביניה' ויבא בעליו ויתן סימן ואם אין בו סימן יהא בידו עד שיבא אליהו זכור לטוב ואפי' אינו שוה אלא ב' פרוטות יחזירנו כדכתיבנא בסעיף ב'.

ה בד"א בסתם אבל אם ידוע שנתייאשו הבעלים ממנו כגון שאמרו וי לחסרון כיס אפי' יש בו סי' הרי הוא של מוצאו שזכה בו מן ההפקר אחר שנתייאשו בעליו ממנו וכן המוצא דבר שמוכיח בו שיש זמן רב שנאבד מבעליו ודאי נתייאשו הבעלים והרי הוא של מוצאו אפי' יש סי' בגופו או במקומו.

ו לפיכך המוציא מעות מפוזרים ועיגולי דבילה וככרות של נחתום ומחרוזות של דגים שאין בהם סי' לא בקשרים ולא במניינם וחתיכות של בשר שאין בהם סימן ולשונות של ארגמן וגיזי צמר שאינם צבועי' ואניצי פשתן הרי אלו שלו שבכל אלו הרגישו הבעלים בנפילתם ונתייאשו מהם מיד קודם שמצאן מעות אדם ממשמ' בכיסו בכל שעה וכן לשונות דארגמן חשיבי ועיגולי דבילה וככרות ומחדוזת מידי דמיכל הוא וחשוב וממשמ' בהו תמיד וגיזי צמר ואניצי פשתן מחמ' כובדן מרגיש בנפילתן וכיון שאין בהם סימן מתייאש מיד שגם במקומן אין סי' שכל אלו אין דרך להניח על גבי קרקע ודרך נפילה באו שם ואין מקומן ידוע לבעליה'. והא דאמרינן דכשאמר וי לחסרון כיס הוי יאוש היינו באבידה וכיוצא בזה בל מי שיש לו חוב אצל גוי דמסתמא אינו יאוש אע"פ שאמר וי לחסרון כיס לא הוי יאוש דהואיל וכל אשראי ספק אתא או לא אתא מספיקא אמר כך ולא גמר ומייאש.

ז מצא פירות מפוזרין אם דרך הנח' לא יגע בהן ואם דרך נפילה הרי הם שלו וטעמא כדכתבינן לעיל גבי עיגולי דבילה וככרות כו' כיון דמידי דמיכל הוא.

ח אבל המוצא ככרות של בעל הבית וגיזי צמר הצבועים וחתיכות בשר או דג שיש בהן סימן וכן כל דבר שיש בו סימן חייב להכריז.

ט מצא כריכות קטנות של שבלי' בר"ה בין בדרך הנחה בין בדרך נפילה הרי אלו שלו שהרי אין בהם סי' ומקום לא הוי סימן שמתגלגלין ברגלי אדם וברגלי בהמה ואינה נמצאת במקו' שנפלה תחלה וא' מצא' בר"הי אם דרך נפילה הרי אלו שלו דלא שייך למימר מקו' הוי סי' דבדרך נפילה מה יודע היכן נפלו ממני ואם מצאן דרך הנחה חייב להכריז שאע"פ שאין בהם סימן מקום הנחתן הוי סימן אכל אם מצא אלומות שכברי' הם ואינ' מתגלגלין ברגלי אדם וברגלי בהמ' בין בר"הי בין בר"ה נוטל ומכריז שמקומן הוי סי'. ומיהו במקו' שהכל נותנין שם כגון חבית בשפת הנהר אינו סי' כיון שהכל פירקין שם חביותיהן שמא של אחר הוא המוצא חביות של יין ושל שמן וגרוגרו' ותבוא' קוד' שנפתחו האוצרות חייב להכריז שיש סימן ברשימתו פירש שכל בעל בית עושה רשומה בחביתו משונה משל חבירו אבל לאחר שנפתחו האיצרות לא הוי רשימתן סי' שהרי בעל הבית אחד מותר לחנוונים הרבה וכולן רשומין בעניין א' לפיכך אינו חייב להכריז ודוקא אם כל החביות שוין והם מלאין שכל מדתן שוות אבל אם אינ' שוות או הם חסרים יש סימן במדה כמה יש בהן.

י המוציא ציבורי פירות או פירות בכלי או כלי כמות שהי' חיי' להכריז שודאי הונחו שם ומקומן הוי סי' אע"פ שהוא בר"ה אינן מתגלגלין ברגלי בני אדם וברגלי בהמה.

יא מצא מעות מפוזרים הרי אלו שלו כדכתיבנא טעמא לעיל סעיף ו' ואפי' היו מקצת מטבעות זה ע"ג זה הרי הם כמפוזרים אבל מצא צבור מעות חייב להכריז שודאי הונחו שם ויש סימן במקום או במניין.

יב וכן אם מצא שלשה מטבעו' זו ע"ג זו עשוין כמגדל התחתון רחב מהאמצעי והאמצעי רחב מן העליון שוודאי כך הונחו שם ה"ז יטול ויכריז מטבעות מצאתי וזה יבא ויאמר שלשה הן ואצ"ל שהיו עשוין כמגדל דעשויין כמגדל אינו סימן אלא שמוכיח שהונחו שם דרך הנחה וכשיאמר ג'הן הוי מגיין סימן וכן המוצא א' מכאן ואחד מכאן ואחד על גבייהו זה הוי ג"כ סימן שהונחו בן שם וכן אם עשויין כסול' רובו של אמצע על גבי תחתון ורובו של עליון על גבי אמצעי הוי סימן ונוטל ומכריז כדלעיל אבל אם מצא שנים אפילו עשויין כמגדל ויבא ויתן סימן במניין שנים אין זה סימן דהא מטבעות הכריז ומיעוט מטבעת שנים וכן אפי' שלשה ואין עשויין כמגדל אלא מונחין זה ע"ג זה וכולן שוין ברוחב או שלחופי משלחפי פירש מקצתו של זה ע"ג זה ומקצתו של זה ע"ג קרקע הרי הן שלו דאמרינן דנפול ואתרמויי הוא דאיתרמו הכי וכבר ידע ונתייאש כמו במעות מפוזרין אבל אם מצאן כשיר פירוש מוטלין בעוגל או כשורה באורך זה אצל זה או בחצובה פירש כשלש רגלי קנקן בכולן מבעיא בגמרא ולא איפשיטא ונשארו בספק לפיכך לא יטול וי"א דאזלינן לחומרא באיסורא דהשבה ונוטל ומכריז.

יג בד"א שמחזירין מטבע בסימן היינו בסימנים שאמרנו. אבל אם אין לו סימן אלא בגופו אפי' אמר אם רשומ' בחותם מלך פלוני או אפי' שמי כתוב עליה אין מחזירין לו לפי שניתן להוצאה ושמא הוציאה ומאחר נפלה יש אומרים דסדק הוי סימן במטבע. יד ראה שנפל סלע מחבירו בין החול או בתוך העפר מותר לו ליקחנו שודאי נתייאש אפי' ראהו שהביא כברה לכבוד החול או העפר לחפשו אין חוששין לו דודאי נתייאש ומה שכובר החול או העפר אין כוונתו על סלע זה דווקא אלא שסובר אולי אמצא שלי או סלע אחר שנפל מאחרים.

טו סי' הבא מאליו הוי סימן וחייב להכריז כיצד מצא עיגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות אע"ג שאין דרך לימנם לתוכן אלא מאליו נפל לתוכן הוי סי' וחייב להכריז לפי שלפעמים יתן אל לבו לזכור שהוא בתוכו ואומר אותו לסימן ויש חולקין אכל מצא חתיכת בשר שהוא משונה בחיתוכו או דג נשוך וכן כל כיוצא' באלו הואיל ויש בהם שינוי חיי' להכריז שלא עשאם בעליהם אלא לסימן אבל חתיכת בשר שאינו משונה בחיתוכו הרי אלו שלו שאפי' יכוין זה ויאמר מהירך היא או מהצואר אינו סימן.

טז כבר אמרנו פעמים המכוין משקל הדבר או מדתו או קשריו או מניינו במקום שאין רגילין לעשות כל הקשרים והמניינים בשוה הוי סימן. לפיכך המוצא מחטים וצינורות ומסמנים וכיוצא בהם אם מצאן אחד אחד הרי הן שלו שהרי אין בהן סי' ואפילו הרב' מחטין בבת אחת הן שלו שאין מנינם סימן לפי שרגילין לעשות כל הבדים מניין שוה אבל אם מצא שני בדין יכריז ויאמד מחטין מצאתי וזה יבא ויאמר שני בדין הן וכן אם מצא מחטין הרבה בלא בד יכריז וזה יתן סימן במניינם.

יז הלוקח פירות מחבירו או ששגר' לו חבירו ומצא בהן מעות אם צרורין הן חייב להכריז שהקשר הוי סי' ואם מפוזרין הרי הן שלו בד"א בלוקח מתגר לפי שלוקח מאנשים הרב' ואינו יודע משל מי הם והבעלים מתייאשיםוכן הדין כשהתגר בעצמו מצאן שהן שלו והו' ששהו בידו בכדי שיוכל לערבם עם פירותיו ואפי' יודע של מי הן הן שלו דכבר נתייאשו הבעלים ממנו ביון שידעו שמכרום לתגר אבל אחר הלוקח מבעל הבית חייב להחזיר לו והוא שדש בעל הבית בעצמו או ע"י עבדיו ושפחותיו הכנעניים אבל אם דשם ע"י פועלים אין צריך להחזיר דשמא משל פועלים הם.

יח מצא חמוד ועליו אוכף הנותן סימנין באוכף מחזירין לו גם החמור דהכי ילפינן מקרא דפרט הכתוב וכן תעשה לחמורו ומקשינן והא חמור בכלל כל אבידת אחיך היה ולמה פרטו אלא לרבות בא דחמור אפי' אין לו סימנים בגופו אלא באוכף שעליו יש לו סי' חייב להחזיר החמור עם האוסף ולא אמרי' שמא האוסף של אחד וחמור של אחרר.

יט וכיון שרבתה התורה אוכף לגבי חמור שע"י האוכ' ניכר החמור אחז"ל דה"ה אם מצא כלי ופירות בתוכו וכיס ומעות בתוכו מחזירין הפירות אגב הכלי והמעות אגב הכיס אפילו אם אין כלו' בתוכו אלא מקצתן ומקצתן על גבי קרקע הדבר מוכח שם אלו הם של בעל הכלי אן הכיס אבל אם אין מהם כלום בתוך הכלי אם אחורי הכלי הוא כנגד הפירות מראין הדברים שאין אלו הפירות מזה הכלי לפיכך הפירות הם שלו שאין בהם סימן והכלי נוטל ומכריז דסתמא יש בו סי' ואם פני הכלי נגד הפירות רואין אם יש לכלי אוגנים אז הפירות ג"כ של מוצאן דודאי אינם מזה הכלי שאילו היו בכלי לא הוי נופלין כולן מתוכן שהאוגנים היו מעכבין אותן או קצת מהם ואם אין לו אוגנים או מחזירין הפירות אגב הכלי דודאי מתוכו נפלו.

כ וכן הדין בכיס ומעות כיצד מצא כיס ולפניו מעות מפוזרין הרי אלו שלו שאין דרך שיפלו מן הכיס כשהוא מונח ע גבי קרקע ואם הדברים מראין שהכיס והמעות הם של אדם אחד ומהכיס נפלו חייב להכריז.

כא המוצא דבר שאין בו סימן כבר אמרנו פעמים שאינו חייב להכריז לפיכך המוצא כלי מכלים שצורת כולם שוה אם כלי חידש היא שלא שבעתו העין ואין מי שיכול להכירו בטבע' עין הרי הוא שלו שהרי אין בו סי' ואם היא כלי שאיפשר שיכירנו בעלי' בטביעת העין חייב להכריז שאם יבא ת"ח ויאמר אע"פ שאיני יכול ליתן לו בכלי זה סימ' יש לי בו טביעת עין חייב להראותו לו אם הכירו ואומר שלי הוא מחזירין אותו לו בד"א בתלמיד ותיק שאינו משנה בדבורו כלל אלא בדברי שלום או במסכת' או בפוריא או באושפיזא ושמקפיד על חלוקו להופכו בעניין שלא יראו התפירות המגונות. פירש בדברים אלו מותר לשנות בשביל השלום כיצד יעשה שלום בין איש לחבירו והוסיף או גרע כדי לחבבן זה לזה. במסכתא כיצד שהיה עוסק במסכתא זו כגון בנדה ויאמר באחר' אני שונה כדי שלא ישאלו לו שאלות בעניין נדה. בפוריא כיצד שישן במטה זו ואומר באחר' אני ישן שמא ימצאו שם קרי. באושפיזא כיצד שנתארח אצל שמעון ואמר אצל אחר אני מתארח כדי שלא יטריח על זה שנתארח אצלו. מקפיד על חלוקו בפשוטו. י"א דוקא שמצאו במקום שתלמידי חכמים מצויין שם כגון בבית המדרש שאז לא נתייאשו הבעלים שאומרים המוצאו במקום שתלמידי חכמים יושבים חושב שהוא של ת"ח ונוטל ומכריז ומשיבו לו אבל במקום אחר אינו חייב להכריז. וכל תלמיד חכם הוא בחזקה שאינה משנה בדברים הנזכרים עד שיביא המוצא ראייה שזה אינו נזהר.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה