אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות אבידה ומציאה › סימן רסא

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות אבידה ומציאה · סימן רסא

סימן רס

דין המוציא במקום שניכר שאינה אבידה ובו ד' סעיפים:

א המוצא דבר שניכר שאינו אבוד מבעליו כגון פרה או חמוד רועים בדרך ביום אפי' כמה ימים זה אחר זה אין צריך לטפל בהן אבל אם מצאן בלילה או חמור וכליו הפוכין אפי' ביום אז ודאי היא אבידה וצריך להחזירם לבעלי' ואם מצא הפרה והחמור רועי' בדרך בבקר השכם או סמוך לפנות ערב ג' ימי' זה אחר זה הוי אבידה שאין דרך להניח' כך ג' ימי' זה אחר זה ונוטל ומכריז פחות מכאן לא הוי אבידה דאמרינן אתרמויי אתרמי לה ונפקא.

ב ודוקא רועה בדרך הוא דלא הוי אבידה אבל אם היא רצה בדרך אם אל המדבר או אל השדה פניה הוי אבידה ואם פניה לעיר לא הוי אבידה דאל ביתה היא רצה ואם היא בין הכרמי' ומפסדת הכרמי' אם הכר' של ישראל חייב להוציאה משם משו' השבת אבידת קרקע דבעל הכר' שלא תפסידנו וכיון דמוטל עליו להוציאה משם והיא כבר נקטא לה נגר' ברייתא חייב להחזירה לבעלה ואם הכר' של גוי אינה אבידה ואינו חייב להחזירה ואם יש חשש שיהרגנה הגוי מפני שמפסדת כרמו אין לך אבידה גדולה מזו וחייב לטפל בה להשיבה לבעליה לפיכך נוטל ומכריז וכן הדין במקום שמחייבין אותו קנס וממשכנין אותה כשבהמתו רועה בשדות אחרים שחייב להצילה מן הקנס.

ג מצא פרה בר"ה אם היא עומדת אבידה היא וחייב להחזירה היתה רועה בעשבי' או שהיתה ברפת שאינה משתמרת וגם אינה מאבדת לא יגע בה שאין זו אבידה וי"א שאם הרפת חוץ לתחום ה"ז מאבדת וחייב להחזירה והכל לפי העניין.

ד המאבד ממנו לדעת אין נזקקין לו שנאמר אשר תאבד ממנו פרט למאבד לדעתו כיצד הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלך לו השליך כיסו בר"ה והלך לו ה"ז איבד ממונו לדעתו ואע"פ שהרואה דבר זה אסור לו ליטלו לעצמו דאע"ג שאיבדו אינו מפקירו מ"מ אינו חייב להחזיר מדכתיב אשר תאבד ממנו פרט למאבד לדעתו וי"א דאפילו הפקר נמי הוי ומותר לו ליטלו לעצמו וכל הקודם זוכה.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה