אור ברסלב

לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן ל · ג

ב

ועפ"י דברינו יש לישב הגמ' פסחים צ"ו דאיתא, אלא מעתה תושב ושכיר לא יאכל בו הכי נמי דבו אינו אוכל אבל אוכל הוא בפסח דורות, אמר קרא ועבדת, אלא בו למה לי, בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת בתרומה, וכתב רש"י ז"ל ולא גרסינן אלא מעתה תושב ושכיר, דהא תושב ושכיר כולי' קרא יתירה הוא, דתושב ושכיר אוכל בפסח, דהא תושב זה קנוי קנין כסף קנין עולם ונרצע, ושכיר זה עבד עברי, ותרויהו ישראל מעליא נינהו ואכלו בפסח כדאמרינן ביבמות בפרק הערל קרא יתירא ומופנה הוא לגז"ש כו' ואיידי דכתבו כתב בו דידי', וללשון הספרים לא ידענא מאי שנויא דמשני בו המרת דת פוסלת, מאי שייך המרת גבי תושב ושכיר הא ישראל מעליא הוא, ועוד הא דרשה מבו דגבי בן נכר דדרשינן לי' עכ"ל רש"י, אכן בספרים דילן כתיב הגרסא ולא נמחקה, והנה תירוץ רש"י ניחא אליבא דר"א דלדידי' תושב ושכיר מופנה לגז"ש, אבל אליבא דר"ע הא לא דרשינן לגז"ש.

לכן נראה לי, לפי מה שביארנו למעלה דלש"ס דילן הקונה עבד ע"מ למוהלו ומהלו יצא כבר מכלל כל הגוים ערלים ואף דלא נכנס לדת ישראלית, אבל ערל כבר איננו, ור"ע דריש מתושב ושכיר דאף שיצא מכלל כל הגויים ערלים כיון דחסר לו עדנה דת יהודית אסור לו לאכול בפסח ומותר לו לאכול בתרומה אם כהן קונה אותו, מעתה מיושב שפיר דברי הגמ', בו בפסח המרת דת, פירוש מה שחסר לו עדנה דת יהודית מעכבתו מלאכול הוא עצמו בפסח, אבל אין זה מעכבתו מלאכול בתרומה, ועבד כהן כיון שמל מותר לאכול בתרומה, ויש שני מיני המרת דת ישראל שפרק עול ונשתמד זה ילפינן מקרא דבן נכר דאין אוכל בפסח ואוכל בתרומה, ויש עוד המרת דת היינו מה שחסר דת, היינו גר שמל ולא טבל, וזה ילפינן מקרא דתושב ושכיר לא יאכל בו דאין אוכל בפסח אבל אוכל בתרומה, ופשוט דחד מאידך לא ילפינן לא לקולא ולא לחומרא, דבן ישראל שהמיר הרי בר חיובא הוא ואפשר לומר שיותר נחשב לבן ישראל אף שהמיר, ולהיפך אפשר לומר כיון שפרק עול הרי הוא כגוי, משא"כ גר שמל ולא טבל הא לא פרק עול אדרבה הוא מתעתד ליכנס בדת ישראלית.

נמצא לפי זה יש פלוגתא דתנאי, ר"א במכילתא דריש קרא דעבד איש ומלתה אותו קאי על דין העבד, דקודם המילה אסור לו לאכול, וא"כ המכילתא אליבא דר"א שפיר דריש עבד איש אין לי אלא עבד איש שאסור להעבד בעצמו לאכול בפסח קודם המילה, עבד אשה וקטן מנין שהעבד בעצמו אסור לאכול קודם המילה, ע"ז קאמר מקנת כסף ומלתה אותו, פירוש כיון דקרא קאמר דאף שהוא מקנת כסף אסור הוא לאכול קודם שנמול, א"כ מה חילוק בהעבד גופי' אם הוא עבד איש או של אשה וקטן, כיון דחסר מילה בגופו, מה לי אם הוא עבד איש או עבד אשה או של קטן, עכ"פ חסר מילה בגופו, אבל לדידן דסבירא לן דקרא דומלתה אותו קאי על האדון, א"כ שפיר יש לפרש דדוקא איש שהוא גדול מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח, שהרי עליו החיוב למול את עבדו, אבל קטן שאין עליו חיוב למול עבדו אין מילת עבדיו מעכבו מלאכול בפסח, אבל למאן דאמר דקאי על העבד עצמו אין שייך כלל לדרוש דעבד של קטן יש לו דין אחר בגופו מעבד של גדול.

ומיושב בזה מה דלכאורה קשה כיון דאנן סבירא לן דהמפקיר עבדו צריך גט שחרור ולא דרשינן עבד שאין לרבו רשות עליו אינו עבד, וגם סבירא לן דעבד צריך לקבל עליו מצות ולא דרשינן עבד איש ומלתה בעל כרחו, א"כ עבד איש למה לי והא בגמ' פריך ואלא עבד איש למה.

אכן לדברינו מיושב דהסוגיא אזלה אליבא דמאן דאמר דקרא מיירי בדיני העבד, א"כ אי אפשר לדרוש עבד איש ולא עבד קטן, דהאי דינא דאסור העבד לאכול בפסח קודם המילה אי אפשר כלל לחלק בין עבד של גדול לעבד של קטן, אבל לדידן דסבירא לן דקרא קאי על עכוב של הרב מלאכול בפסח הא שפיר יש לדרוש עבד איש ולא עבד של קטן.

ולפי זה לא קשה קושית המשנה למלך על הרמב"ם מאי פריך בגמ' ואלא עבד איש למה, ולא קאמר להוציא עבד של קטן, דהא האי סוגיא קאי אם סבירא לן דקאי על העבד בעצמו, בזה אין סברא כלל לחלק בין עבד של גדול לעבד של קטן.

סוף הספר

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה