לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן כה · ד
ועפי"ז מבוארים דברי ר"ת שכתב הר"י ששמע בשמו שנהגו עתה לשלוח עדות בכתב לבי"ד משום דראוים להגיד, וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב, והקשינו כיון דקרא דכתיב על פי, קאי במקום דכתיב יקום דבר, וא"כ אמרה התורה יקום הדבר על פי שני העדים, ואיך נפרש דרק אם ראוי לפי, הא כתוב בקרא על פי שני עדים יקום הדבר, אכן לדברינו אדרבה הר"ת ס"ל כשיטת הרמב"ם, דמה שגובין ע"י שטר ראי', הוא תקנת חכמים.
וכן מוכח שדעת ר"ת כן, שהרי במרדכי פרק האשה שנתארמלה כתב בשם ר"ת, דהא דאמרינן מפיהם ולא מפי כתבם, הוא בדיני נפשות, אבל לא בדיני ממונות ואם נימא דדברי ר"ת כפשוטם, דהא דאמרה התורה עפ"י שני עדים יקום דבר, הפירוש ראוי' על פי, א"כ אמאי לא יועיל זה בדיני נפשות, ואם נימא דבדיני נפשות בעינן דרישה וחקירה, א"כ הא אין צריך טעם דמפיהם ולא מפי כתבם, ע"כ דשיטת ר"ת כשיטת הרמב"ם, דמן התורה אין חותכין עפ"י עדות שבשטר דהוי מפי כתבם, ורק רבנן הכשירו בדיני ממונות, וס"ל לר"ת כרמ"א ומהרי"ו, דהכשירו עדות שבכתב, וא"כ עתה שהכשירו רבנן עדות שבכתב, יכולין העדים לשלוח עדותם בכתב לבי"ד, ומדויק מאד לשון, שנהגו עתה, דמאי שייך לשון עתה, אטו עתה נתחכמו מה שלא ידעו מקודם, אכן לדברינו הפירוש בדברי ר"ת, עתה שהכשירו רבנן עדות שבכתב, יכולין לשלוח עדות בכתב לבי"ד, ועדיפא דר"ת מדברי הרמ"א, דהרמ"א אף שהכשיר עדות שבכתב היינו דוקא אם מתחילה כתבו לזכרון, אבל אם שולחים בתחלה עדות בכתב לבי"ד ס"ל להרמ"א דלא נהגו לקבל דצריכים שיבואו בעצמם לבי"ד אם בשעת מעשה יוכלו לבא, ור"ת סבירא לי' דגם זה נהגו לקבל עדות ששולחים בכתב.
והא דמבאר הר"ת בגמ' גיטין באלם, דהטעם משום דאין ראוי להגיד, הוא, דקשה לר"ת כיון דרבנן הכשירו לקבל עדות בכתב, א"כ אמאי הביאו להלכה דאלם אין מחויב קרבן שבועה, אם לא יגיד, הא היכא דמדרבנן מועיל עדותו מחויב קרבן שבועה כמו בעד אחד שיודע שמת בעלה, אף דמן התורה אינו נאמן, כיון דרבנן הכשירו מחויב קרבן שבועה אם לא יגיד, וא"כ לחייב אלם קרבן שבועה דהא אם ישלח עדותו בכתב עתה יועיל עדותו וא"כ ראוי הוא להגיד, ע"ז פירש ר"ת דאימתי הכשירו רבנן עדות שבכתב, דוקא בזה שהוא ראוי לבילה, א"כ הוא יכול להעיד בפיו, בזה הכשירו רבנן אפילו אם שלח בכתב, אבל אלם שהוא אינו ראוי להגיד, אותו לא הכשירו רבנן לעדות.
ולפי זה לא קשה מפירש"י שהביא התוס', שפירש"י בפירוש החומש מפיהם שלא ישלחו עדות בכתב לבי"ד, התם קאי רש"י על קרא בודאי דמן התורה אין מקבלין עדות בכתב, אבל הגמ' בגיטין פרט לאלם, קאי להלכה, משו"ה איצטריך ר"ת לפרש דאלם שאין ראוי להגיד אותו לא הכשירו רבנן.