אור ברסלב

לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן כה · ג

ב

והנה הרמ"א כתב בסימן ל"ט סעיף ג' ז"ל, וכל שלא אמר כתבו וחתמו אעפ"י שכתבו בשטר אינו אלא כפנקס בעלמא, ומיהו י"א דאם נתקיים דנין על פיו, והשיג הש"ך על דעת הרמ"א בכמה מקומות בחו"מ, דהנה דברי הרמ"א הוא מדבריו בד"מ שהביא תשובת מהר"מ שכתב על התנאים שכתבתם שאינו שטר לפי שאין כתיב בו קנין ז"א מכמה טעמים כו' עד דהא כותב אדם עדותו על השטר, ואע"ג דאסיק שם, והוא שזוכרה מעצמו, היינו דוקא עד אחד אבל שני עדים החתומים על השטר וכתוב מדעת שניהם, שטר גמור הוא לכל דבר ואפילו אינה זוכרה עכ"ל, וכתב מהרי"ו סימן נ"ד, דמזה שמעינן דשטר שאינו כתיקון חכמים אעפ"י ששטר לא הוי, העדאת עדים מיהא איכא כו', אבל נראה דהרשב"א חולק על זה שהרי כתב דכל שלא אמר כתבו וחתמו אינו אלא כפנקס בעלמא, וכתב ע"ז הש"ך ז"ל, ונלע"ד דליכא מאן דפליג על הרשב"א ודבריו נכונים וברורים בטעמם, דכל היכא דהוי מפי כתבם לא הוי עדות כלל, דהא פסול מדאורייתא מטעם מפיהם ולא מפי כתבם, ומהרי"ו שם מענין אחר, וכמו שאבאר, וממהר"מ פשיטא דאין ראי' דפליג על הרשב"א, ואדרבה מוכח מדבריו דס"ל כהרשב"א, שהרי כתב דהא כתיב ונכתב מדעת שניהם כו', משמע להדיא דאם אין כתוב מדעת שניהם פסול דהוי מפי כתבם כו', ומ"ש בד"מ בשם מהרי"ו נראה דלא כיון יפה כו' דמהרי"ו לא מיירי דהשטר נכתב שלא מדעת הלוה שהא כתב שהשטר נכתב שלא כתיקון חכמים, ואי נכתב שלא מדעת הלוה הרי הוא פסול מדאורייתא מטעם מפיהם ולא מפי כתבם כו', אלא מיירי כהך דמהר"מ שאין בו קנין, וכה"ג, או שאין בו זמן, וכדלקמן ר"ס מ"ג או שלא החזיר מענינן של שטר, וכה"ג גם הרשב"א ס"ל דהשטר כשר, וכמ"ש הב"י והד"מ לקמן סימן מ"ד, דשטר שלא נעשה כתקון חכמים כשר ע"ש, ודלא כהרב כו' וכל זה ברור ודוק עכ"ל הש"ך.

ולענ"ד דמאור עינינו הרמ"א כיון יפה, דהנה מהרי"ו הא כתב דשטר שאינו כתיקון חכמים אעפ"י דשטר לא הוי העדאת עדים איכא, הרי דמדייק מהרי"ו דאם אין כתוב כתקון חכמים לא הוי שטר, מזה מוכח דמהרי"ו סובר כשיטת הרמב"ם דעדות שבשטר לא הוי מדאורייתא כלל, דשטרי מלוה ושטרי ראי' הוי מפי כתבם, ואינו שטר כלל, דאם הי' סובר מהרי"ו דמן התורה עדים שחתמו על השטר מקרי עדים, ודין עדים יש להם משום שהוא שטר והוי כתב המחייב, ולא אמרה התורה דמפי כתבם אין זה עדות אלא אם הוא כתבם, אבל לא אם הוא כתב המחייב, או כשיטת הרמב"ן דעדים שבשטר הוי כנחקרה עדותן בבי"ד, א"כ הי' לרבינו מהרי"ו לומר כל שטר שאינו כתקון חכמים אעפ"י שאינו שטר לגבות מן המשועבדים אבל הוא שטר לדון עפ"י השטר מטעם דהא מדאורייתא הוא שטר, ע"כ דמהרי"ו סובר כשיטת הרמב""ם, דמן התורה שטר ראי' הוי מפי כתבם, אלא שרבנן הכשירוהו משום תקנה ובא מהרי"ו לדון איך היתה תקנת חכמים, אם תקנתם היתה מפני שאמרו מדבריהם עדות שבשטר לא הוי מפי כתבם, אבל אם אין העדות בשטר לא הכשירו או דרבנן עשו תקנה לגבות עפ"י עדות שבכתב אף שמן התורה אין חותכין עפ"י עדות שבשטר, דשטר ראי' לאו שטר מקנה הוא, אמרו רבנן לגבות עפ"י עדות שבכתב, ומביא מהרי"ו ראי' דתקנת רבנן הי' לחתוך עפ"י עדות שבכתב, ולאו דוקא עדות שבשטר, שהרי מהרי"ו כתב שאעפ"י שאינו כתקון חכמים אעפי"כ דנין על פיו. והנה שטר שאינו כתקון חכמים הא מן התורה אין זה שטר כלל, שהרי הוא שטר ראי' ואמרה התורה מפיהם ולא מפי כתבם, ומדרבנן הא ג"כ איננו שטר כיון שלא נכתב כתקון חכמים, וא"כ אמאי דנין על פיו, ע"כ דתקנת רבנן היתה לגבות עפ"י עדות שבכתב, וא"כ עדים שכתבו על השטר שראו שפלוני לוה מפלוני כדי שיזכרו להעיד אחר כן הוי עדות שבכתב, ואף שאינו שטר, העדאת עדים מיהא איכא, דהרי רבנן הכשירו עדים שבכתב, אכן כל זה אם בשעה שכתבו עדותם כתבו כדין, שלא כתב ליתן למלוה בלא דעת הלוה, אבל אם כתבו ע"מ ליתן להמלוה בלא דעת הלוה בודאי דאין זה עדות כלל, שהרי כתבוהו ע"מ ליתן להמלוה, וע"ז בעינן דוקא מדעת הלוה, אבל אם כתבו לזכרון בפני עצמם דנין אחר כן שהרי עדים חתומים ורבנן הא הכשירו עדים שבכתב.

ולפי זה לא קשה מזה שאמר מהר"מ, ונכתב מדעת שניהם, דהא מהר"מ מיירי היכא שמסרו השטר לבעל דבר, שם בעינן דוקא אם נכתב מדעת שניהם, דאם לא נכתב מדעת שניהם הא עשו שלא כדין, ובודאי דאז אין לסמוך על עדותם, אבל אם כתבו לזכרון שעשו כדין סומכין עליהם, דהא רבנן הכשירו עדות שבכתב, אכן הרשב"א פליג, דהרשב"א סובר דעדות שבשטר הוי כנחקרה עדותם בבי"ד כשיטת הרמב"ן, ומהו שטר לדברי הרשב"א, מה שנכתב ע"מ למסור לבעל דבר, וא"כ להרשב"א אין כאן תקנת חכמים לגבות עפ"י עדות שבכתב, א"כ להרשב"א אם כתבו לזכרון דברים אין זה שטר והוי מפי כתבם, והא שהקשה הש"ך הא גם הרשב"א מודה דשטר שלא נכתב כתיקון חכמים אעפי"כ דנין על פיו, דהרשב"א הא ס"ל דעדים בשטר כשר מדאורייתא, וא"כ אף שלא נכתב כתיקון חכמים שטר הוא לגבות בו מבני חרי, אבל מהרי"ו ס"ל דשטר ראי' אין זה עדות מן התורה, דהוי מפי כתבם. א"כ אם הי' דין דרבנן שתקנו לגבות עפ"י עדות שבשטר, דוקא עדות שבשטר ולא עדים שבכתב, א"כ היכא דהשטר הוא ג"כ מדרבנן פסול, לא הי' דנין על פיו כלל, ע"כ דרבנן הכשירו עדות שבשטר.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה