לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן כד · ג
והנה לפי דברינו לא קשה כלל קושית התוס' שהקשה כיון דאמרינן אשה זו בחזקת היתר עומדת אף שנולד הריעותא מחיים בשעה שהיתה אסורה שהי' הבעל חי, לדין דרב הונא, דדוקא אם נולד הספק לאחר שחיטה אבל היתה הריעותא מחיים אסורה, דהתם באשה הא היתה עומדת בחזקת שכשימות הבעל תהי' מותרת לשוק, ועתה הבעל ודאי מת, ומותרת מפני חזקתה, אבל בבהמה נהי דעומדת אם יהי' בה שחיטת כשרה תהי' מותרת, אבל עתה שנולד הריעותא מחיים, הא ספק לן אם הי' כלל שחיטה, דאם היא טרפה הרי אין שחיטתה שחיטה כלל, אלא כעין מיתה, נמצא דהוי כעין עד שיודע, לך במה נשחטה, דאם הספק שהיא טרפה הרי הספק שמא לא נשחטה שחיטה כשרה ועכצ"ל דתוס' סברי דשחיטת טרפה הויא שחיטה מעליא, א"כ הרי נשחטה ודאי, א"כ שפיר מדמי התוס' דין דבבהמה היכא דנולד הריעותא מחיים לדין דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, אבל בשו"ע שהביא לדינא דרב משרשיא דד' סימנין אכשר לא אמרינן היכא דהי' שחיטה, ע"כ מוכח כיון דשרינן בשוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי מלטמא במשא, אעפי"כ הולד ניתר בשחיטה, דשחיטת טרפה לאו שחיטה היא כלל, א"כ לא דמי כלל לדין דאשה בחזקת היתר לשוק עומדת, דהתם הא עמדה לכשימות הבעל תהי' מותרת, והבעל הא מת בודאי, אבל הכא נהי דעמדה הבהמה להיתר אם יהי' עלי' שחיטה, אבל כיון דנולד ריעותא, א"כ הספק שמא לא הי' כלל שחיטה.
והא דאמר בד"מ, וכן משמע בתוס' פרק ד' אחין, נראה כונתו, דהנה האי דינא דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, יש לפרש בתרי גווני, או דהפירוש שהרי היא עומדת בחזקת היתר שכשימות הבעל תנשא לשוק, או דהכונה אשה זו עתה צרת ערוה וע"י הספק אנו מוציאים אותה מדין צרת ערוה, מספק לא מפקינן אותה מדין צרת ערוה, אף שעתה היא א"א ואסורה, אעפי"כ היא צרת ערוה, ומספק אין מוציאין אותה מדין צרת ערוה.
והנה אם נימא דהפירוש, אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת שהרי היא אצלנו בחזקת צרת ערוה אין מוציאין אותה מחזקתה, הי' אפשר לומר דגם בבהמה שייך לומר הרי עתה איננה בחזקת טרפה לאסרה, אף בשחיטה מספק אין מוציאין מחזקתה, אבל אם נימא דהפירוש אשה זו בחזקת היתר לשוק, שעומדת בחזקת שאם ימות בעלה תהי' מותרת, הא לא דמי לדין דבהמה היכא שנולד הריעותא מחיים, דהא הא התם הספק שמא לא יהי' שחיטה.
והנה התוס' לקמן בד"ה דנפל הבית עליו ועל בת אחיו, כתבו ז"ל, כאן יש תימה אמאי חשיב בחזקת היתר לשוק טפי מליבם, דהא קמן ששניהם מתו, וכן יכול להיות שהיא מתה תחילה כמו הבעל ואם נימא דתוס' מפרשי להא דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת היינו כיון שמוחזקת בצרת ערוה אין מוציאין אותה מחזקת צרת ערוה, א"כ מאו הקשה בתוס', הא גם בנפל הבית עליו ועל בת אחיו ג"כ הא עד עתה היתה מוחזקת בצרת ערוה א"כ אמרינן שהוא מת תחילה נשארה צרת ערוה, ע"כ דתוס' מפרשי אשה זו בחזקת היתר לשוק, היינו שעומדת לזה שכשימות בעלה מקודם הבת אחיו תהי' מותרת לשוק, וא"כ פריך שפיר הא הכא אפשר שהוא מתה תחילה.
וא"כ משום זה כתב הרמ"א כדמוכח מתוס' פרק ד' אחין, דכל ההיתר בנולד ריעותא בעת האיסור משום שעומדת לזה אם ימות הבעל תהי' מותרת, והכא הא לא שייך, דהרי בבהמה היכא דנולד הריעותא מחיים אי אפשר להתירה מטעם בהמה זו בחזקת היתר עומדת כששחטה, דהרי שחיטת טרפה לאו שחיטה, וא"כ הספק שמא לא נשחטה שחיטה כשרה, ואף דלא דמי הספק הזה דמספקא לן שמא היתה שחיטת טרפה, דהרי היכא שהספק בשחיטה אף אם יש לתלות שנעשה אחר מיתה ג"כ פסולה, כמו נמצא הושט שמוט ואין יודע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה הא פסולה, ולא אמרינן נשחטה הותרה כמו בספק טרפה, התם הטעם משום דמוקמינן בחזקת שאינה זבוחה, דאם הוא נבלה אינה זבוחה, אבל טרפה אף אם היא טרפה אין עלי' דין אינה זבוחה שהרי השחיטה התירה מלטמא, ומשו"ה אם נשחטה ואפשר לומר שהריעותא באה לאחר שחיטה, אמרינן נשחטה הותרה, כיון שהחזקנו אותה למותרת קודם שראינו הריעותא אבל היכא דנולד הריעותא מחיים, נהי דחזקת אין זבוחה אין כאן אבל גם היתר בהמה זו בחזקת היתר לשוק אין כאן, דהרי ההיתר שעמדה הוא אם יהי' שחיטת כשרה, והדבר ספק אם הי' שחיטת כשרה.