לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן כד · ב
אכן לדידי נראה לתרץ, דהנה בחולין דף ע"ז איתא, אמר ר' אמי השוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי לדברי המתיר אסור, רבא אמר לדברי המתיר נמי מותר, ד' סימנין אכשיר בה רחמנא כו', אמר ר' ר' משרשיא, בן פקועה שבא על בהמה דעלמא אותו הולד אין לו תקנה, וכתב רש"י, מטעם דמצד אביו הוי כשחוט, והוי כסימן אחד ואין שחיטה מועלת עוד דהוי כשהיי', ולית לי' לרב משרשיא ד' סימנין אכשיר בה רחמנא, והקשה בתוס', מאי ענין הא דאמרינן ד' סימנין אכשר רחמנא דמיירי בנמצאות טריפה ולא הי' שחיטה, לדין דרב משרשיא דמיירי בנמצאת כשירה והי' על האם שחיטה.
ונראה לי דכונת רש"י להא דאמר רב חסדא, השוחט את הטריפה טעון שחיטה ואם מת טהור מלטמא במשא, והקשה שם רבה (ובגמ' הגירסא רבא) טעון שחיטה כר"מ, ואם מת טהור מלטמא במשא כרבנן, ומשני ד' סימנין אכשר רחמנא, והנה חזינן מהכא דגם בטריפה הועילה השחיטה על הולד, שהרי אם מת טהור מלטמא במשא, ואעפי"כ אם ישחוט את הולד יהי' מותר מטעם ד' סימנין אכשר רחמנא, הרי דאף שהועילה השחיטה אעפי"כ מועיל לו שחיטת עצמו, וסבירא לן דאף דהתירה התורה אעפי"כ שחוטה בפועל לא הויא ומתיר שחיטת עצמו, וא"כ אף בשחט כשרה ובא הבן פקועה על בהמה דעלמא יותר הולד בשחיטת עצמו אחרי דלא הי' שחיטה בפועל, ע"כ דרב משרשיא לית לי' ד' סימנין אכשר רחמנא, וסבירא לי' כיון דאמרה התורה שהועילה השחיטה להבן פקועה.
הוי שחוט ממש, והולד הבא ממנו הוי כשחוט מקצת, ואין מועיל אח"כ שחיטת עצמו דהוי כשהי' (פירוש דמדין שהי' חזינן דאין מצטרפין מקצת שחיטות).
ובזה אפשר לישב הגירסא דרבא הקשה טעון שחיטה כר"מ ואם מת טהור מלטמא כרבנן, ומה שהקשה הרשב"א הא רבא בעצמו אמר ד' סימנין אכשר רחמנא, דרבא בעצמו סבירא לי' דבהמת טריפה לא הויא כלל שחיטה על הולד, דרק בכשרה גלי רחמנא דהוי שחיטה על הולד, אבל בטריפה לא הוי כלל שחיטה על הולד, משו"ה אמרינן ד' סימנין אכשר בה רחמנא. אבל לרב חסדא דסבירא לי' דהועילה השחיטה על הולד שיהא טהור מלטמא לדידי' פריך איך יועיל שחיטת הולד אליבא דרבנן, אכן רב חסדא סבר דאף אם הועיל השחיטה על הולד אעפי"כ הולד ניתר בשחיטת עצמו.
אכן לפי זה יקשה עדנה איך הובא בשו"ע הא דרב משרשיא, דבן פקועה שבא על בהמה מעליא, אותו הולד אין לו תקנה, דהא לכאורה מסקנת הגמ' כרב חסדא, דאף בכה"ג אמרינן ד' סימנין אכשר בה רחמנא.
ונראה לי, דהנה יש לעיין הא דטריפה ששחטה שאסורה, אם השחיטה הוי ככל השחיטה ואיסורה רק מטעם טריפה, או כיון דטריפה היא והסימנין אינם חיים כבריאות, גם השחיטה שלה אינה שחיטה ואף דילפינן דמועיל לטהרה מידי נבלה משום דלענין לטהר מידי נבלה גם שחיטה כזו מועלת, אבל שחיטת טריפה איננה כשחיטת כשרה, ונראה לי דזה הוא דקאמר בפרק כיסוי הדם, לא לכל אמר ר"מ שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה, מודה ר"מ שאינה מתירתה באכילה, ופריך פשיטא. ומשני לא נצרכא אלא לשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי, פירוש דאם הי' שחיטת טריפה שחיטה ראוי' כשחיטת כשרה, והא דאסורה מטעם שהיא טריפה, א"כ הולד שהוא חי הא אינו טריפה, א"כ תועיל שחיטת אמו שהיא שחיטה ממש להתירו באכילה, אלא דשחיטת טרפה איננה שחיטה להכשיר בשרו נמצא דלא הי' על הולד שחיטה המתרת, אכן מזה בלבד אין להביא ראי' גמורה ששחיטת טרפה איננה שחיטה, דאפשר לומר דהשחיטה היא שחוטה מעליא, והא דאין הולד ניתר בשחיטת אם טרפה, דהאי דינא דהולד ניתר בשחיטת האם ילפינן מקרא דכל בבהמה תאכלו. א"כ היכא דהאם טרפה ולא הותרה האם, אין על הולד דין דכל בבהמה תאכלו.
אכן נראה לי להוכיח דשחיטת טרפה איננה שחיטה לענין היתר הבשר, מהא דבעי ר' זירא, נקבו בני מעים בין סימן לסימן מהו, מי מצטרפי סימן ראשון לסימן שני לטהרה מידי נבלה או לא, ואם נימא דשחיטת טרפה הויא שחיטה מעליא ואיסורא משום טרפה, א"כ הרי הי' שחיטה מעליא, וא"כ לאו נבלה היא ואיסורה רק מטעם טרפה ולא משום נבלה, אכן אם נימא דשחיטת טרפה לאו שחיטה כשרה היא אלא דאמרה התורה דלענין לטהרה מידי נבלה גם שחיטת טרפה מועיל, שפיר מיבעאי אי מצטרפי שני מיני שחיטות, הסימן הראשון הי' שחיטת כשרה, והסימן השני שחיטת טרפה מיבעאי אי מצטרפי לטהרה מידי נבלה, אלא דרבא פשיט דבודאי מצטרף, דכיון דמועיל שחיטת כשרה להתיר באכילה, מכש"כ דמועיל לטהרה מידי נבלה.
ויש לומר דהאי דינא אם שחיטת טריפה הויא שחיטה מעליא. או דשחיטת טרפה לאו שחיטה היא תליא בזה בלימודא דילפינן דשחיטת טרפה מועיל לטהרה מידי נבלה, דתנא דמתניתין יליף מטעם דרק בבהמה טמאה אין שחיטה מטהרה, אבל בטרפה שיש במינה שחיטה, שחיטתו מטהרתו, ורב יהודה אמר רב וכן במתניתא תני, יליף מדכתיב וכי ימות מן הבהמה, מקצת בהמה מטמאה, אבל יש מיתה שאין מטמאה, ואיזה זה טרפה ששחטה, דתנא דמתניתין סבר דשחיטת טרפה כיון דבמינה יש שחיטה, הויא שחיטה מעליא ואסורה רק משום טריפה, אבל רב ותנא דברייתא סברי דשחיטת טרפה הוי מיתה, אלא דגלי רחמנא דמיתה הבאה ע"י שחיטת טרפה מטוהרה מידי נבלה.
ולפי זה מתורץ קושיתנו איך בשחט הטרפה ומצא בן ט' חי מועיל השחיטה להולד, הא כבר הוא שחוט מצד אמו, שהרי הועילה השחיטה לטהרו מידי נבילה אם ימות, אכן לדברינו לא קשה, דרב חסדא ס"ל דשחיטת טרפה לאו שחיטה היא כלל, אלא הויא מיתה, רק גלי רחמנא דמיתה הבאה אחר שחיטת טרפה מטוהרה מידי נבלה, וסבירא לרב חסדא דכיון דחזינן דאמרה התורה דשחיטת כשרה מועיל להולד לטהרו מידי נבלה, ילפינן גם לדין זה לדין דאם שחט את הטרפה מטהר את הולד מטומאת משא, אבל שחיטת כשרה לא הי' על הולד, משו"ה אמרינן ד' סימנין אכשר רחמנא משא"כ בדין דרב משרשיא בבן פקועה הבא על בהמה מעליא, הרי מצד האב הי' להולד שחיטה כשרה, וכבר הולד מקצת כשחוט, משו"ה אין מועיל השחיטה להולד (והרמב"ם שהשמיט האי דינא דאם שחט הטרפה הולד אין מטמא במשא, וגם השמיט לדרב משרשיא, אולי מספקא לי' כיון דרבא הקשה דילמא רבא ס"ל דגלי רחמנא רק בכשרה דהויא שחיטה להולד, אבל בטרפה דהויא רק כמיתה אין מועיל כלום וגם לדרב משרשיא השמיט דאולי פליגי אהדדי רב חסדא ורב משרשיא אבל הרמ"א ס"ל דודאי לא פליגי וכדביארנו).