אור ברסלב

לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן כד · א

סימן כד

ונראה דיש לישב דהנה בכתובות ד' י"ג ע"ב פליגי ר' יוחנן ור' אלעזר אי אמרינן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, או אף לדברי המכשיר בה פוסל בבתה, משום דאיהי אית לה חזקה דכשרות, בתה לית לה חזקה דכשרות, ולכאורה תקשה, דהנה קי"ל מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפריע בין ברה"י בין ברה"ר טמאים משום דאמרינן העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל, ולכאורה אדרבה נימא הנך טהרות שנגע בהן הטמא שטבל מוקמינן על חזקתיהו, ואימא לא נטמאו, למאן דס"ל דלא מהני חזקת האם לבת, ה"נ לא להני חזקת הטומאה של הטמא להטהרות שנגע בהן, וצ"ל דלא דמי, דהתם בטהרות שנגע בהן הטמא לא נולד להם ספק טומאה מצד עצמן אלא מטעם האיש שנגע בהן הספק אם נטהר מטומאתו או לא, וכיון שנפסק הדין עליו שהוא טמא שהרי העמידהו על חזקתו, ממילא נגעו הטהרות באדם טמא, שהרי אין להטהרות שאלה מצד עצמן, אכן בכתובות הספק על הבת שמא היא פסולה לא מטעם האם אלא מטעם האב, א"כ נולד לנו שתי ספקות ביחד, על האם אם בא עלי' פסול ונפסלה, ועל הולד אם מפסול, בכה"ג ס"ל לר' אלעזר דמה שהאם בכשרותה מפני חזקתה אין מברר הספק שעל הבת מאיזה איש נולדה.

ולפי זה בתוס' קדושין ד' ס"ו ע"א גבי מעשה דינאי המלך, דתרי אמרי נשבית אמו ותרי אמרי לא נשבית. דהתם הספק אם אמו של ינאי המלך היא פסולה ונפסל ינאי המלך מטעם שנולד מן אם פסולה, לכו"ע חזקת האם מהני לבנה, היינו כיון שנפסק הדין על אם ינאי שהיא כשרה ממילא אין לנו פסלות על ינאי, והוי מצי בתוס' למיפרך אליבא דכו"ע והא דלא אמרינן במקוה העמד המקוה על חזקתה וחזקת המקוה מהני להטמא שנטהר, היינו משום דהמקוה היא ודאי חסירה, וא"כ לא נוכל לומר עלי' שנפסק הדין שהיא שלימה, וא"כ השאלה הוא בהטמא, ונפסק הדין שהוא טמא, ממילא חזקת הטהרות אין מועיל, שהרי נגעו בזה שנפסק הדין שהוא ודאי טמא.

לפי זה אפשר לומר דתירוצא דתוס' דהעמד הערוה בחזקת שלא נתגרשה, הוא דוקא בגירש ואח"כ כנס, דבשעה שזרק הגט לא היתה הצרה אשתו, ולא שייך לומר גם עלי' נולד ספק, והספק הוא רק בהערוה, ונפסק הדין שמוקמינן בחזקתה שלא נתגרשה, ממילא כשנולד לנו אח"כ הספק בעת שכנס, אם האשה שכנס היא צרת ערוה. אמרינן חזקת הערוה מהני לצרה, שהרי ספיקא בא לאחר מכאן, אחרי שכבר נפסק הדין על הערוה שהיא בחזקתה, אבל היכא דכנס ואח"כ גירש, נולדו שני הספיקות ביחד. הספק של הערוה אם היא גרושה, והספק על הצרה אם היא צרת ערוה, בכה"ג אפשר לומר דלמאן דס"ל חזקת האם לא מהני לבת, חזקת הערוה אין מועיל לצרה כיון שבאו שני הספיקות יחד, ואף דאי אפשר זאת לדמות לגמרי לדין דחזקת האם מהני לבת, דהרי התם פסלות הבת אין תלוי' משום פסלות האם, אבל הכא ספיקא דהצרה הוא רק משום ליתא דהערוה, אעפי"כ יש לחלק בין דין דהעמד טמא על חזקתו, דהתם בעת שנפסק הדין על הטמא לא הי' לפנינו חזקת הטהרות, אבל הכא נולדו שני הספיקות ביחד, בכה"ג אפשר דלמאן דס"ל חזקת האם לא מהני לבת, חזקת הערוה לא מהני לצרה, ורבה הא ס"ל בכתובות כר' אלעזר דחזקת האם לא מהני לבת, וע"כ הא דאמר אשה זו בחזקת היתר עומדת הוא משום דהצרה עומדת שתותר לשוק כשימות בעלה, משו"ה פריך אביי לדידי' מנפל הבית עליו ועל בת אחיו, כן אפשר לדחוק לדעת הש"ך.

ומה שהקשינו אף דנימא דאביי פריך משום דס"ל כיון שנולד הספק בעת שהיתה אסורה לא מוקמינן בחזקה, אעפי"כ בבהמה אף שנולד הריעותא בעת שהיתה אסורה היינו מחיים, תותר מטעם שיש לה חזקת הגוף שאינה טריפה כמו העמד יין על חזקתו ולא החמיץ, אפשר לתרץ מטעם דכל חזקה שלא נתבררה לאו חזקה היא, וכמו שכתבו התוס' בחולין דף י"א ד"ה אתיא.

אכן לפי הנראה הרמ"א ס"ל דלא כהתוס', שהרי הרמ"א פסק ביו"ד סימן פ"א, דגבינות הנעשו מבהמה שנשחטה ונמצאת טריפה אם הוגלד פי המכה אין אסור אלא הגבינות שנעשו תוך ג' ימים, אבל קודם לכן שרי מטעם העמידה על חזקתה, אף שלא נתבררה החזקה, דלדברי התוס' בחולין אסורים כל הגבינות, נראה לי לפי מה שביארנו למעלה בסוגיא דרוכל סימן י"ט דכיון דהתירה התורה, נתהפך האיסור להיות היתר, נוכל לומר נהי דחזקה שלא נתבררה לאו חזקה היא לענין חזקת הגוף, אבל לענין התירא כיון דהתירה התורה מטעם רוב, נתברר היתר הדבר, ומשום זה התיר הרמ"א הגבינות, שהרי כיון שהתירה התורה לאכול החלב מהבהמה משום דאזלינן בתר הרוב הרי לחלב ולגבינות נתברר חזקת ההיתר, כל זה אם באנו לדון על הגבינות, אבל לענין הבשר כיון דצריך עדנה שחיטה, א"כ לא הותרה לענין הבשר, כיון דנולד הריעותא מחיים שאז היתה אסורה מטעם שלא נשחטה הרי לא הותרה, ואין לה חזקת היתר לגבי הבשר, ואם באנו לדון מטעם חזקת הגוף שלה, הרי הוי חזקה שלא נתבררה, משא"כ לגבי גבינות נתברר ההיתר שלה, והרי חזינן דמה שהותרה מקרי חזקת היתר, שהרי אמרינן נשחטה הותרה היכא דאפשר לומר שהריעותא נולד לאחר שחיטה אף שלא בדקנו אבל כיון שהותרה מדין התורה דהרי אזלינן בתר רוב, כיון שנשחטה הותרה, כל זה אפשר לתרץ אליבא דהש"ך.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה