לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן יז · ד
ובזה יש לתרץ התמיהה שתמהו הראשונים על דברי הרמב"ם דס"ל חליצה פסולה היא מותרת להנשא, אלא דצרתה אסירא עד שתחלוץ גם היא או עד שיחלצו כל האחין לראשונה, דמאי יועיל שיחלצו לראשונה, אחרי שכבר הותרה, ומה יועיל לצרה מה שיחלצו כל האחין לראשונה.
אכן לדברינו ניחא, דהנה התוס' בדף י"ח ד"ה אומרים, הקשו, למה צריך לר' יהודה בן בתירה להמתין עד שיעשה האח מעשה, הא כיון דקדש לאחותה ונעשית היבמה אחות אשה, הרי פקע זיקה לגמרי כדאמרינן זה ועשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה, אכן יש לישב דאף עתה כשנעשית היבמה אחות אשה פקע זיקתה מפני איסור ערוה, אבל הא זיקתה נפקע עתה, ועד עכשיו הלא היתה היבמה זקוקה לו, וא"כ הוי עתה כנתגרשה היבמה ממנו, דהרי אחות גרושתו אסירא אף שעתה איננה אשתו, משום דכתיב עלי' בחי' וכל זמן שהיא חי' אסור באחותה, והא דאמרינן לקמן, זה יעשה מאמר וידחה, דכל דיני יבום מברר למפריע, כמו שביארנו כמה פעמים דחליצה מברר ועוקר זיקה למפריע, והנה הא דמהני מאמר לב"ש לקנות קנין גמור לאו מדין קידושין הוא, דאם הי' מדין קדושין דס"ל לב"ש דקדושין מועיל לו ביבמתו, היו חייבים עלי' סקילה, ועוד יקשה מאי פריך זה ועשה מאמר וידחה, הא הוא מבטל מצות יבמין, ועכצ"ל דהא דמועיל מאמר הוא מקרא דולקחה, דילפינן מזה דין מאמר ביבמה לב"ש, וכדאיתא בירושלמי, ולקחה זה המאמר, א"כ כשעושה מאמר וקונה דין יבמות ביבמתו, מברר למפריע שזו נפלה לפניו ולא נזקקה לו אחותה, אבל בקדושין דאין זה דין יבמות, אף שקידש אחותה, נפקע זיקה מדין ערוה רק מכאן ולהבא, ועד עכשיו היתה זקוקתו, וא"כ אשתו אחות זקוקתו בחיי', והויא כאחות גרושה דאסירא, משו"ה אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה וייבם או יחלוץ, ואז עוקר זיקה ממנה מאח זה למפריע, משו"ה מותרת אשתו לו, שהרי ע"י מעשה יבום או חליצה עוקר זיקה למפריע.
והנה הא דאם יבם או חלץ ליבמה אחת מותרת השני' להנשא, ילפינן מקרא דבית אחד הוא בונה, ומקרא דבית חלוץ דבית אחד הוא חולץ, אבל מנא לן שמותרת לעלמא, וכדביארנו לעיל דצריך עוד קרא דנקרא בישראל שמותרת לעלמא, אף שכבר אין לה דיני יבום וחליצה, וא"כ מנא לן דשריא השני' לעלמא.
אכן זה ילפינן מקרא דלא יבנה, שפירש הרמב"ם, דאם על אחת אין זיקה אז גם על השני' אין זיקה, וכיון שיבם אחת הרי כל זיקת המת נסתלק ממנה למפריע, וכן בחליצה, משום זה הותרה השני', נמצא דהיתר הצרה הוא רק משום זה שנפקע הזיקה מיבמה שחלצו לה, וזה הא ביארנו לדעת הרמב"ם, דחליצה דילפינן מקרא דיבמתו, היינו היכא שהיא רמיא לחליצה ולא ליבום לא הוי דינא כשארי חליצות כשירות, נמצא דחליצה פסולה אף שמתיר לעלמא, ובודאי דזיקת האח שיש עלי' זיקת חליצה מפקיע לגמרי למפריע, אבל מאח השני אין מפקיע זיקה, דאימתי אמרינן שליחותא דאחין עבד, דוקא בחליצה כשירה ולא בחליצה פסולה וכן איהי שליחותא דצרה, דוקא בחליצה כשירה ולא בחליצה פסולה, נמצא דאם ראובן חלץ ללאה חליצה פסולה אף שזיקתו עקר מלאה, אבל זיקתו מעל רחל לא עקר, וכן שמעון אחיו יש לו על לאה זיקה, אלא אף שיש עוד לשמעון זיקה על לאה, מותרת לאה לעלמא, כיון שהי' לה היתר, אבל רחל צרתה לא נפטרת לעלמא, דהרי שריותא דרחל רק אם לא יהי' על לאה זיקה, והכא הרי על לאה נשאר זיקת האח השני, אבל אם חלץ ללאה גם שמעון הרי נפקעת זיקת שני האחין מעל לאה, ואז גם רחל מותרת, דזהו הדין שאם אין על אחת מהן זיקה כלל וכלל, גם על השני' אין זיקה.