לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן יז · ב
ולבאר דברי התוס' דחילקו דלענין היתר לשוק אין מועיל התנאי ולענין עקירת הזיקה מועיל התנאי שלא תעקר הזיקה, נראה לי דהנה התוס' בנזיר דף י"א הקשו איך מועיל תנאי בנזירות, הא נזירות אי אפשר לקיים ע"י שליח, דאמר בהמדיר דבעינן תנאי דומיא דבני גד ובני ראובן כו', וי"ל אחרי דיכולים להביא קרבנות תחתיו נחשב כאלו כל המעשה יכול לעשות ע"י שליח עכ"ד התוס', וכמובן התירוץ הזה קשה מאד, דהרי התנאי הוא בתחילת הנזירות, וזה אי אפשר לקיים ע"י שליח, וגם הגרעק"א הקשה עוד מנדרים דאשכחן קונם רחיצת עולם אם ארחץ, והתם לא אפשר לקיים ע"י שליח.
ומה שהקשה הגרעק"א על תמיהת התוס' ז"ל, לא ידעתי מאי אולמיה דהאי מהאי ואדרבה טעמא דאי אפשר לקיים ע"י שליח לא ברירא דהא יש פלוגתא בזה ביבמות משו"ה נקט יותר משום מתנה על מה שכתוב בתורה דזה לכ"ע וצ"ע עכ"ל הגרעק"א, ודברי הגרעק"א צל"ע, דהרי לפי טעמא דמתנה על מה שכתוב בתורה דוקא תנאי כזה שהוא מתנה ע"מ שכתוב בתורה אין מועיל, אבל תנאים אחרים כמו אם יש בכרי הזה מאה כור וכדומה מועיל, ולפי טעמא דאי אפשר לקיימו ע"י שליחו הא כל תנאי דעלמא אין מועיל וא"כ הרי קושית התוס' אלימא דאמאי מועיל תנאי בנזירות הא הוא דבר שאי אפשר לקיימו ע"י שליח, וגם הא התוס' ביארו דכו"ע מודו דלענין ביטול היתר החליצה אין מועיל תנאי, וא"כ הלא בדין דכל מילתא דאי אפשר לקיימו ע"י שליח אין כאן פלוגתא.
והנראה לי לתרץ קושית התוס', דהנה הא דקי"ל כל מילתא דאי אפשר לקיומו ע"י שליח אין מועיל תנאי, ביאור הדברים דכל היכא שהוא בעלים והוא הפועל הדבר, כל מילתא דאיהו עביד מצי משווי שליח, וכיון שהוא בעלים על הדבר ועל חלות הדבר בידו להתנות תנאי, אכן היכא דאין הוא הבעלים על הדבר ואין הוא העושה חלות הדבר, למשל בחליצה אילו הי' הוא החולץ את האשה, הוי אמרינן שהוא מתיר את האשה בחליצתו את נעלה, אבל הלא האשה עושה המעשה, היא חולצת נעלה מעל רגליו, א"כ אין הוא המתיר אותה, אלא המעשה בעצמה חליצת הנעל מעל רגליו ע"י האשה מתיר אותה, ובעינן רק כונה דידי' שהוא יכון, אבל אין הוא עושה את פעולת ההתרה, אלא המעשה בעצמה מתרת, משו"ה אין יכול לשלוח שליח לעשות המעשה, אחרי שהוא איננו פועל את ההתרה, וכיון דהמעשה בעצמה היא המתרת משו"ה אין יכול להתנות תנאי, דאימתי אמרינן תנאו מועיל, אלא היכא שהוא פועל את פעולת הדברים, כמו בגט וקדושין שהוא המגרש והוא המקדש, דאם מתנה תנאי דרק באופן זה הוא מקדש ומגרש, אם לא נתקיים התנאי ילפינן שאז בטל מה שהוא עושה, אבל דבר שאין הוא העושה, דהמעשה בעצמה פועל, ורק כונתו בעינן, לזה אין מועיל תנאי לבטל שלא יהי' כונה, דזה לא מצינו למילף מתנאי בני גד ובני ראובן.
אכן הא דפריך בכתובות והא ביאה דאי אפשר לקיומו ע"י שליח דלא יהי' מועיל תנאי, לכאורה קשה הא התנאי הוא על חלות הקידושין וחלות הקידושין הא אפשר לקיים ע"י שליח, שהרי יכול לקדשה בכסף או בשטר, ואף שהמעשה הזאת של הביאה אי אפשר לקיים ע"י שליח, אבל הא הקידושין הוי דבר שאפשר לקיים ע"י שליח ואטו אם יקדשה ברקידתו לא יוכל להתנות תנאי אחרי שלא יכול לשלוח שליח לרקוד, ועכצ"ל דהגמ' סבר מעיקרא דקדושי כסף או שטר עיקר הקידושין שהוא מקדש אותה, אלא במה הוא מקדש בכסף או בשטר, אבל ביאה אמר קרא נעשה לה בעל ע"י הבעילה, דבעילה היא האישות, והמעשה בעצמה פועל האישות, ושני קדושי ביאה מקדושי כסף ושטר דקדושי כסף ושטר הוא מקדש ע"י כסף וע"י שטר, אבל בביאה דאמר קרא בעולת בעל, שנעשה לה בעל ע"י בעילה, הביאה בעצמה היא האישות, ומשו"ה פריך והא ביאה דאי אפשר לקיומו ע"י שליח ויוכל להתנות תנאי, ומשני איתקש הויות להדדי.
ולכאורה א"כ נילף מכאן שיש להתנות תנאי אפילו על דבר שאי אפשר לקיום ע"י שליח, וכמו בשליחות דגירושין דילפינן מקידושין, ואפילו הכי הוי ילפינן מגירושין בעלמא, אכן לדברינו אפשר לפרש דהא דאיתקש הויות להדדי, הוא לאשמעינן דגם ביאה הוי כמו כסף ושטר שהוא מקדש אותה ע"י הביאה, לא שהביאה בעצמה עושה האישות, וא"כ שוב אין ראי' מכאן שיש להתנות תנאי אפילו על דבר שאי אפשר לקיימו ע"י שליח, היינו היכא שהמעשה בעצם פועלת, שהרי גם בביאה הוא המקדש והוא מתנה תנאי על הקדושין, והקדושין הא אפשר לעשות ע"י שליח.
לפי זה אפשר לתרץ קושית התוס' אמאי בנזירות יוכל להתנות תנאי, וקושית הגרעק"א מנדרים שאפשר להתנות תנאי, הא אי אפשר לעשות ע"י שליח, אכן לדברינו הא לא קשה כלל, דעד כאן לא אמרינן דהיכא דאי אפשר לקיים ע"י שליח לא יוכל להתנות תנאי, היינו היכא דהטעם שאין יכול לקיים ע"י שליח מפני שהמעשה בעצמה פועלת, והמעשה בעצמה היא הדבר, כמו בחליצה דאין הוא המתיר, שהרי היא החולצת נעלו ובביאה כדהוה דסבר דמעשה הביאה עושה הקדושין והאישות, ואין הוא בדעתו עושה הדבר, אבל נזירות ונדרים הא הוא מקבל ע"ע הנזירות והנדרים, והא דאי אפשר לקיים ע"י שליח משום שהקבלה ע"י מילי, ומילי לא מימסרן לשליח נמצא דהטעם בהנך מילי דאי אפשר לקיימם ע"י שליח לא מפני חולו דהמעשה, אלא אדרבה דהדבר שמקבלים על ידם הנזירות והנדרים הוא דיבור ודיבור אי אפשר למסור ע"י שליח, אבל הוא בעצמו עושה, א"כ אדרבה כיון דהמעשה שבזה הוא מקבל על עצמו כל כך חלש שאי אפשר לו למסור לשליח, בודאי דיכול להתנות תנאי, דאטו בשביל שהמעשה חלש לא יוכל להתנות תנאי.