לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן ו · ד
אכן לכאורה מה שהקשו תוס' דהטעם דאין עשה דכיבוד דוחה ל"ת מטעם דהוי דומיא דאבא אומר השקני ואימא אומרת השקני מים דמניחין כיבוד האם ועושין מצות האב מטעם דאתה ואמך מחויבין בכבוד אביך, ה"נ אמרינן הנח כבוד אביך מפני כבוד השם שאתה ואביך מחויבים בכבוד השם, לכאורה לא דמי כלל, דהתם אם ישמע לכבוד האם הלא לא יקיים כלל מצות האב. אבל הכא הלא כשם שצונו השם על מצות שלא לחמר בשבת כן צונו לכבד את האב וא"כ כשמקיים מצות כיבוד הרי ג"כ מקוים מצות השם, ומה לי מצות לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך, ומה לי מצות כיבוד, שניהם נאמרו מפי הגבורה בעשרת הדברות, וא"כ ידחה עשה את הל"ת.
אכן אם האב אומר לו לעבור את הל"ת, נהי שהאב איננו אינו עושה מעשה עמך בשביל דיבור, אבל כיון דלא הי' להאב לומר לו, א"כ כשיקיים אז מצות כיבוד הרי הוא מניח כבוד השם, שהרי לא הי' להאב לצוות נגד כבוד ה', אחרי שרצון ה' שיחזירו אבידה ושלא יעשה מלאכה בשבת, והאב שמצוה הוא נגד רצון ה', בכה"ג שפיר שייך לומר הנח כבוד אביך ועשה כבוד ה' שהאב לא הי' לו לצוות נגד רצון ה'.
אכן אם האב ביקש להביא גוזלות סתם אלא שאי אפשר לו להביא אלא אם יחמר בשבת, אז לא שייך כלל לומר הנח כבוד אביך ועשה כבוד השם, שהרי גם מצות כיבוד מפי הגבורה נאמר, אלא דבכה"ג הרי כשמחמר כדי להביא גוזלות הא הוי הכשר מצוה, ולפי זה נאמר בקרא שני ענינים, אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמרו, אם האב צוה להביא גוזלות ואי אפשר לו אלא אם יחמר, אל תחמר ושמור שבת, ועוד נאמר, אם אביו אמר לחמר, אני ה' כולכם חייבים בכבודי, שהרי היכא שהאב אומר לעשות גוף הדבר שיש בזה חילול שבת אם ישמע לו לא יהי' כבוד השם אחרי שלא הי' להאב לצוות נגד כבוד השם.
מעתה מקשה בגמ' יבמות מהאי דינא דשבתותי תשמרו, היכא שהאב ציוה להביא גזולות דלא שייך סברא דאתה ואביך, נילף מהכא דלא דחי עשה ול"ת, וע"ז משני, הכשר מצוה, והיכא דמצוהו בגוף הדבר דלא הוי הכשר מצוה, שם ילפינן מקרא דאני ה' דכולכם חייבים בכבודי, הנח כבוד אביך ועשה כבוד השם.