לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן ג · ד
לפי זה מיושב שפיר מה שכתב הרמב"ם דאין עושים פשתים לצמר, ולא כתב דהיכא דאין לו שרי לעשות של פשתים בצמר, דהיכא דאין לו לא הוי אפשר לקיים שניהם דכיון דסובר הרמב"ם דציצית שעומדין לפסוק לאו ציצית נינהו מטעם דבטל הקשר שלהם, א"כ היכא דעשה של פשתים בצמר נהי שעתה מותר לו כיון דאין של צמר, אבל הא תיכף שיזדמן לו של צמר עליו החיוב לסתור של פשתים ולעשות של צמר, שהרי אפשר לקיום שניהם, וא"כ כמו בשבת אם קשר חבל של גרדי מותר מטעם דעומד להתיר כשיזדמן לו חבל אחר, א"כ ה"נ אף עתה לאו קשר הוא כיון דאח"כ יהי' מחויב להתיר, וציצית העומדים להתיר לאו ציצית המה, וא"כ הוי כלאים שלא במקום מצות ציצית וציצית אין כאן וכלאים יש כאן.
אלא דקשה על גמ' זו איך קאמר דעושין פשתים לצמר, אכן הנה הרמב"ם כתב בפ"א מהלכות ציצית הלכה א' ז"ל, ואין לחוטי ענף מנין מן התורה, וכבר תמה בכ"מ דהא אמרינן שיעורא אתא גדיל שנים גדילים ארבעה, משמע דמן התורה יש מנין לחוטי הענף, אכן הא כבר העיר בתוס' ריש פרק התכלת והרי חזינן שיש שעשו שמונה ורב ירמי' היה רמי תמניא, ועכצ"ל דבזה פליגי במנחות ל"ט רבה בר בר חנה, ורב, דמאן דס"ל דבעינן גדיל לא סבירא לי' דגדילים למנינא, דהרי גדילים בעי לגופי' שהציצית יהיו גדולין, אכן רב דס"ל לא בעינן גדול לדידי' גדילים למנינא הוא, ואנן סבירא לן דבעינן גדול, א"כ מן התורה אין לנו ראי' למנין החוטין, והגמ' בסנהדרין הוא אליבא דרב דס"ל גדיל למנינא הוא.
והנה לדידן דס"ל דבעינן גדיל מן התורה, יתישב שפיר מאי דכתיב קרא ועשו ציצית על כנפי בגדיהם היינו מה שעושים את הציצית לגדיל על כנפות הבגד זהו עשייתם, וא"כ אין לנו ראי' מקרא דבעי לקשור על הכנף, וע"כ דהקשר הלכה למשה מסיני, אבל למאן דס"ל לא בעינן גדיל, וגדילים למנינא הוא, תקשי מאי ועשו הוא בציצית על הכנף, ואין לומר דהתלי' בעצמה הוי עשי' דכבר איתא בגמ' סוכה י"א דתלי' לאו עשי' היא (והטעם משום דהרי איננו אחוז כלל), וע"כ דיפרש קרא דועשו שיקשר את הגדילים על הכנף, וא"כ לדידי' לא נאמר הלכה למ"מ דבעי קשר רק מקרא דועשו ילפינן זאת.
לפי זה סוגיא דיבמות דאמר דגדילים למנינא א"כ לא בעי גדיל, וקשר ילפינן מן ועשו, א"כ אף אם עומד לסתור יש כאן ועשו, וא"כ אם אין לו עתה ציצית של צמר ויש לו פשתים יעשה אותם, דעתה קיים ועשו ואח"כ כשיהי' לו של צמר יתירם, אכן הרמב"ם דפסק אין למנין החוטים קרא דס"ל דבעינן גדיל, א"כ ועשו קאי על עשית הגדיל, וקשר דבעי ע"כ הוי הלממ"ס, והיכא דנאמר בלשון קשר אם עומד לסתור לאו קשר הוא, א"כ אף אם אין לו עתה של צמר לא יוכל לעשות של פשתים בצמר דכיון דעומד להתיר לאו קשר הוא.