לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן ג · ג
והנה בזבחים י"ח איתא, אמר רבי ירמי' מדיפתי מרושלין שלא סילקן תנאי היא דתניא על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש, או אינו אומר אלא ארבע ולא חמש, כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור כו' ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש, מרבה אני בעלת חמש שיש בכלל חמש ארבע כו', ותניא אידך על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש ארבע ולא חמש, מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר יתר כמאן דאיתי' דמי ומר סבר יתר כמאן דליתי' דמי, לא דכו"ע כמאן דאיתי' דמי, ושאני הכא דרבי רחמנא אשר תכסה בה ואידך כו' עכ"ד הגמ', והנה חזינן דפליגי חמש אי הוי כמאן דאיתי' וחמש לא הוי ארבע, או דנימא כמאן דליתי' היינו דחמש הוא ארבע, אלא שיש עוד, אבל מכלל ארבע לא יצאו, ותלי בזה דינא דמרושלין דנאמר בתורה מדה כמדתו, ואם נימא כמאן דליתי' דמי א"כ מרושלין כשרין דהרי המדה יש כמדתו אלא שיש עוד, אכן מאן דסבירא לי' כמאן דאיתי' דמי וחמש לא הוי ארבע א"כ יש יתר לא הוי כמדתו, אכן למסקנא מסיק כמאן דאיתי' וא"כ היתר פוסל דעושה כמו שאינו כמדתו ועושה חמש שאינו ארבע, והא דבעלת חמש חייב בציצית מריבויא דקרא.
מעתה יתפרשו דברי הגמ' במנחות כן, דבתחלה הקשה אמאי לר' זירא הטיל למוטלת כשירה (פירוש אם חתך הראשונות), הא בעת שעשה לא הי' הציצית בכשרות. וא"כ הוי תעשה ולא מן העשוי, ושני רבא השתא בל תוסיף קאי מעשה לא הוי, דרבא סובר דיתר כמאן דליתי' דמי, פירוש אף שאמרה התורה על ארבע כנפות כסותך א"כ ציצית בעי רק ארבע, אף אם עשה עוד ציצית לא נפסלו הראשונים, דארבע הוי בכלל שמונה, וכיון דעובר על בל תוסיף שהרי הראשונות לא נפסלו מעשה לא הוי בתמי' כיון שעובר על בל תוסיף הרי שניהם המה ציצית, והוי מעשה ולא שייך תעשה ולא מן העשוי, ועיין בכ"מ שגם הוא מפרש דהאי מעשה לא הוי הוא בלשון בתמי', אכן רב פפא פליג על רבא וסבירא לי' יתר כמאן דאיתי' דמי, א"כ אם כיון להוסיף הרי נעשו שמונה ציצית והתורה אמרה על ארבע כנפות כסותך, א"כ שמונה לאו ארבע נינהו, ונפסלו כל הציצית, ואז לא יועיל מה שיחתוך אח"כ דהרי הוי תעשה ולא מן העשוי, אכן כל זה אם הי' כונתו להוסיף ולעשות שמונה ציצית, אכן אם הי' כונתו לבטל את הראשונות הרי עתה עומדות הראשונות לסתור.
והנה מדאיצטריך למישרי כלאים בציצית, ע"כ דציצית בעי קשר, ופרש"י במנחות מ"א דהלכה למשה מסיני דבעי קשר בציצית, א"כ נאמר הלכה דבעי דוקא קשר, ואם עומד לסתור לאו קשר הוא, ועתה כשעשה ציצית יתר והיתה כונתו לבטל את הראשונות הרי נעשה מעשה שקשר שלהם עומד להתיר ונבטלו הראשונות מדין ציצית, ומעשה השנים מעשה רבה נינהו א"כ נעשה הוי, ובל תוסיף ליכא שהרי הראשונות בטל קשר שלהם כיון שעומד להתיר, א"כ חותך הראשונות והשניים כשרים, וזהו דקאמר ממאי דגברא לאסופי קא מכוון ואז נפסלו כל הציצית דהרי יתר כמאן דאיתי' דמי, דילמא לבטולי קמכוון ואז הראשונות נבטלו וחותכם והשניים כשרים, וא"כ הרמב"ם שפסק מרושלין פסולין הרי דסובר יתר כמאן דאיתי' דמי, והוא מחייב בבגד של חמשה כנפות מקרא דאשר תכסה בה, וכמפורש ברמב"ם פ"ג מציצית הלכה ג' משו"ה פסק כרב פפא דאם נתכון להוסיף כולם פסולין ואם נתכוון לבטל חותך, מתיר הראשונה או חותכה, וכשר.
ומה שהקשה הראב"ד דא"כ אשכחן בציצית דאם הוסיף גורע היינו כשעשה עוד ציצית, פשוט דשם לא אמר אלא דבר שעקרו מדברי תורה ופירשו מדברי סופרים, אבל הכא למאן דסבירא לי' יתר כמאן דאיתי' דמי הרי הוא מפורש בתורה ארבע כנפות, א"כ דוקא ארבע ציציות ולא חמשה ציצית, והא דבגמ' סנהדרין אמר אם האי לחודא קאי והאי לחודא קאי אינו גורע ולא נפסלו, שם קאי אם הוסיף חוט אחד בהציצית, דסבירא שם שיש מנין לחוטי הציצית שיהיו ארבעה כפולים לשנים, ואם הוסיף עוד חוט בהציצית פסל הציצית אם צריך קשר, ואם אין צריך קשר הרי לא שייך פסול בהציצית, ובהבגד הלא לא נאמר דין כמה חוטין יהיו בהבגד, דהאי דינא דחוטין נאמר בהציצית ואם קשר עליון לאו דאורייתא לחודי' קאי ולא פסלו הציצית, ועל הבגד לא נאמר דין כמה חוטין יהי' בהבגד, אכן הכא קאי לענין הציצית דנאמר בתורה דהבגד יהיו לו ארבע ציצית על ארבע כנפות, ואם עשה חמשה ציציות נפסלו כולם, ומאי מועיל האי לחודי' קאי, אבל הלא כולם בהבגד ובגד שעשה בו חמשה ציצית פסולים דאמר קרא כמו הכנפות ארבע כן הציצית, אכן בגמ' סנהדרין שם קאי לענין החוטין דזהו איננו כלל דין בהבגד.