לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן א · ו
והנה יש להסתפק לר"ע, היכא דבא עשה ודוחה ל"ת, דעתה אין כאן איסור, ממילא הוי עתה מין אחד ותופס קידושין, או כיון דעשה דדוחה הל"ת הוא רק בעת העשה אבל בביאה שני' אסורה א"כ האשה עדנה באיסורא קיימא ורק העשה דחתה את האיסור, אבל לענין אי נקרא מין אחד לא הוי מין אחד אף בעת שיש עשה לדחות, נהי דלרבנן כיון דדחתה עשה את האיסור תפסי קידושין, היינו משום דלרבנן חומר האיסור עושה שלא יתפוס קידושין, וכיון דעתה בעת העשה אין איסור משו"ה עתה תפיס קידושין, אבל לר"ע דעיקר תלוי כיון דאסרה התורה את הביאה מטעם לאו, או למאן דס"ל אף בחייבי עשה עשתה התורה אותם לשני מינים שאין ביניהם התקשרות, אף דדחתה העשה את הל"ת, כיון שהוא רק לזמן הוי שני מינים ואין תופס קידושין אף בעת שיש העשה.
ונראה לי להביא ראי' דלר"ע אף בעת שיש העשה לדחות ג"כ לא תפיס קידושין, דהנה בכתובות דף כ"ט איתא, ולו תהי' לאשה שמעון התימני אומר אשה שיש בה הוי', שמעון בן מנסיא אומר אשה הראוי' לקימה, מאי ביניהו א"ר זירא ממזרת ונתינה איכא ביניהון למאן דאמר יש בה הוי' הא נמי יש בה הוי', למאן דאמר ראוי' לקיימה, הא אינה ראוי' לקיימה ולר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין מאי ביניהו וכו', והנה שם בכתובות בדף ל"ט איתא, נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראוי' לבא בישראל אינה ראוי לקיימה שנאמר ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו, ואיתא בגמ' בדף מ', אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמי' דרב זביד מנהרדעא ניתו עשה ונדחה את ל"ת, אמר לי היכא אמרינן ניתי עשה ונדחה את ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומי לעשה, אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל, ופירש רש"י, השתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה, ע"כ. משמע דרש"י אין מפרש הגמ' דהפירוש כיון שהעשה כזאת שאפשר לה לומר איני רוצה, עשה כזאת אין דוחה אף בעת שלא אמרה אינה רוצה, דא"כ למה לרש"י לומר דמלמדין אותה לומר אינה רוצה, הרי אף שלא אמרה, אין עשה כזאת שאפשר לבטלה דוחה, ע"כ דרש"י סובר דמשו"ה הי' דוחה, רק כיון שאפשר לה לומר איני רוצה מלמדין אותה לומר כן, והקשה הרשב"א אי רוצה דוקא, וכתב הרשב"א דכופין אותה לומר איני רוצה, והנה בתוס' הקשו מאי פריך ליתי עשה ולידחה ל"ת הא ילפינן מקרא דלו תהי' לאשה דוקא אשה הראוי', ולמאי דמשני דלא חשיב עשה קשה דמאי איצטריך קרא למעוטי שאינה ראוי' לו ע"כ.
ונראה לי, דבגמ' פריך אמאי קאמר במתניתין דהיא אשה שאינה ראוי' לקיימה כיון דאתי עשה ודחי ל"ת א"כ הא אשה שראוי לקיומה, ע"ז משני אי אמרה לא בעינא מי איתא עשה, וא"כ הרי עלינו ללמוד אותה, ולרשב"א לכופה ע"ז, שתאמר לא בעינא וא"כ אינה ראוי' לקיימה, ובאשה שאינה ראוי' לקיימה לא הוי כלל העשה, וא"כ אף קודם שאמרה לא בעינא ג"כ עבר הל"ת, שהרי היא אינה עומדת לקיימה, וא"כ איצטריכא ללימוד דמתניתין וגם לטעמא דאי אמרה לא בעינא, דטעמא דאמרה לא בעינא זה הי' רק הדין כשלמדו אותה ואמרה לא בעינא אז אין עליו עשה ועבר על ל"ת, אבל קודם שאמרה הי' מקיים העשה, לזה לימוד דראוי' לקיימה דכיון דאינה ראוי' אף קודם שאמרה לא קיים העשה, ובלא טעמא דאמרה לא בעינא היתה ראוי' לקיימה מטעם אתי עשה ודחי את ל"ת, אבל עתה שיש טעמא דאמרה לא בעינא אינה עומדת לקיום ילפינן מלו תהי' לאשה דדוקא אשה הראוי' לקיימה, וכיון דאינה עומדת לקיומה אף קודם שאמרה לא בעינא אין בה עשה.
אכן כל זה אם נדרוש לו תהי' לאשה שראוי' לקיימה, אז עלינו לידע למה היא עומדת לאחר כן, אכן אם נדרוש אשה שיש בה הוי' עלינו לבלי להתבונן מה יהי' אחרי כן רק עתה אם יש בה הוי' או לאו, וא"כ אם נדרוש את קרא דלו' תהי' לאשה אשה שיש בה הוי' נהי דכשלמדו אותה או שכפו אותה ואמרה לא בעינא אין בה עשה אבל קודם שלימדו אותה ויש העשה הרי יש בה הוי' מטעם אתי עשה ודחי ל"ת, ואם בא עלי' קודם שלימדו אותה לומר לא בעינא קיים העשה, לפי זה מאי פריך ולר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין מאי ביניהו אם דרשינן אשה שיש בה הוי' או אשה הראוי' לקיימה, הא טובא נ"מ אם בא עלי' קודם שלימדו אותה לומר לא בעינא, דלמאן דס"ל ראוי' לקיימה עבר על ל"ת, ולמאן דאמר אשה שיש בה הוי' הא יש בה שהרי העשה דוחה את הלאו, אכן אם נימא דלר"ע דלדידי' אין חומר האיסור גורם את דין הממזרות וביטול הקידושין, אלא מה שעשה הכתוב אותה לשני מינים היכא שאמרה התורה שאין תפיסת קידושין, א"כ אף לדין הוי' ג"כ עלינו להתבונן את אשר יהי' אחר כן, שאם הי' העשה דוחה את הל"ת ומסלקה לגמרי אז היינו יכולים לומר שמטעם העשה נעשתה כבר למין אחד, אבל הא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה, וא"כ עלינו ללמדה ולכופה שתאמר לא בעינא, וא"כ לא נעשתה מין אחר, וא"כ אף קודם שאמרה לא בעינא אין תופס קידושין, דנהי דהעשה תוכל לדחות את איסור הלאו אבל אין העשה עושה אותה למין אחד כיון שעומדת עוד לאיסור הלאו, משו"ה פריך לר"ע מאי ביניהו דאין תפיסת קידושין אף היכא דעשה דוחה ל"ת.
לפי זה שפיר מיושב קושית התוס' אמאי פשיטא לן דלר"ע חייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו דילמא אתי עשה ודחי ל"ת, אכן לפי דברינו לא קשה, דהרי זהו דין בהלכות יבום.
דדוקא אשה הראוי' לתפיסת קידושין יש בה דין יבום. ואשה שאין בה תפיסת קידושין אין בה דין יבום, אלא דלרבנן אילו הי' עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת הי' בה תפיסת קידושין, דלרבנן חומר האיסור מונע מתפיסת קידושין, וכיון דבעת יבום דחתה העשה את האיסור עתה תפיס בה קידושין אף שאח"כ תהי' אסורה, אבל לר"ע אף אם עשה דוחה ל"ת כיון דבביאה שני' תתסר לא נעשה מין אחד, משו"ה לר"ע אין בה ולקחה אף אם עשה דוחה ל"ת, אבל היכא דאין בה ולקחה אין בה מצות יבום ולא נפלה עלי' זיקה כלל.