לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן א · ה
ונראה לי, דהנה תוס' לקמן בדף ט"ז בד"ה קסבר עכו"ם ועבד, כתבו ז"ל, סוגיא דהש"ס אזלא דר' יוחנן אית לי' עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, מ"מ נראה אמת דלר' יוחנן הולד כשר דבכל דוכתא קי"ל דר' יוחנן סבר הלכה כסתם משנה וסתם משנה דהאומר סברה דהולד כשר כו', וכל הני דסברי הולד ממזר אתי כר"ע כדאמרינן בעשרה יוחסין, וסברי לה כר' עקיבא דאמר עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כו' וא"ת והיכי פשיטא לי' התם דלר"ע הוי ממזר מעכו"ם ועבד, דילמא גמר מאשת אב או מאנוסת אב דלא תפסי בה לדידי' אבל לאחרינא תפסי לאפוקי הני דלא תפסי לא לדידי' ולא לאחריני דהכי איכא מ"ד בפרק החולץ (לקמן בדף מ"ה), וי"ל דתנן בהדיא בפרק אלמנה לקמן ס"ט דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וע"כ ר"ע היא, וא"ת בשלמא מעבד הוי ממזר דבעבד איכא לאו, אלא מעכו"ם אמאי הוי ממזר בי"ד של שם גזרו כו', וי"ל אע"ג דביאת היתר מדאורייתא בצינעה מ"מ כיון דלא תפסי בה קדושין הוי ממזר כמו בעבד דאפילו ר"ש התימני הי' מודה אי לאו משום דלא תפסי בה קידושין לא לדידי' ולא לאחריני, והואיל דמעבד הוי ממזר לר"ע אע"ג דלא תפסי קדושין לא לדידי' ולא לאחריני ה"ה מעכו"ם. עכ"ד התוס', ולכאורה תמוהים דברי התוס', דהרי ר"ע סבר רק דחיובי לאוין יש להם ג"כ חומר כחייבי כריתות, אבל בודאי דלא חמיר לר"ע חייבי לאוין יותר מחיובי כריתות לרבנן, וא"כ כיון דלרבנן בעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל ואף אם על אשת איש דהוי חייבי כריתות לרבנן כשר משום דלא תפסי קידושין לא לדידי' לא לאחריני, וא"כ משום דקשה מתניתין דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר משום זה נימא דר"ע סובר דחייבי לאוין לדידי' חמיר יותר מחיובי כריתות לרבנן, ובפרט בעכו"ם דלדברי התוס' אין ביאת איסור מן התורה ולא הוי בגדר חייבי לאוין מהיכי תיתי יהי' לר"ע חמיר יותר מחייבי כריתות לרבנן.
והנראה לי, דהנה לקמן בדף מ"ה הקשו בתוס' כיון דממזרות תלוי בתפיסת קידושין דמשו"ה אמרינן דבא על הנדה הולד כשר משום דבנדתה תפסי קידושין, א"כ מאי פריך בקדושין מנא לן דאין תופסין קידושין בחייבי כריתות, כיון דיש ממזר בחייבי כריתות, א"כ ממילא ידעינן דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות.
ונראה לי, דהנה לרבנן הא דנעשה ממזר מחייבי כריתות הטעם משום חומר האיסור דערוה. וכדאמר ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון בן תימא, אין ממזר אלא שאיסורו איסור ערוה ועונש כרת, הרי דלדידי' הא דנעשה ממזר משום שבא מביאת איסור שהאיסור איסור ערוה ועונש כרת, וחומר האיסור מביא את הולד לממזרות, ואין הטעם משום דלא תפיס קידושין, ורק כיון דכל עריות שנעשה ממזר ילפינן מאשת אב וכל עריות ילפינן בקדושין מאחות אשה דלא תפיס קידושין, אמרינן דגם זה הוא דין בממזרות, דדוקא עריות שחומר שלהן מביא לזה דלא תפיס קידושין אז נעשה ממזר. אבל אם אין חומר האיסור מביא לדין דלא יתפוס קידושין אין נעשה ממזר וא"כ זה הדין דאין ממזר אלא א"כ האיסור מביא שלא יתפוס קידושין זה ידעינן דוקא לבתר דילפינן מאחות אשה בכל עריות דאין תופסין קידושין ממילא ידעינן דגם זה הוא דין בממזרות שתלי בתפיסת קידושין, אבל כל זמן דלא ידעינן דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות שפיר פריך מנא לן דאין קדושין תופסין בחיובי כריתות כיון דעיקר דין ממזרות אין תלוי כלל בתפיסת קידושין אלא בחומר האיסור, אבל ר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין, ולית לי' ילפותא, אלא מטעם דאמרה התורה דחייבי לאוין ממזרין נינהו, וכדאיתא לקמן בדף צ"ב, דמאן דס"ל דדוקא בחייבי לאוין דשאר הוי ממזר דיליף מלא יגלה כנף אביו וס"ל דמיירי באנוסת אביו, וחייבי לאוין דשאר אין תופסין הקידושין, אבל חייבי לאוין דלאו דשאר כגון יבמה לשוק כיון דאין קרא דהוי ממזר תפסי קידושין, הרי דלר"ע תלוי זה בזה ממזרות ותפיסת קידושין דין אחד להם, דכיון דחזינן דאמרה התורה שמחייבי לאוין הוי ממזר ועשאם הכתוב לשני מינין אין תופס קידושין, נמצא לר"ע תלוי ממזרות בתפיסת קידושין דשניהם הטעם משום דהם מין אחר זה לזה, ולרבנן ממזרות תלוי עיקר בחומר איסור הערוה, בדינים שחומר האיסור מביא, דבעינן שחומר האיסור יביא לזה שלא יתפוס קידושין.
והנה הא דאמרינן דמשו"ה עכו"ם ועבד הבא על אשת איש אין הולד ממזר משום דאמרינן מה לאשת אב דלידי' הוא דלא תפסי קידושין אבל לאחריני תפסי קידושין משא"כ בעכו"ם ועבד דלא לדידי' תפיס ולא לאחריני תפוס משו"ה הולד כשר, דלכאורה הדבר תמוה דאדרבה כיון דלא תפיס קידושין לכולי עלמא יותר יש לומר דהוי הולד ממזר, אכן צריך לומר וכן מצאתי ברשב"א דהפירוש הוא כן, דממזרות לא הוי אלא היכא דאיסור הערוה מביא לדין זה דלא יתפוס קידושין, אבל עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל לגבי' לא שייך לומר דחומר הערוה אין עושין קידושין, דאילו הי' גבי' קידושין לא מצינו אצלו שדין הוא בעכו"ם שהחומר של האיסור מביא לדין זה דלא יתפוס קידושין, והא דלא יתפסו קידושין בבת ישראל משום דאין בעכו"ם תפיסת קידושין, א"כ אין חומר הערוה מביא אצלו האי דינא דלא יתפוס קידושין, ואימתי אמרה תורה דהולד ממזר היכא דחומר הערוה מפריע מקידושין, לפי זה, הסברא הזאת הוא דוקא אליבא דרבנן, אבל לר' עקיבא דהא דעושה ממזרות ואין תפיסת קידושין הוא משום דהוי שני מינים שאמרה התורה שאין ביניהם התקשרות, וכל שאין התקשרות הולד ממזר, א"כ אדרבה מדלא תפיס קידושין לא לדידי' ולא לאחריני בודאי דשני מינים המה.
לפי זה שפיר מפרשי התוס' דאף לרבנן בעכו"ם ועבד הבא על אשת איש הולד כשר, לר"ע אף בבא על הפנוי' הולד ממזר, ואף בעכו"ם שאין שם איסור לאו (לדברי התוס') אעפי"כ לר"ע הולד ממזר, כיון דלידי' אין חומר האיסור גורם לממזרות, רק מה דהוי שני מינים, וכיון דאין לעכו"ם תפיסת קידושין הרי הוא מין אחר משו"ה הולד ממזר.
וכן מוכח כדברינו החילוק בין רבנן לר"ע בדין היכא דלא תפסי קידושין לא לדידי' ולא לאחריני, דהרי הרמב"ם פסק בפ"ב מה' יבום הי"ט דספק אם קידושין תופסין ביבמה או לאו, וא"כ תקשה הא יהי' עתה לדידן ספק ממזר מיבמה לשוק, וזה לא מצינו, ע"כ דלרבנן אף אם אין תופסין קידושין ביבמה, לא הוי ממזר כיון דלא תפסי קידושין לא לדידי' ולא לאחריני, וכדאיתא בתוס' בדף מ"ט להלן, אבל לר"ע אף דלא תפסי קידושין לא לדידי' ולא לאחריני הוי הולד ממזר.