אור ברסלב

לבוש מרדכי על יבמות· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן א · ד

ג

ובזה יש לישב קושית התוס' בדף ט' ד"ה והרי, שהקשו ז"ל, בכל דוכתי פשיטא לי' להש"ס דחייבי לאוין לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו כמו חייבי כריתות הכא ובהערל גבי פצוע דכא וכרות שפכה ובפרק ד' מיתות ותימא לר"י דאמאי לא אמרינן לר"ע דליתי עשה ולידחי ל"ת עכ"ד התוס', והנה האבני מלואים בסימן ח' תירץ עפ"י דברי רש"י לקמן בדף מ"ט דהיכא דלא תפסי קדושין אז פקעי לאחר נשואין, ולדברי ר' עקיבא דאין קדושין תופסין בחיובי לאוין א"כ היכא שאחר הנשואין נעשית על בעלה חייבי לאוין פקעי הקדושין, וא"כ ביבום אף אם עשה דוחה ל"ת ובעת שנתיבמה קנה אותה, כיון דעשה דוחה ל"ת רק בביאה ראשונה ובביאה שני' חזר האיסור, א"כ תיכף לאחר ביאה ראשונה נפקע קידושין וקנינו בביאה וממילא אף בשעת ביאה ראשונה לא קני לה, דהוי דומיא דהאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דלא הוי קדושין כלל וכמו שמפורש הר"ן בנדרים כ"ט משו"ה לר' עקיבא חייבי לאוין לאו בני יבום נינהו, עכ"ד האבני מלואים.

אכן דבריו תמוהים מאד, דא"כ מאי קאמר בגמ' דאם נימא עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת איצטריך עלי' דהוי אמינא דאחות אשה מתיבמת, איך תוכל להתיבם כיון דתיכף אחר ביאה ראשונה נאסרה עליו איסור ערוה שהיא בכרת ופקעי קדושין, וא"כ אף בביאה ראשונה לא קני לה, וא"כ אף אם נימא דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ג"כ לא איצטריך עלי' ע"כ א"ף לדברי רש"י, אם נימא עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת מתיבמת וקני לה, ואף שאח"כ תפקע אעפי"כ קני לה ולא דמי לאומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי, דהתם לא עשה קדושין רק לזמן אבל הכא בשעת מעשה קונה לגמרי, רק אח"כ נפקע, בכה"ג אין זה חסרון בהקדושין קונה אותה.

והנה יש שחשבו לתרץ את דברי האבני מלואים, דהא דסברי בגמ' דאם נימא דעשה דוחה ל"ת בלא קרא דעלי' היתה ערוה מתיבמת, היינו באחות אשה, דתיכף בשעת יבום שקונה את היבמה מטעם עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת הי' נפקע קדושין של אשתו וממילא היבמה שהיא אחות אשתו מותרת לו ולא נפקע קידושי' אח"כ, משא"כ באלמנה לכהן גדול לר' עקיבא הא אף שקני לה מטעם דעשה דוחה ל"ת אעפי"כ היא אסורה עליו מטעם איסור אלמנה וגרושה ולר"ע יפקעו קדושי' לפרש"י.

אכן לא הועילו כלום בתירוצם, דהרי בתורה לא נאמר איסור לאחות גרושתו, רק כתיב קרא אשה אל אחותה לא תקח בחיי', וא"כ אף אם נימא דבעת שהוא מיבם את היבמה אחות אשתו נפקע קדושין של אשתו מטעם שהיא נעשית אחות אשתו, היינו אחות של היבמה, אעפי"כ היבמה שייבם לא תותר לו כיון שהיתה כבר אחות אשתו, והרי מה שנפקע הקדושין היינו רק מכאן ולהבא ולא למפרע, וא"כ הרי יבמתו שיבם אחות אשתו בחייה, ומה שנפקעו קדושין של אשתו היי רק כגירושין, וא"כ הדרא קושי' לדוכתה לדברי האבני מלואים אף אם נימא עשה דוחה ל"ת שיש כרת ג"כ אחות אשה לא תתיבם מטעם שתיכף אחר היבום יפקעו קדושי' של היבמה כדין אחות אשתו בחיי', והוי כאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי, ע"כ דלא דחי אף אם יפקעו אח"כ ג"כ בשעת מעשה חל היבום כיון שהוא עושה קדושין גמורים, וא"כ לר"ע חייבי לאוין אמאי אין מתיבמין ידחה עשה את ל"ת.

ועוד נראה לי, דגם רש"י לא סבר דכל היכא שאין קדושין תופסין אף שנעשו קדושין פקעי, דהנה התוס' הקשו, דלדברי רש"י למה לי' להביא טעמא דבא על הנדה אין הולד ממזר משום דבשעת נדה נמי תפסי קדושין, תיפוק לי' מטעם דלא פקעי קדושין בשעת נדתה, ועוד תקשה אם נימא דכל היכא דלא חלו קדושין אף אם היו קדושין פקעי, א"כ לר"ע דס"ל יש ממזר מאיסורי כהונה לר' ישובב תקשה אשת כהן שזינתה או שנאנסה למאן דס"ל אף באונס מקריא זונה יפקעו קדושי', ועוד תקשה מפצוע דכא דיותרו נשיו לעלמא.

ע"כ נראה לי, דאין כונת רש"י לומר דבסוטה כיון דחזינן דלא נפקעו הקדושין א"כ ע"כ אף לר"ע איסור סוטה איסורי' שאני, אין כן כונת רש"י, אלא כונת רש"י, דדין הוא בממזרות שהוא דוקא אם הוא בא מאיסורין שאין בהם קדושין, אבל סוטה אם בא עלי' בעלה בעת שהיא עדנה אשתו דלא נפקעו הקדושין מטעם דאין קדושין נפקעים משו"ה אין ממזרות, כיון שהולד בא מאיסור כזה שהי' קדושין להבעל באשתו, ואף שהוא לאו, אעפי"כ כיון שהוא איסור כזה שבא בעת שיש קדושין אין בו ממזרות, ומשו"ה אף אם אח"כ גירשה ובא עלי' אח"כ ג"כ אין בו ממזרות, כיון שאיסור זה שאני שהוא בא דוקא בעת שיש להם זה על זה קדושין, וכן מוכח בתוס' קדושין דף ס"ח ד"ה הכל מודים, עיין שם בכל דברי התוס'.

אכן היכא שאשת כהן זינתה ובא עלי' בעלה יש להסתפק אם הולד ממזר לר' עקיבא, דאפשר לומר כיון שעתה יש להבעל עלי' קדושין אין הולד ממזר דכלל הוא בהתהוות ממזרות דכל שהיו להם קדושין זה על זה אין ממזרות, או דהאי דינא דכל שיש קדושין זה על זה אין ממזרות זהו דין בהאיסור, ואיסור סוטה הרי האיסור דוקא לבעלה ודוקא בעת קדושין, משו"ה אמרינן דאין מאיסור סוטה ממזרות, אבל איסור זונה לכהן כיון שהוא מאיסור כזה שאסור על כל הכהנים, ולהם אין קדושין, א"כ האיסור הזה הוא איסור שאין בו קדושין, ואיסור שאין בו קדושין הולד ממזר.

ובנדה אם נימא דכל שיש קדושין אין הולד ממזר אף שהוא איסור כזה שחל על כל העולם, ובנדה לבעלה לא איצטריך קרא שאין הולד ממזר מטעם שהרי יש לבעלה בה קדושין, ואז איצטריך קרא דותהי נדתה לאם בא על נדה פנוי' דלא הוי ממזר אף שאין לו בה קדושין, אכן אם נאמר דהאי דינא דאם יש להם קדושין הוא דין רק בהאיסור, שאיסור סוטה הוי איסור כזה שנאסרה לבעלה בעת קדושין, והאיסור חל רק באופן שיש קדושין, אבל בבא כהן על אשתו זונה נהי שהאיסור על כל הכהנים בכה"ג יהי' הולד ממזר, א"כ איצטריך קרא בנדה למילף דאינו ממזר אף בבא עלי' בעלה, שהרי איסור נדה איננו עליו, אלא על כל העולם, והוא איסור כזה שאין בו קדושין. בכה"ג בלא קרא דותהי נדתה הי' הולד ממזר אף מביאת הבעל על אשתו נדה.

ולפי דברינו דגם רש"י מודה דלא פקעי קדושין אף באופן שלא הי' חל קדושין, בודאי דנסתר תירוצו של האבני מלואים, והדרא הקושי' אמאי לר' עקיבא חייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו יבא עשה וידחה לא תעשה.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה