אור ברסלב

לבוש מרדכי על גיטין· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן ט · ג

ב

מעתה מתפרש הירושלמי כמין חומר, דהא הירושלמי הא אמר, על הממון נחשדו ועל העריות לא נחשדו, וא"כ להירושלמי לא קשה כלל אי הכי אפילו בשאר שטרות נמי, דהא נחשדו להעיד שקר בממון, וע"ז אין מועיל מה שחתם ישראל, וא"כ לפי ההוי אמינא לא סבר דרוחא שבק למאן דקשיש מיני', וגם הא אמר שאין בקיאין בדקדוקי גטין, אבל בדקדוקי מצות יודעין, וא"כ המעשה אמת, וא"כ אפילו חתם כותי לבסוף אמרינן אי לאו דכותי חבר לא הוה חתם עמו, ולפי זה הא דאמר ר' אבין, תפתר שחתם ישראל לבסוף, אמר יוסי דאתיא כמ"ד העדים חותמין זה שלא בפני זה, ורוחא שבק למאן דקשיש מיני' לא אמרינן, משו"ה אם חתם ישראל בסוף, וע"כ ראה חתימת הכותי לפניו, דאם לא הי' הכותי חתים לא הי' חותם למטה והי' חותם למעלה, ומדחתם למטה ע"כ ראה חתימת הכותי, ואי לאו דכותי חבר לא הי' חותם תחתיו, הרי לנו עדות שהוא חבר, וא"כ יש לנו עדות שני חברים וכשר הגט, אבל אם חתם הישראל בתחלה, כיון דעדים חותמין זה שלא בפני זה, הרי אין לנו עדות שהכותי חבר, שהרי אפשר שהישראל חתם והלך לו ולא ראה מי חותם תחתיו, וכיון שאין הכותי חבר, א"כ אפשר שהוא לא חתים לשמה, אבל אם נימא אין העדים חותמין אלא זה בפני זה, וא"כ כיון שיש לנו שני עדים על המעשה שהרי על העריות לא נחשדו, ובדקדוקי גטין גם כותי יודע ולא יחתום אם לא ראה בעיניו, וא"כ בודאי חתים הישראל עמו, א"כ אף אם חתם הכותי בסוף כשר, דאי לאו דכותי חבר לא הוי חתם ישראל עמו.

ומביא הירושלמי ברייתא, שטר שחתמו בארבעה עדים ונמצאו שנים הראשונים פסולים תתקיים העדות בשאר, פירוש דהירושלמי מקשה, איך אתה אומר דלמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה, אם חתם ישראל לבסוף כשר, הא ברייתא אומרת דאם נמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר, וכדברי כל הראשונים דהפירוש אפילו שנים הראשונים, ובשלמא אם נמצאו שנים האחרונים מהאי טעמא כשר כיון דכבר השטר הוכשר ע"י שנים הראשונים אף אם הפסול בא אחר כן וחתם השטר כשר, דכיון דהשטר כשר כבר ע"י חתימת הראשונים:

אין פוסל מה שהפסול ג"כ חתם, או כטעמא דהקצות משום שלא נצטרפו יחד, אבל הראשונים אם הם פסולים איך כשר השטר, נימא הא נמצא אחד קרוב פסול והיכא דהיו ביחד הא פוסל עדות הפסולים גם את עדות הכשרים, ועכצ"ל דהטעם דאם נמצאו עדים הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר, משום דתלינן דמתחלה חתמו התחתונים הכשרים והניחו רוחא למאן דקשיש מיניהו, ואח"כ חתמו הפסולים למילוי, א"כ מוכח דרוחא שבק למאן דקשיש היכא דחותמין זה שלא בפני זה, וא"כ איך אתה אומר דאם חתם ישראל לבסוף כשר, אף אם נימא עדים חותמין זה שלא בפני זה, דילמא הישראל רוחא שבק למאן דקשיש מיני', ולפי זה אמר ר' אילא בשם ר' יוסי דאדרבה מה שאמר ר' אבין תפתר שחתם ישראל לבסוף, הוא למ"ד אין עדים חותמין אלא זה בפני זה, דס"ל כר' אלעזר דאין בקיאין בדקדוקי מצות, ואם אין אנן יודעים שהוא חבר אין אנו יודעים אם המעשה אמת ואם אין המעשה אמת אז אין ראי' שהישראל חתם עמו:

משו"ה דוקא אם חתם הישראל לבסוף כשר, אבל אם חתם בתחלה פסול:

אבל למ"ד חותמין זה שלא בפני זה, אף אם חתם ישראל לבסוף פסול, כיון דמוכח מברייתא דאמרינן רוחא שבק למאן דקשיש מיני', וכולה כמסקנא דגמ' דילן אליבא דר"א, ומשום דמעיקרא מוקי לה כר' אלעזר לא הדר בי', ומשני שחתם ישראל לבסוף דאז אפילו לר' אלעזר דאית לי' אין בקיאין בדקדוקי מצות כשר.

נמצא דלא קשה כלל על הרמב"ם שכתב דאם חד ישראל כשר, ולא כתב דדוקא אם חתם ישראל בסוף, דהרמב"ם סובר כרשב"ג וקי"ל דעדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה, משו"ה לאו דוקא חתם ישראל לבסוף, אלא אפילו חתם כותי בסוף, כיון דבקיאין בדקדוקי מצות, א"כ המעשה אמת, וא"כ אי לאו דכותי חבר לא הוי חתים עמו, וא"כ עדות הישראל שהכותי חבר, וא"כ יש לנו שני עדים חתומים על הגט.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה