לבוש מרדכי על גיטין· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן ו · ד
אכן כל זה דבעינן נקובה, היינו דוקא בדבר שהוא כלי, אבל דבר שאינו כלי כמו צרור לא בעינן נקובה, והנה במתניתון איתא בשבת דף פ"ג, מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אני' בלב ים, אכן הרמב"ם כתב בפי"ח מה' כלים הלכה ט' ז"ל, ספינה של חרס אעפ"י שהוא אינה מקבלת טומאה, שאין הספינה בכלל הכלים האמורים בתורה, בין היא של חרס בין היא של עץ בין גדולה בין קטנה עכ"ל הרמב"ם, הרי דהרמב"ם סובר דהאי קרא דדרך אני' בלב ים הוי אסמכתא, או דבא לאשמיענו שספינה איננה כלי מפני שדרכה בלב ים, עכ"פ סובר הרמב"ם דספינה לא נחשבת כלי.
ולפי זה לא קשה כלל, אמאי גבי ספינה לא הוזכר דבעי נקיבה, אכן לפי דברינו הא לא קשה כלל, דכיון דטעם הנקובה כדי לבטלה מתורת כלי, ספינה דלאו כלי היא לא בעי נקיבה, דבלא נקב אין מבטלה את העפר משום אדמה, ורק אם היא גוששת נחשבת כשדה, ואם אינה גוששת כיון שהיא שטה אינה נחשבת שדה, וכל זה בזרעים דבעינן שדך, אבל לגבי ערלה דלא בעינן שדך שהרי אף הנוטע בבית מחויב בערלה משו"ה אף אם אין הספינה גוששת מחויב בערלה והא דמקדשין בספינה, והא לקידוש בעינן דוקא כלי, אכן זה קשה גם בלא דברינו, וצריך לומר דהטעם משום דכתיב אל כלי, ולא כתיב אל הכלי, כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות משנה ה' פ"ו דפרה, דמזה ילפינן דלרבות בא כל הכלים וכמו גללים וכלי אבנים דאין נחשבים כלי לעשות הזרעים והמים שבהם לתלוש, ואעפי"כ מקדשין בהן, וכמו דאיתא במתניתין הנ"ל, כן לענין ספינה ג"כ הריבוי דכתיב אל כלי ולא אל הכלי מרבה אף ספינה.