אור ברסלב

לבוש מרדכי על גיטין· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן ו · ג

ב

והנה צריך לעיין האי דינא דבשבת מחויב על עוקר דבר מגידולו, מהו החיוב, אם מזה שעשה ממחובר לתלוש, אבל אם עודנה יש עליו דין מחובר, אינו מחויב, או כי חיוב שבת הוא על עקירת דבר מגידולו הקודמת, אף אם גם עתה יש לו דין מחובר, מחויב, נפקא מינה אם עקר אילן עם עפר שיכול עוד לחיות מהעפר, דלענין ערלה הדין כיון שיכול לחיות אין מחויב בערלה, מה יהי' הדין לגבי שבת, אם יהי' מחויב, או לא.

ונראה לי דבודאי יהי' מחויב, שהרי תוס' בע"ז דף כ"ו מפרשי, דהא דאיתא בשבת דף ק"ז, הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעי' חייב משום עוקר דבר מגידולו, אף אם אם הולד נולד חי, והא בע"ח חיבורו מפני שהוא בעל חי, ואם נימא דכל עיקר החיוב עוקר דבר מגידולו משום שעושה מדבר מחובר לתלוש, א"כ הכא הולד הא הוא גם עתה חי והוא כמו שהי', ע"כ דהחיוב משום עוקר דבר מגידולו, היינו דמקודם גדל הולד מן הבהמה, ועתה בצאתו מרחם אמו הוא גדל עתה מאויר, וא"כ אם יעקור אילן ושרשיו עם עפר אעפ"י שיכול לחיות מן העפר עכ"פ היתה יניקתו מן הקרקע ועתה פסקה יניקתן מן קרקע.

לפי זה לא קשה על הרמב"ם כיון שהוא סובר דעציץ נקוב המונח על גבי יתידות נחשב מחובר, א"כ איך קאמר האי פרפיסא דמונח אארעא ואנחה אסיכי מחויב משום תולש, דהא לפי דברינו במונח על גבי סיכי אין יונק מן הקרקע ורק משו"ה נחשבו הזרעים כמחובר משום האי קרקע שבתוך העציץ, דכיון דהעציץ נקוב לא נבטלו מתורת אדמה, והנה הרמב"ם מפרש דפרפיסא הוא גוש עפר שעלו בו עשבים, וכיון שמונח גוש עפר על גבי קרקע בלי הפסק בודאי יונקים העשבים שבגוש העפר מן הקרקע וכשהגביהם הם עוקרים ממקום גידולם, ואף שגם עתה נחשבו מחובר אבל יניקתם מהקרקע נפסקה, משו"ה מחויב משום תולש, וכן להיפך, היו מונחים על גבי סיכי ואין להם יניקה מקרקע והניחם על הארץ, הרי עתה יש להם יניקה מהקרקע, הוי כאילו נטעם, ולא קשה מהא דצרור שעלו בו עשבים דמחייב משום תולש ואעפי"כ לא חיישינן שמא יגביהם מעל גבי קרקע, שהרי הצרור אף שאיננו כלי לבטל את העפר שעליו, וגם כיון שאין כלי, א"כ היינו רבותי', והתולש מן העשבים שעליו חייב חטאת, אעפי"כ הצרור מפסיק בין העשבים שעל הצרור להקרקע, וא"כ אין העשבים שעל הצרור יונקים מן הקרקע וא"כ מותר לקנח בו, היינו להגביהו מהקרקע, כיון שעי"ז אין מפסיק היניקה, ולא דמי לפרפיסא שאין דבר המפסיק בין הקרקע לגוש העפר ויונק מן הקרקע וע"י הגבהתו הוא מפסיק היניקה.

אכן כל זה הוא לענין דין מחובר היכא דהוי כלי, אבל לענין ביכורים, בעינן שלא יהא כחוש, דס"ל לריש לקיש דהיכא דהוי כחוש מביאין בכורים אבל אין קורין, בזה מחלק הגמ' במנחות אליבא דר"ל בין של עץ לשל חרס דדבר אחד מגדל יותר טוב, לפירוש רש"י אם הספינה הוי של חרס גדולים בה הזרעים יותר טובים, ולפירוש התוס' הוא להיפך דבשל עץ המה יותר טובים, וכל זה לריש לקיש אכן ר' יוחנן סבר דמעציץ וספינה אין מביא כלל, משום דגבי ביכורים כתוב בארצם (כפי גרסת הרמב"ם), ובעינן דוקא שיגדלו בארץ לא בהקרקע שישנה בהעציץ והספינה, משו"ה מעציץ וספינה אין מביאין כלל בכורים.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה