אור ברסלב

לבוש מרדכי על גיטין· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן א · ד

ג

והא דמחלק הרמב"ם בין שליחות הולכה לשליחות קבלה, דשליחות קבלה בעי עדים על המינוי ושליחות הולכה לא בעי עדים, נראה לי הטעם, דהנה הרמב"ם בפ"ו מהלכות גירושין הלכה ט' כותב ז"ל, וקטנה אינה עושה שליח לקבלה, אעפ"י שחצרה קונה לה גיטה כגדולה, מפני ששליח קבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן שאינו בן דעת גמורה עכ"ל הרמב"ם, והשיג הראב"ד ע"ז וכתב ז"ל, אלא אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני דעת אף שלוחכם בני דעת נמצא שהשליח והשולח צריכין להיות בני דעה עכ"ל.

והנה רציתי לתרץ דהא דאצטריך הרמב"ם לטעמא דאין מעידין על הקטנה, ולא יליף מן קרא דאתם גם אתם, הוא, דהרמב"ם הא פסק כר' יוסי דמופלא הסמוך לאיש שתרם תרומתו תרומה, וא"כ מופלא הסמוך לאיש הוא בכלל אתם, וא"כ הוי אמינא דקטנה שסמוכה לאיש תוכל לשלוח שליח קבלה, להכי איצטריך טעמא דאין מעידין על הקטנה, לאשמעינן דאף קטנה מופלאה הסמוכה לאיש אין עושה שליח לקבלה, אבל הא ליתא דא"כ מופלא הסמוך לאיש יוכל להיות שליח להולכה, וכן בכל דיני שליחות, וקי"ל בכל התורה כולה דאין קטן עושה שליח ולא נעשה שליח, ועכצ"ל דהא דאמרינן אתם גם אתם, אין הכונה מה אתם שישנם בדיני תרימה, דהא עכו"ם איתא בתרומה דנפשי', אלא הכונה מה אתם בני ברית ומצווים על התרומה לאפוקי עכו"ם אף שישנו בתרומה אבל אין מצוה וגם קטן מפקינן מדין שליחות, שהרי אינו מצוה עד שיהי' גדול, בזה ניחא קושית המגדול עוז שהקשה איפוא משכחינן בגמ' האי טעמא אכן לפי דברינו סובר הראב"ד דקטן לא מקרי בכלל אתם כיון שאינו מצוה וגלי קרא דלשלוח שליח ולהיות שליח בעינן דוקא אתם, היינו דומיא דאתם דמצווים, ורש"י מפרש דטעמא דאין קטן עושה שליח, משום דגטין ופסח מיירי בגדול, עכ"פ גם הרמב"ם מודה דאין שליחות לקטן, וא"כ למה אמר טעמא משום דאין מעידין על הקטן, תיפוק לי' דאפילו בהנך דברים דלא בעינן עדים, אין לקטן דין שליחות.

לכן נראה לי, דהרמב"ם סובר דדין שליחות קבלה שאני מכל דיני שליחות, דהנה בגמ' קדושין (ד' מ"א) בעי למילף דיני שליחות מגטין, ודחי דילמא שאני גטין דאיתא בעל כרחה, ולכאורה כיון דגבי גטין ילפינן מושלח שהוא יכול לעשות שליח, ומושלחה ילפינן שהיא יכולה לעשות שליח, וא"כ נהי שמזה שהוא יכול לעשות שליח לא נוכל למילף בעלמא, דהא הוא יכול לגרש בעל כרחה, אבל נילף שליחות מהא דהיא יכולה לעשות שליח, והיא הא אין יכולה לקבל גט בעל כרחו דבעל, וצריך לומר דבזה שגט הוא בעל כרחה, נדחה שאין יכולין לילף שליחות בעלמא אף מזה שהיא יכולה לעשות שליח, דהנה כל שליחות דעלמא אין הכונה שהשליח הוא כמו המשלח ונעשה כאילו המשלח עושה המעשה, דעל זה אין יכולין לעשות שליח שיהא גופו של השליח כמו המשלח, ובחידושנו על ב"מ סימן י"ג ביארנו בזה דעל עבירה בעצמה היכא דאין בזה חלות אין כלל שליחות אליבא מסקנת הגמ' דהמעשה עושה השליח בעצמו, והא דמועיל שליחות בכל התורה כולה, הכונה דפעולת הדברים מועיל בעד המשלח, והנה בגט אילו הי' הדין שגט דוקא מדעתה, אז מה שאשה מקבלת הגט הי' הכונה שהיא זוכה הגט בידה כמו קנין חפץ, וא"כ היא עושה שליח שהוא יזכה בעדה כמו כל הקנינים, אבל גט הא אף בע"כ מגורשת, וא"כ בגט אין הכונה שהוא זוכה, אלא אם בא הגט לידה אז נעשה הגט שלה, אבל אין היא הזוכה, וכמו דאיתא בירושלמי, התורה זיכת אותה בגיטה, וא"כ ענין הגט שיגיע גט לידה, ואז היא מגורשת, וא"כ השליח הוא שתהא ידו כידה, וא"כ דחי בגמ' כיון דגט הוא בע"כ אין לילף שליחות בכל התורה משליחות קבלה, דשליחות קבלה הוא שתהא ידי השליח כידה, אבל בכל התורה דשליחות הוא על המעשה שיעשה השליח, ופעולת הדברים יהי' בעד המשלח, מנא לן, וכמו דקי"ל אין שליח לדבר עבירה, וכן אין יכול לעשות שליח להניח תפילין משום דאין גופו במקום המשלח, כן בכל התורה אין יכול לעשות שליח שיהא השליח במקומו, ושיהי' מעשה השליח מועיל בעד המשלח מנא לן.

לפי זה אף דבכל התורה ילפינן מקרא דאתם גם אתם דאין לקטן שליחות, היינו דוקא היכא דצריך לעשות השליח שהוא יעשה המעשה, ופעולתו יהי' בעד המשלח, אבל בשליחות קבלה ששם היד של השליח כמו האשה המשלחת, וא"כ הוא כמו שיש לקטנה חצר כן יש לה שליחות קבלה, (ואפשר דמה שהשליח מרוצה הוי כמו דעת אחרת מקנה.) וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות גירושין הלכה א' ז"ל, זה שנאמר בתורה ונתן בידה אין ענין הכתוב אלא שיגיע הגט לה, ואחד ידה או חיקה או חצרה או שלוחה שעשתה ידו כידה הכל אחד הוא עכ"ל הרמב"ם, הרי שדקדק הרמב"ם דהוא עושה השליח שידו כידה והכל אחד הוא כמו שיגיע הגט לה, וא"כ הוא כמו דקטנה יש לה חצר, כן יש לה יד השליח, משו"ה הצריך הרמב"ם הטעם דמשו"ה אין לקטנה יד שליח, משום דשליח קבלה בעי עדים על המינוי ואין מעידין על קטן כיון שאין דעתו גמורה כמו גדול, א"כ אין זה עדות.

ובזה יש לבאר טעמא דהרמב"ם שחילק בין שליחות קבלה דבעי עדים ובין שליחות להולכה דלא בעי עדים, משום דשליחות לקבלה בגט הא הוא חידוש בדבר שבערוה, שנעשה יד השליח כידה, וכיון שהוא דין בדבר שבערוה, אמרינן דבלא עדים לא נעשה שליח, דכל דבר שבערוה בעי עדים לקיום הדבר מקרא דעל פי שני עדים יקום דבר דהדין הוא בקימת הדבר, וכן שליחות לקבלה בקדושין, הנה בקדושין יש שני דברים, מה שהיא זוכה הכסף, וגם מה שהיא מתרצה להתקדש, בזה היא מקודשת, והנה מה שהשליח זוכה הכסף בעדה, זהו שליחות כמו בכל התורה, אבל מה שרצונה להתקדש לכאורה אין מועיל בזה שליחות שביד השליח לקדש למי שירצה, איך אפשר להיות רצון השליח כמו רצונה, וע"כ כמו בגט חדשה התורה שאפשר לעשות שליח שיהא כידה, כן אפשר בקדושין שתוכל לעשות שליח שיהא רצונו כרצונה, אבל זה ג"כ חידוש בדבר שבערוה, משו"ה בעי דוקא עדים, אבל שליחות הולכה אין זה חידוש בדבר שבערוה שהרי זה שליח ליתן הגט לידה, וא"כ הוא שליח על המעשה, א"כ כמו בכל התורה שלוחו של אדם כמותו בלא עדים, ג"כ בגט כיון שהשליח רק ליתן הגט לידה נעשה שליח גם בלא עדים.

ולפי זה מיושב קושית הראב"ד מאי ראי' משליחות תרומה, הא בתרומה לא הוי דבר שבערוה, אכן לפי דברינו אין הפירוש שמביא ראי' משליחות דתרומה, אלא כונת הרמב"ם לתת טעם לדבר, דמשום הכי שליחות הולכה אין צריך עדים, משום ששליחות הולכה איננו חידוש בדבר שבערוה, אלא שליחות הולכה הוא שליחות כמו הפרשת תרומה, היינו שהוא שליח רק על המעשה, לא שיהא ידו כידה, משום הכי לא בעי עדים על חלות השליחות, אבל שליחות קבלה שהוא דין בדבר שבערוה, בזה בעינן דוקא עדים.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה