אור ברסלב

לבוש מרדכי על גיטין· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן א · ג

ב

אכן הרמב"ם לא ס"ל דטעם שאמרה התורה דבעינן עדים הוא משום דבעינן עתיד להתברר וכן הדין בכל דבר, דא"כ מה יועיל בשליחות הולכה, הא אין הדבר עתיד להתברר, שהרי בקדושין הא לא יועיל הודאת הבע"ד שהרי חב לאחריני, וע"כ דדין הוא בדבר שבערוה שבעינן עדים בשעת מעשה, והיכא דאינו דבר שבערוה לא בעינן עדים, ומשו"ה הוכיח דשליחות הולכה אין להם דין דבר שבערוה, דאילו הי' לשליחות הולכה דין דבר שבערוה לא הי' מועיל אף בשליח הגט אף כלאחר כן יתברר הדבר, אבל אם דין התורה הוא דבעינן עדים בשעת מעשה, ובשעת מעשה הא לא היו עדים, לא הי' מועיל השליחות אף אם אחר כן יתברר הדבר, וכיון דחזינן דלא חיישינן במביא גט ממדינת הים שמא לא עשאו להשליח בעדים, ע"כ דשליח הולכה אין צריך עדים, ואף בלא עדים נעשה שליח דשליחות הולכה לא הוי דבר שבערוה.

אכן על הרמב"ם הא יקשה קושית הרשב"א, כיון דילפינן להא דבדבר שבערוה בעינן שנים מממון א"כ מנא לן דבעינן שנים לקיום הדבר בגטין וקדושין אימא דכמו דבממון לא אברו סהדי אלא לשקרי והדבר חל בלא עדים, כן בקדושין וגטין ג"כ נימא דבעינן עדים רק לידיעת הדברים.

והנראה לי, דהנה הרמב"ם כתב בפ"א מהלכות גירושין הלכה י"ג ז"ל, ומנין שיתנו לה בפני עדים הרי הוא אומר עפ"י שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר, ואי אפשר שתהי' זו היום ערוה והבא עלי' במיתת בית דין ולמחר תהי' מותרת בלא עדים עכ"ד הרמב"ם. ולכאורה הדברים תמוהים כיון דילפינן מקרא דבעינן עדים למה לנו הטעם דאי אפשר שתהי' מותרת בלא עדים, ואם יש טעם כזה למה לן קרא, ואטו צריך הרמב"ם להביא ראי' לדברי הכתוב דעל פי שנים עדים יקום הדבר.

לכן נראה לי בדעת הרמב"ם, דהנה בהא דאיתא בגמ' כיון דאתחזק איסורא דאשת איש הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים, יש שביארו דדוקא אם יש תרתי, אתחזיק איסורא, וגם דבר שבערוה, אבל דבר שבערוה בלחוד, או אתחזק איסורא לחוד, לא בעינן שני עדים, ויש שביארו דאתחזק איסורא לחוד בעי עדים, ודבר שבערוה בעי עדים, והפירוש בגמ' דאמר דהכא בעינן עדים, אי מטעמא דאתחזיק איסורא דאשת איש, וגם מטעם דהוי דבר שבערוה.

אכן הרמב"ם מפרש פירוש אחר, דהנה בקדושין דף ס"ה איתא, אמר לי' רב אשי לרב כהנא מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון, אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אף כאן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי, א"ל התם לא קא חייב לאחריני הכא קא חייב לאחריני, והנה רבים מפרשים שאינה נאמנת לומר שהיא מקודשת משום שחב לאחריני, ופירש רש"י, משום דהקרובות נאסרות, אבל יקשה אם היא גיורת והוא גר הא אין כאן חב שאין להם קרובים, ואי משום שאסורה על כולי עלמא, הא היא בעלים על עצמה להתקדש לכל מי שתרצה, ואטו לא יהא נאמן לומר כלי זה מכרתי לפלוני משום שחב לאחריני שלא יוכל עתה למכור לאחריני.

לכן נראה לי לומר דהא דקאמר הרשב"א דילפינן דבר מממון שמיירי בהכחשה, הכונה דמיירי דהדבר נוגע אלינו שנדע איך לפסוק, וא"כ מה דאמרה התורה עפ"י שנים עדים יקום הדבר, הכונה דבלא עדים לא קם הדבר ולא חל כלל, אלא דדין התורה דלא חל הדבר הוא אם דבר שניגע לנו, כמו בהכחשה דהדבר אצלנו הוא ידיעת הדברים איך לפסוק, אבל קודם שנפל ביניהם ההכחשה אין הענין דבר אצלנו, שאין שייך לנו אם הכלי של ראובן או שמכרו ללוקח, בין אם הוא של ראובן בין אם הוא של שמעון אסור לנו ליקח, ומדעת שניהם מותר לנו ליקח, וכן בהלואה קודם שנפל המחלוקת אין זה אצלנו הדבר, וא"כ כלל הוא דדבר אינו קם בלא עדים, אלא דבממון כל זמן שאין הכחשה אין זה אצלנו דבר, שאין הענין נוגע לנו, דהענין כל זמן שלא נפל הכחשה לא חב לנו, אבל בקדושין הענין נוגע לכל העולם, והוא חב לכל העולם מה שנאסרה לכל העולם, ואף אם הבעל והיא יתרצו אסורה אכולי עלמא, א"כ זה אצלנו דבר, והתורה אמרה שדבר לא קם ולא חל בלא עדים, (ובהפקר אף שהענין נוגע לנו שמה שהפקיר נעשה מותר לכל העולם, ואעפי"כ קי"ל דאפילו בחד הוי הפקר, הנה מלבד ששיטת הרמב"ם דדין הפקר הוא מדין נדר:

וא"כ הוא מדין איסור. שעליהם לא נאמר יקום דבר, מלבד זה כיון שקרא דמיירי לענין ממון, מיירי בהכחשה, א"כ לא מיירי בדיני הפקר) עכ"פ אמרה התורה דמה שהוא דבר לאחריני לא נעשה בלי עדים, ובקדושין הא חב לאחריני. ענין של הקדושין אוסר על העולם, לכן לא קם בלא עדים.

אכן כל זה בקדושין, אבל בגטין הא אדרבה הוא מתיר, והנה התוס' בגטין דף ד' ד"ה דקיימא לן כתבו, בגירושין חב לאחריני משום דאוסר לה אכהן, אכן היכא דהיא כבר גרושה מקודם, וכן בגיורת שאסורה לכהן, הלא לא חב לאחריני, אכן מה שהיא בחזקת אשת איש והבא עלי' במיתת בית דין ועתה הותרה, זהו ג"כ דבר הנוגע לנו.

ולפי זה מפרש הרמב"ם בגמ', כיון דאתחזיק איסור אשת איש, ג"כ מה שהיא ניתרת זהו דבר, ודבר שבערוה הא אמרה התורה דבלא עדים לא קם, וא"כ הרמב"ם בחיבורו אומר, מה דאיתא בגמ', זה ילפינן מקרא דעל פי שני עדים יקום דבר, דדבר שבערוה אין פחות משנים, ומהו הדבר, כי אי אפשר שהיום היא א"א והבא עלי' במיתת בי"ד ועכשיו תהו' מותרת בלא עדים, וא"כ אצטריך קרא, ואצטריך טעמא, קרא דדבר שבערוה בעי שנים, דהא דבר שבאיסור חל אף בלא עדים, וטעמא בעי, דמשום הטעם, הוי דבר שבערוה, דבלא הטעם הו"א דאין זה דבר, כיון דלא חב לאחריני.

לפי זה גזירת הכתוב דבר שבערוה אין חל פחות משנים, וא"כ אילו הי' כלל על כל הדברים השייכים אל ענינו דבר שבערוה, ונימא דגם השליחות להולכה בכלל, א"כ אף אם מסר גט חתום בעדים לא הי' מועיל דנהי שיתברר אחר כן, אבל עתה הא לא נעשה בעדים, ע"כ דהשליחות חלה אף בלא עדים ואף דזה גם הרמב"ם מודה דאם נתן דבר שיבורר לכל העולם, הוי כנתן בפני עדים, דמשו"ה אם מסר גט החתום בעדי חתימה כשר מן התורה בין לר"מ בין לר"א, התם נותן הגט שיהא בידה, ובזה מבורר לכל העולם שמגורשת, אבל בשליח הולכה, ס"ל להרמב"ם דלא הוי בודאי שיהא מבורר לכל העולם, שהרי מוסר להשליח למסור לה, ודו"ק, ועוד האשה כשתראה הגט חתום בעדים אמרינן חזקה כל מה שיש ביד אדם הוא שלו, אבל אצל השליח לא נדע אם לגירושין, או לפקדון, רק אם הוא אומר לגירושין נאמן משום דהא הימני', אבל בלא אמירתו והגדתו אין ראי' שנותן לגירושין, וצריכין לאמירתו, א"כ בשעת מעשה הוי שלא בעדים.

ומה שהקשה הכ"מ בשם הרמ"ך דהרמב"ם סותר דברי עצמו, דהא בפ"ט מהלכות גירושין כתב הרמב"ם דאם אמר לסופר לכתוב הגט ומסר לו בלא עדים והוא נתן לשליח בלא עדים והשליח מסר לפני עדים הרי זו ספק מגורשת שאין השליח נאמן להתיר אלא מפני עדים החתומים על הגט שעדותם כמו שנחקרה בבי"ד, וא"כ דברי הרמב"ם סותרים זה את זה, אכן איננו סותר כלל, דהנה הא בדיני קדושין יש שני דברים, בתחלה עלינו לדון אם חל הקדושין, ואח"כ לידע אם חלו הקדושין היינו חלות הדברים, וידיעת הדברים, וכמו בממון דהקנין חל אף בלא עדים, אבל אחר כן כשיבא הלוקח לתבוע יצטרך להביא עדים אם המוכר יכחיש, והרמב"ם כאן בהלכות קדושין בא להשמיענו דיני חלות הדבר, שדין הוא ששליח הולכה בקדושין חל אף בלא עדים, ואם קדשה השליח והמשלח מודה והיא האמינה להשליח, חלו הקדושין, וא"כ היא אסורה להנשא, והוא נאסר באחותה, דלהראב"ד דס"ל דגם שליח הולכה בעי עדים, וא"כ אף המשלח מותר לישא אחותה, והיא אף שמאמינה להשליח מותרת להנשא, אכן להרמב"ם דסבירא לי' דחלות השליחות הוא אף בלא עדים היא אסורה להנשא, שהרי מאמנת להשליח והמשלח, אבל ודאי אם אחד יבוא עלי' לא ידונו אותה במיתת בית דין, דילמא לא עשאו הבעל שליח וע"ז לא יועיל הודאת השליח והמשלח, אבל בדיני גירושין אם נוכל להתיר אותה להנשא, בודאי כיון שהיא בחזקת אשת איש לא נוכל להאמין את השליח שעשאו הבעל שליח, ומשו"ה היא ספק מגורשת, אדרבה משם ג"כ מוכח דשליח הולכה נעשה בלא עדים, דלדברי הראב"ד דגם על מינוי שליחות הולכה בעי דוקא עדים, א"כ היכא דעשאו שליח בלא עדים ומסר לו גט שאין עליו חתימת עדים אינה מגורשת כלל, אבל הרמב"ם לשיטתי' דסובר דשליחות הולכה חל אף בלא עדים, ורק משום שאין אנו יודעים אם עשאו שליח, משו"ה כתב הרמב"ם דהויא ספק מגורשת.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה