לבוש מרדכי בבא קמא· רבי משה מרדכי אפשטיין
בבא קמא · סימן לד
יבאר חידוש שחידש הנו"ב דאם גירש השליח בעל כרחה אינו גט מטעם דאין שליח לדבר עבירה. והקושיות שהקשו עליו יתורצו בע"ה:
דף עא גנב וטבח בשבת כו' משלם דו"ה כו' רבי אבין ורבי אלעא וכל חבורתא משמי' דר' יוחנן אמרי בטובח ע"י אחר. וכי זה חוטא וזה מתחייב אמר רבא שאני הכא דאמר קרא וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר. ולכאורה קשה נהי דרבתה התורה שליחות בטביחה ומכירה לדבר עבירה. היינו דוקא דעל עבירת טביחה ומכירה יש שליחות. אבל על איסור אחר לא רבתה התורה וא"כ הכא בטובח בשבת יתבטל השליחות מכח איסור שבת. דהלא על שבת אין שליח לדבר עבירה. ובשלמא לשיטת הפוסקים דשליחות לא בטל היכא שנעשה לדבר עבירה. רק שאין מלקין ע"ז ניחא. דהכא כיון דלא בטל השליחות משום שבת. נהי דעל שבת אין עונש להמשלח. על חיוב טביחה ומכירה יש העונש והחיוב עליו. דגבי טביחה ומכירה רבתה התורה שליחות. אלא לשיטת הפוסקים דהיכא דאין שליחות לדבר עבירה בטל השליחות. א"כ הכא בטל השליחות משום שבת. אכן מצאתי תירוץ לזה במשנה למלך פ"ג מגניבה. דהכא מיירי בלא עשאו שליח לטבוח בשבת. רק הוא מעצמו טבח בשבת. נמצא דמה שטבח בשבת הי' מדעת עצמו. ושליחות הטביחה ומכירה קיים. שהוא עשאו רק שליח על הטביחה לא על שבת:
והנה ראיתי שהקצוה"ח (בסימן קפ"ב) יצא לדון בזה בדבר חדש. דהנה הנו"ב העלה בגט שנותן ע"י שליח בעל כרחה דאינו גט כלל דכיון דאין שליח לדבר עבירה והמעשה בטל. והכא הרי יש חרם ר"ג שלא לגרש בע"כ. והקשה ע"ז הקצוה"ח דהא קיי"ל בגירושין שליח עושה שליח אפילו מאה והכין הלכה רוחת בישראל ואלו גבי קידושין כתב באה"ע (סימן ל"ו) דאין שליח עושה שליח ומשום דמילי לא ממסרן לשליח. והוא מדברי הקדוש מראדוש כו' ואע"ג דגבי גט קי"ל שליח עושה שליח ולא הוי מילי כו' לא דמי דגבי גט אשה מתגרשת בע"כ כו' אבל שליח של קידושין אם לא תאבה האשה לא יוכל לקדש' הילכך הו"ל מילי. וכיון דהאידנא בתר חרם ר"ג גם בגרושין אם לא תאבה האשה אינה מתגרשת כיון דאין שליח לדבר עבירה. א"כ מ"ש גירושין מקדושין. וע"כ העלה הקצוה"ח דהיכא שעשה השליח לגרש בסתם. אף שהשליח גירש בע"כ מגורשת. כמו גבי טביחה ומכירה שאם עשאו סתם אף ששחט בשבת לא בטל השליחות. את"ד הקצות. אך בעניי לא אבין דבריו מה שכתב דאם עשה שליח בסתם. וגירש השליח בע"כ מגורשת דומיא דעשה שליח בסתם לטבוח וטבח בשבת. לענ"ד לא דמי. דהתם הא ביד השליח לעשות הטביחה בחול נמצא שהוא שליח על הטביחה שהרי בידו לטבוח בחול. ומה שטבח בשבת עשה מדעת עצמו ולא בטל שליחות הטביחה. אבל הכא כשאין האשה רוצה הרי לא יוכל לגרש מדעתה. נמצא שהוא עתה שליח לגרש בע"כ. שהרי אין בידו לגרשה מדעתה והוי רק שליח לגרש בע"כ ולגרש בע"כ הא לא יוכל להעשות שליח. וקושיתו על הנו"ב איך יכול בגירושין שליח לעשות שליח. כיון שאם לא תאבה האשה לא תתגרש ומ"ש גירושין מקדושין דאין השליח יכול לעשות שליח כדעת הקדוש מראדוש. ג"כ אינו מבין דהא פשוט דסברת הקדוש מראדוש לחלק בין גירושין לקדושין דבגירושין יש ביד השליח דבר שלם. שהרי הוא בעצמו יכול לגרשה. ואין צריך לדעתה שהרי גירושין בע"כ נמי הוי גירושין. ומשו"ה לא הוי מילי. אבל בקדושין אימתי חלו הקדושין אם תרצה. ובלא:
דעתה לא חל הקדושין. א"כ אין ביד השליח דבר שלם. והוי כמילי דעדיין בעינן שתצטרף לשליחות שלו דעתה. ומילי לא ממסרן לשליח. אכן בגירושין אף שתיקן ר"ג שלא לגרש בע"כ לא היתה כונתו לשנות את דין התורה שלא יחולו הגירושין אלא מדעתה וכשיצורף דעתה יחול הגירושין כמו גבי קדושין. רק גזר בחרם שלא לגרש בע"כ. אבל אם אינו בע"כ אז הבעל הוא המגרש בלא צירוף דעתה. נמצא דגם כשעשה שליח אף עתה אחרי חרם ר"ג ביד השליח דבר שלם. שהוא עושה הגירושין בלא צירוף דעתה כלל. רק שאם יהי' בע"כ אז יחולו חרם ר"ג. אבל כשאינו בע"כ השליח עושה הגירושין בעצמו ומשו"ה אף עתה יכול השליח לעשות שליח אחר. שהרי בידו דבר שלם. ולא דמי לקדושין דהתם רק ע"י דעתה חלין הקדושין. ולא הוי ביד השליח דבר שלם רק מחצית דבר שאם יצורף דעת האשה אז יחולו הקדושין. ומחצית דבר ס"ל להקדוש מראדוש. דהוי כמילי ולא ממסרן לשליח. שוב מצאתי ראיתי שהקושיא זו של הקצוה"ח מדברי הקדוש מראדוש על דברי הנו"ב שאם גירש השליח בע"כ אינה מגורשת כבר הקשו להנו"ב בעצמו הלא היא כתובה בספרו מהדורא תנינא. ונדחק בזה ומסיק דלדברי הקדוש מראדוש אחר חרם ר"ג באמת אין שליח יכול לעשות שליח אף בגירושין. ואנן לא ס"ל דברי הקדוש. ולענ"ד פשוט כמו שבארתי דהכא גם הקדוש מודה. ויתורץ בזה גם הקושיא שהקשה הנו"ב על דברי עצמו שחידש דלדברי הרא"ש דאין אדם יכול לעשות שליח דבר שהוא לחוב לאחרים א"כ אף בזמן הש"ס אין יכול להעשות שליח לגרש בע"כ שהרי אין יכול לחוב לאחרים. והקשה דא"כ איך יכול השליח לעשות שליח בגירושין. כיון שאיננו בע"כ. ומסיק שם הנו"ב דדברי הרא"ש סותרים לדברי הקדוש מראדוש. ולדידי נראה לי בפשיטות כמו שכתבתי דכונת הקדוש דבקדושין אין ביד השליח מעשה שלם. שרק ע"י רצונה חלין הקדושין. משא"כ בגירושין בעינן רק שלא יהא חוב לה. אבל כשאינו חוב לה. אז השליח הוא המגרש בלי צירוף דעתה. דבעינן רק שלא יהי' חוב לה היינו בע"כ. אבל דעתה לא בעינן. משא"כ בקדושין בעינן דעתה ובלא דעתה לא חלין הקדושין. נמצא דאין ביד השליח דבר שלם. משו"ה אין השליח יכול לעשות שליח שני: