לבוש מרדכי בבא קמא· רבי משה מרדכי אפשטיין
בבא קמא · סימן יח
יתבאר אי שייך לחלוק בין אשו משום חציו בין אם נימא אשו משום ממונא. לגבי מעיקרא אי בתר תבר מנא:
הקצוה"ח (בסימן ש"צ) הקשה לדברי הרא"ש דס"ל דגם גבי חץ אמרינן בתר מעיקרא אזלינו. א"כ איך אמרינן לר"ל במסכסכת כל הבירה מחויב. הא תיכף מכי אדליק במקצת ה"ל כשרוף כל הבירה. וא"כ אמאי נתחייב במסכסכת כיון דכבר נגמר כל ההיזק ואזלינן בתר מעיקרא. ותירץ וז"ל משום דלא אזלינן בתר מעיקרא בבור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים דשניהם חייבים. ואע"ג דהבור כרוי ועומד. וה"ה למ"ד אשו משום ממונו עכ"ד והם תמוהים מאד מה שכתב לחלק בין אשו משום חציו למ"ד אשו משום ממונו דהרי הא דאמרינן דאם זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל דפטור השני אין הטעם משום דהראשון מחויב אם אזלינן בתר מעיקרא שהרי אף בזרק הכלי בעצמו דאין עליו חיובים ג"כ אמרינן דפטור אם אזלינן בתר מעיקרא. והרי על בעל הכלי אין חיובים ובודאי דאף אם זרק חש"ו ג"כ יהי' פטור המשבר אף דהחש"ו הם לאו בני חיובא דהפירוש הוא בדברי הגמ' אם אזלינן בתר מעיקרא א"כ יהי' הפירש דמה שעשה שיאבד הכלי הוי כאבוד. נמצא דהאחר שבא ושבר במקל שבר מנא תבירא. א"כ מה לי אם עשה את הכלי למנא תבירא בר חיוב או בר פטור. עכ"פ הוא בא ושבר מנא תבירא. רק מאן דס"ל דבתר תבר מנא אזלינן. סובר דמה שעומד הכלי להשבר לא נקרא עדיין מנא תבירא. אבל אם נסבור בתר מעיקרא אזלינן היינו דכיון שעומד הכלי להשבר כשבור הוא מאי נפקא מינה לגבי השני אם הראשון מחויב או פטור עכ"פ הוא שבר מנא תבירא. ה"נ גבי אש מאי נפקא מינה בין אם נסבור אשו משום חציו או משום ממונא אם ס"ל דכיון דהדליק הבירה כל הבירה כשרופה ואבודה. א"כ מאי נפקא מינה לגבי השני אם הראשין מחויב משום חציו או משום ממונו. ומה שהביא ראי' מבור עשרה ובא אחר והשלימה לעשרים דשניהם חייבים לא אבין כונתו דזה אין לומר דאם כרה אחד בור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים יהי' הבור העליון היינו עשרה טפחים העליונים של הראשון. ועשרה טפחים התחתונים של השני. א"כ תקשה ממ"נ אם נהרג בעשרה טפחים הראשונים. אמאי מחויב השני. ואם נהרג בעשרה טפחים התחתונים. אמאי מחויב הראשון. ע"כ דהכונה כיון דהבל של השני סליק למעלה וכדמוכח בגמ' גבי אתהפיך ונפל אגבי':
ואתהפיך ונפל על אפי' כו' הרי דההבל סליק למעלה של כל היוד טפחים. א"כ בעשרים ג"כ כל ההבל מתערב ונעשו עתה שניהם שותפים על כל הבור. כיון שזה כרה בור וזה כרה בור ונתערבו שני הבורות. הוי שניהם שותפים בהבור. וא"כ איך שייך להקשות אי בתר מעיקרא אי בתר תבר מנא אטו בשעה שכרה זה הבור יוד כבר הי' אבודים כל הדברים שיפלו לתוך הבור בודאי דלא הי' אבודים ורק בשעת נפילה נעשו אבודים. וא"כ זה דומה לשור של אחד וקנה חבירו ממנו מחצה השור האם נימא דהשני יפטור כיון דהי' השור בעולם בודאי דאף דהי' השור בעולם קודם שקנה עכ"פ עתה שהשור הוא שלו. הרי גם הוא הבעלים ורמיא שמירה עלי'. ונמצא עתה שור שלו הזיק. ה"נ נהי דקודם שכרה זה את הבור הי' הבור בעולם. אבל עתה דהוא כרה ג"כ בור ושני הבורות נתערבו. ועתה שניהם בעלים על הבור. א"כ עתה רמיא שמירה גם על השני. ובור שיש לו שותפות בו הזיק ושניהם משלמין ולא דמי למסכסכת דהתם בשעה שהגמל מסכסך כבר הי' הבירה אבוד. לפי דברי הקצוה"ח. אלא דגם זה נראה לי דלא הוי כלל אבוד דלא אמרינן בא אחר ושברו במקל פטור דמנא תבירא הוא. דדוקא דבר שעומד בודאי להשבר אז אמרינן בתר מעיקרא אזלינן. ורק בזרק חץ לפי דברי הרא"ש. דאף אם לא נעשה דבר בהכלי ג"כ תבירא הוא. היינו אי עומד בודאי להשבר. אבל בהדליק הבירה עדיין אינה אבוד דהרי ב"א יוכלו לבא ולכבות. דכן הוא הדרך כשרואים דליקה באים ומכבים. וכל מילתא דלא הוי ודאי אבוד שדרכו שיוצל בכה"ג לאו מנא תבירא הוא. סוף דבר דברי הקצוה"ח שגבו ממני: