לבוש מרדכי בבא קמא· רבי משה מרדכי אפשטיין
בבא קמא · סימן י
סוגיא דמטלטלי אגב מקרקעי ויתבאר בו הרבה חילוקים שיש אגב דאורייתא ויתבאר סוגיא דר"ג וזקנים בב"מ ויתבאר דין דחצירו וקניתו באין כאחד: דף יב הא אמר שמואל מכר עשר שדות בעשר מדינות החזיק באחת מהן קנה כולן:
והנה בקידושין אמרינן אמר רבא ל"ש אלא שנתן דמי כולן פירוש אז נקנה מטלטלין אגב קרקע). אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו תניא כותי' דרבא מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן בד"א שנתן דמי כולן אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. והנה הרמב"ם גבי מכר לו עשר שדות הביא דדוקא אם נתן מעות כולן אז קנה כולן בחזקה של אחת מהן אבל בדיני קניית מטלטלין אגב קרקע לא הביא כלל דבעינן נתן דמי כולן והשמיט כלל הא דרבא וכבר תמהו ע"ז נושאי כליו:
ונראה לי דהנה הש"ך בחו"מ (סימן ר"ב ס"ק ג') הביא דהסמ"ע ס"ל דהא דבעינן בצבורין המטלטלין בשדה דין אגב היינו דוקא שאין הקרקע משומר לדעתו אבל אם הקרקע משומר לדעתו לא בעינן דין אגב דקנה מטעם חצירו והשיג הש"ך דמהמ"מ והר"ן והראב"ד ומסתימת דברי הטור משמע דאפילו בחצר המשתמרת לא מהני ציבורין בלא דין אגב וכתב הטעם דאין חצירו קונה אלא כשהוא כבר חצירו משא"כ הכא דחצירו ומתנתו באין כאחד ותמהו הפוסקים אמאי לא קנה ועיין קצוה"ח מה שהקשה מכמה סוגיות ונראה לי לבאר טעם הדבר דהנה בגיטין אמרינן (בדף כ"ב) עציץ של אחד וזרעים של אחר מכר בעל עציץ לבעל זרעים כיון שמשך קנה מכר בעל זרעים לבעל עציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים והקשה בתוס' דהוה מצי למנקט הכל בעציץ וזרעים של אחד ותרצו לרבותא נקט הכי דאע"ג דבעל עציץ קנה הזרעים לא קנה אע"פ שהם בתוך העציץ שלו. ולכאורה באמת קשה כיון דקרקע קנוי בחצר כדמוכח מדברי התוס' ב"ק י"ב ד"ה למה וא"כ אמאי לא קנה בעל העציץ את הזרעים הלא הזרעים הם בתוך חצרו וצ"ל דאימתי קונה חצרו היינו היכא דאין להמוכר קנין בהחצר שיהיו מונחים המטלטלין אבל היכא שיש להמוכר קנין בהחצר שיהיו מונחים המטלטלין הרי אין המטלטלין מונחים בחצר של הקונה אלא ברשותו נמצא כיון דהזרעים היו של אחר איך היו מונחים בעציץ שלו ע"כ הי' לו קנין בעציץ שיהיו מונחים בו הזרעים ומשו"ה לא קנה בעל העציץ את הזרעים מדין חצרו שכיון שיש לבעל הזרעים קנין שיהא בעציצו הרי הזרעים מונחים ברשות בעל הזרעים משו"ה לא קנה מדין חצרו לפי"ז יש לומר דמשו"ה לא קתני בעציץ וזרעים של אחד ומכר לאחר דאז הי' הדין כיון שמשך קנה כיון שבמשיכתו נקנה לו העציץ וא"כ הרי הזרעים מונחים בחצרו היינו בכלי שלו וא"כ קנה מדין חצירו תיכף כשמשך העציץ (ואין להקשות גם בעציץ של אחד וזרעים של אחר דביארנו דמשו"ה לא קנה מדין חצרו כיון שיש לבעל הזרעים קנין בהעציץ שהזרעים יהי' מונחים בהעציץ עכ"פ כשימשוך בעל העציץ את העציץ לקנות הקנין שיש לבעל הזרעים ויהי' הקנין הזה ג"כ שלו דאפשר דבכה"ג היכא שהשכיר כלי שלו לאחר והשוכר עשה קנין בהכלי אז אין המשכיר קונה במשיכתו לקנות חזרה את קנין השכירות דמשיכה הוא היכר הקנין שכיון שהוא מושך נעשה בעלים על הדבר אבל כשהוא בעלים גם בלא המשיכה אז אין המשיכה מועלת):
והנה רש"י בפרק הזורק גבי ההוא שכ"מ דתקיף ליה עלמא דאמר תיזול ותיחוד ותפתח פרש"י ותקנה הגט דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות. וכבר תמהו על דברי רש"י, דלמה ליה לרש"י לפרש מטעם אגב תיפוק ליה שתקנה מטעם חצרה וגם אם מטעם אגב למה צוה רבא להקנות דוכתא דמנח בי' גיטא. ונראה לי דטעם רש"י כיון דשם הוי סבר הגמ' דלא אמרינן גיטה וחצרה באין כאחד א"כ לא הית' קונה כלל מטעם חצרה. שהרי דין חצר הוא שדבר שבא לתוך חצר שלה קנתה א"כ היינו דוקא בבא הדבר לתוך החצר אבל אם שניהם בב"א היא קונה החצר והגט הרי ברגע שקנתה החצר לא הי' הגט מקודם בחצרה שהרי הי' חצר שלו ובעינן שיעשה החצר שלה ואח"כ תקנה וא"כ זו הרגע שהחצר נעשה שלה ולא קנתה עדיין הגט עד שיהא מקודם החצר שלה ואח"כ תקנה א"כ בזו הרגע לא בא הגט מידו לידה אבל אם הי' הגט במקום אחר לא הי' מועיל אגב שהרי בגט בעינן בידה וקנין לחודי' לא מהני היכא דהגט אינה בידה. אלא דבידה לחוד בלא קנין ג"כ לא מהני משו"ה היכא דהגט במקום שקנתה עתה בידה הוא והקנין ג"כ בזו הרגע מטעם אגב מועיל אבל בלא"ה אינו מועיל וראי' לדברינו דאלו לא הי' בגט דין דגיטה וחצירה באין כאחד אז היינו אומרים שלא קנתה הגט ברגע שקונה את החצר דקנין חצר הוא היינו דוקא אם הדבר בא מקודם בהחצר ואח"כ קונה בו. וא"כ אם באו בב"א שלא קנתה הגט מיד עם החצר גם אח"כ לא תתגרש שהרי אח"כ לא בא מידו לידה והוי טלי גיטך מעל גבי קרקע. (ושאני מה שמועיל אם היא קונה ברגע אחת דאז הוא ג"כ מסייע בהקנין שהרי בלא הקנאתו לא הי' מונח בחצרה משום שלא הי' החצר שלה עדיין נמצא דלאו טלי גיטך מעל גבי קרקע הוא כיון שהוא מסייע בנתינה ומסייע שפיר דמי מדאמרינן דערק לה חרצה ושלפתו ומשו"ה הביאו הפוסקים דבשחרור מהני טלי שיחרורך מעל גבי קרקע דהתם בלא הקנאתו לא הי' מונח כלל בידו שהרי ידו קנוי' להאדון נמצא דהוא בהקנאתו עושה לו יד ומסייע הוא בנתינה. משא"כ באשה אם היא נוטלת מעל גבי קרקע גם אם לא הי' מקנה לה הגט הי' ג"כ הגט מונח בידה נמצא דהוא אינו עושה כלום שתהי' נתינה בידה אבל בחצר אם קונה בב"א הוא ג"כ מסייע שתהי' נתינה דבלא נתינתו לא נעשה החצר שלה אבל אי לא אמרינן גיטה וחצרה באין כאחד ותתגרש ברגע שאחר קניית החצר הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע). שהרי רש"י (בדף כ"א) גבי אמר רבא כתב לה גט ונתן ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו פרש"י ז"ל קנאתו לעבד בשטר מתנה זה והגט שבידו דהוה לה האי עבד כחצרה. וגיטה וחצרה באו לה כאחד. ולכאורה מי הכריח לרש"י לפרש הטעם משום דגיטה וחצרה באו כאחד הא טעם זה לא אצטריך אלא גבי עבד דבלא נתינת השחרור לא הי' לו יד אבל הכא בשטר מתנה הלא קנתה החצר. ודוחק לומר דכונת רש"י משום קושיא דהזורק מה שקנתה אשה קנתה בעלה דא"כ הו"ל לפרש בכמה דוכתי דמוכח דאשה קונה גט בחצרה וגם הרי התוס' מסקי דבמתנה לא בעינן לטעמא דגיטה וחצרה באו כאחד כיון דבמתנה אין הבעל אוכל פירות. אולם לפי דברינו מיושב דקשה ליה לרש"י איך תקנה הגט הא בעינן שיהי' מקודם חצרה ואח"כ תקנה ע"י חצרה וא"כ אח"כ הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע משו"ה פרש"י דקיי"ל גיטה וחצרה באו כאחד וא"כ קנתה בב"א ואז לא הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע שהרי הוא מסייע בנתינה בזה שמקנה לה ועי"ז מונח בידה וזהו נתינתו:
והנה מכל מה שהביאנו נראה. שקנין חצר בעינן שמקודם יהי' חצרו ואח"כ קונים בו נמצא דכשאדם מקנה קרקע ומטלטלין כאחד בזו הרגע שקונה החצר בודאי דלא קנה שהרי עדיין לא הי' חצרו אלא דברגע שאח"כ יכול לקנות לכאורה מטעם חצר. אך לפי מה שביארנו למעלה דהיכא דיש לו קנין בחצר להמוכר שיונחו המטלטלין אז אין הקונה יכול לזכות מטעם חצרו שהרי ברשות המוכר המה מונחים נמצא דכשמוכר קרקע ומטלטלין כיון דהוא לא יכול לקנות ברגע אחת מטעם דבעינן:
שיהי' מקודם חצרו ואח"כ יקנה א"כ הרגע הזאת יש לו עדיין קנין להמוכר שהמטלטלין יהיו מונחים שהרי באופן כזה הקנה שהרגע הזאת יהיו מונחים. א"כ הרי יש לו קנין שיהי' מונחים א"כ הרגע הזאת דמי לעציץ של אחד וזרעים של אחר דלא נקנו לבעל עציץ מטעם חצר. ה"נ אף ברגע שאח"כ לא יוכל הקונה לקנות מטעם חצרו כיון דיש רשות לבעל המטלטלין שיהיו מונחים ברגע הזאת. וכן כסדר שכיון שיש לו רשות שיהיו מונחים לא יכול לקנות מטעם חצרו. (וראי' ברורה דכשאחד מוכר לחבירו דבר מה ומשייר בעדו שיור לא אמרינן שהניח לעצמו רשות בלא קנין. שהרי הרמב"ם (בפכ"ד מהלכות מכירה הלכה ח') כתב המוכר קרקע ושייר אילנות יש לו חצי הקרקע כולה שאלו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך וכן אם שייר שני אילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר הקרקע הי' הלוקח אומר לו עקור אילנך ולך. ועי' בראב"ד מה שהשיג עליו ועי' במ"מ שהקשה ז"ל אלא שאיני מוציא טעם למה יש לו חצי קרקע כי היכי דלא לימא ליה עקור אילנך וזיל. והלא קנה שלשה אילנות אע"פ שאין לו חצי קרקע אין יכול המוכר לומר לו כן. ואפילו אם מתו יטע אחרים תחתיהם עכ"ל המ"מ. ונראה לי טעם הרמב"ם דהנה הקונה אילן אחד וכן שנים וכן שלשה כיון דיניקת אילן הוי שש עשר אמה לכאורה הי' יכול לומר לו עקור אילנך וזיל אלא כיון דמכר לו אילנות ולא עצים הרי נתן לו רשות שהאילן או אילנות שמכר ינקו משדהו. אלא דכיון דאין לו זכות על היניקה רק מההוכחה מזה שמכר לו אילנות ולא עצים א"כ אין לנו ראי' אלא שנתן רשות אבל לא בתורת קנין. משו"ה אין יכול להביא ביכורים הקונה שני אילנות אף דיש לו יניקה היינו רק בתורת רשות אבל לא בתורת קנין והוי כמו אילן הסמוך למצר דאין מביאין בכורים (עיין בב"ב כ"ו בתוס' ד"ה גזלן) אבל אם מכר ושייר אילנות לפניו מהטעם הזה גופא כיון דשייר אילנות ואילו לא שייר בקרקע הרי רק עצים שייר. ומדשייר אילנות ע"כ דשייר נמי יניקת כל האילנות ומדשייר ממילא הרי לא מכר היניקה וממילא יש לו בקרקע כל הקרקע הצריך היינו כדי יניקת שש עשר אמות דזה אין סברא לומר שמוכר היניקה ומשייר זכות. שמה שמשייר הרי אינו מוכר. וממילא אם מכר קרקע הצריך לאילנות ושייר האילנות הרי שייר הקרקע וגם מכר הקרקע. ומשו"ה יש לו חצי הקרקע ולהקונה חצי הקרקע. (והאי דינא דיש לו חצי הקרקע היינו במוכר השדה ששייכה לאילנות ועיין בב"ב קמ"ח גבי מכר דקל ושייר פירות). עכ"פ חזינן מהרמב"ם דמהאי הוכחה דאי לא נימא ליה עקור אילנך גבי קונה לא אמרינן דיש לו קנין. אבל גבי מוכר כיון שע"כ שייר א"כ הרי לא מכר ונשאר לו קנין. ה"נ גבי קניית קרקע ומטלטלין כיון שרגע הזאת לא הקנה לו המטלטלין הרי נשאר לו קנין. שיהיו המטלטלין בחצרו. משו"ה לא קני הקונה את החצר. אי לאו קרא דויתן להם מתנות רבות לכסף ולזהב עם ערי מצודות ביהודה:
ועפי"ז יש ליישב קושית הש"ך בחו"מ (סימן ר"ג) על בעל העיטור דאמר דטובת הנאה אינה ממון ומשו"ה אינה נקנית אגב קרקע. דשנויא דשני בב"מ דמעשה דר"ג וזקנים דר"ג הקנה להם מטלטלין אגב קרקע ליתא. אלא קיי"ל כרב פפא. והקשה הש"ך דהרי בעל העיטור עצמו כתב באות שכירות (דף ל"א) דבשכירות לחודי' לא קנה בלא אגב. דאי ס"ד לחודי' קנה וכחצירו משוינין ליה. כי קא מיבעיא לן שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו ואמר ת"ש עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו תיפוק ליה דקנה משום שכירות. אלא ש"מ דלא קנה אלא באגב עכ"ל. הרי להדיא דמפרש עובדא דר"ג מטלטלי אג"ק הוי כו' עכ"ל הש"ך. ונראה לי לתרץ דהנה הקצוה"ח בסימן ר' ס"ק ה' הקשה כיון דאמרינן גבי גט ושחרור גיטו וידו באין כאחד. א"כ מי שנתן למתנה לחבירו את ביתו. וכתב השטר על הבית ונתן בתוך הבית. נימא שטרו וחצרו באין כאחד היינו שע"י השטר קונה את הבית וע"י הבית קונה את השטר ובאין כאחד. ותירץ דלא אמרינן דמהני גיטו וידו באין כאחד אלא גבי גט ושחרור דלא בעינן שתקנה האשה או העבד את הגט ובעינן רק נתינה שהוא יתן בידם וגיטה וידה באין כאחד הוי נתינה. אבל במתנה דבעינן קנין. וע"כ גיטו וידו באין כאחד לא הוי קנין. אכן ק"ק דא"כ היכא דלקנין השחרור יצטרך לקנות מתנה הרי לא יקנה ולא ישתחרר. שהרי גבי קנין לא אמרינן גיטו וידו באין כאחד. והנה בגיטין איתא היכא דכתב כל נכסי פלוגתא דאביי ורבא אי אמרינן פלגינן דבורא וס"ל לאביי דלא אמרינן פלגינן דבורא. (ומפורש אצלנו במקום אחר דאביי ס"ל דלא נוכל לפלג הדיבור דכל נכסים היינו היכא דלא קנה כל הנכסים אף מקצת לא קנה למאן דס"ל לא פלגינן ומשו"ה ס"ל לר"מ דהיכא דשייר קרקע דלא קנה כל נכסים אף עצמו לא קנה. ומשו"ה לא יוכל להשתחרר אם לא יקנה הנכסים ומשו"ה ס"ל לאביי דאף על השחרור אינו נאמן דהכא נאמנות על השחרור ע"כ הוא נאמנות על הממון דזה בלא זה לא סגי). וא"כ לאביי יקשה איך הוא קונה ונשתחרר ע"י כל נכסי קנוין לך הרי לקנין הנכסים בעינן. והכא לא מצי לקנות דהרי אין לו יד וממילא לא ישתחרר. ואף לרבא יקשה כיון דס"ל פלגינן א"כ נשתחרר מקודם וממילא קנה את הנייר ואיך יקנה אח"כ הנכסים הא בעינן ספר המקנה היינו שהנייר יהי' של המוכר:
ע"כ נראה לי ליישב קושית הקצוה"ח אמאי בכתב שטר מתנה על ביתו ונתן באותו הבית לא קנה נימא שטרו וחצרו באין כאחד כמו גיטו וידו באין כאחד. דיש לומר דאימתי אמרינן גיטו וידו באין כאחד דוקא גבי עבד דבאמת עבד יש לו יד והוא אדם בפני עצמו. דאי נימא דעבד הוי כשורו וחמורו א"כ תקשה איך אמרינן הקנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות או לכה"פ ע"מ שיצא בו לחירות דבודאי אליבא דחכמים קנה העבד משום דלדידי' נמי לא מקנה אלא שיצא בו לחירות. עכ"פ במה קנה העבד הכסף נימא דאותו פלוני יחזור בו שהרי בכה"ג לא קנה הרב. אלא צ"ל דבאמת העבד יש לו יד בפני עצמו אלא דקנוי הוא להרב והרב אינו מניח לו לקנות דברים שהוא בעצמו יכול לקנות אחר שהרב קונה הקנינים של העבד. אבל דברים שאין שייכין להרב קונה העבד בעצמו א"כ ע"מ שיצא לחירות דזה דבר שאין שייך שהרב יקנה שיצא בו לחירות קנה העבד כיון שיש לו יד ומשו"ה אמרינן גיטו וידו באין כאחד כיון דנתן לו גט ואם יקנה השחרור הרי יצא לחירות א"כ בכה"ג מקרי שהרב מניח לו לקנות וממילא קנה העבד ע"י ידו דגיטו וחצרו באין כאחד מהני לענין זה שמקרי שהוא מניח לו לקנות ואיננו נוטל עתה הקנינים ממנו. וכ"ז לא שייך אלא היכא דיש לו יד אבל אילו לא הי' לו יד מאי מהני שנותן לו שחרור הרי היד אינו שלו ואמאי נימא באין כאחד ומשו"ה גבי כתב שטר מתנה על ביתו והניח בתוך ביתו כיון דאין לו עדיין יד כלל וכלל שהרי החצר אינו שלו בודאי בכה"ג לא שייך לומר שטרו וידו באין כאחד לעשות לו יד שזה אין מועיל רק לומר שהוא מניח לו לקנות אבל לא לעשות לו יד, והנה הפוסקים התעוררו על סתירת הסוגיא דב"מ וקידושין דבב"מ אמרינן מעיקרא דמעשה דר"ג וזקנים הוי מטלטלין אג"ק אבל רב פפא פירש דהוא מטעם חצירו ועל הא דפרכינן דבעינן עומד בצד חצרו תירץ רב פפא דעת אחרת מקני שאני ורב אשי ג"כ ס"ל לכאורה כן א"כ סבר רב אשי דבדעת אחרת מקנה לא בעינן עומד בצד חצרו ומעשה דר"ג וזקנים לא הי' בקנין מטלטלי אגב קרקע וכרב אשי בעינן למיפסק ואילו בקידושין (כ"ז) אמרינן שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו וילפינן ממעשה דר"ג וזקנים הרי דס"ל להלכה דמעשה דר"ג וזקנים הי' מטלטלין אגב מקרקעי. ונראה לי דבאמת קשה מה שאמרינן בגמ' דלענין קניית עבדים וקרקעות דאין עבדים נקנים באגב מטעם דמקרקעי או מטלטלי דניידי נינהו וא"כ אמאי קנה מטעם אגב בעומדים עבדים בתוך השדה. (ועיין בתוס' דהוא מטעם אגב) ממ"נ. אי עבדים לא נתנו באגב גם בצבורין לא:
יקנה ואי עבדים נקנין באגב גם בלא ציבורין יקנה. דהא גבי שדה במכר ומטלטלין במתנה ילפינן מהא דר"ג וזקנים ושם הא הי' צבורין ואיך נוכל ללמוד מזה לגבי שדה במכר ומטלטלין במתנה היכא דלא הי' צבורין. אלא ע"כ דלא מחלקינן בזה דאם רק נימא שנקנין באגב אז אין נפקא מינה אי הי' צבורין או לא וא"כ אמאי מחלקינן גבי עבדי בין צבורין לאינן צבורין:
והנה הרמבים פסק דצבורין לא בעינן שיאמר המוכר ללוקח אגב ואין כן דעת הראב"ד עי"ש. ונראה לפי שביארנו דבצבורין באמת הי' לו לקנות מטעם חצר אלא דבלא קרא הוי אמינא שבעינן שמקודם יהי' חצרו ואח"כ יקנה נמצא דגלי לן קרא דויתן להם אביהם מתנות רבות דלא תימא דבעינן דוקא שמקודם יהי' חצרו אלא אף בבאו בב"א כיון שמועיל קנינו לקנות החצר מועיל קנינו לקנות המטלטלין ע"י חצרו. דחצרו וקנינו באין כאחד גלי לן קרא דמהני. נמצא דמהפסוק דויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב עם ערי מצורות ביהודה ילפינן שני דברים. האחד דכשקונה קרקע ומטלטלין הצבורין בתוכה מועיל הקנין שקונה החצר לקנות גם המטלטלין ע"י החצר ומועיל חצרו וקנינו שבאו בב"א. ועוד דין דכשמקנה לאחד קרקע ומטלטלין אף אם אינן צבורין אגב שמקנה לו הקרקע יוכל להקנות באותה הקנאה גם המטלטלין. ולפענ"ד נראה שהקנין בצבורין הוי קנין דאורייתא ובאינן צבורין הוי דרבנן. (ובזה יתישבו הסתירות מתוס' ב"ק על תוס' ב"מ מ"ו וכן מרש"י בהזורק). והיינו דבצבורין דהוי דאורייתא וחידוש הוא שחדשה התורה דלא בעינן שמקודם יהי' חצרו ואח"כ יקנה אלא דגם בב"א מהני. וקנין האחר שע"י שמקנה הקרקע יוכל להקנות המטלטלין. זהו מדרבנן. משום הכי בצבורין לא בעינן שיאמר לו המוכר אגב שהרי הלוקח עושה הקנין וקונה הוא ע"י חצרו. אבל באינן צבורין תקנתא דרבנן הוא שיוכל להקנות המטלטלין ע"י הקרקע א"כ המוכר הוא העושה את ההקנאה ומשו"ה בעינן שיאמר לו אגב. וכן נראה לי ראי' שהקנין שעשו רבנן במטלטלי' שיקנה אגב קרקע היינו שהרבנן אמרו שע"י שהמוכר מקנה להלוקח את הקרקע יוכל להקנות ע"י זה גם את המטלטלין ועיקר התקנה שיכול להקנות את המטלטלין ע"י קרקע ובהקנאת המוכר תליא מדאיבעיא להו שם בגמ' שדה לאחד ומטלטלין לאחר מהו ואם נימא דעיקר תקנה שקונין מטלטלין אגב קרקע הוא שע"י שהלוקח קונה את הקרקע קונה את המטלטלין א"כ מאי שייך דאם קנה אחד את השדה יקנה השני את המטלטלין אבל אי נימא שרבנן עשו תקנה שע"י שהמוכר מקנה את הקרקע יוכל להקנות המטלטלין שייך שפיר האיבעי' אם התקנה היתה גם על אחר היינו שיוכל להקנות לאחר מטלטלין ע"י שהקנה הקרקע לזה. או דנימא דתקנו רבנן דוקא דלזה שהקנה הקרקע יכול להקנות המטלטלין ולא לאחר. אבל בצבורין היכא שמקנה לזה גופא שקנה את השדה גם את המטלטלין לא בעינן דין אגב דהתם הא קונה הלוקח מדין חצר כיון דאשמעינן קרא שגם חצר כזה שבא בב"א יועיל. אבל אם הקנה את השדה לאחד ומטלטלין לאחר א"כ לא שייך שאותו האחר יקנה מטעם חצר שהרי לאו חצרו הוא. וא"כ אפילו בצבורין נצטרך לדין תקנת רבנן שתקנו שאגב שהקנה להלוקח את הקרקע יקנה לו גם את המטלטלין:
ולפי זה מיושב שפיר מה שהקשתי אמאי בצבורין קונה את העבד אף שהוא מטלטלי דניידי ולא חלקו בין ניידי לאינם ניידי ובאינם צבורין חלקו בין ניידי לשאינם ניידי ואמרו שעבדים אינם נקנים באגב אם אינם צבורים. אכן לפי הנ"ל מיושב דבצבורין עיקר החידוש הוא שחצר כזה שקונה אותו עתה יכול לקנות מטלטלין ע"י וגלי לן קרא דלא בעינן שיהי' מקודם חצרו א"כ עיקר החידוש בהחצר לא בהמטלטלין. משו"ה קנין עבד ג"כ ע"י חצר כזה כיון דבחצר אין שינוי. אבל באינן צבורין שלמדו רבנן דמטלטלין יוכל להקנות אג"ק א"כ עיקר החידוש בהמטלטלין ומשו"ה אמרינן כי אמרו רבנן דוקא במטלטלי דלא ניידי אבל לא במטלטלי דניידי: והנה מאי דמשמע מהפוסקים דרב אשי דאמר בב"מ חצר משום ידו אתרבאי ולא גרע משליחות ס"ל דלא כהתירוץ דמטלטלין אגב מקרקעי שאני. ורק ס"ל דדעת אחרת מקנה מועיל אף בחצר שאינה משתמרת. נראה לי דבאמת חצר שאינה משתמרת לאו חצר הוא כלל וכמו דאמרנו חצר מהלך לאו חצר הוא לקנין. ה"נ חצר משתמר הוי חצר אבל חצר שאינו משתמר לאו חצר הוא. והנה התוס' שם בד"ה וכי בצד שדהו של ר"ג היו עומדין הקשה הלא ביתו של ר"ג הי' משתמר ובמשתמר הא לא בעינן עומדין בצד שדהו. ולדידי נראה לי פשוט דהא דאמרינן מעיקרא דאמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעומד בצד שדהו ופרכינן והאמר רבי יוסי בר חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו ופרקינן ה"מ בחצר המשתמרת אבל בחצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו אין אי לא לא. הרי דבחצר המשתמרת לא בעינן עומד בצד שדהו. היינו דוקא לבתר דשני רב אשי דחצר משום ידה אתרבאי ולא גרע משליחות. וגבי מתנה זכין לאדם שלא בפניו היינו דהחצר זוכה בעד הבעה"ב אז ניחא דחצר המשתמרת לא בעינן עומד בצד שדהו שאף אם אינו עומד בצד שדהו קונה לו החצר מטעם שליחות ורק בחצר שאינו משתמר דאז לאו חצר הוא לקנין כיון שאינו משתמר. אז לא יכול לזכות בה הבעה"ב (כמו חצר מהלכת) ורק בעומד בצדו דאז משתמר הוי ע"י עמידתו אז קונה. כל זה הוא לתירוץ דרב אשי אבל רב ייבא דפריך לעולא ממתניתין דר"ג וזקנים דלא הוי ידע תירוצא דרב אשי. וכיון דלא ס"ל החילוק בין גט למתנה א"כ כמו בגט אף בחצר משתמר בעינן דוקא עומד בצד שדהו דבעינן דוקא דומיא דידו. גם במתנה או במציאה בעינן אף בחצר משתמר דוקא עומד בצד שדהו. ומשו"ה פריך מר"ג וזקנים וכי היו עומדים בצד שדהו של ר"ג (אף שחצר של ר"ג הוא חצר משתמר הא ס"ל דגם במשתמר בעינן דוקא עומד בצד שדהו דבעינן דומיא דידו ולא צריכין לתירוץ התוס' דאינו משתמר הוא לגבי זקנים) וע"ז משני רב אשי דחצר במתנה או במציאה הוא מועיל משום שליחות משו"ה במשתמר לא בעינן עומד בצד שדהו אבל באינו משתמר גם רב אשי מודה דבעינן דוקא עומד בצד שדהו דחצר שאינו משתמר לאו חצרו הוא לקנין. לפי"ז נוכל לומר דהרמב"ם פסק כרב אשי וגם סוגיא דקידושין דס"ל דמעשה דר"ג וזקנים. הי' מדין מטלטלי אגב קרקע לא פליג אהאי סוגיא דלפי מה שבארנו עיקר החידוש הא דקרקע ומטלטלין בב"א קונין מטעם חצרו הוא מהקרא דויתן להם אביהם שדות רבות דאילולי דין דאגב שקונה הקרקע מועיל לו הקנין להיות חצרו הוי סברינן דבעינן דוקא שמקודם יהי' חצרו וגלי לן קרא דמגו דמועיל הקנין לגבי הקרקע מועיל שיהי' חצרו לקנות. ומשו"ה בב"מ איצטרכי לטעמא דחצר משום ידה אתרבאי ולא גרע משליחות. דבלא זה לא הי' מועיל לקנות מטלטלין אגב קרקע דהרי ס"ל טובת הנאה אינה ממון. אלא דזה אינו רק חסרון היכא דמטעם חצר אינה קונה היינו לפום מאי דהוי ס"ל דחצר כזה לא יכול לקנות דבעינן דוקא שיהא דומיא דידו וא"כ איצטריכא לן לומר דקנין מטלטלי אגב קרקע דמיירי גבי מעשה דר"ג וזקנים היינו קנין כזה שמועיל אף באין צבורים. היינו דרבנן תקנו שאם מקנה לו קרקע ומטלטלין כאחד אגב שמקנה המוכר קרקע מקנה ו גם המטלטלין א"כ תליא ההקנאה במוכר משו"ה פריך הרי טוה"נ אינה ממון ואינו יכול ר"ג להקנות את המעשר אגב קרקע כיון דלאו שלו הוא. אבל לפי תירוץ רב אשי דחצר משום שליחות ג"כ מועיל היכא דזכות הוא לו א"כ לא איכפת לן שטוה"נ אינה ממון. דכיון דקונה ע"י חצר תליא הקנין בלוקח וטוה"נ דאינה ממון היינו לגבי המקנה. אבל גבי הקונה הרי ממון הוא א"כ שפיר אמרינן מגו דמועיל הקנין של הכסף לגבי הקרקע שיהי' חצירו מועיל נמי שיהי' ברגע הזאת חצר:
לקנות ולזכות המעשר ולא בעינן שיהי' מקודם חצר ואח"כ יזכה שאף שבאין בב"א נמי מהני. שהרי ס"ל חצר משום שליחות נמי מועיל. ומשו"ה מביא שפיר ראי' בקידושין דלא נימא דקרא דויתן להם אביהם מתנות רבות עם ערי מצודות ביהודה מיירי דוקא היכא ששניהם שוים המטלטלין והשדה שניהם במתנה אבל במכר נימא דאינו מועיל. א"כ מנא לן דבמכר מועיל חצרו ומתנתו באין כאחד דילמא כי גלי קרא במתנה. ע"כ דס"ל דאין חילוק כיון דאין סברא לחלק משו"ה. דבמטלטלי אג"ק מועיל היכא דשדה במכר ומטלטלין במתנה אף באינן צבורין כיון דאין סברא לחלק דהרי רבנן תקנו קנינים מטלטלי אגב מקרקע דומיא דדין התורה דילפינן מהאי קרא שיועיל בב"א:
ואין להקשות כיון דלפי מה שביארתי דהיכא דצבורין הקנין הוא מטעם חצר אלא דגלי לן קרא דמועיל חצר כזה שנעשה עתה חברו מטעם אגב דילפינן מקרא דויתן. א"כ תקשי היכא דהחצר אינו משתמר איך קונה בצבורין אף בלא אמירת אגב היכא דבחצר אינו משתמר הא חצר שאינו משתמר אינו קונה. ונראה לי דהנה הקצוה"ח הביא בסימן ר' ראי' לדברי הפוסקים דבדעת אחרת מקנה לא בעינן עומד בצד שדהו אף בחצר שאינו משתמר מדאמרינן בב"מ ק"ב דמשום דיצא שם מציאה בעיר קונה אף בחצר שאינו משתמר דכיון דיצא שם מציאה בעיר מיבדל בדילי אינשי מיני' והוי ליה חצר המשתמר משום זה דמיבדלי אינשי מהדבר א"כ בדעת אחרת מקנה ג"כ מיבדלי אינשי שהרי איך יוכלו ליקח דבר של זה משו"ה קונה חצר המשתמר. ונראה לי דלא דמי דהתם במציאה הרי כו"ע בדילי מינה משו"ה הוי חצר המשתמר אבל הכא נהי דשאר אינשי בדילי אבל המוכר או הנותן גופא הרי לא בדיל א"כ לא הוי חצר המשתמר משום המוכר או הלוקח בעצמו. ולפי"ז ניחא מה שמועיל בצבורין אף בחצר שאינו משתמר אף בלא אמירת אגב דלפי מה שבארתי למעלה דבלא אמירת אגב הטעם משום חצרו ואף דאצטריך לטעמא דאגב היינו דבלא קרא לא הוי מועיל חצרו ומתנתו באין כאחד. אבל עתה דגלי קרא דמגו דמועיל הקנין שיהי' החצר שלו מועיל נמי שיהי' חצרו. אבל הטעם משום חצר. והקשתי הא חצר שאינו משתמר לא מהני. אכן לפי הנ"ל ניחא דהנה אחרי שהוא קונה הרי הוא חצר המשתמר שהרי אחרי קנייתו גם המוכר בדיל. והרי ראי' ממציאה דהיכא דכו"ע בדילי הוי חצר המשתמר אלא דהקושיא האיך הוא קונה הרי קודם הקני' הא לא הי' חצר המשתמר שהרי המוכר או הנותן איננו בדיל. אך הא בארנו לעיל דכמו דבגט מועיל גיטו וידו באין כאחד ה"נ בקנין מועיל חצרו ומתנתו באין כאחד והא שאינו מועיל בכותב שטר מתנה על הבית ונתן בהבית עצמו שהקשה הקצוה"ח וביארתי דהתם היינו באין לו יד כלל אבל בעבד הרי יש לו יד אלא שהרב אין מניח לו לקנות ע"ז מועיל גיטו וידו באין כאחד כיון שאם יקנה יהי' לו יד גמור בכה"ג מועלין באין כאחד נמצא ה"נ בקנין. את החצר הוא קונה בכסף או בשארי קנינים אלא דלא יכול עדיין לקנות המטלטלין מטעם דהמוכר אינו בדיל והמוכר אינו מניח לו לקנות עי"ז שכיון שאינו בדיל הוה חצר שאינו משתמר אבל כיון דאם יקנה יהי' חצר המשתמר שהרי אז גם המוכר יהי' בדיל כגון דא אמרינן חצרו וקנינו באין כאחד כמו בגיטו וידו דאמרינן כיון שאם יקנה הגט יהי' יד שלו חפשי מקניית הארון ממילא קונה ובאין בב"א ה"נ כיון שאם יקנה יהי' החצר חפשי מהמוכר ה"נ באין כאחד ודו"ק: ובאופן הנ"ל יש ליישב קושית הש"ך על העיטור דאיך אמר העיטור דשינויא דמטלטלי אג"ק לא קיי"ל דס"ל טוה"נ אינה ממון לקנות אג"ק הרי העיטור בעצמו ס"ל דשכירות לחודי' לא קנה מטעם חצרו אלא מטעם אגב ומביא ראי' מדקמיבעי' לן שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו ופשטינן ת"ש עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו תיפוק ליה דקנה בשכירות אלא ש"מ דלא קנה אלא באגב עכ"ל הרי להדיא דמפרש דעובדא דר"ג וזקנים הוי משום מטלטלי אגב קרקע. אכן לפי הנ"ל מיושב שפיר דהעיטור ס"ל דזה לא קיי"ל כהאי שינויא דטוה"נ ממון ויכול להקנות אג"ק אף באינן צבורין אף דלא שייך חצר. דלפום מאי דהוי ס"ל דבעינן דוקא חצר דומיא דיד ואעפ"כ הוי ס"ל דמועיל מטלטלי אגב קרקע בתרומה ומעשרות וע"כ דהוה ס"ל דהקנין שהקנה ר"ג וזקנים הי' מטעם האי קנין מטלטלי אגב קרקע דתקנו רבנן שיכול המוכר להקנות מטלטלין אגב קרקע. וממילא אפילו באינן צבורין ג"כ יוכל להקנות תרומות ומעשרות אגב קרקע. לא קיי"ל כהך שינויא דהרי טוה"נ אינה ממון ולא יכול נותן התרומה והמעשרות להקנות ומשו"ה בעינן דוקא צבורין. דבצבורין אין הקנין מטעם שהמוכר מקנה אלא דהקונה קונה את המטלטלין ע"י החצר ולגבי הקונה המעשר הוי ממון גמור. ולפי"ז פריך העיטור דלמה לי' להגמ' בקידושין לומר דמטעם אג"ק הי' מעשה דר"ג וזקנים כיון דצבורין היו הרי יכול לקנות מטעם חצרו. (והעיטור לא ס"ל כדפירשנו לעיל דבעינן דוקא שיהי' חצרו מקודם). ע"ז משני העיטור דבשכירות לא יכול להיות חצר גמור לקנות מיד המשכיר כיון שהוא אינו בדיל מהחצר. אבל כיון דמועיל אגב אמרינן חצרו וקנינו באין כאחד שהרי בעת שקונה בדיל המשכיר וממילא הוי חצרו וקנינו באין כאחד והקנין הוי מטעם אגב ומטעם חצר. מטעם חצר בעינן שאגב בלחוד אינו מועיל שהרי ר"ג לא הי' יכול להקנות המתנות אגב קרקע וקנין חצר בלחודי' אינו מועיל דחצר השכור אין קונה מהמשכיר כיון שהמשכיר איננו בדיל אבל מלימוד דאגב ילפינן דמועיל חצרו וקנינו באין כאחד בכה"ג היכא שיש לו יד היינו שהחצר שלו ולדין דבאין כאחד איצטריכא כדי שיהי' בדיל דהיינו טעמא דמועיל גבי גיטו וידו באין כאחד מטעם שיש לו יד רק שהרב אינו מניח לו לקנות כדביארנו וע"כ צ"ל בדברי העיטור כדביארנו דאין כונתו שיקנה בדין אגב לחודי' שהרי ז"ל העיטור שם וש"מ מכי שכרו כחצרו דמי וקנה מה שבתוכה באגב. אבל בלא אגב לא קנה כו' דאי ס"ד בשכירות לחודי' קני וכחצרו משוינן לי' כו'. ואם נימא דכונת העיטור דקנה מטעם אגב לחודי' א"כ אמאי קאמר העיטור כחצרו משוינן מאי שייכא דחצר לקנין אגב קרקע וכן מה שמסיק העיטור וקנה מה שבתוכה מ"ש מה שבתוכה הא קיי"ל לא בעינן צבורין ע"כ דכונת העיטור כמו שבארנו דעיקר הקנין מטעם חצר אלא שמטעם חצר לחודי' אינו מועיל בשכירות ובעינן דוקא אגב היינו שיהי' חצרו וקנינו באין כאחד: לפי"ז נוכל ליישב קושית הפוסקים אמאי השמיט הרמב"ם דינא דרבא דאמר דקנין מטלטלי אגב קרקע הוא דוקא בנתן דמי כולן דבגמ' אמרינן תניא כותי' דרבא מהא דמכר עשר שדות בעשר מדינות דהחזיק באחד מהן קנה כולן דוקא בנתן דמי כולן ובמכר עשר שדות הביא הרמב"ם דבעינן דוקא נתן דמי כולן. ולפי הנ"ל יתיישב דהנה טעמא דבעינן נתן דמי כולן הוא דבנתן דמי כולן אמרינן דרצה להקנות לו כולן וכיון שאמר לו לך חזק וקני או שעשה החזקה בפניו בשדה אחת אמרינן דמסתמא רצה שיקנה גם בשדות אחרות כיון שנתן דמי כולן אבל בלא נתן דמי כולן לא אמרינן שרצה המוכר שיקנה גם שדות האחרות ועל שדות אחרות לא הוי כאומר לך חזק וקני אבל אם הי' אומר בפירוש שרוצה שיקנה גם שדות אחרות באותה קני' אז הי' קונה אף אם לא נתן דמי כולן וכן מפורש בסימן קצ"ב בשם הרשב"א דאף במכר מהני אם לא נתן דמי כולן אם אמר לו קני כולן ע"י חזקה זו וא"כ מה שמביא ראי' ממכר לו עשר שדות דבעינן נתן דמי כולן דגם במטלטלי אגב קרקע ג"כ בעינן נתן דמי כולן היכי מיירי אי באינן צבורין הא לא קני באגב אלא דוקא אם אמר לו קני אגב. א"כ נהי נמי דלא נתן דמי כולן הא אמר שרוצה שיקנה ובכה"ג היכא שאמר שרוצה שיקנה גם במכר עשר שדות קונה אלא ע"כ בא למילף בצבורין דאז לא בעינן שיאמר אגב. (ובאמת צריך עיון גדול על הרא"ש דס"ל דגם בצבורין בעינן שיאמר אגב א"כ איך: ילפינן דבקניית מטלטלין אג"ק בעינן נתן דמי כולן. הא הרא"ש בעצמו משמע דס"ל דהיכא דאמר בפירוש שרוצה שיקנה אז קונה במתנה אף דס"ל דמתנה הוי כלא נתן דמי כולן א"כ לכאורה גם במכר הדין כן ויסבור הרא"ש כהרשב"א א"כ איך מביא ראי' דגבי מטלטלין אגב קרקע בעינן נתן דמי כולן הא ע"כ מיירי דאמר לו אגב אליבא דהרא"ש והיכא דאמר שרוצה שיקנה הא מועיל אף בלא נתן דמי כולן). והרמב"ם הא ס"ל דבצבורין לא בעינן אגב. וא"כ להרמב"ם מאי ראי' ממכר עשר שדות דבעינן דוקא נתן דמי כולן ואם לא נתן דמי כולן אמרינן שלא הקנה השדות שאינם סמוכים אבל בהשדה שעשה החזקה הרי לא אמרינן שעשה שיור והכא אם נימא דלא רצה להקנות המטלטלין עכצ"ל דהניח שיור בהחצר שיהי' מטלטלים שלו מונחים בהשדה וגם מאי ראי' משדות שאינן סמוכים לצבורין דסמוכים המה. ואף שרש"י מפרש דמטלטלין הנקנין אגב קרקע כשדה שאינה סמוכה לה דמי הרמב"ם ס"ל דסמוכה היא כיון דצבורין ואיך נוכל לומר תני' כותי' מנא לן דלאו סמוכה היא. אכן לפי הנ"ל מיושב דהנה מה שביארנו דבקניית מטלטלין אגב קרקע בצבורין קונה מטעם חצר ואף באינו משתמר גלי לן קרא דחצרו וקנינו באין כאחד כיון שאם יקנה יהי' חצר המשתמר כמו בגיטו וידו באין כאחד זהו דוקא אליבא תירוצא דרב אשי דחצר משום שליחות נמי מועיל ומשו"ה בחצר היכא דמשתמר לא בעינן עומד בצד שדהו. אבל לפי ההוה אמינא סברי דחצר אי נימא דבעינן דוקא עומד בצד שדהו דבעינן דומיא דיד. אף בחצר המשתמר בעינן עומד בצד שדהו ומשו"ה פריך מר"ג וזקנים וכי עומדין בצד שדהו ומשו"ה ג"כ פריך טוה"נ אינה ממון לקנות אג"ק דאף דצבורין. בעינן שהמוכר יקנה אג"ק. דלא נוכל לומר שקונה מטעם חצר שהרי חצר אינו קונה אלא בעומד בצד שדהו דבעינן דומיא דידה נמצא דרבא דס"ל שם כפי ההוה אמינא דהרי הוא אמר שפיר עבד וכו' אלא טוה"נ אינה ממון כו' לקנות אגב. (ומפורש אצלנו במקום אחר דגם הסיומא ולא היא נמי מדברי רבא הוא). נמצא דאליבא דרבא לא הוי כלל הא דביארנו למעלה דיש שני קנינים שנתחדשו מקרא דויתן האחד בצבורין וגלי לן קרא דמועיל חצר כזה שקונה עתה והוא קנין דאורייתא מטעם חצר. אליבא דרבא אי אפשר לומר כן שהרי חצר אינו קונה אלא דומיא דידה. ואליבי' הא דבצבורין קונין אף בלא אמירת אגב דביארתי דהטעם משום דבצבורין הקונה קונה ע"י החצר ואליבא דרבא צריך ע"כ לומר טעם אחר דלדידי' הטעם משום דאמרינן דבודאי דעתו להקנות שהרי לדידי' בצבורין ג"כ עיקר הטעם דמועיל משום דהמוכר מקנה המטלטלין אגב קרקע דהרי לדידי' בחצר בעינן עומד בצד שדהו. משו"ה אליבא דרבא שפיר מביאין ראי' כמו במכר עשר שדות אמרינן בעינן סמוכין דלא רצה להקנות כל השדות ה"נ אין ראי' שרוצה להקנות את המטלטלין דלגבי ההקנאה לא שייך סמוכין. ומשו"ה אף בצבורין לא קנה אבל הרמב"ם דפסק כרב אשי ולדידי' בצבורין המקבל מתנה קונה ע"י החצר א"כ אין ראי' ממכר עשר שדות דהתם אמרינן מנא לן דרוצה לעשותם לדבר אחד אבל הכא הרי הלוקח הוא קונה ממילא ע"י החצר ומנא לן אדרבה דרוצה לשנות שהרי כיון שהם ברשותו ממילא קונה ע"י החצר ודו"ק. משו"ה לדידן אין ראי' לקנין מטלטלין אג"ק דבצבורין כיון שהם בחצרו קונה אף אם לא נתן הכסף אחרי שהלוקח מעצמו יכול לקנותם רק אם המוכר מניח לו לקנות ולא בעינן הקנאה שיקנה לו אגב קרקע וממילא הוי כסמוכין. ובאין צבורין הא בלא אמירת אגב לא קנה כלל ובאמר קנה אגב הא גלי דעתו שרוצה שיקנה והיכא דגלי דעתו שרוצה שיקנה אף במכר עשר שדות קונה בהחזיק אף אם לא נתן דמי כולן משו"ה לדידן לא הביא הרמב"ם כלל דינא דנתן דמי כולן דלתירוץ רב אשי לא שייך האי חילוקא כלל: