אור ברסלב
לבוש מרדכי בבא קמא בבא קמא › סימן ב

לבוש מרדכי בבא קמא· רבי משה מרדכי אפשטיין

בבא קמא · סימן ב

סימן א

יתבאר אם הודה בב"ד זה ובב"ד השני כפר בקנס. אם יכולין הב"ד השני לחייבו:

דף ה עדים זוממין דממונא הוא לתני סבר לה כר' עקיבא דאמר אין משלמין ע"פ עצמן. כתב הקצוה"ח בסימן ש"נ ס"ק ב' ז"ל כתב הטור ז"ל גנב שור של שותפין וטבחו או מכרו והודה לאחד מהן וכפר לשני ואח"כ באו עדים שטבח ומכר משלם לזה שכפר חמשה חצאי בקר. וכתב הב"ח ופירוש רבינו דמיירי בהודה לאחד מהן כשתובעו בב"ד וכפר לשני כשתובעו בב"ד אחר דאל"כ לא יתחייב לשני דמסתמא כיון דהודה לאחד מן השותפין כאלו הודה גם לשני כו' ואחי הרב המופלג תמה בזה על דברי הב"ח דמה בכך שכפר בב"ד אחר כיון שכבר הודה ואיפטר, בבי דינא קמא ואטו הודה בקנס בהודאה כראוי לפני ב"ד ואח"כ תובעו בב"ד אחר וכפר בו יהי' חייב זה לא נשמע כיון דהודה הודה ע"כ ונראין דברי ב"ח ואין בזה תימא והוא דמצינו בש"ס רפ"ק דב"ק ודמכות לר"ע דס"ל עדים זוממין קנסא ואם הודה בב"ד ואמרו הוזמנו בב"ד פטורין ע"ש וכיון דהוזמו בב"ד כבר ע"פ עדים כשרים והיכא דבאו עדים ואח"כ מודה ודאי חייב אליבא דכולא עלמא. וא"כ:

היכא משכחת לה מודה בקנס בעדים זוממין. אלא עיקרא דהא מילתא כיון דהתורה אמרה אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע את עצמו אין הדבר תלוי אלא בב"ד שדנין אותו עכשיו ואם באו עדים והעידו עליו בב"ד ולא גמרו את הדין אותו ב"ד ובא ותובעו לפני ב"ד אחר ומודה לפניהם הוי מודה בקנס ובי דינא קמאי שבאו העדים על הקנס שפיר מחייבין אותו דלפניהם אינו מודה בקנס כיון שכבר העידו עליו לפניהם. וכן להיפוך במודה בקנס לפני ב"ד תו אין מחייבין אותו אפילו באו עדים אח"כ ואם תובעו לפני ב"ד אחר ובעדים. הב"ד השני שפיר מחייבין אותו כיון דלא הודה באותו ב"ד שדנין שם כו' עכ"ד הקצוה"ח:

ולא אוכל לרדת לסוף דעתו הרמה מאי ענין פטור לחיוב בפטור בודאי אף בלא גמר דין נפטר שהרי אם הודה ואח"כ באו עדים פטור אף שעדיין לא גמרו הדין לפטור אותו מקנס. דדין הוא דהודאה פוטרת מקנס. אבל לחיוב כ"ז שלא גמרו הדין לחיוב עדנה קנס הוא והודאה פוטרת משו"ה אף אם בב"ד זה באו עדים והזימו את העדים כיון דלא גמרו ב"ד את הדין לחיוב עדנה קנס הוא ובקנס גזיה"כ הוא דהודאה פוטרת משו"ה כשבאו אח"כ לב"ד אחר. ושם הודו העדים שהוזמו כיון שעדנה קנס הי' פוטרת הודאתם. והא דבאותו ב"ד אם באו העדים ואח"כ הודה לא נפטר אין הטעם מפני שנתחייב כבר ע"פ העדים שהרי כל זמן שלא פסקו ב"ד לחיוב לא נתחייב עדנה אלא הטעם משום דלא הויא הודאה. דהודאה הוא פירוש שמודה בדבר שאין יודעים. אבל כשמודה בדבר שיודעים לא הויא הודאה משו"ה באותו הב"ד שבאו העדים. אין שייך שיודה אח"כ ויפטור שלא מקרי מודה שהרי ידעו מהעדים. אבל אלו היתה הודאה. בודאי דהיתה פוטרת שהרי כללא הוא בקנס מועיל הודאה. וא"כ כשתבעם לעדים שהוזמו בב"ד אחר והודו כיון שהב"ד הללו לא ידעו אמתת הדבר. אצלם כשמודה מקרי הודאה כמו דאמרינן מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אף שיש עדים בדבר כיון דב"ד לא ידעו עדנה מהעדים מקרי הודאה. א"כ בב"ד אחר אם הודה פוטרתו ההודאה כיון שלא חייבוהו עדנה קנס. א"כ עדנה קנס הוי ולא ממון. משו"ה פוטרתו ההודאה. אבל מה שמביא להיפך היכא שהודה בב"ד ואח"כ תבעו בב"ד אחר וכפר כיון שכבר נפטר מהודאתו שהרי לפטור לא בעי גמ"ד א"כ לא יוכלו הב"ד האחר לחייבו כקושיית אחיו. וכן משמע ממעשה דטבי שהי' שמח ר"ג שמחה גדולה כו' אמר לו אין בדבריך כלום שכבר הודית כו' משמע דביטל שמחתו ואי נימא דאף שהודה יכול להביאו לב"ד אחר ואותו ב"ד אם שם יבאו עדים קודם שיודה יחייבוהו א"כ שמחתו עדנה בתקפו שטבי יביאו לב"ד אחר. ופשטות הדברים בודאי משמע כיון שכבר הודה נפטר דאין אחר הודאה כלום. למאן דס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. ונסתר בזה ג"כ ראית הקצוה"ח השני' שהביא מהא דאמרינן ריש פרק נערה דלר"ש דס"ל דקנס לא הוי ממון עד אחר הגבי' ואפילו כבר העמידו בדין עדיין קנסא ואמרו שם לענין הודאה וע"כ היינו בב"ד אחר כו' ע"כ דעיקר תליא באותו ב"ד שדנין אותו עכ"ד. ג"כ אין ראי' כנ"ל דאין תלוי העיקר באותו ב"ד שדנין. אלא העיקר תלוי בהודאה אם הוי הודאה כ"ז שעדנה קנס הוא. פוטרתו ההודאה. אלא דבב"ד אחר שלא העידו שם העדים שם מקרי הודאה משא"כ באותו ב"ד שהעדים העידו לא מקרי הודאה כיון שהעדים העידו לפני הב"ד והם בעצמם יודעים הדבר ומשו"ה לר"ש דס"ל דאף שעמד בדין ונתחייב מקרי עדנה קנס. משו"ה אם בב"ד אחר שלא העידו שם עדים הודה נפטר וממילא אח"כ לא יוכלו לחייבו אפילו אותו הב"ד שהעידו שם העדים שכיון שנפטר ע"י הודאתו בב"ד אחר (כמובן דוקא ע"י תביעה) תו לא יוכלו לחייבו דלפטור לא בעי פסק דין ונפטר תיכף בהודאתו וא"כ בודאי קשה קושיית אחיו הרב כיון שהודה כבר להשותף. איך יחויב אח"כ להשותף השני וקושיתו על הב"ח היא דעל הטור לא קשה מדי דהודאה לא מקרי. אלא אם נתחייב לו ממון לא הודאת המעשה משו"ה נוכל לומר דהטור מיירי היכא שהודה להשותף האחד שגנב שור שהי' לו בו שותפת ונתחייב לו קרן אבל השותף השני לא הי' יכול לתבוע ממנו ע"פ הודאה הקרן שיכול לומר השור שגנבתי שהי' מחציתו של השותף שהודתי לו לא הי' לך בו שותפת אלא לאיש אחר או שלו בעצמו נמצא כיון דהשותף השני לא הי' יכול לתבוע ממנו ע"פ הודאתו לא הויא לגבי' הודאה כלל. משו"ה אם הביאו בב"ד וכפר. ובאו עדים מחויב לו חמשה חצאי בקר שהרי לגבי דידי' לא היתה הודאה. נמצא לפי"ז דאף באותו ב"ד משכחת לה. אבל הב"ח שכתב דוקא בב"ד אחר קשה מאד לענ"ד כקושיית אחיו הרב:

תוכן העניינים

לבוש מרדכי בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה