אור ברסלב
לב שומע קונטריס דפ'יסה מחיים › אשרי אנוש יעשה זאת. בשמחה ועליזות:

לב שומע· רבי חיים הכהן מטריפולי

קונטריס דפ'יסה מחיים · אשרי אנוש יעשה זאת. בשמחה ועליזות:

התנצלות המחבר. חיים מדבר.

לב צדיק יהגה לענות. דברי חכמים כדרבונות. עיניו יחזו כמה מדות טובות. כזויות מחוטבות להמתנדבים בעם לאדפוס'י הדר'א ראשון לציו'ן:

א' כתב ה' פלא יועץ באות דפוס שעל הרוב קצרה יד החכמים מלהדפיס ספריהם ומכתתים רגליהם מעיר לעיר ללקט כסף כדי להדפיס אותם ראוי לעשירים עם אלהי אברהם לפתוח ידיהם אליהם בעין יפה ובזה חלק כחלק יאכלו עם החכם כי בצל החכמה בצל הכסף והכל לפי מה שהוא הספר ולפי מה שהוא נצרך לרבים ולפי התועלת הנמשך ממנו לעבודת הש"ית. ודוק ותשכח שכמעט אין כסף נחשב למצוה רבה כזו שכל הוצאה של מצוה היא לשעתו מתחיל במצוה וגומרה אבל זה הנותן לצורך הדפוס צדקתו עומדת לעד לדור דורים והוא מזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וילך לפניו ולאחריו צדקו אשריו מה טוב חלקו קנה שם טוב קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העו"הב וגם עו"הז כסף כסף ריבה. ע"כ נועם אמרי קדוש זיע"א:

ב' היטב אשר דבר בקדשו ידידנו החו"ש והכולל מזר"ק טהור כמהר"ר שלום הכהן הי"ז מן הרב הכולל כמוהר"ר משה הכהן זצ"ל בריה דרבינא מורנו הרב הגדול כמוהר"ר שאול הכהן זצוק"ל במליצתו הצחה שבתחילת ספר הנחמד שירי דוד הנד"מ וראיתי להעתיקה פה כולה כי היא רבת התועלת וז"ל הטהור דברי חפץ אשר יבחר לו האדם מכל מנעמי חלד עשות ספרים הרבה מי יתן והיה לבבם זה להם כל חכמי דור ודור להופיע אור החכמה המתנוצן בקרבם יום יום עלי ספר רשום אשר לתכלית זה נוצר האדם הלא המה עצם דברי השלם (אבות פ"ג) כל השוכח דבר אחד ממשנתו וכו' כאלו מתחייב בנפשו עיין הגאון חיד"א ז"ל בספרו הבהיר חסדי אבות שם (הובא לעיל במה שקדם אות י"ב ע"ש) יבער לבי בקרבי יקד כיקוד אש מדי אזכרה כי רק אחד מני אלף יביע אור חכמתו על ספר ושאר חכמי דור ודור אף העמוסים בחכמה בתבונה ובדעת והמה חכמים מחוכמים רק בחייהם קראו בשמותם עלי אדמות ובנסעם אל בית מועד לכל חי עמהם תמות חכמה וכל פניני חידושי הורתם בל יזכרו עוד לנצח כי הם לבדם ניתנו בהר ה'. מי יתן ויכתבון מיליהם מי יתן בספר ויוחקו. לבי לבי על חלליהם מעי מעי על ירח יקר הולך. ורבים רושמים לזכרון על פתיתי ניירות ככף איש קטנה ואבד הכל בענין רע וגם זו רעה חולה היא אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו יהמה כשאון ימי' וכהמון גליהם לבי לחוקקי יש' השרידי' אשר בארץ החוקקים אורות תורתם עלי ספר רשום. כי אחד מני אלף יזכה להוציאם לאור עולם. רשפי תשוקתם כלפיד יבער ואין לאל ידם כי העוני לא הניח מדה טובה. על עשירי עם קודש תלונתי ועלימו תטוף מלתי. כי עליהם המצוה הזאת לכבד את ה' מהונם להתאמץ בכל עוז להוציא ספרי חכמי דורם לאור עולם ואין קץ לשכרם בזה ובבא. חכמי לבב יבינו זאת וידמו למו עצתי. צעיר אנכי לימים ולקנאת תורת ה' דברתי עד הנה אולי דברי יעשו איזה רושם בלב חכמי דעת ובלב ראשי עם קדש ותעשינה ידיהם תושיה. כי זה הוא פרי התורה ותכלית הלימוד. ומה יתאונן אדם על אשר בידם טובם ונעדרים איזה מעלה משלמות האנושי. איך יקר פדיון נפשם ובעד רצי כסף לא ירהבו ויתרפסו להציל משחת חייהם. כי אשר לא זכה להקים זרע או לא זכה לזרע אנשים הנה זה הוא לו לזכר עולם מבנים ומבנות. ולתהלה ולשם ולתפארת יעלה זכרו לטובה בראש הס' לדורות עולמים ועליו כתוב תהלתו עומדת לעד. גם אשר בקרב בצרה או צוקות ופגעי הזמן כתרוהו אולי זכות הרב ההוא יליץ בעדו להציל לו מרעתו. ואשר לא זכו לאור באור תורת אלהים חיים לפדות נפשם מני שחת. ואשר אין כשרון מעשים למו להראות לפני מלך הכבוד ב"ה הנה בזה יזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו לעולם שכולו טוב. וי"א במחיצת הרב המחבר ההוא עצמו. ועכ"פ עת נסעם למקום נסעו אבותם נכון כי ירימו תרומה לה' או יצוו לתת לכסף מוצא לדבר הזה. או עכ"פ קרוביהם ישימו לב וירימו בעדם תרומה לה' לדבר הזה למנוחת נפשם. גם הק"ק אם יתקנו קופה לזה מה טוב חלקם וצדקתם עומדת לעד יען לעולם אינה אובדת מיד הגזבר כשאר קופות כי בכסף ספר זה עצמו יוציאו זולתו לאור אשרי העם שככה לו. ואז תפרוץ החכמה בישראל ותרבה הדעת. עכ"ד נר"ו כי נעמו:

ג' כבר נתבאר במה שקדם אות ט"ו ממד"ר שכל מי שהומה ומהמה אחר המצות ומצוה אחת קבועה לדורות אין לו מה הנאה יש לו וכו' ומצוה שקבועה לדורו' היינו כמו בנין ב"הכנ או ס"ת ע"ש כ"ש למי שמדפיס איזה ספר מממונו שאין לך מצוה קבועה לדורות כזה ועל טוב יזכר שמו בראש הספר ולזכר עולם יהיה צדיק וטוב לו בעו"הז ובעו"הב:

ד' לפי דברי רוב האחרונים שנקטו בדעת הרא"ש דגם בספרי הש"ס והפוסקים איכא נמי קיום מ"ע של כתיבת ס"ת (עמ"ש לעיל במה שקדם אות א') הה"נ מי שנותן מעות נדבה להדפיס ספר חדש מתורתן של ראשונים ואת האחרונים והרי הוא בכלל מ"ש בכתובות ד"ן כ' ע"פ וצדקתו עומדת לעד זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים ולאו דוקא כותב דהה"נ קונה או מדפיס וכמ"ש בס' סמיכה לחיים חיו"ד סי' ה' דל"ז א' ובהקדמה עיין שם. והנה בעתה ראיתי בהקדמת ספר בירך יצחק שכתב וז"ל השתא דאתית להכי אי חזינא להו לרבנן דרהיטי והעמידו דבריהם במקום תורה מדפוסים הרבה אנא נמי רהיטנא ומבקש מטו מי יתן ויכתבון מלי בספר ויוחקו דחביבה מצוה ככותב ס"ת לעצמו. רוח חיים יו"ד סי' ע"ר ע"ש:

ה' מכלל מחזיק ביד לומדי תורה הוא מה שעושין מיראי ה' וחושבי שמו לתת הקדש דמים כדי להוציא לאור ולאדפ'וסי הדר'א ספרי דבי רב מהראשונים ואחרונים דלית להו שיפורא אשר נמצא במצוה זו כמה מעלות שע"י זה ירבה התורה בישראל ע"י ספרים הדבה והלכות מרובות ות"ת כנגד כולם. גם מטי ליה הנאה לת"ח על ידי הספרים לחלקם בישראל המתנדבים בעם. מכבד את התורה שע"י שהוציא לאור חמדה גנוזה. תרבה כבוד התורה להבין ולהורות שכל חכם לב יראה ויבין אף ישכיל את החקים ואת התורות. גם מאחר שכל כך גדלה מעלת המחדש חידושי תורה בעיני הקב"ה (עיין במה שקדם לעיל אות ב' יו"ד י"א) אין ספק ובודאי הגמור דמי שמשתדל להדפיסם ולהוציאם לאור כדי שלא תהא תורה מונחת בקרן זוית שכרו גדול מאד מאד. גם אמרו בסוטה דט"ו אחרי ה' אלהיכם תלכו הלך אחר מדותיו ומאחר שהקב"ה בוחר וחפץ בחי' תורה ואוהבן וכמ"ש בתד"א (עיין במה שקדם לעיל אות יו"ד) גם האדם צריך להיות אוהב ובוחר בחי' תורה ומחמת אהבתם להדפיסם ולהעמידם לעד לעולם. גדולה שבכולם שע"י שמפזר מעותיו להדפיס ספרים מזכה את הרבים שילמדו בספר מחמתו ומסיבתו וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ולכן כל עושה אלה לא ימוט לעולם זו תורה וזו שכרה. סמיכה לחיים בהקדמתו ע"ש עוד מעלות אחרות שכבר קדם זכרם לעיל:

ו' כבר אירע מעשה נורא דמי שהיה חשוך בנים וע"י שהדפיס ספר מרב אחד זכה לבנים ובזה פירשתי כוונת הכתוב זה ספר תולדות אדם דמי שהוא מחזיק ביד ת"ח זוכה לבנים כמ"ש בברכות דס"ג דיליף למהנה לת"ח ממה שמצינו שנתברך עובד ארום בעבור ארון האלהים והיינו ברכה בבנים וידוע שעיקר מצות ההדפסה הוי משום מחזיק ידי לומדי תורה ונראה לתת טעם לזה כי כמו שהמחזיק נעשה אב לת"ח ומרחם עליו כרחם אב על בנים כמ"ש ה' אור החיים ס' נשא ע"פ אליאב בן חילון ע"ש כמו כן זוכה כמדתו שיהיה לו בן. תנופה חיים דקכ"א ב' עיין שם:

ז' ונראה לתת עוד טעם אחר ע"פ מ"ש אבות הראש נר"ו מס' המדות הובא לעיל במה שקדם אות ז' ואות ח' דמי שיש בידו לחבר איזה ס' ואינו מחברו הוי כמו שכול בנים וע"י ספר גדול שיוציא לעולם נפקדים עקרות ע"ש ובכן לו נאוה תהלה למי שמדפיס איזה ספר בדין הוא שיטול שכרו להפקד בפקודת ישועה ורחמים בבנים חיים וקיימים מדה כנגד מדה:

ח' גם בתנחומא ס' אמור איתא ר' תנחומא פתח מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים אמר הקב"ה עלי לשלם שכר עמלו ליתן לו בשכרו בן זכר ע"ש. ודון מינה דכמו שזה זוכה לבן זכר בשביל שנתן שכר סופרים ומשנים כדי ללמד ולהרבות תורה בעולם כ"ש למדפיס איזה ספר מממונו שזוכה לבנים זכרים דאין לך מרבה תורה בעולם יותר מזה. וגם זה שנתן שכר סופרים ומשנים אינו אלא לשעתו וכ"ש למפזר ממונו לדפוס דצדקתו עומדת לעד ולדור דורים:

ט' בכתובות דקי"א ב' א"ר אלעזר עמי הארצות אינן חיים וכו' א"ל ר' מצאתי להם תקנה מן התורה ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכי אפשר לדבוקי בשכינה והכתיב וכו' אלא כל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח והמהנה לת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה ע"ש. והמדפיס ספרי ת"ח אין לך הנאה לת"ח יותר מזה ולא מיבעיא דאינו חוזר ונוטל ההוצאה אלא אפי' שנותן להם בתורת הלואה הרי הוא בכלל העושה פרקמטיא לת"ח. מנכסיו שע"י נהנים המה ע"י הספרים לחלקם ביש' המתנדבים בעם וכמו שקדם בסמוך אות ה'. והיה שכרו לזכות לתחיי"ה כמו הת"ח עצמם. וגם בזה מקיים עוד מ"ע רובו תדבק הדבק בת"ח וכמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם דכל הדבק בת"ח כאלו מדבק בשכינה. ואפשר שלזה כוונו ז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה. עמלי תורה דייקא אלו הת"ח העוסקים בתורה ביגיעה ובעמל להוציא פירות מחידושי תורה להחזיק בידם ולהדפוס ספריהם דאין לך צדקה גדולה מזו שיש בה כמה מעלות ועיין לקמן אות י"ד:

יו"ד כתב מהר"ם מינץ סי' שהנודר לעלות לא"י ולא אסתייעא מילתא שיתן כדי יציאתם בישיבות וכו' ע"ש דבודאי שאם נותן הוצאתו לת"ח להחזיק בידו מע"הכ כאלו קיים מצות ישיבת א"י ויפה פסקו הרבנים בתשובה כי באה בריש תורת חסד על גביר אחד שנדר לעלות לא"י ושוב חזר בו מפני סיבה והתירו לו ושיתן דמי הוצאתו להדפיס ס' תורת חסד הנז' עש"ב והיינו ודאי דזכות המדפיס ספר מממונו הוי כמקיים מ"ע של ישיבת א"י. ראה חיים ח"ב ס' דברים דע"ו ב' עש"ב:

י"א ביבמות דצ"ו מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לדוד בב' עולמים אלא אמר דוד רבש"ע יה"ר שיאמרו דבר שמועה מפי בעו"הז דאמר ריו"ח משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעו"הז שפתותיו דובבות בקבר ופירש"י שיהיו שפתותיו נעות בקבר כאלו אני חי ע"ש. והא ודאי דמי שזכה להדפיס ספריהם של ת"ח הנה הוא גורם להם להיות שפתותיהם דובבות בקבר דמה מועיל לת"ח שתורתו מונחת בקרן זוית אין דורש ואין מבקש ובודאי דאין קץ לשכרו שעושה חסד עם החיים להגדיל תורה וכל אחד ימצא ספר ללמוד בו ועם המתים להחיות נפשם בקבר ושכרו כפול ומכופל מן השמים:

י"ב ויתכן דמ"ש רז"ל בכתובות דע"ז אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שכולל נמי למחזיק ביד ת"ח ולהמציא לו מעות להדפיס ספריו ולזה לא אמרו אשרי לת"ח שבא לכאן ותלמודו בידו אלא מי שבא לכאן סתמא לומר דגם לאדם פשוט שייך לומר עליו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו והיינו ע"י שהחזיק ביד ת"ח להוציא ספרו לאור הדפוס שעל ידו הרבה תורה בישראל ושפיר מקרי ותלמודו בידו ור"ל תלמודו שהרבה בעולם בעמל ידו. א"נ במה שחקרו המפ' עמ"ש ז"ל עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה וכמ"ש כי בצל החכמה בצל הכסף דאדרבא צער הוא לבעלי המצות שהת"ח לומדים תורה שם בעו"הב ולא ידעי מאי קאמרי רבנן ובושה הוא להם. והגאון ה' חיד"א ביוסף תהלות מזמור כ"ט הביא חקירה זו משם מר אביו זצ"ל וכתב דמציאה מצא בדברי רז"ל שהמחזיק ביד ת"ח שבשבילו למד תורה מלמדין אותו תורה בעו"הב ובהכי ניחא דזו טובה להם להיותם אצל בעלי תורה כי שיח וכי שיג להם ללמוד תורה וכו' ע"ש. ואם כה אמרו בסתם המחזיק ביד לומדי תורה וכ"ש וק"ו למי שהחזיק ג"כ להדפיס ספרן של ת"ח שמלמדים אותו תורתו של אותו ת"ח שלומד בעו"הב וזהו ותלמודו שמלמדין אותו בעו"הב בידו בעמל ידו כי בעו"הז הוא אדם פשוט ולא למד תורה ואין לו רק ידו שהחזיק ביד ת"ח והיה שכרו שמלמדין אותו תורה בעו"הב וזהו ותלמוד'ו ביד'ו י ואפשר שזה כוונת הכתובים אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשתך כגפן פוריה וכו' בניך כשתילי זתים וכו' וכבר קדם לעיל באות ה' שאחת ממדותיו ית' שהוא בוחר וחפץ בפי' תורה וצריך להלך אחר מדותיו להיות אוהב ובוחר גם הוא לחבב ד"ת ולהדפיסם להעמידם לעד לעולם. ובזה זוכה גם לבנים דע"י ספר גדול שיוציא לעולם נפקדים עקרות כמבואר לעיל אות ו' ז' ח' ע"ש. וז"ש אשרי כל ירא ה' כל דייקא בין שהוא ת"ח בין שהוא אדם פשוט ההולך בדרכיו אחר מדותיו יתברך שכמו שהוא ית' בוחר וחפץ בחי' תורה כן הוא מחבב אותם להוציאם לאור הדפוס שיהיה להם קיום בעולם יגיע כפיך כי תאכל אף שאין לך רק יגיע כפיך דוקא ולא למדת תורה עכ"ז אשריך וטוב לך ודרשו רז"ל אשריך בעו"הז וטוב לך לעו"הב והיינו וט'וב לך לעו"הב שמלמדין אותך תורה הנקראת טוב לעו"הב זאת ועוד אחרת אשתך כגפן פוריה וכו' בניך וכו' שזוכה לבנים שע"י ספר שיוציא לעולם נפקדים עקרות וכאותו מעשה המובא לעיל באות וי"ו:

י"ג א"נ אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ע"פ מה שהובא בסמוך אות י"א שכל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעו"הז שפתותיו דובבות בקבר ע"ש וזהו ותלמודו בידו דאפי' אחר מיתתו תלמודו בידו שכל זמן שאומרים דבר שמועה משמו שפתותיו דובבות וכאלו תלמודו עדין בידו ממש כמו שהיה בחיים חייתו. והמהרש"א בפ"ק דבתרא פי' ותלמודו בידו ר"ל הלימוד הבא בכתב ידו ע"ש ויש להרכיב שני הפי' יחד דע"י שלימודו בכת"י זוכה להיות שפתותיו דובבות בקבר בכל עת וזמן שלומדים בספרו וביותר למי שכבר תלמודו יצא לאור הדפוס שלימודו מצוי ביד כל אדם. ואפשר שזה כוונת הכתובים באיוב י"ט מי יתן איפוא ויכתבון מלי מי יתן בספר ויוחקו בעט ברזל ועופרת לעד בצור יחצבון ואני ידעתי גואלי חי ואחרון על עפר יקום. וכבר קדם באות ט' שהמהנה לת"ח מנכסיו זוכה לתחיי"ה ע"ש וז"ש מי יתן אפוא ויכתבון מלי שע"ז נאמר אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דהיינו הלימוד הבא בכת"י מי יתן בספר ויוחקו בעט ברזל וכו' שיהיה איזה מחזיק בידי להוציא לאור הדפוס דאינו דומה מי שנכתב לימודו בלבד למי שהוציאם לאורה ע"י הדפוס דבזה לעד בצור יחצבון דאפי' בקבר שהוא תחת הצור וסלעים יחצבון שיהיו שפתותי דובבות בקבר בכל עת וזמן ברוב ימים. ואני ידעתי גואלי חי לשלם שכר טוב לעושי טובה ואחרון זה המחזיק בידי שהוא בא אחרון להוציא מלי לאור על עפר יקום שזוכה לתחיי"ה בכלל ישיני עפר:

י"ד כותבת דברי ה' הגדול הוא הקדוש מוה"ד כמוהר"ח פאלאג'י זצוק"ל בספרו הבהיר תוכחת חיים ס' בלק דס"ח וז"ל ואשרי הזוכה לקנות כל ספרי הש"ס והפו' ויתר מחברים ראשונים ואחרונים ולוקח ת"ח ללמוד בהם כי אפי' לא ירצה להקדיש הספר הרי הממון שמוציא שם הוא לעולם ועד ואין נגרע דערך הספר מזמן לזמן אדרבא מוסיף והולך מלבד צד קדושתן דיקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הרי שהתורה הקדושה היא יקר הערך וא"כ כמה צריכים הבעלי בתים לחבב התורה ולקנות ספרים חדשים גם ישנים ולהיות בביתם כי אע"פ שהם אינן למדנים הנה בבוא ת"ח בתוך ביתם הם לומדים בהם והרי איכא תרתי תורה מצד לימוד וצדקה וג"ח מצד שהת"ח אין לו יכולת לקנות בממונו וכמשז"ל ע"פ וצדקתו עומדת לעד זה הקונה ספרים דמשאילן לאחרים. ומכאן תוכחת מגולה על הבעלי בתים כששולחים לו ספר חדש אינן מקבלים אותו ואף המקבלים אותו אינן נותנים מה שראוי ליתן לפי כבוד הס' עצמו ולפי כבוד המחבר וכ"ש אותם המעכבים הס' בידם ואינן נותנים כלום ועליהם נאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי ואמרו בירושלמי ובמד"ר מצינו שויתר הקב"ה על ע"ז ג"ע וש"ז ולא מצינו שויתר על מאסה של תורה שנאמר ויאמר ה' וכו' יע"ש ואין לך מיאוס וביזוי כזה שאינן מחשיבין לס' התורה לכלום. ואגלה לך כמה מעלות טובות יש על הנותן נדבה בספר ששולחים לו יתר על שאר צדקות הא' כי יש לו מעלה גדולה שע"י שיש לו ספר בתוך ביתו ימצא איזה ת"ח שנכנס לביתו ולומד בו הרי איכא זכות תורה דקיי"ל ות"ת כנגד כולם וכו' וכ"ש אם הוא למדן ות"ח ולומד בו דאיכא מצות מ"ת ואין מדרש בלא חידוש. וזאת שנית שיש בה תורה וג"ח בהדי אהדדי כמו שדרז"ל וצדקתו עומדת לעד וכאמור. שלישי בקדש שכל צדקה וחסד שעושה האדם המעות יוצאים לחולין משא"כ מעות הניתנים בעד ס' התורה הרי הם ניתנים לקדש ולא לחולין. ואת רבע כי כל הנותן צדקה הגם כי שכרו גדול לא ישאר מאומה בידו משא"כ כשנותן דמי הספר הרי הספר הוא מונח בביתו תמורת המעות שנתן. וחמישיתו יוסיף דקי"ל דמצות מחזיק ידי לומדי תורה היא גדולה וכפי דברי מוהרלנ"ח בפסק הסמיכה דעיקר המצוה להחזיק הוא לת"ח אשר טורח ויגע בתורה ומוציא פירות מחי' תורה והרי אין לך מופת חותך על הת"ח שחידשו בתורה כמו ספר כתב איש רבי אשר פריו יתן בעיט'ו ואם יהיה מרב קדמון כל המוציאו לאור הרי הוא גדול המעשה ואיכא כבוד התורה וכבוד הרב שבשבילו מרבים העם ומתנדבים. ואת השש כי לפעמים יהיה לו עוד ספרים להדפיס והמעות שנותנים בעד ברכת הספרים הוא מוציאם להדפיס עוד ספרים אחרים ומצוה גוררת מצוה. ובשביעית שמכבד התורה ולומדיה שהוא חשוב הספר בעיניו ונותן בעדו ממון הלא"ה כלא חשיב הוי ח"ו מבזה התורה ולומדיה וצא ולמד מוסר השכל כי אם יהיה שמלך ב"ו שולח לו איזה גאזיטה מחידושי העולם הרי הוא נותן ממון ומקבלה בסבר פנים יפות כ"ש וק"ו ס' תורת ה' שצריך לקבלו בסבר פנים יפות ולתת מנה הראויה לפי האדם השולח הס' ההוא ויש לפעמים דרב אחד הדפיס ספרו ושלח לארצות אחרות ע"י איזה ת"ח שיחלקם לבעלי בתים ויקח מהם הנדבה ואינן מטין אזן לתת להת"ח ששלח להם הס' כדי לתת בידו הנדבה שישלחנה לבעל הס' והת"ח המחלק הספרים מצטער איך לא בא מידו לעשות את שאלתו ואת בקשתו של בעל הספר ואין בידו כלום כדי לתת ולהשלים נדבות בעד אחרים ונמצא שזה הבע"הב מצער רבנן תוחלת ממושכה מחלת לב לבעל הספר שהוא במקום רחוק ולהת"ח העומד עמו בעירו ושער מקומו ולא מן השם הוא זה ומה יתן ומה יוסיף זה מהוצאה שמוציא בכל שנה ושנה לפי מה שמוציא כשהדגים והפירות הם ביוקר ומכ"ש לעשות עוד תכשיט בביתו ועל הכל דהורה גבר שהוא נעדר מאינושיות ומיעוט דרך ארץ שיש לו גורם לזה. ושבח אני לכמה מיחידי עירנו הי"ו דתכף שמקבלים הספר מבקשים לשלוח הנדבה כאילו יש עליהם חוב גמור מה טוב חלקם ומה נעים גורלם וגם ה' יתן הטוב בברכה המשולשת בתורה עכ"ל זיע"א ע"ש דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב אשרי אדם שומע:

תוכן העניינים

לב שומע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה