לב שומע· רבי חיים הכהן מטריפולי
קונטריס דפ'יסה מחיים · התנצלות המחבר. חיים מדבר.
לב חכם ישכיל פיהו. וחשב עם קונהו. שכל מי שמגלין לו רזי תורה מן השמים ואינו כותבו עתיד ליתן את הדין ברית עולם תק"ל ועיניו תראנה בש'בח המגיע לכתב'ים בש'ער בת רב'ים זה יצא ראשונה:
א' הנה רבינו הטור ביו"ד סי' ע"ר כתב מ"ע על כל אדם מישראל שיכתוב לו ס"ת וכו' וכתב א"א הרא"ש דהאידנא שכותבים ס"ת ומניחים אותו בב"הכנ לקרות ברבים מ"ע על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן וכו' שע"י הגמרא ופירושה ידע פי' המצות והדינין על בוריין וכו' וכתב מרן בב"י שכוונת הרא"ש לחדש לנו חיוב כתיבת החומשים ומשניות וכו' שגם זה בכלל מ"ע דכתיבת ס"ת ושזה יותר מצוה מלכתוב ס"ת ולהניחו בב"הכנ לקרות ברבים אבל לכתוב ס"ת לקרות בו הוא ובניו פשיטא דגם האידנא זהו קיום מ"ע שהרי הוא נוהג בו כמו שהיו נוהגים בדורות הראשונים ע"ש. וכ"כ ה' החינוך סי' תרי"ג שאע"פ שעיקר החיוב דאורייתא אינו אלא בס"ת אין ספק שגם בשאר הספרים שנתחברו ע"פי התורה יש לכל אחד ואחד לעשות מהם כפי היכולת מן הטעמים שאמרנו ואע"פ שהניחו לו אבותיו מהם רבים וזה דרך כל אנשי המעלה יראי אלהים אשר היו לפנינו לקבוע מדרש בביתם לסופרים לכתוב ספרים רבים כברכת הש"ית אשר נתן להם ע"ש. ומזה אתה דן כ"ש לחבר ס' מחדש אשר לא היה לעולמים ע"פ התורה דאין ספק דמצוה גדולה היא זו ולא מיבעיא לשיטת הפרישה והש"ך דהאידנא ליכא מצות כתיבת ס"ת ועיקר המצוה לכתוב חומשים ומשניות וכו' ע"ש דמכ"ש להוציא תורה מחדש ולכותבה דהיא עיקר המצוה אלא אפי' לשיטת מרן ב"י ובהסכמת רוב האחרונים וכמ"ש שם הברכ"י ע"ש מ"מ הרי כתב מרן ז"ל דכתיבת חומשים ומשניות ופירושיהן להגות בהם הם מצוה יותר מלכתוב ס"ת ולהניחו בב"הכנ דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא לקרות בו הוא ובניו ולא להניחו בב"הכנ בלבד א"כ כ"ש לחבר ס' מחדש להגות בו הוא וזולתו בזמנינו זה שנהגו להניח הס"ת בבהכ"נ שהיא מצוה יותר מכתיבת ס"ת וכ"ש אם זיכהו הש"ית להוציאו לאור הדפוס דזוכה ומזכה את הרבים ללמוד בו ועמ"ש ה' מעשה אברהם בחיו"ד סי' ל"ח:
ב' ראו עתה עד היכן כחה של תורה חדשה שכתב רשב"י בהקדמת הזו"הק דף ה' ע"א דע"י חידושי תורה הקב"ה מחדש מהם שמים חדשים וארץ חדשה כשהם אמתיים ועוד שם בפ' ויחי דרמ"ג א' בשבח המגיע למחדש בתורה כדקא יאות שעולים החידושים עד כסא הכבוד וכ"י פתח לה פתחין ובשעתא דקב"ה עאל לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן אז מוציאין לפניו כל החידושין והקב"ה שמח בהם הה"ד ויכתב ס' זכרון לפניו ע"ש מעשה אברהם שם ועיין לקמן אות יו"ד י"א:
ג' דע"י חידושי תורה בונה ומתקן כל מה שהרס וחרב בעונותיו. שבט מוסר פכ"ו ועיין בס' אורחות צדיקים שער הזריזות דנ"ה ובס' מקור חיים ק"ק בפי' ליחזקאל דע"ח א' ע"ש שם:
ד' כתב ה' לב אריה בהקדמתו דחי' תורה שאדם כותב היא העולה במקום קרבן ושם הפליא לעשות כי נחשב לו יותר מהקרבן וכמ"ש ז"ל ע"פ כי טוב יום בחצריך וה' פלא יועץ באות חידוש כתב שעכשיו שאין ב"המק ואין קרבנות הכותב חי' תורה מכפר עליו כאלו הקריב קרבנות ואסמכוה אקרא עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי ע"ש. וכ"ש אם יעלה על מזבח הדפוס דמתקיים יותר מן הכתיבה והו"ל כאלו הקריב קרבן ע"ג המזבח כמ"ש ה' אבות הראש נר"ו ח"ב בהקדמה אות ז' ע"ש. וע"פ דברי קדשם אפשר להמשיך הכתובים שאחר הפ' הנז' לעשות רצונך אלהי חפצתי שהקב"ה חפץ בד"ת מחודשים ומשתעשע בהם כמבואר בסמוך אות ב' ולקמן אות יו"ד וי"א ע"ש. ותורתך בתוך מעי שע"י כתיבת החי' בספר חוזר עליהם תמיד ולא ישכחו ממנו וע"ע לקמן אות וי"ו ואות י"ב והוא הרמז אצלי כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך דר"ת כי תשמרם בבטנך כת"ב שע"י הכתיבה הם נשמרים בבטנך יכונו יחדיו וכ"ש אם יצאו לאור הדפוס דזו תוספת מרובה מדה טובה בשרתי צדק בקהל רב כי יפוצו מעיינותיו חוצה שע"י הדפוס מתגלה הדבר ביותר והרי הוא כאלו דרשו בתוך רבבות אלפי ישראל כמ"ש לקמן אות י"ט. זאת ועוד הנה שפתי לא אכלה שע"י זה לימטי לי הנאה שיהיו שפתותי דובבות בקבר באיזה זמן מהזמנים לדור דורים כשאומרים שמועה משמי וזהו שפתי לא אכלא דאפי' בעו"הב ה' אתה ידעת שהדבר נסתר ואין יודע בו רק הוא לבדו יתברך:
ה' עוד כתב שם ה' פלא יועץ והובא להרב הנז"ל שם אות יו"ד שהוא תיקון גדול להוצאת זרע לבטלה שהוא יוצא מן המוח ותיקונו שיטרח במוחו לחדש חידושי תורה ולכתבם בספר בשגם אם משתדל להדפיסם שיש טרחא יתירה דבעי כח גברא בהעמדה והערכה בכל פונות ודרך תבונות לעיין מה הוא אומר עד מקום שידו מגעת שלא ידברו עליו תועה ויהיה כף זכות מכרעת ו' עו"כ שם אבות הרא"ש נר"ו אות י"א מה' מנחת יוסף דמ"ט ב' משם ס' אזהרת הקדש וז"ל יהא אדם זהיר וזריז לחדש חי' תורה ויתפלל למי שהחכמה שלו שישיג יותר מהשגתו דכשם שחייב אדם בפ"ור כך חייב לפרות ולרבות בתורה שנאמר ישרצו המים ואין מים אלא תורה וחרפה גדולה היא לנשמה כששואלין אותה מה חידש בלמודו ואינו יודע ויזהר שלא ישכח אותם ויחזור על חידושיו בעת קבוע ע"ש ואני שמעתי כי כך היה מנהגו של ר' יהודה האי תנא דידן ה' שמחת יהודה אליעזר זצוק"ל דין הוא הד'ר חוזר על חידושיו ובתורתו יהגה ביום ש"ק דקביע ליה עידניה ואם בתוך לימודו בחידושיו ערבה לו שנתו ושואלין לנשמתו מה חידש בלימודו ידע להשיב כי שמעתתיה בפומיה שגור בפיו בעת ההיא בס' זכרון לפניו עכ"ל נר"ו:
ז' עו"כ שם מס' המדות למהר"ן ערך ס' כי מי שיש בידו לחבר איזה ספר ואינו מחברו זה כמו שכול בנים יע"ש ושזה רמז זה ספר תולדות אדם:
ח' עוד כתב שם באות י"ב מ"ש ה' בנין יהושע בהקדמתו בשנותו את טעמו לפני כל יודעי דת שהכניס ראשו לחבר חיבור שלו וז"ל ראשון הוא כדי לעורר לבבות טהורות גדולים מאורות חכמי ראשי ישיבות שיאמר נא אם זה תלוש מתחזק אל לבו לגשת הלום למלכות ותורה זו אף אנו נאמר בו דברים כנים ואמתיים לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל ויגדיל תורה ויאדיר וכך שמעתי מפי קדוש ה"ה מהר"ר משה זרח ז"ל שכתב על מתניתין דאבות ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש ור"ל שתעשה איזה מעשה שעי"כ יהיה אחר איש ולכן אמרו חז"ל ודקדקו להיות פועל יוצא על אחר ולא אמרו השתדל שתהיה אתה איש א"ו כוונתם שע"י מעשיך יקנאו אחרים ג"כ בזה ואיש את אחיו יעזורו והאריך בזה ע"פ משל וכו' לכן בודאי ע"י פירושי בהנך הלכות יעורר נא ויתיצבו נא שרי אלופי תורה ללחום במלחמתה קולע אל השערה ואל יחטיאו ועי"ז ג"כ יתגלגל שיוצאים לאורה ספרים רבים מרבנים גדולים כי הנאה להם והנאה לעולם בשגם שכ' בספר המדות הנז"ל שם אות ז' דע"י ספר גדול שיוציא לעולם נפקדין עקרות וסי' זה ספר תולדות אדם יע"ש:
ט' עו"כ שם אות י"ג מס"הח סי' תקנ"ט מי שמפרש דברי תנא או אמורא שהיו לפניו כשמת יוצא התנא כנגדו לקבלו בספ"י וללכת עמו ולבקש מן המלאכים להקל עליו ולתיירו לפני הקב"ה ולדבר עליו טובות יע"ש:
י' אמרו בתד"א ע"פ יבחר אלהים חדשים שהקב"ה אוהב ובוחר בד"ת מחודשים ושכר גדול למחדשם וכמ"ש שם אשרי מי שמחדש ד"ת על פיו דומה כמו שמשמיעים אותו מן השמים ואומרים לו כך אמר הקב"ה בני בנה לי ב"המ ששכר גדול שיש לי באוצרי שלך הוא ובשבילך אני מציל את ישראל. אבות הראש נר"ו שם אות ד' :
י"א איתא בש"ות לרבינו יעקב ממרוויש זלה"ה שהיה שואל מן השמים ומשיבים לו וז"ל אוהב ה' שערי ציון שערים המצויינים בהלכה כשמחדשים חידוש בהלכה ומעמידים אותה על בורייה אותן שערים נאהבים לפני המלך הגדול יותר מבל משכנות יעקב המקיימים שאר המצות וכל מי שמחשב מחשבות וסובר סברות בהלכות חמורות ובפוסקים חמורים נאהב ונחמד לפני המלך העליון וז"ש אגרא דשמעתתא סברא והדברים והמחשבות ההם הם כמרגליות יקרות לכותבם ולחותמם למען לא יאבדו והכותב והחותם מקבל עליהם שכר כל זה השיבו לי באמת יעו"ש. ועמ"ש הגאון חיד"א במדבר קדמות במע' הח' אות ב' ע"ש:
י"ב בפ"ג דאבות מ"ח שנינו כל השוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו וביא'ר עליה הגאון חיד"א ז"ל בס' חסדי אבות במה שידוע שכל אחד קבל חלקו בתורה בסיני ואם הוא ירא שמים הוא המוציא לאור אשר קבלה נשמתו והחידוש ההוא אין אחר יכול לחדשו כי הוא חלקו. ואם זכה וחידש החידוש ההוא אשר קבלה נשמתו והוציאו לאור ואח"ז שכוח מעיקרו זו רעה חולה שהחידוש ההוא אין חכם אחר יכול לחדשו וז"ש כל השוכח דבר א' ממשנתו דייקא מהשייך לשרש נשמתו ושכחו מתחייב בנפשו ע"כ ומכלל הדברים צריך כל חכם להעלות על ספר מכל מה שחידש והוציא לאור אשר קבלה נשמתו שלא יהיה שכוח מעיקרו ומתחייב בנפשו ואפ' שזהו טעם מ"ש ה' הנז' בס' ברית עולם סי' תק"ל משם רבינו אליעזר מגרמיזא ז"ל שכל מי שמגלין לו רזי תורה מן השמים ואינו כותבו עתיד ליתן את הדין ע"ש ודוק אומרו שמגלין לו ר"ל ממה ששייך לו לשרש נשמתו ואינו כותבו עתיד ליתן את הדין וכדתנן ה"ז מתחייב בנפשו דכיון שאינו כותבו סופו להיות שכוח מעיקרו ואין אחר יכול לחדשו כי הוא חלקו מה שקבלה נשמתו:
י"ג בכל דבר מצות אין לעשות ענוה כמ"ש ה' חומ"א פ' בשלח ע"פ ויקח משה את עצמות יוסף עמו דאיתא במכילתא להודיע חכמתו וחסידותו של משה שכל ישראל עוסקין בבזה ומשה עוסק במצות וכו' דמה חכמה שייך בזה ופי' הוא ז"ל דיש לחקור דבפ"ק דסוטה אמרו דהניחו לו למשה דכבודו בגדולים וא"כ מרע"ה דכתיב ביה ענו מאד מכל האדם איך הראה כאן שהחזיק עצמו לגדול אך י"ל דלקיים המצוה אין להשגיח בענוה מה חכמתו וחסידותו של משה עכת"ד כל מין דין נמי דאיכא מצוה לחבר ספר משום יגדיל תורה ויאדיר אין לעשות ענוה. אבות הראש נר"ו בהקדמה לח"ד:
י"ד ה' עטרת פז בשיטתו לביצה כתב בהקדמה טוב אשר יקרא לו האדם זה שמו וזה זכרו לדורות כמ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סי' תקפ"א וגם מ"ש המ"א א"ח סימן קכ"ד שנכון להזכיר שם עושה המצוה במעשה ידיהם לזכר עולם להם ולבניהם ומזה העלה ה' פנים מאירות ח"א שטוב יותר להמחבר להעלות שמו על ספרו מלהעלים שמו מפני הענוה ויקויים בו אגורה באהלך עולמים וכו' ע"ש. מעשה אברהם חיו"ד סימן ל"ח וע"ע מ"ש בס"ד לעיל ככתוב זאת זכרון בספר אות ב' שיש תועלת בהעלאת שמו על ספרו ע"ש ומשם בא'רה:
ט"ו איתא במד"ר ס' אחרי פכ"ב ע"פ אוהב כסף לא ישבע כסף ואוהב בהמון לו תבואה שכל מי שהומה אחר המצות ומצוה אחת קבועה לדורות אין לו מה הנאה יש לו תדע שהוא כן שהרי מרע"ה כמה מצות וכמה מעשים טובים בידו והתאוה לעשות מצוה קבועה לדורות הה"ד אז יבדיל משה ג' ערים בעבר הירדן ופי' היפ"ת מצוה קבועה לדורות כגון ב"הכנ או בית תלמוד או ס"ה ע"ש ודון מינה נמי למחבר ספר דהיא מצוה קבועה לדורות וז"ש רז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ופירש המהרש"א שר"ל הלימוד הבא בכתב ידו ע"ש והיי"ט דהיא מצוה קבועה לדורות וכ"ש אם זיכהו הש"ית להוציאו לאור ע"י הדפוס דאין לך קבועה לדורות כמצוה זו יותר מכתיבת ס"ת שאינו מתקיים כ"כ לדורות כמו הספר הנדפס:
ט"ז מה טוב להשתדל להדפיס ספרו בחייו ובא וראה מ"ש ה' פרי מגדים באגרת השנייה והובא לה' מעשה אברהם חיו"ד סימן ל"ח וז"ל ואשיב על הראשונה שמעתי תלונתך על ג' כתות העומדים לנגדך מלהדפיס ספרך בחייך ולא פירשת מי הם ואמנם זה פתרונם הכת הא' אינן בני תורה וכל ימיהם כחגים וכו' ואומרים שאסור לעשות קרדום לחפור בו אני אומר טוב חופר מבן חפר ושתוק ואל תען להם דבר ותקיים לאו מדברי קבלה ועיין בהרד"ק בהקדמה על נו"ך מבואר שיש לחבר ספרים ולחלקם ביעקב והאומר לא נאה כ"א לו ולדכוותיה אין לו שחר ובס' אבק סופרים בסוף הס' כתב אשרי מי שמדפיס ספריו בחייו ולא ח"ו להיות הכתבים מתבערים בע"פ לאשפתות וזבלים וכו' ע"ש וא"כ עשה מה שבכחך וה' יתברך יעזור לך והכת הזאת מן המיעוט המה וכל ישראל בחזקת כשרות ומחזיקים ידי לומדי תורה. הכת הב' לומדים וכו'. וכת הג' הם מן החכמים אשר אין דעתם נוחה בהדפסת ספרים ענה להם במענה רך הלא כבר קדמוני רבותי ובכל דור יש מחברים ואל תדבר להם קשות כי הם חכמים ויש להם זכות אבות וגם לפעמים הוא מחמת קנאת איש מרעהו וכו' ע"ש. ואפ' שזה כוונת אומרם ז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שר"ל שהדפיס ספרו בחייו שע"ז יאות לומר עליו ותלמודו בידו בידו דייקא דאם העלה על ספר מכל מה שחידש בחייו ולא יצא לאור הדפוס אינו נקרא בידו אלא שהניחו ביד הזולת ומי יודע מה יהיה בסופו וכמו שאירע בעו"הר לכמה ספרים כ"י הן מזרם מטר סוחף או עכברי רשיעי נינהו הן כבגד יבלו עש יאכלם הן ממאוכלת אש וכיוצא ובודאי אין לך טובה גדולה מזה להדפיס ספריו בחייו ומה טוב חלקו בעו"הז שזוכה ומזכה את הרבים בלימוד ומה נעים גורלו להאושר המזומן לו לעו"הב י"ז אמרו רז"ל והמכשלה הזאת תחת ידיך דאין אדם עומד ע"ד תורה אא"כ נכשל בהם וע"י שמוציא לאור תורה לאדפוס הדר'א בחייו שמודיע דבריו לכל אדם חזו בו טיוע'א יגידו לו ויתברר האמת אצלו איזה דרך ישכן אור או כי ישוב השב השיב לו תשובה נצחת ואת כל ונוכחת או הד"ר הוא להיות מודה על האמת וכו'. אבות הראש נר"ו בהקדמתו לח"ד ע"ש. ויתכן שגם זה נכלל באומרם ז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שהיקן תלמודו בידו אם יש בו איזה שגיאה או הד'ר הוא לכל חסידיו ותהא האמת נהדר'ת שזהו עיקר הלימוד והיינו ותלמוד'ו האמתי בידו:
י"ח תועלת גדולה להדפיס ספריו בחייו שבזה מזכה את הרבים שילמדו בס' ההוא הבא מחמתו וסיבתו ומה גם אם אפשר לבא באיזה מקומות מכפרים וכדומה שלא ימצא שם ספר ללמוד ונזדמן זה ספר הנדפס ממנו ואמרינן בפ"ה דאבות כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ועיין אבות הרא"ש נר"ו בהקדמת ח"ב אות ח':
י"ט עוד שם אות ט' כי יפוצו מעיינותיו חוצה שע"י הדפוס מתגלה הדבר ביותר והרי הוא כאילו דרשו בתוך רבבות אלפי ישראל ולימטי ליה הנאה פרי מעלליו יאכל בעו"הז ובעו"הב שיהיו שפתותיו דובבות בקבר והשביע בצחצחות נפשו באיזה זמן מן הזמנים לדור דורים כמ"ש רז"ל ע"פ דובב שפתי ישנים שכל ת"ח שאומרים דבר תורה משמו בעו"הז שפתותיו דובבות בקבר ויש לו הנאה ונחת רוח כשותה יין קונדיטון כמ"ש בירושלמי דשקלים ובזה יקנה זכרון ויד ושם טוב מבנים ובנות ושפתי רננות:
כ' עוד כתב שם אות י"ד כותבת דמה שהזהירונו רז"ל דכשעוסק בתורה צריך שיהיה שמח היינו כשמחדש בה ויכתוב בספר וכ"ש אם יעלהו בדפוס שהוא שמחת עולם ע"ש. ישמע חכם ויוסף לקח פקודי ה' ישרים משמחי ל"ב. אחד הרואה ואחד השומע :