אור ברסלב
לב שומע קונטריס דפ'יסה מחיים

לב שומע· רבי חיים הכהן מטריפולי

קונטריס דפ'יסה מחיים

כתוב זאת זכרון בספר

התנצלות המחבר. חיים מדבר.

לב חכם ישכיל פיהו. וחשב עם קונהו. שכל מי שמגלין לו רזי תורה מן השמים ואינו כותבו עתיד ליתן את הדין ברית עולם תק"ל ועיניו תראנה בש'בח המגיע לכתב'ים בש'ער בת רב'ים זה יצא ראשונה:

א' הנה רבינו הטור ביו"ד סי' ע"ר כתב מ"ע על כל אדם מישראל שיכתוב לו ס"ת וכו' וכתב א"א הרא"ש דהאידנא שכותבים ס"ת ומניחים אותו בב"הכנ לקרות ברבים מ"ע על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן וכו' שע"י הגמרא ופירושה ידע פי' המצות והדינין על בוריין וכו' וכתב מרן בב"י שכוונת הרא"ש לחדש לנו חיוב כתיבת החומשים ומשניות וכו' שגם זה בכלל מ"ע דכתיבת ס"ת ושזה יותר מצוה מלכתוב ס"ת ולהניחו בב"הכנ לקרות ברבים אבל לכתוב ס"ת לקרות בו הוא ובניו פשיטא דגם האידנא זהו קיום מ"ע שהרי הוא נוהג בו כמו שהיו נוהגים בדורות הראשונים ע"ש. וכ"כ ה' החינוך סי' תרי"ג שאע"פ שעיקר החיוב דאורייתא אינו אלא בס"ת אין ספק שגם בשאר הספרים שנתחברו ע"פי התורה יש לכל אחד ואחד לעשות מהם כפי היכולת מן הטעמים שאמרנו ואע"פ שהניחו לו אבותיו מהם רבים וזה דרך כל אנשי המעלה יראי אלהים אשר היו לפנינו לקבוע מדרש בביתם לסופרים לכתוב ספרים רבים כברכת הש"ית אשר נתן להם ע"ש. ומזה אתה דן כ"ש לחבר ס' מחדש אשר לא היה לעולמים ע"פ התורה דאין ספק דמצוה גדולה היא זו ולא מיבעיא לשיטת הפרישה והש"ך דהאידנא ליכא מצות כתיבת ס"ת ועיקר המצוה לכתוב חומשים ומשניות וכו' ע"ש דמכ"ש להוציא תורה מחדש ולכותבה דהיא עיקר המצוה אלא אפי' לשיטת מרן ב"י ובהסכמת רוב האחרונים וכמ"ש שם הברכ"י ע"ש מ"מ הרי כתב מרן ז"ל דכתיבת חומשים ומשניות ופירושיהן להגות בהם הם מצוה יותר מלכתוב ס"ת ולהניחו בב"הכנ דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא לקרות בו הוא ובניו ולא להניחו בב"הכנ בלבד א"כ כ"ש לחבר ס' מחדש להגות בו הוא וזולתו בזמנינו זה שנהגו להניח הס"ת בבהכ"נ שהיא מצוה יותר מכתיבת ס"ת וכ"ש אם זיכהו הש"ית להוציאו לאור הדפוס דזוכה ומזכה את הרבים ללמוד בו ועמ"ש ה' מעשה אברהם בחיו"ד סי' ל"ח:

ב' ראו עתה עד היכן כחה של תורה חדשה שכתב רשב"י בהקדמת הזו"הק דף ה' ע"א דע"י חידושי תורה הקב"ה מחדש מהם שמים חדשים וארץ חדשה כשהם אמתיים ועוד שם בפ' ויחי דרמ"ג א' בשבח המגיע למחדש בתורה כדקא יאות שעולים החידושים עד כסא הכבוד וכ"י פתח לה פתחין ובשעתא דקב"ה עאל לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן אז מוציאין לפניו כל החידושין והקב"ה שמח בהם הה"ד ויכתב ס' זכרון לפניו ע"ש מעשה אברהם שם ועיין לקמן אות יו"ד י"א:

ג' דע"י חידושי תורה בונה ומתקן כל מה שהרס וחרב בעונותיו. שבט מוסר פכ"ו ועיין בס' אורחות צדיקים שער הזריזות דנ"ה ובס' מקור חיים ק"ק בפי' ליחזקאל דע"ח א' ע"ש שם:

ד' כתב ה' לב אריה בהקדמתו דחי' תורה שאדם כותב היא העולה במקום קרבן ושם הפליא לעשות כי נחשב לו יותר מהקרבן וכמ"ש ז"ל ע"פ כי טוב יום בחצריך וה' פלא יועץ באות חידוש כתב שעכשיו שאין ב"המק ואין קרבנות הכותב חי' תורה מכפר עליו כאלו הקריב קרבנות ואסמכוה אקרא עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי ע"ש. וכ"ש אם יעלה על מזבח הדפוס דמתקיים יותר מן הכתיבה והו"ל כאלו הקריב קרבן ע"ג המזבח כמ"ש ה' אבות הראש נר"ו ח"ב בהקדמה אות ז' ע"ש. וע"פ דברי קדשם אפשר להמשיך הכתובים שאחר הפ' הנז' לעשות רצונך אלהי חפצתי שהקב"ה חפץ בד"ת מחודשים ומשתעשע בהם כמבואר בסמוך אות ב' ולקמן אות יו"ד וי"א ע"ש. ותורתך בתוך מעי שע"י כתיבת החי' בספר חוזר עליהם תמיד ולא ישכחו ממנו וע"ע לקמן אות וי"ו ואות י"ב והוא הרמז אצלי כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך דר"ת כי תשמרם בבטנך כת"ב שע"י הכתיבה הם נשמרים בבטנך יכונו יחדיו וכ"ש אם יצאו לאור הדפוס דזו תוספת מרובה מדה טובה בשרתי צדק בקהל רב כי יפוצו מעיינותיו חוצה שע"י הדפוס מתגלה הדבר ביותר והרי הוא כאלו דרשו בתוך רבבות אלפי ישראל כמ"ש לקמן אות י"ט. זאת ועוד הנה שפתי לא אכלה שע"י זה לימטי לי הנאה שיהיו שפתותי דובבות בקבר באיזה זמן מהזמנים לדור דורים כשאומרים שמועה משמי וזהו שפתי לא אכלא דאפי' בעו"הב ה' אתה ידעת שהדבר נסתר ואין יודע בו רק הוא לבדו יתברך:

ה' עוד כתב שם ה' פלא יועץ והובא להרב הנז"ל שם אות יו"ד שהוא תיקון גדול להוצאת זרע לבטלה שהוא יוצא מן המוח ותיקונו שיטרח במוחו לחדש חידושי תורה ולכתבם בספר בשגם אם משתדל להדפיסם שיש טרחא יתירה דבעי כח גברא בהעמדה והערכה בכל פונות ודרך תבונות לעיין מה הוא אומר עד מקום שידו מגעת שלא ידברו עליו תועה ויהיה כף זכות מכרעת ו' עו"כ שם אבות הרא"ש נר"ו אות י"א מה' מנחת יוסף דמ"ט ב' משם ס' אזהרת הקדש וז"ל יהא אדם זהיר וזריז לחדש חי' תורה ויתפלל למי שהחכמה שלו שישיג יותר מהשגתו דכשם שחייב אדם בפ"ור כך חייב לפרות ולרבות בתורה שנאמר ישרצו המים ואין מים אלא תורה וחרפה גדולה היא לנשמה כששואלין אותה מה חידש בלמודו ואינו יודע ויזהר שלא ישכח אותם ויחזור על חידושיו בעת קבוע ע"ש ואני שמעתי כי כך היה מנהגו של ר' יהודה האי תנא דידן ה' שמחת יהודה אליעזר זצוק"ל דין הוא הד'ר חוזר על חידושיו ובתורתו יהגה ביום ש"ק דקביע ליה עידניה ואם בתוך לימודו בחידושיו ערבה לו שנתו ושואלין לנשמתו מה חידש בלימודו ידע להשיב כי שמעתתיה בפומיה שגור בפיו בעת ההיא בס' זכרון לפניו עכ"ל נר"ו:

ז' עו"כ שם מס' המדות למהר"ן ערך ס' כי מי שיש בידו לחבר איזה ספר ואינו מחברו זה כמו שכול בנים יע"ש ושזה רמז זה ספר תולדות אדם:

ח' עוד כתב שם באות י"ב מ"ש ה' בנין יהושע בהקדמתו בשנותו את טעמו לפני כל יודעי דת שהכניס ראשו לחבר חיבור שלו וז"ל ראשון הוא כדי לעורר לבבות טהורות גדולים מאורות חכמי ראשי ישיבות שיאמר נא אם זה תלוש מתחזק אל לבו לגשת הלום למלכות ותורה זו אף אנו נאמר בו דברים כנים ואמתיים לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל ויגדיל תורה ויאדיר וכך שמעתי מפי קדוש ה"ה מהר"ר משה זרח ז"ל שכתב על מתניתין דאבות ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש ור"ל שתעשה איזה מעשה שעי"כ יהיה אחר איש ולכן אמרו חז"ל ודקדקו להיות פועל יוצא על אחר ולא אמרו השתדל שתהיה אתה איש א"ו כוונתם שע"י מעשיך יקנאו אחרים ג"כ בזה ואיש את אחיו יעזורו והאריך בזה ע"פ משל וכו' לכן בודאי ע"י פירושי בהנך הלכות יעורר נא ויתיצבו נא שרי אלופי תורה ללחום במלחמתה קולע אל השערה ואל יחטיאו ועי"ז ג"כ יתגלגל שיוצאים לאורה ספרים רבים מרבנים גדולים כי הנאה להם והנאה לעולם בשגם שכ' בספר המדות הנז"ל שם אות ז' דע"י ספר גדול שיוציא לעולם נפקדין עקרות וסי' זה ספר תולדות אדם יע"ש:

ט' עו"כ שם אות י"ג מס"הח סי' תקנ"ט מי שמפרש דברי תנא או אמורא שהיו לפניו כשמת יוצא התנא כנגדו לקבלו בספ"י וללכת עמו ולבקש מן המלאכים להקל עליו ולתיירו לפני הקב"ה ולדבר עליו טובות יע"ש:

י' אמרו בתד"א ע"פ יבחר אלהים חדשים שהקב"ה אוהב ובוחר בד"ת מחודשים ושכר גדול למחדשם וכמ"ש שם אשרי מי שמחדש ד"ת על פיו דומה כמו שמשמיעים אותו מן השמים ואומרים לו כך אמר הקב"ה בני בנה לי ב"המ ששכר גדול שיש לי באוצרי שלך הוא ובשבילך אני מציל את ישראל. אבות הראש נר"ו שם אות ד' :

י"א איתא בש"ות לרבינו יעקב ממרוויש זלה"ה שהיה שואל מן השמים ומשיבים לו וז"ל אוהב ה' שערי ציון שערים המצויינים בהלכה כשמחדשים חידוש בהלכה ומעמידים אותה על בורייה אותן שערים נאהבים לפני המלך הגדול יותר מבל משכנות יעקב המקיימים שאר המצות וכל מי שמחשב מחשבות וסובר סברות בהלכות חמורות ובפוסקים חמורים נאהב ונחמד לפני המלך העליון וז"ש אגרא דשמעתתא סברא והדברים והמחשבות ההם הם כמרגליות יקרות לכותבם ולחותמם למען לא יאבדו והכותב והחותם מקבל עליהם שכר כל זה השיבו לי באמת יעו"ש. ועמ"ש הגאון חיד"א במדבר קדמות במע' הח' אות ב' ע"ש:

י"ב בפ"ג דאבות מ"ח שנינו כל השוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו וביא'ר עליה הגאון חיד"א ז"ל בס' חסדי אבות במה שידוע שכל אחד קבל חלקו בתורה בסיני ואם הוא ירא שמים הוא המוציא לאור אשר קבלה נשמתו והחידוש ההוא אין אחר יכול לחדשו כי הוא חלקו. ואם זכה וחידש החידוש ההוא אשר קבלה נשמתו והוציאו לאור ואח"ז שכוח מעיקרו זו רעה חולה שהחידוש ההוא אין חכם אחר יכול לחדשו וז"ש כל השוכח דבר א' ממשנתו דייקא מהשייך לשרש נשמתו ושכחו מתחייב בנפשו ע"כ ומכלל הדברים צריך כל חכם להעלות על ספר מכל מה שחידש והוציא לאור אשר קבלה נשמתו שלא יהיה שכוח מעיקרו ומתחייב בנפשו ואפ' שזהו טעם מ"ש ה' הנז' בס' ברית עולם סי' תק"ל משם רבינו אליעזר מגרמיזא ז"ל שכל מי שמגלין לו רזי תורה מן השמים ואינו כותבו עתיד ליתן את הדין ע"ש ודוק אומרו שמגלין לו ר"ל ממה ששייך לו לשרש נשמתו ואינו כותבו עתיד ליתן את הדין וכדתנן ה"ז מתחייב בנפשו דכיון שאינו כותבו סופו להיות שכוח מעיקרו ואין אחר יכול לחדשו כי הוא חלקו מה שקבלה נשמתו:

י"ג בכל דבר מצות אין לעשות ענוה כמ"ש ה' חומ"א פ' בשלח ע"פ ויקח משה את עצמות יוסף עמו דאיתא במכילתא להודיע חכמתו וחסידותו של משה שכל ישראל עוסקין בבזה ומשה עוסק במצות וכו' דמה חכמה שייך בזה ופי' הוא ז"ל דיש לחקור דבפ"ק דסוטה אמרו דהניחו לו למשה דכבודו בגדולים וא"כ מרע"ה דכתיב ביה ענו מאד מכל האדם איך הראה כאן שהחזיק עצמו לגדול אך י"ל דלקיים המצוה אין להשגיח בענוה מה חכמתו וחסידותו של משה עכת"ד כל מין דין נמי דאיכא מצוה לחבר ספר משום יגדיל תורה ויאדיר אין לעשות ענוה. אבות הראש נר"ו בהקדמה לח"ד:

י"ד ה' עטרת פז בשיטתו לביצה כתב בהקדמה טוב אשר יקרא לו האדם זה שמו וזה זכרו לדורות כמ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סי' תקפ"א וגם מ"ש המ"א א"ח סימן קכ"ד שנכון להזכיר שם עושה המצוה במעשה ידיהם לזכר עולם להם ולבניהם ומזה העלה ה' פנים מאירות ח"א שטוב יותר להמחבר להעלות שמו על ספרו מלהעלים שמו מפני הענוה ויקויים בו אגורה באהלך עולמים וכו' ע"ש. מעשה אברהם חיו"ד סימן ל"ח וע"ע מ"ש בס"ד לעיל ככתוב זאת זכרון בספר אות ב' שיש תועלת בהעלאת שמו על ספרו ע"ש ומשם בא'רה:

ט"ו איתא במד"ר ס' אחרי פכ"ב ע"פ אוהב כסף לא ישבע כסף ואוהב בהמון לו תבואה שכל מי שהומה אחר המצות ומצוה אחת קבועה לדורות אין לו מה הנאה יש לו תדע שהוא כן שהרי מרע"ה כמה מצות וכמה מעשים טובים בידו והתאוה לעשות מצוה קבועה לדורות הה"ד אז יבדיל משה ג' ערים בעבר הירדן ופי' היפ"ת מצוה קבועה לדורות כגון ב"הכנ או בית תלמוד או ס"ה ע"ש ודון מינה נמי למחבר ספר דהיא מצוה קבועה לדורות וז"ש רז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ופירש המהרש"א שר"ל הלימוד הבא בכתב ידו ע"ש והיי"ט דהיא מצוה קבועה לדורות וכ"ש אם זיכהו הש"ית להוציאו לאור ע"י הדפוס דאין לך קבועה לדורות כמצוה זו יותר מכתיבת ס"ת שאינו מתקיים כ"כ לדורות כמו הספר הנדפס:

ט"ז מה טוב להשתדל להדפיס ספרו בחייו ובא וראה מ"ש ה' פרי מגדים באגרת השנייה והובא לה' מעשה אברהם חיו"ד סימן ל"ח וז"ל ואשיב על הראשונה שמעתי תלונתך על ג' כתות העומדים לנגדך מלהדפיס ספרך בחייך ולא פירשת מי הם ואמנם זה פתרונם הכת הא' אינן בני תורה וכל ימיהם כחגים וכו' ואומרים שאסור לעשות קרדום לחפור בו אני אומר טוב חופר מבן חפר ושתוק ואל תען להם דבר ותקיים לאו מדברי קבלה ועיין בהרד"ק בהקדמה על נו"ך מבואר שיש לחבר ספרים ולחלקם ביעקב והאומר לא נאה כ"א לו ולדכוותיה אין לו שחר ובס' אבק סופרים בסוף הס' כתב אשרי מי שמדפיס ספריו בחייו ולא ח"ו להיות הכתבים מתבערים בע"פ לאשפתות וזבלים וכו' ע"ש וא"כ עשה מה שבכחך וה' יתברך יעזור לך והכת הזאת מן המיעוט המה וכל ישראל בחזקת כשרות ומחזיקים ידי לומדי תורה. הכת הב' לומדים וכו'. וכת הג' הם מן החכמים אשר אין דעתם נוחה בהדפסת ספרים ענה להם במענה רך הלא כבר קדמוני רבותי ובכל דור יש מחברים ואל תדבר להם קשות כי הם חכמים ויש להם זכות אבות וגם לפעמים הוא מחמת קנאת איש מרעהו וכו' ע"ש. ואפ' שזה כוונת אומרם ז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שר"ל שהדפיס ספרו בחייו שע"ז יאות לומר עליו ותלמודו בידו בידו דייקא דאם העלה על ספר מכל מה שחידש בחייו ולא יצא לאור הדפוס אינו נקרא בידו אלא שהניחו ביד הזולת ומי יודע מה יהיה בסופו וכמו שאירע בעו"הר לכמה ספרים כ"י הן מזרם מטר סוחף או עכברי רשיעי נינהו הן כבגד יבלו עש יאכלם הן ממאוכלת אש וכיוצא ובודאי אין לך טובה גדולה מזה להדפיס ספריו בחייו ומה טוב חלקו בעו"הז שזוכה ומזכה את הרבים בלימוד ומה נעים גורלו להאושר המזומן לו לעו"הב י"ז אמרו רז"ל והמכשלה הזאת תחת ידיך דאין אדם עומד ע"ד תורה אא"כ נכשל בהם וע"י שמוציא לאור תורה לאדפוס הדר'א בחייו שמודיע דבריו לכל אדם חזו בו טיוע'א יגידו לו ויתברר האמת אצלו איזה דרך ישכן אור או כי ישוב השב השיב לו תשובה נצחת ואת כל ונוכחת או הד"ר הוא להיות מודה על האמת וכו'. אבות הראש נר"ו בהקדמתו לח"ד ע"ש. ויתכן שגם זה נכלל באומרם ז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שהיקן תלמודו בידו אם יש בו איזה שגיאה או הד'ר הוא לכל חסידיו ותהא האמת נהדר'ת שזהו עיקר הלימוד והיינו ותלמוד'ו האמתי בידו:

י"ח תועלת גדולה להדפיס ספריו בחייו שבזה מזכה את הרבים שילמדו בס' ההוא הבא מחמתו וסיבתו ומה גם אם אפשר לבא באיזה מקומות מכפרים וכדומה שלא ימצא שם ספר ללמוד ונזדמן זה ספר הנדפס ממנו ואמרינן בפ"ה דאבות כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ועיין אבות הרא"ש נר"ו בהקדמת ח"ב אות ח':

י"ט עוד שם אות ט' כי יפוצו מעיינותיו חוצה שע"י הדפוס מתגלה הדבר ביותר והרי הוא כאילו דרשו בתוך רבבות אלפי ישראל ולימטי ליה הנאה פרי מעלליו יאכל בעו"הז ובעו"הב שיהיו שפתותיו דובבות בקבר והשביע בצחצחות נפשו באיזה זמן מן הזמנים לדור דורים כמ"ש רז"ל ע"פ דובב שפתי ישנים שכל ת"ח שאומרים דבר תורה משמו בעו"הז שפתותיו דובבות בקבר ויש לו הנאה ונחת רוח כשותה יין קונדיטון כמ"ש בירושלמי דשקלים ובזה יקנה זכרון ויד ושם טוב מבנים ובנות ושפתי רננות:

כ' עוד כתב שם אות י"ד כותבת דמה שהזהירונו רז"ל דכשעוסק בתורה צריך שיהיה שמח היינו כשמחדש בה ויכתוב בספר וכ"ש אם יעלהו בדפוס שהוא שמחת עולם ע"ש. ישמע חכם ויוסף לקח פקודי ה' ישרים משמחי ל"ב. אחד הרואה ואחד השומע :

אשרי אנוש יעשה זאת. בשמחה ועליזות:

לב צדיק יהגה לענות. דברי חכמים כדרבונות. עיניו יחזו כמה מדות טובות. כזויות מחוטבות להמתנדבים בעם לאדפוס'י הדר'א ראשון לציו'ן:

א' כתב ה' פלא יועץ באות דפוס שעל הרוב קצרה יד החכמים מלהדפיס ספריהם ומכתתים רגליהם מעיר לעיר ללקט כסף כדי להדפיס אותם ראוי לעשירים עם אלהי אברהם לפתוח ידיהם אליהם בעין יפה ובזה חלק כחלק יאכלו עם החכם כי בצל החכמה בצל הכסף והכל לפי מה שהוא הספר ולפי מה שהוא נצרך לרבים ולפי התועלת הנמשך ממנו לעבודת הש"ית. ודוק ותשכח שכמעט אין כסף נחשב למצוה רבה כזו שכל הוצאה של מצוה היא לשעתו מתחיל במצוה וגומרה אבל זה הנותן לצורך הדפוס צדקתו עומדת לעד לדור דורים והוא מזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וילך לפניו ולאחריו צדקו אשריו מה טוב חלקו קנה שם טוב קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העו"הב וגם עו"הז כסף כסף ריבה. ע"כ נועם אמרי קדוש זיע"א:

ב' היטב אשר דבר בקדשו ידידנו החו"ש והכולל מזר"ק טהור כמהר"ר שלום הכהן הי"ז מן הרב הכולל כמוהר"ר משה הכהן זצ"ל בריה דרבינא מורנו הרב הגדול כמוהר"ר שאול הכהן זצוק"ל במליצתו הצחה שבתחילת ספר הנחמד שירי דוד הנד"מ וראיתי להעתיקה פה כולה כי היא רבת התועלת וז"ל הטהור דברי חפץ אשר יבחר לו האדם מכל מנעמי חלד עשות ספרים הרבה מי יתן והיה לבבם זה להם כל חכמי דור ודור להופיע אור החכמה המתנוצן בקרבם יום יום עלי ספר רשום אשר לתכלית זה נוצר האדם הלא המה עצם דברי השלם (אבות פ"ג) כל השוכח דבר אחד ממשנתו וכו' כאלו מתחייב בנפשו עיין הגאון חיד"א ז"ל בספרו הבהיר חסדי אבות שם (הובא לעיל במה שקדם אות י"ב ע"ש) יבער לבי בקרבי יקד כיקוד אש מדי אזכרה כי רק אחד מני אלף יביע אור חכמתו על ספר ושאר חכמי דור ודור אף העמוסים בחכמה בתבונה ובדעת והמה חכמים מחוכמים רק בחייהם קראו בשמותם עלי אדמות ובנסעם אל בית מועד לכל חי עמהם תמות חכמה וכל פניני חידושי הורתם בל יזכרו עוד לנצח כי הם לבדם ניתנו בהר ה'. מי יתן ויכתבון מיליהם מי יתן בספר ויוחקו. לבי לבי על חלליהם מעי מעי על ירח יקר הולך. ורבים רושמים לזכרון על פתיתי ניירות ככף איש קטנה ואבד הכל בענין רע וגם זו רעה חולה היא אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו יהמה כשאון ימי' וכהמון גליהם לבי לחוקקי יש' השרידי' אשר בארץ החוקקים אורות תורתם עלי ספר רשום. כי אחד מני אלף יזכה להוציאם לאור עולם. רשפי תשוקתם כלפיד יבער ואין לאל ידם כי העוני לא הניח מדה טובה. על עשירי עם קודש תלונתי ועלימו תטוף מלתי. כי עליהם המצוה הזאת לכבד את ה' מהונם להתאמץ בכל עוז להוציא ספרי חכמי דורם לאור עולם ואין קץ לשכרם בזה ובבא. חכמי לבב יבינו זאת וידמו למו עצתי. צעיר אנכי לימים ולקנאת תורת ה' דברתי עד הנה אולי דברי יעשו איזה רושם בלב חכמי דעת ובלב ראשי עם קדש ותעשינה ידיהם תושיה. כי זה הוא פרי התורה ותכלית הלימוד. ומה יתאונן אדם על אשר בידם טובם ונעדרים איזה מעלה משלמות האנושי. איך יקר פדיון נפשם ובעד רצי כסף לא ירהבו ויתרפסו להציל משחת חייהם. כי אשר לא זכה להקים זרע או לא זכה לזרע אנשים הנה זה הוא לו לזכר עולם מבנים ומבנות. ולתהלה ולשם ולתפארת יעלה זכרו לטובה בראש הס' לדורות עולמים ועליו כתוב תהלתו עומדת לעד. גם אשר בקרב בצרה או צוקות ופגעי הזמן כתרוהו אולי זכות הרב ההוא יליץ בעדו להציל לו מרעתו. ואשר לא זכו לאור באור תורת אלהים חיים לפדות נפשם מני שחת. ואשר אין כשרון מעשים למו להראות לפני מלך הכבוד ב"ה הנה בזה יזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו לעולם שכולו טוב. וי"א במחיצת הרב המחבר ההוא עצמו. ועכ"פ עת נסעם למקום נסעו אבותם נכון כי ירימו תרומה לה' או יצוו לתת לכסף מוצא לדבר הזה. או עכ"פ קרוביהם ישימו לב וירימו בעדם תרומה לה' לדבר הזה למנוחת נפשם. גם הק"ק אם יתקנו קופה לזה מה טוב חלקם וצדקתם עומדת לעד יען לעולם אינה אובדת מיד הגזבר כשאר קופות כי בכסף ספר זה עצמו יוציאו זולתו לאור אשרי העם שככה לו. ואז תפרוץ החכמה בישראל ותרבה הדעת. עכ"ד נר"ו כי נעמו:

ג' כבר נתבאר במה שקדם אות ט"ו ממד"ר שכל מי שהומה ומהמה אחר המצות ומצוה אחת קבועה לדורות אין לו מה הנאה יש לו וכו' ומצוה שקבועה לדורו' היינו כמו בנין ב"הכנ או ס"ת ע"ש כ"ש למי שמדפיס איזה ספר מממונו שאין לך מצוה קבועה לדורות כזה ועל טוב יזכר שמו בראש הספר ולזכר עולם יהיה צדיק וטוב לו בעו"הז ובעו"הב:

ד' לפי דברי רוב האחרונים שנקטו בדעת הרא"ש דגם בספרי הש"ס והפוסקים איכא נמי קיום מ"ע של כתיבת ס"ת (עמ"ש לעיל במה שקדם אות א') הה"נ מי שנותן מעות נדבה להדפיס ספר חדש מתורתן של ראשונים ואת האחרונים והרי הוא בכלל מ"ש בכתובות ד"ן כ' ע"פ וצדקתו עומדת לעד זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים ולאו דוקא כותב דהה"נ קונה או מדפיס וכמ"ש בס' סמיכה לחיים חיו"ד סי' ה' דל"ז א' ובהקדמה עיין שם. והנה בעתה ראיתי בהקדמת ספר בירך יצחק שכתב וז"ל השתא דאתית להכי אי חזינא להו לרבנן דרהיטי והעמידו דבריהם במקום תורה מדפוסים הרבה אנא נמי רהיטנא ומבקש מטו מי יתן ויכתבון מלי בספר ויוחקו דחביבה מצוה ככותב ס"ת לעצמו. רוח חיים יו"ד סי' ע"ר ע"ש:

ה' מכלל מחזיק ביד לומדי תורה הוא מה שעושין מיראי ה' וחושבי שמו לתת הקדש דמים כדי להוציא לאור ולאדפ'וסי הדר'א ספרי דבי רב מהראשונים ואחרונים דלית להו שיפורא אשר נמצא במצוה זו כמה מעלות שע"י זה ירבה התורה בישראל ע"י ספרים הדבה והלכות מרובות ות"ת כנגד כולם. גם מטי ליה הנאה לת"ח על ידי הספרים לחלקם בישראל המתנדבים בעם. מכבד את התורה שע"י שהוציא לאור חמדה גנוזה. תרבה כבוד התורה להבין ולהורות שכל חכם לב יראה ויבין אף ישכיל את החקים ואת התורות. גם מאחר שכל כך גדלה מעלת המחדש חידושי תורה בעיני הקב"ה (עיין במה שקדם לעיל אות ב' יו"ד י"א) אין ספק ובודאי הגמור דמי שמשתדל להדפיסם ולהוציאם לאור כדי שלא תהא תורה מונחת בקרן זוית שכרו גדול מאד מאד. גם אמרו בסוטה דט"ו אחרי ה' אלהיכם תלכו הלך אחר מדותיו ומאחר שהקב"ה בוחר וחפץ בחי' תורה ואוהבן וכמ"ש בתד"א (עיין במה שקדם לעיל אות יו"ד) גם האדם צריך להיות אוהב ובוחר בחי' תורה ומחמת אהבתם להדפיסם ולהעמידם לעד לעולם. גדולה שבכולם שע"י שמפזר מעותיו להדפיס ספרים מזכה את הרבים שילמדו בספר מחמתו ומסיבתו וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ולכן כל עושה אלה לא ימוט לעולם זו תורה וזו שכרה. סמיכה לחיים בהקדמתו ע"ש עוד מעלות אחרות שכבר קדם זכרם לעיל:

ו' כבר אירע מעשה נורא דמי שהיה חשוך בנים וע"י שהדפיס ספר מרב אחד זכה לבנים ובזה פירשתי כוונת הכתוב זה ספר תולדות אדם דמי שהוא מחזיק ביד ת"ח זוכה לבנים כמ"ש בברכות דס"ג דיליף למהנה לת"ח ממה שמצינו שנתברך עובד ארום בעבור ארון האלהים והיינו ברכה בבנים וידוע שעיקר מצות ההדפסה הוי משום מחזיק ידי לומדי תורה ונראה לתת טעם לזה כי כמו שהמחזיק נעשה אב לת"ח ומרחם עליו כרחם אב על בנים כמ"ש ה' אור החיים ס' נשא ע"פ אליאב בן חילון ע"ש כמו כן זוכה כמדתו שיהיה לו בן. תנופה חיים דקכ"א ב' עיין שם:

ז' ונראה לתת עוד טעם אחר ע"פ מ"ש אבות הראש נר"ו מס' המדות הובא לעיל במה שקדם אות ז' ואות ח' דמי שיש בידו לחבר איזה ס' ואינו מחברו הוי כמו שכול בנים וע"י ספר גדול שיוציא לעולם נפקדים עקרות ע"ש ובכן לו נאוה תהלה למי שמדפיס איזה ספר בדין הוא שיטול שכרו להפקד בפקודת ישועה ורחמים בבנים חיים וקיימים מדה כנגד מדה:

ח' גם בתנחומא ס' אמור איתא ר' תנחומא פתח מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים אמר הקב"ה עלי לשלם שכר עמלו ליתן לו בשכרו בן זכר ע"ש. ודון מינה דכמו שזה זוכה לבן זכר בשביל שנתן שכר סופרים ומשנים כדי ללמד ולהרבות תורה בעולם כ"ש למדפיס איזה ספר מממונו שזוכה לבנים זכרים דאין לך מרבה תורה בעולם יותר מזה. וגם זה שנתן שכר סופרים ומשנים אינו אלא לשעתו וכ"ש למפזר ממונו לדפוס דצדקתו עומדת לעד ולדור דורים:

ט' בכתובות דקי"א ב' א"ר אלעזר עמי הארצות אינן חיים וכו' א"ל ר' מצאתי להם תקנה מן התורה ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכי אפשר לדבוקי בשכינה והכתיב וכו' אלא כל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח והמהנה לת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה ע"ש. והמדפיס ספרי ת"ח אין לך הנאה לת"ח יותר מזה ולא מיבעיא דאינו חוזר ונוטל ההוצאה אלא אפי' שנותן להם בתורת הלואה הרי הוא בכלל העושה פרקמטיא לת"ח. מנכסיו שע"י נהנים המה ע"י הספרים לחלקם ביש' המתנדבים בעם וכמו שקדם בסמוך אות ה'. והיה שכרו לזכות לתחיי"ה כמו הת"ח עצמם. וגם בזה מקיים עוד מ"ע רובו תדבק הדבק בת"ח וכמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם דכל הדבק בת"ח כאלו מדבק בשכינה. ואפשר שלזה כוונו ז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה. עמלי תורה דייקא אלו הת"ח העוסקים בתורה ביגיעה ובעמל להוציא פירות מחידושי תורה להחזיק בידם ולהדפוס ספריהם דאין לך צדקה גדולה מזו שיש בה כמה מעלות ועיין לקמן אות י"ד:

יו"ד כתב מהר"ם מינץ סי' שהנודר לעלות לא"י ולא אסתייעא מילתא שיתן כדי יציאתם בישיבות וכו' ע"ש דבודאי שאם נותן הוצאתו לת"ח להחזיק בידו מע"הכ כאלו קיים מצות ישיבת א"י ויפה פסקו הרבנים בתשובה כי באה בריש תורת חסד על גביר אחד שנדר לעלות לא"י ושוב חזר בו מפני סיבה והתירו לו ושיתן דמי הוצאתו להדפיס ס' תורת חסד הנז' עש"ב והיינו ודאי דזכות המדפיס ספר מממונו הוי כמקיים מ"ע של ישיבת א"י. ראה חיים ח"ב ס' דברים דע"ו ב' עש"ב:

י"א ביבמות דצ"ו מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לדוד בב' עולמים אלא אמר דוד רבש"ע יה"ר שיאמרו דבר שמועה מפי בעו"הז דאמר ריו"ח משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעו"הז שפתותיו דובבות בקבר ופירש"י שיהיו שפתותיו נעות בקבר כאלו אני חי ע"ש. והא ודאי דמי שזכה להדפיס ספריהם של ת"ח הנה הוא גורם להם להיות שפתותיהם דובבות בקבר דמה מועיל לת"ח שתורתו מונחת בקרן זוית אין דורש ואין מבקש ובודאי דאין קץ לשכרו שעושה חסד עם החיים להגדיל תורה וכל אחד ימצא ספר ללמוד בו ועם המתים להחיות נפשם בקבר ושכרו כפול ומכופל מן השמים:

י"ב ויתכן דמ"ש רז"ל בכתובות דע"ז אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שכולל נמי למחזיק ביד ת"ח ולהמציא לו מעות להדפיס ספריו ולזה לא אמרו אשרי לת"ח שבא לכאן ותלמודו בידו אלא מי שבא לכאן סתמא לומר דגם לאדם פשוט שייך לומר עליו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו והיינו ע"י שהחזיק ביד ת"ח להוציא ספרו לאור הדפוס שעל ידו הרבה תורה בישראל ושפיר מקרי ותלמודו בידו ור"ל תלמודו שהרבה בעולם בעמל ידו. א"נ במה שחקרו המפ' עמ"ש ז"ל עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה וכמ"ש כי בצל החכמה בצל הכסף דאדרבא צער הוא לבעלי המצות שהת"ח לומדים תורה שם בעו"הב ולא ידעי מאי קאמרי רבנן ובושה הוא להם. והגאון ה' חיד"א ביוסף תהלות מזמור כ"ט הביא חקירה זו משם מר אביו זצ"ל וכתב דמציאה מצא בדברי רז"ל שהמחזיק ביד ת"ח שבשבילו למד תורה מלמדין אותו תורה בעו"הב ובהכי ניחא דזו טובה להם להיותם אצל בעלי תורה כי שיח וכי שיג להם ללמוד תורה וכו' ע"ש. ואם כה אמרו בסתם המחזיק ביד לומדי תורה וכ"ש וק"ו למי שהחזיק ג"כ להדפיס ספרן של ת"ח שמלמדים אותו תורתו של אותו ת"ח שלומד בעו"הב וזהו ותלמודו שמלמדין אותו בעו"הב בידו בעמל ידו כי בעו"הז הוא אדם פשוט ולא למד תורה ואין לו רק ידו שהחזיק ביד ת"ח והיה שכרו שמלמדין אותו תורה בעו"הב וזהו ותלמוד'ו ביד'ו י ואפשר שזה כוונת הכתובים אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשתך כגפן פוריה וכו' בניך כשתילי זתים וכו' וכבר קדם לעיל באות ה' שאחת ממדותיו ית' שהוא בוחר וחפץ בפי' תורה וצריך להלך אחר מדותיו להיות אוהב ובוחר גם הוא לחבב ד"ת ולהדפיסם להעמידם לעד לעולם. ובזה זוכה גם לבנים דע"י ספר גדול שיוציא לעולם נפקדים עקרות כמבואר לעיל אות ו' ז' ח' ע"ש. וז"ש אשרי כל ירא ה' כל דייקא בין שהוא ת"ח בין שהוא אדם פשוט ההולך בדרכיו אחר מדותיו יתברך שכמו שהוא ית' בוחר וחפץ בחי' תורה כן הוא מחבב אותם להוציאם לאור הדפוס שיהיה להם קיום בעולם יגיע כפיך כי תאכל אף שאין לך רק יגיע כפיך דוקא ולא למדת תורה עכ"ז אשריך וטוב לך ודרשו רז"ל אשריך בעו"הז וטוב לך לעו"הב והיינו וט'וב לך לעו"הב שמלמדין אותך תורה הנקראת טוב לעו"הב זאת ועוד אחרת אשתך כגפן פוריה וכו' בניך וכו' שזוכה לבנים שע"י ספר שיוציא לעולם נפקדים עקרות וכאותו מעשה המובא לעיל באות וי"ו:

י"ג א"נ אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ע"פ מה שהובא בסמוך אות י"א שכל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעו"הז שפתותיו דובבות בקבר ע"ש וזהו ותלמודו בידו דאפי' אחר מיתתו תלמודו בידו שכל זמן שאומרים דבר שמועה משמו שפתותיו דובבות וכאלו תלמודו עדין בידו ממש כמו שהיה בחיים חייתו. והמהרש"א בפ"ק דבתרא פי' ותלמודו בידו ר"ל הלימוד הבא בכתב ידו ע"ש ויש להרכיב שני הפי' יחד דע"י שלימודו בכת"י זוכה להיות שפתותיו דובבות בקבר בכל עת וזמן שלומדים בספרו וביותר למי שכבר תלמודו יצא לאור הדפוס שלימודו מצוי ביד כל אדם. ואפשר שזה כוונת הכתובים באיוב י"ט מי יתן איפוא ויכתבון מלי מי יתן בספר ויוחקו בעט ברזל ועופרת לעד בצור יחצבון ואני ידעתי גואלי חי ואחרון על עפר יקום. וכבר קדם באות ט' שהמהנה לת"ח מנכסיו זוכה לתחיי"ה ע"ש וז"ש מי יתן אפוא ויכתבון מלי שע"ז נאמר אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דהיינו הלימוד הבא בכת"י מי יתן בספר ויוחקו בעט ברזל וכו' שיהיה איזה מחזיק בידי להוציא לאור הדפוס דאינו דומה מי שנכתב לימודו בלבד למי שהוציאם לאורה ע"י הדפוס דבזה לעד בצור יחצבון דאפי' בקבר שהוא תחת הצור וסלעים יחצבון שיהיו שפתותי דובבות בקבר בכל עת וזמן ברוב ימים. ואני ידעתי גואלי חי לשלם שכר טוב לעושי טובה ואחרון זה המחזיק בידי שהוא בא אחרון להוציא מלי לאור על עפר יקום שזוכה לתחיי"ה בכלל ישיני עפר:

י"ד כותבת דברי ה' הגדול הוא הקדוש מוה"ד כמוהר"ח פאלאג'י זצוק"ל בספרו הבהיר תוכחת חיים ס' בלק דס"ח וז"ל ואשרי הזוכה לקנות כל ספרי הש"ס והפו' ויתר מחברים ראשונים ואחרונים ולוקח ת"ח ללמוד בהם כי אפי' לא ירצה להקדיש הספר הרי הממון שמוציא שם הוא לעולם ועד ואין נגרע דערך הספר מזמן לזמן אדרבא מוסיף והולך מלבד צד קדושתן דיקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הרי שהתורה הקדושה היא יקר הערך וא"כ כמה צריכים הבעלי בתים לחבב התורה ולקנות ספרים חדשים גם ישנים ולהיות בביתם כי אע"פ שהם אינן למדנים הנה בבוא ת"ח בתוך ביתם הם לומדים בהם והרי איכא תרתי תורה מצד לימוד וצדקה וג"ח מצד שהת"ח אין לו יכולת לקנות בממונו וכמשז"ל ע"פ וצדקתו עומדת לעד זה הקונה ספרים דמשאילן לאחרים. ומכאן תוכחת מגולה על הבעלי בתים כששולחים לו ספר חדש אינן מקבלים אותו ואף המקבלים אותו אינן נותנים מה שראוי ליתן לפי כבוד הס' עצמו ולפי כבוד המחבר וכ"ש אותם המעכבים הס' בידם ואינן נותנים כלום ועליהם נאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי ואמרו בירושלמי ובמד"ר מצינו שויתר הקב"ה על ע"ז ג"ע וש"ז ולא מצינו שויתר על מאסה של תורה שנאמר ויאמר ה' וכו' יע"ש ואין לך מיאוס וביזוי כזה שאינן מחשיבין לס' התורה לכלום. ואגלה לך כמה מעלות טובות יש על הנותן נדבה בספר ששולחים לו יתר על שאר צדקות הא' כי יש לו מעלה גדולה שע"י שיש לו ספר בתוך ביתו ימצא איזה ת"ח שנכנס לביתו ולומד בו הרי איכא זכות תורה דקיי"ל ות"ת כנגד כולם וכו' וכ"ש אם הוא למדן ות"ח ולומד בו דאיכא מצות מ"ת ואין מדרש בלא חידוש. וזאת שנית שיש בה תורה וג"ח בהדי אהדדי כמו שדרז"ל וצדקתו עומדת לעד וכאמור. שלישי בקדש שכל צדקה וחסד שעושה האדם המעות יוצאים לחולין משא"כ מעות הניתנים בעד ס' התורה הרי הם ניתנים לקדש ולא לחולין. ואת רבע כי כל הנותן צדקה הגם כי שכרו גדול לא ישאר מאומה בידו משא"כ כשנותן דמי הספר הרי הספר הוא מונח בביתו תמורת המעות שנתן. וחמישיתו יוסיף דקי"ל דמצות מחזיק ידי לומדי תורה היא גדולה וכפי דברי מוהרלנ"ח בפסק הסמיכה דעיקר המצוה להחזיק הוא לת"ח אשר טורח ויגע בתורה ומוציא פירות מחי' תורה והרי אין לך מופת חותך על הת"ח שחידשו בתורה כמו ספר כתב איש רבי אשר פריו יתן בעיט'ו ואם יהיה מרב קדמון כל המוציאו לאור הרי הוא גדול המעשה ואיכא כבוד התורה וכבוד הרב שבשבילו מרבים העם ומתנדבים. ואת השש כי לפעמים יהיה לו עוד ספרים להדפיס והמעות שנותנים בעד ברכת הספרים הוא מוציאם להדפיס עוד ספרים אחרים ומצוה גוררת מצוה. ובשביעית שמכבד התורה ולומדיה שהוא חשוב הספר בעיניו ונותן בעדו ממון הלא"ה כלא חשיב הוי ח"ו מבזה התורה ולומדיה וצא ולמד מוסר השכל כי אם יהיה שמלך ב"ו שולח לו איזה גאזיטה מחידושי העולם הרי הוא נותן ממון ומקבלה בסבר פנים יפות כ"ש וק"ו ס' תורת ה' שצריך לקבלו בסבר פנים יפות ולתת מנה הראויה לפי האדם השולח הס' ההוא ויש לפעמים דרב אחד הדפיס ספרו ושלח לארצות אחרות ע"י איזה ת"ח שיחלקם לבעלי בתים ויקח מהם הנדבה ואינן מטין אזן לתת להת"ח ששלח להם הס' כדי לתת בידו הנדבה שישלחנה לבעל הס' והת"ח המחלק הספרים מצטער איך לא בא מידו לעשות את שאלתו ואת בקשתו של בעל הספר ואין בידו כלום כדי לתת ולהשלים נדבות בעד אחרים ונמצא שזה הבע"הב מצער רבנן תוחלת ממושכה מחלת לב לבעל הספר שהוא במקום רחוק ולהת"ח העומד עמו בעירו ושער מקומו ולא מן השם הוא זה ומה יתן ומה יוסיף זה מהוצאה שמוציא בכל שנה ושנה לפי מה שמוציא כשהדגים והפירות הם ביוקר ומכ"ש לעשות עוד תכשיט בביתו ועל הכל דהורה גבר שהוא נעדר מאינושיות ומיעוט דרך ארץ שיש לו גורם לזה. ושבח אני לכמה מיחידי עירנו הי"ו דתכף שמקבלים הספר מבקשים לשלוח הנדבה כאילו יש עליהם חוב גמור מה טוב חלקם ומה נעים גורלם וגם ה' יתן הטוב בברכה המשולשת בתורה עכ"ל זיע"א ע"ש דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב אשרי אדם שומע:

מרובה מדה טובה. עץ חיים היא למחזיקים בה:

לב מלכים. גבירים ונסיכים. הללו בעלי אסופות. פנים מסבירות פנים יפות. ויביאו את קרבנם. באונם והונם. שמחים וטובי לב:

לבי לחוקקי.רודפי צדק ומחזיקי. ידיהם דמ'ים מלאו. והנשיאים הביאו. לא נצרכה אלא להעדפה. טבעא חריפא. גדולים חקקי לב:

כל איש אשר נשאו לבו. ובקרבו ישים או'ר בו. ובא עד כיס'ו. ומלא משם מלא קומצו. ה'ן כסף כספא ודהבא. בעין יפה ורוח נדיבה. כל נדיב לב:

יעלה ראשון. חביב כאישון. דין הוא הדר דרחים ומוקיר רבנן. והיה עליהו רענן. הגביר המרומם רודף צדקה וחסד זה רעי שישי ומשושי. היקר המ"ון כה"ר סי' משה אטראבלסי הי"ו. אשר הרים למנוחת בתו היקרה. האשה הצנועה והכשרה. מרת חנינה דמתקריא גוהרה תמ"ך כיר"א. ואחריו יאי'ר נד'יב הגביר המרומם רצ"ו כה"ר סי' יצחק חסאן הי"ו אשר מילא את ידו. בטובו ובחסדו. למנוחת מ"ר אביו המנוח ה"ר חיים חסאן נ"ע תנצב"ה כיר"א. ועל טוב יזכר שם האחים המבורכים היקר ה"ר יוסף הי"ו וה"ר נתן הי"ו בתתם כסף מוצא למנוחת מ'ר אביהם הזקן הישיש רצ"ו כה"ר אליהו גוילי נ"ע ויעל אליהו למנוחות שאננות כיר"א. גם ברכות יעטה. שיתין רהוט'י.הגביר המרומם רצ"ו כה"ר סי' אברהם נחום הי"ו אשר הפריש דינרי זהב למנוחת נות בית היא האשה הצנועה מרת דיאמנטה תמ"ך כיר"א. גם לרבות הגביר הנכבד כה"ר סי' נסים לביא הי"ו אשר נדבה רוחו אותו למנוחת מ"ר אביו הזקן הישיש רצ"ו כה"ר שלמה לביא תנצב"ה כיר"א. ואני אברך הגביר המרומם רצ"ו כה"ר סי' אנגולינו ארביב הי"ו אשר הזיל זהב מכיס והיה בהנ'יח למנוחת מר אביו הלא זה הו"ד הגביר כה"ר רחמים ארביב נ"ע והיתה מנוחתו כבוד כיר"א. וברכה לראש גבר היקר כה"ר סי' מרדכי מאזוז הי"ו אשר הרים מממונו למנוחת הבחור בנו ה"ר שמואל נ"ע ינוח על משכבו כיר"א. והרי זה טעון ברכה. ומעלה ארוכה. היקר כה"ר סי' יוסף מאזוז הי"ו אשר נדב לבו למנוחת מ'ר אביו היקר המ"ון כה"ר יהודה נ"ע. יהודה יעלה אל המנוחה ואחריו כל ישרי

לב.

אשרי אדם שומע:

לב נבון יבקש דעת. את אחי אנכי מבקש יעמדו על הברכה שקולה ומכרעת. שלשה המה מיטיבי היקר החשוב כה"ר סי' יעקב הי"ו והיקר כה"ר סי' משה הי"ו וכה"ר סי' רחמים הי"ו בני המנוח הח"ון כמה"ר רבי יוסף טייאר ז"ל אשר נדבה רוחם אותם באהבתם ובחמלתם למנוחת מ"ר אביהם הנז' ומלא כף נחת לאחיהם הבחור העלוב כה"ר אברהם נ"ע זכרם לחיי עד כיר"א. וברכות לראש הגביר המרומם ואור יומם רצ"ו ידי"ן היקר המ"ון כה"ר סי' יצחק חסאן הי"ו אשר נתן מממונו ויוציא נוזלים מס'לע למנוחת מ'ר אביו היקר רצ"ו כה"ר יהודה חסאן נ"ע תנצב"ה כיר"א. ולי נאה לברך להיקר הנכבד רצ"ו כה"ר סי' נסים תשובה הי"ו אשר הרים דהבא פריכא מעזבון אחותו מרת עזיזה תמ"ך למעבר לה נייח נפשה כיר"א. גם ברוך יהיה הגביר המרומם רצ"ו ידי"ן כה"ר סי' כלפאאללה מימון הי"ו אשר קמץ מממונו למנוחת בנו המנוח יעמד חי לפני ה' יושב ונהנה מזיו השכינה כיר"א. ועל טוב יזכר שמו היקר הנכבד כה"ר סי' חי חכמון הי"ו אשר מילא את ידו למנוחת בנו הבחור הלא הוא כמוס נ"ע כיר"א. ואחר אחרון אני בא היקר הנעלה הן גביר רצ"ו כה"ר סי' שלמה גלאם הי"ו אשר נתן למנוחת נפש מ"ר אביו כה"ר יצחק גלאם נ"ע. ויצא יצחק לשוח בגן עדן מקדם זיו האורה וכל מתי ישראל הנז"ל נהר'א נהר'א. קראתי בכל לב זה ענ'י קרא ז'ה

שומע:

לב יודע ראו קראתי ספרי זה בשם ל"ב שומע נוטריקון מ'ה ש'נראה ל'י ב'כללים ו'איזה ע'נינים. א"נ נוטריקון מ'קצת ב'יאורים ל'כללי ש"ס ו'איזה ע'נינים. גם שם רמז לב שומע עולות מספר כמנין ממנ"י הד"ל חיי'ם הכה'ן הי"ו. הני מילי מחיים דברים היוצאים מקירות לבי. ועיני לשמיא נטלית אבא רחמנא בח'וס תעמוד על עמך. ישראל הדלים והנחלשים. שלח העז את מקנך צאן קדשים. הנפוצים בארבע כנפות. נעים ונדים כצפורים עפות. קבץ נדחים על ארצנו ועל נחלת אבותינו. ירושלים הבנויה תחזינה עינינו. מושיע ישרי

לב.

ומלאה הארץ דעה את ה' ונתת לעבדך

לב שומע:

הכ"ד החו"פ עי"ת טראבלס המערב יע"א הן סדר למקרא

זה אלהי אבי וארממנהו .

אנכי הדל קטונתי מכל כושל שבהן. והוא

הצעיר חיים הכהן ס"ט

בס"ד

ספר לב שומע

תוכן העניינים

לב שומע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה