אור ברסלב
לב שומע כללים וענינים › מערכת אות ר

לב שומע· רבי חיים הכהן מטריפולי

כללים וענינים · מערכת אות ר

מערכת אות ק

א' רבי שמעון לא מצינו בכל הש"ס רומיא דר"ש אדרשב"י אע"ג דסתם ר"ש הוא רשב"י משום שיש חילוק בין הזמן שנקרא ר"ש סתם שהוא קודם לכתו למערה ואחרי צאתו מהמערה קראוהו רשב"י ונתגלית תורתו מאד בעת היותו במערה וחזר מתלי תלים של הלכות שלא אליבא דהלכתא אמטו"ל אין להקשות מר"ש לרשב"י שער החצר סי' כ"ז משם הגאון בן יוחאי ע"ש:

ב' רבי אליעזר לא אשכחן בפלוגתא בהדי ר' ישמעאל אלא ר"עק דהוא בר פלוגתיה דר"יש. ספרי דבי רב דט"ז ע"ב ע"ש:

ג' רבי יוסי בר חנינא תרי הוו וחד מינייהו תנא כדאיתא בקידושין דף ך' וסוכה מ' וכ"כ התו' נזיר דכ"ט א' ע"ש והתמא מהמחבר מסורת התלמוד על התו"כ שנד"מ שכתב בדף מ"ט ב' שיש מי שחשב שצ"ל רבי יוסי בן חנינא וטעות הוא בידם שריב"ח ג"כ מן האמוראים ע"ש:

ד' רבי יוחנן מסתמא לא פליג ארבי ינאי רביה דס"ל עגלה ערופה אסרוה גם מחיים. מהרש"א בפ' האיש מקדש דנ"ז בתו' ד ה כפרה וגו' ובד"ה הרי רובע וכו' נראה כמסתפק בזה שכתב דאיכא למימר לריו"ח בעגלה ערופה נמי אינה אסורה מחיים ע"ש וצ"ע דבפ' אוא"ב דפ"ב א' מוכח להדיא דריו"ח לית ליה הא דר' ינאי וס"ל דעגלה אינה נאסרת אלא משעת עריפה וכ"כ להדיא בתו' רי"ד ובשיטה שלא נודע שמה ע"ש:

ח' רבי מאיר וריה"ו הלכה כריה"ו ור"מ ור"י וכו' אע"ג דרב פליג אהני כללי קי"ל כריו"ח אפי' בברייתא הרי"ף והרא"ש בפרק מי שהוציאוהו דמ"ו ועמ"ש בס"ד לעיל במע' הדל"ת אות י"ז ובמע' הכף אות א' ע"ש:

ו' רבא ואביי ה' כרבא בר מיע"ל קג'ם התוס' בקידושין דנ"ב א' ד"ה ביע'ל קג'ם הקשו דאמאי לא חשיב נמי פשע בה ויצאה לאגם וכו' ע"ש וה' גופי הלכות אות קנ"ד תי' דשאני ההיא דלא פליגי אליבא דנפשייהו ע"ש ולאחר המחי"ר נראה דקושייתם היא אבני נרבונא דמפרשים הלמ"ד היינו פלוגתא דפ' כל שעה דכ"ה ב' בלא אפשר ולה קא מכוון והתם פליגי אליבא דר"ש או אליבא דריה"ו ע"ש. שו"ר להי"מ אות קנ"ט שהשיג על הגו"ה ומסיק שדעת התו' אפי' היכא דפליגי אליבא דאחריני עש"ב. ועמ"ש לעיל במע' הה"א אות כ"ט ע"ש:

ז' רבא ואביי לא מצינו בכל הגמרא שקבע רב אשי דברי רבא קודם אביי כי אביי מלך קודם רבא והיה פותח תחילה בב"המד הלכך נקבעו דבריו תחילה ולכן אי אשכחן רבא קודם אביי הוי יודע דרבה גרסי' ולא רבא. הרא"ש בפ' הזהב אות י"ט ומ"ש שם ה' מגדנות נתן דהיכא דלא פליגי לענין דינא ליכא קפידא וניחא מה שלא הכריחו התו' בפ' מצות חליצה דק"ה א' ד"ה רבא דרבה גרסי' מדאקדמיה תלמודא וכן ניחא נמי בההיא דשבועות די"ג ב' דהקדים דברי רבא כיון. דל"פ אלא בהלכתא למשיחא וכו' ע"ש אין נראה כן מדברי התו' שבת ד"ע ב' ד"ה נודע שהרי כתבו שם דממה שהזכירו קודם אביי משמע דגרסי' רבה אע"ג דפלוגתייהו התם כהילכתא למשיחא וגם לפי מ"ש עוד שם ואפי' גרסי' רבא י"ל וכו' יש להוכיח דלא ס"ל כן דא"כ היל"ל דשפיר גרסי' רבא כיון דל"פ בענין דינא דהאידנא ולמה כתבו בהאי לישנא ואפי' וכו' דר"ל דאפי' את"ל כן אלא מוכח דלדידהו אין לחלק בהכי ובכל מקום יש להגיה רבה בה"א ועיין תו' סנהדרין דס"ב ד"ה ורבא ולמהרש"א פסחים דס"ג א' בגמרא אמר רבה ע"ש ומיהו י"ל דזה דוקא היכא דפליגי לענין דינא וניחא ההיא דפ' מצות חציצה אך ההיא דשבועות צ"ל רבה וכן הוא בדפוסי' חדשים ועיין נמי בגיליון שבת דע"ב ב' בדפוס החדש. וע"ע מ"ש בס"ד בסה"ק זכרנו לחיים בקונ' זכר לפסח פיסקא ד' ועמ"ש לעיל במע' הקוף אות ט' ע"ש:

ח' רבי נחמיה תרי הוו שהרי ר"מ הוא ר' נהוראי או ר' נחמיה ואמרינן סתם מתניתין ר"מ וסתם תוספתא ר' נחמיה. אהל ישרים במע' התיו אות כ"ב מענין תרי ע"ש ולכאורה נראה להוכיח מפ"ק דברכות ד"ב ב' דקאמר ור"מ הכי קאמר ליה מי סברת דאנא בין השמשות דידן קאמינא אנא ב"הש דר' יוסי קאמינא וכו' ע"ש משמע דס"ל לר"מ כר' יוסי ואחד הרואה בפ' במה מדליקין דל"ד דפליג ר' נחמיה וס"ל דלא כחד מנייהו וא"כ קשה ר"מ אר"מ אלא עכ"ל דהאי ר' נחמיה דהתם לאו איהו ר"מ דתרי ר' נחמיה הוו אלא די"ל דה"ק אנא ב"הש דר' יוסי קאמינא לשיעור ק"ש ולא משום דס"ל כוותיה. אך יש להוכיח מהא דאמרינן בסנהדרין די"ד א' ובע"ז דף ח' דריה"ו בן בבא סמך חמשה זקנים ר"מ וריה"ו וכו' רב אויא מוסיף אף ר' נחמיה גם במדרש חזית גבי סמכוני באשישות איתא נתכנסו רבותנו לאושא ואלו הן ריה"ו ור' נחמיה ור"מ וכו' וכן בב"ר פס"א איתא אלף תלמידים הי"ל לר"עק ובסוף העמיד שבעה וכו' ואית דאמרי ריה"ו ור' נחמיה ור"מ וכו' ע"ש הרי דמני לר"מ ולר"נ לשני' ועכ"ל דתרי ר"נ הוו וכן מוכח עוד מפ' כיצד מברכין ד"מ א' ומייתי לה נמי בסנהדרין דתניא אילן שאכל ממנו אד"הר ר"מ אומר וכו' ר' נחמיה אומר תאנה היתה ע"ש גם במגילה די"ג א' תניא ר"מ אומר אסתר שמה וכו' ר' נחמיה אומר הדסה שמה וכו' וכן בדף ט"ו ב' הוזכר ר"מ ור"נ ועיין נמי בפ' המביא דל"א סע"ב דמוכח דר"מ לאו היינו ר"נ ע"ש ובהכי ניחא מ"ש רבינו ז"ל בהקדמת ס' היד שחבירו של ר"מ היה ר' נחמיה ע"ש כיון דתרי ר"נ הוו. ומן האמור צ"ע עמ"ש רש"י בסנהדרין דף ך' ב' ד"ה ר' נהוראי דלא גרסי' ליה דהוא ר' נחמיה הוא ר' נהוראי וע"ש למהרש"ל ומהרש"א והשתא למאי דמשמע מהני סוגיי ומהמדרש הנז"ל דתרי ר' נחמיה הוו אמאי מחקו רש"י משום דהוא ר' נחמיה והאיכא ר"נ אחר. אך אמנם אחר החיפוש מצאתי בגיליון עירובין די"ג ב' על הא דאמרינן התם ולא נהוראי שמו אלא ר' נחמיה שמו וכתוב שם משם תוספות ישנים וז"ל ולא נהוראי לא קאי על ר"מ אלא על ר' נהוראי המוזכר בתלמוד עכ"ל. נמצא לפ"ז דרבי נחמיה לאו איהו ר"מ אלא דאיכא תרי ר' נהוראי אחד איהו ר"מ ואחד ר' נחמיה וכן הכריח המש"ך בחי' לקידושין דנ"ד בדברי התו' ע"ש וניחא בזה ג"כ כל הסוגיות והמדרשים הנז"ל ודו"ק וניחא כ"כ הא דאמרינן סתם משנה ר"מ וסתם תוספתא ר' נחמיה ואין צורך לומר דאיכא תרי ר"ג מכח זה כמ"ש ה' אהל ישרים ובודאי דאשתמיט מניה דברי התי' הנז' ומשו"ה רש"י ז"ל מחק ר' נחמיה כיון דקתני ר' נהוראי ואיהו ר' נחמיה גופיה וכמדובר אך לדעת רבינו צ"ל דאיכא תרי ר"נ דהא איהו קאמר בהקדמת ס' זרעים וז"ל ור"מ נקרא גם הוא ר' נהוראי והענין אחד ושמו בעיקר ר' נחמיה ואחריו נמשך ה' ה"ע דף ז' א' ע"ש ודוק. ושו"ר להגאון חיד"א בפתח עינים בעירובין שם שכת' דצ"ל לא ר"מ שמו אלא ר' מיישא שמו ואיידי דנקט לא ר"מ שמו וכו' נקט לא נהוראי שמו אלא ר' נחמיה וכו' ולא קאי על ר"מ כן פי' ה' תורת חיים וכן פי' רבינו חננאל הביאו ס' יוחסין דף ז"ך וכו' ע"ש וכ"כ בס' ככר לאדן דרמ"ו ע"ג וכתב שהוא דבר מוכרח דלא קאי על ר"מ דנהוראי שמו ולמה נקרא שמו דהרי שמו העיקרי נהורא עמיה שרי ואמאי הוכרחו לקרותו שם אחר לומד שמאיר עיני חכמים וכו' עש"ב אך יש להעיר קצת דלא זכר ש"ר מדברי הרמב"ם שכתב להדיא דר"מ הוא ניהו ר' נהוראי ומעתה בהגלות נגלות דברי ר"ח יותר נראה דרש"י ס"ל כוותיה ולזה מחק לההיא גי' דר' נהוראי משום דהוא ר' נחמיה ולא ש"ל כהתו' ישנים הנז"ל דתרי ר' נהוראי נינהו אחד הוא ר"מ והשני הוא ר"נ דא"כ אכתי י"ל דר' נהוראי דהתם לאו היינו ר' נחמיה אלא הוא ר"מ קודם שנקרא שמו ר"מ אלא עכ"ל דר"מ אינו נקרא ר' נהוראי אלא ר' מיישא וליכא אלא חד ר' נהוראי והוא ניהו ר' נחמיה. ושו"ר לה' סדר הדורות בסדר תנאים ואמוראים באות הנון שהאריך בענין זה דר' נהוראי ע"ש ומשם בא'רה:

ט' רבא מצינו שמביא סייעתא לרב פפא תלמידו בע"ז דף כ' ב' אמר רבא דיקא נמי דקתני וכו' ורב יוסף מפרש מה דאוקי אביי תלמידו בפ' המניח דכ"ט א' מאי מתכוין וכו' אמר רב יוסף וכו' ובעירובין דט"ו ב' מיישבין ר' אמי ורבא קושיא שעל רב הונא בריה דר"י תלמיד רבא ועיין להתו' ערכין דף ז' א' ד"ה אמר רב אילא וכו' ולמהרש"א פסחים דס"ג כגמרא אמר רבה וכו' ע"ש ועיין לקמן סוף אות י"א ואות כ':

יו"ד רבי יוחנן וחזקיה הלכה כחזקיה דרביה דריו"ח הוה. מרן בכלליו דקי"ד א' בשם הרי"ף והרא"ש ע"ש וכ"ב הרא"ש בפ"ב דע"ז אות ל"ה ונראה להוכיח מהא דאיתא בחולין דקכ"א ב' בפלוגתא דחזקיה וריו"ח וקאמר התם א"ר אלעזר נקוט דריו"ח בידך דתני רב אושעיא כותיה ע"ש דמשמע הא לא"ה חלפתא כחזקיה והיינו משום דרביה הוה. ובפ' האיש מקדש דנ"א א' מקשה לרבה מפלוגתא דחזקיה וריו"ח ופירש"י מקשי ליה מדחזקיה שהיה רבו של ריו"ח כדאמרן בעירובין דכ"ד א' גבי סנדל דא"ל ריו"ח לחזקיה רבי שנית לנו וכו' ע"ש ודפ"ק דנדה דיו"ד ב' קאמר ולא ידענא אי דידיה אי דרביה למאי נ"מ למיהוי דבריו של א' במקום שנים ע"ש משמע דאי לא"ה הוה פסקינן בחזקיה אלא די"ל שהדבר שקול וכה"ג יש לדחות נמי ההיא דחולין שהבאתי דאמר ר"א נקוט דריו"ח בידך ודוק. והרמב"ם בפ"ב מה' ט"מ הי"א פסק כריו"ח משום דאתי כחכמים כמ"ש מרן שם ובפי"ב מה' שבת הי"א פסק נמי כריו"ח משום דרבא ס"ל כוותיה כמ"ש שם הה"מ ע"ש. וצ"ע על מה שפסק בפי"ז מה' שאר אבות הטומאות ה"ב כריו"ח נגד חזקיה בלא שום הכרח ואע"ג דהש"ס שקיל וטרי במלתיה דריו"ח גם במלתיה דחזקיה שק"וט ע"ש בפ"ק דנדה ד"ג ב'. וראיתי בס' תחילת חכמה בכלל מ"א מכללי פסק ההלכה שכתב וז"ל ובפ"ב דע"ז דל"ח ב' קאמר חזקיה ובר קפרא פליגי אריו"ח ואמר ר"ח שאין דבריו של אחד במקום שנים מדקאמר הכי ולא קאמר מפני שחזקיה רבו של ריו"ח משמע דלא כה' ה"ע דה' כחזקיה שהוא רבו של ריו"ח וכו' ע"ש ולאחר המחי"ר לא מיכרעא דאיכא למימר דחד מתרי טעמי נקט ור"ל דגם מהאי טעמא שאין דבריו של א' במקום שנים סגי וכ"ש מטעם רבותיו דאפי' יחיד עם יחיד לית הלכתא כוותיה וכן מוכח מדברי הרא"ש שם שכתב ואמר גאון דלא אפסקא הלכתא כריו"ח אלא בביצה צלויה אבל בדג מליח ה' כחזקיה וב"ק דהו"ל רבים ועוד שהיו רבותיו של ריו"ח ע"ש ודוק ומ"ש מוהרי"ט ז"ל בס' ווי העמודי' סי' ק"כ אות ח"י משם ה' דינא דחיי שמחלוקת זו דחזקיה וב"ק וריו"ח לא הוו זה בפ"ז ע"ש יש להעיד עליו מדברי הגאון שכתב הרא"ש ועוד שהיו רבותיו ודוק:

י"א ריב"ל כתב הי"מ אות תקע"ב בשם הכריתות דריב"ל תלמיד ריוח הוה ותמה עליו מיומא דמ"ט א' דריב"ל קשיש מר' חנינא וכו' ע"ש וכבר תמהו עליו דאדרבא ונהפוך הוא דהא התם לפי המסקנא ר"ח קשיש מריב"ל ועיין לה' אהל ישרים אות ד' ולה' אדמת יהודה בחי' ליומא ע"ש. והנה מהא דאמרינן בברכות דף ח' א"צ לריו"ח איכא סבי בבבל תמה ואמר וכו' כיון דא"צ מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהנייא להו כדאמר ריב"ל לבניה וכו' ע"ש לכאורה משמע דריב"ל לאו תלמידו דריו"ח דאיך ריו"ח רביה אומר בשם תלמידו כדאמר ריב"ל ועיין בכריתות דף ה' דקאמר א"ר ינאי אל תהי ג"ש וכו' דאמר ריו"ח וכו' וכתוב שם בגיליון דה' ב"ש מחק א"ר ינאי דלא שייך למימר דאמר ריו"ח דר' ינאי רביה הוה ע"ש וכן מוכח מדברי התו' סנהדרין די"ז ג' ד"ה אלא וכו' ובפסחים דף ק' ד"ה ה"ג והאמר וכו' שאין דרך הרב לומר בשם תלמידו ע"ש וכ"כ רש"י בפ' המפקיד דף מ' א' ד"ה וכן אמר רבה וע"ש בתו' אלא די"ל דהא דאמרינן כדאמר ריב"ל אינו מדברי ריו"ח אלא דהש"ס הוא דקאמר לה וכמ"ש התו' בההיא דפ' המפקיד וכיוצא בזה בפ' חזקת הבתים דנ"א א' גופא אמר רב וכו' מסתברא אמרי כדרב יוסף ופי' רשב"ם כדרב יוסף גמרא הוא שקיצר דברי רב אבל רב לא הזכיר רב יוסף וכו' ע"ש וכן תמצא בכיוצא בזה בפ"ק דט"ז ב' אם קרית וכו' כדרבא דאמר רבא וכו' ע"ש וכה"ג כתב הגאון ה' חיד"א במח"בר סי' רנ"ו אות א' ע"ש ומ"ש עליו ה' יד דוד בחי' לר"ה שם לאחר המחי"ר אינו מוכרח. ולפ"ז יש לקיים ג"כ גי' הש"ס בההיא דכריתות ולומר דהש"ס הוא דקאמ' דאמר ריו"ח וכיוצא בזה איתא בביצה די"ז א' א"ר יוסף ה' כר' וכדמתרץ רבינ' וכת' שם רבי' בצלאל בש"מ וא"ת דרב יוסף לא ראה רבינא י"ל דתרי רבינא הוו א"נ דלאו ר"י הוא דאמר כדמתרץ רבינא אלא תלמודא הוא דאמר הכי כדמתרץ רבינא לעיל ע"כ וכן י"ל בהא דאמרינן בברכות ד"ך א' ומציעא דפ"ד ריו"ח הוה רגיל דהוה אזיל אשערי טבילה וכו' א"ל אנא מזרעא דיוסף קאתינא וכו' וא"ר אבהו א"ת עלי עין וכו' ע"ש ואיך ריו"ח רביה דר' אבהו אומר וא"ר אבהו וכו' ועכ"ל דהש"ס הוא דקאמר הכי ואינו מדברי ריו"ח ומה שנראה מדברי ה' ידי אליהו דק"ט ב' דריו"ח הוא דאמר וא"ר אבהו ע"ש לאחר המחי"ר נראה כדכתיבנא. הן אמת שהי"מ אות ע"ד ואות תקנ"ז הוכיח מכמה דוכתי שדרך הרב לומר בשם תלמידו ע"ש מ"מ כל היכא דאפשר לתקוני מתקינן ודוק. ודע דלכאורה יש להוכיח דריב"ל לאו תלמידיה דריו"ח הוה מהא דאיתא בברכות דמ"ב ב' דלאחר שהביא הש"ס מילתיה דריו"ח קאמר אתמר נמי אמר רבה כר מרי אמר ריב"ל ע"ש ואם איתא הו"ל להש"ס להביא דברי ריב"ל מקמיה הכי ושוב יאמר דברי ריו"ח לסיועיה מדברי הרב לתלמיד ולא להפך. אלא דאשכחן בבה"ו בר"פ במה אשה בעא מיניה רב כתנא מרב וכו' וקאמר בתר הכי אתמר נמי אמר רב הונא בריה דר"י כל שהוא ארוג וכו' ע"ש הרי דמייתי סייעתא מר"ה בריה דר' יהושע תלמיד רבא לדברי רב תו איתא התם דס"ב א' כובלת חומרתא וכו' וכן אמר רב אסי ובפ' המניח דכ"ט א' אמר רב יוסף וכו' וכן אמר רב אשי וכו' ובפ' לולב הגזול דף ל' בתר דמייתי מילתיה דריו"ח משום רשב"י קאמר אתמר נמי אמר ר' אמי וכו' ובפ' כל הכלים דקב"ד ב' בתר דמייתי דברי רב קאמר וכן א"ר אלעזר אע"ג דרב גדול מר"א דהוא תלמידיה דריו"ח ובאמת דצ"ע בכל זה דאיך מייתי סייעתא מדברי מי שקטן ממנו ועמ"ש התו' שבת ד"ג א' ד"ה אתמר נמי ובפ' המפקיד דף מ' א' ד"ה וכן אמר רבה ע"ש וצ"ע. תו צ"ע ע"ד הבריתות מפ' יו"ד יוחמין ד"פ ב' דקאמר ריו"ח אדברי ריב"ל דבר זה שמע ברבי וכו' ופירש"י גדול הדור היה ע"ש ומשמע דאינו תלמידו וכן יש להוכיח ממ"ש רש"י בשבת דמ"ו א' ד"ה לעולם כר"ש ע"ש ודוק ואחז"ר ראיתי להגאון ה' חיד"א ביעיר אזן במע' הה"א אות יו"ד שהביא מדברי הרמב"ן והראב"ד דסברי מרנן דריב"ל תלמיד ריו"ח הוה וחילייהו מההיא דפ' יוד יוחסין דאייתינא דהוו גרסי אמר ריו"ח דבר זה שמע רבי הרי דקראו רבו ולא כגירסתנו דבר זה שמע ברבי ופירש"י גדול הדור ומקשה מזה ע"ד הי"מ עש"ב אשר בזה ניחא ההיא דברכות דף ח' ודמ"ב שהבאתי אך לכאורה קשה מפ' האיש מקדש דנ"א א' דפליגי חזקיה וריו"ח וקאמר אמר ריב"ל הכל מודים וכו' ע"ש דאיך ריב"ל רביה דריו"ח מבאר פלוגתא דריו"ח תלמידיה ואולם במנחות דע"ח ועירובין דף ג גרסי' א"ר זירא ע"ש ומ"מ לק"מ דכיוצא בזה אשכחן טובא עמ"ש לעיל אות ט' ומשם בא'רה ועיין לקמן אות י"ט ע"ש ודוק:

י"ב רבי יוחנן ור' אושעיא הלכה כר' אושעיא דרבו דריו"ח הוה. מרן בפ"ז מהק"פ ה"ז ע"ש וכן מוכח בתענית ד"ט דקאמר ההוא ינוקא לריו"ח לא צריכנא לך ולהושעיא רבך ובעירובין דנ"ג אריו"ח כשהיינו לומדין תורה אצל ר' אושעיא ע"ש ועיין י"מ אות תקע"ו ולה' אהל ישרים אות כ"א והנה רבינו בפ"א מה' חגיגה ה"ר פסק כריו"ח נגד ר' אושעיא וכבר מרן שם תמה בזה ומה שיישב הלח"מ דהת' לאו איהו ר"א ששנה הברייתו' מדהזכירו הש"ס אחר ריו"ח ע"ש לאחר המחי"ר אשתמיט מיניה מ"ש התו' בכמה דוכתי דאין להקפיד בזה וכמה פעמים מקדים התנא המאוחר לתנא המוקדם כגון במעשה דר"א ור"י ור"עק ור"ט שהקדים ר"עק לר"ט וכן זמנין טובא קדים סברת רב לסברת אביו רשב"ג וכה"ג בתנאי אחריני עיין במנחות דס"ה ב' ד"ה ר"י בן בתירא ובמציעא דף ד' ב' ד"ה אין נשבעין וכו' ובע"ז דמ"ה וכתובות דק"ה ע"ש ומשם באר"ה. ויש לתמוה ג"כ על ה' מהר"ר צבי הירש בהגהותיו למציעא ד"ז שהצ"ע דאיך מקדים בברייתא דברי רבי לדברי רשב"ג ע"ש דאיך אשתמיט מיניה כל זה ולא בתנאים בלבד אלא גם באמוראים אשכחן בכמה דוכתי שמקדים מאוחר למוקדם ואפי' התלמיד לרב וכמו שהוכחתי בס"ד בס"הק זכרנו לחיים בקונ' זכר לפסח פסקא ד' עש"ב ועמ"ש לעיל במע' הקו"ף אות ט' ע"ש אם לא שנאמר דהכא שאני דאיכא למיטעי בר' אושעיא אחר ועמ"ש בס"ד לעיל במע' המם אות מימרא ע"ש ואחז"ר ראיתי לה' נוה צדק דיו"ד א' שנרגש בזה ע"ד הלח"מ דאיך אשתמיט מיניה מ"ש התו' בע"ז דדף מ"ה ע"ש ולא זכר ש'ר שאר דוכתי שכתבו התו' כן וה' המגיה שם כתב שמצא סעד וסמך לדברי הלח"מ שכן ס"ל לר"ת כמובא בתו' קידושין די"ח ב' ד"ה ר"א ע"ש ומה שנלע"ד ליישב דברי הלח"מ כתבתי ולפי דבריו ניחא נמי מה שפסק רבינו בפ"ד דה' פרה אדומה ה"ה כריו"ח נגד ר' אושעיא ע"ש דהתם נמי הוזכר ריו"ח קודם ר"א וק"ק על מרן ז"ל שלא העיר בזה. אך יש לתמוה דבשבת דע"ו פליגי ריו"ח ור' אושעיא כפי גירסת הה"מ בפי"ח מה' שבת ה"ג ופסק רבינו בר' אושעיא אע"פ שמקדים סברת ריו"ח לר"א ע"ש ומיהו בספרים דידן גרסינן ריש לקיש ולא ר' אושעיא אלא דיש לתמוה דאיך פסק כר"ל נגד ריו"ח ושו"ר למהר"ץ הירש בהגהותיו לשם שכ' בשם הגאון מוהר"א ווילנא משום דאיכא למימר דהדר ביה ריו"ח ע"ש:

י"ג רבי אושעיא תרי הוו והיכא שמזכירו בשם ר' אושעיא רבה הוא הקדמון ואיהו רביה דריו"ח והיכא שאינו מזכירו בתואר רבה או ברבי איהו האחרון ולאו איהו רבו של ריו"ח. ה' נחמד למראה ח"ב דף פ' ד' בשם ה' יצחק ירנן ליישב קושית הלח"מ בפ"א דה' חגיגה ה"ד כנז' באות הקודם ע"ש ובזה יישב הוא ז"ל קושית התו' בעירובין דנ"ג ד"ה לא למדתי וכו' עש"ב. ולדידי להו כללא הוא דהא התם בעירובין אחר שהזכירו בתואר ברבי סמוך ונראה קאמר ואמר ריו"ח כשהיינו לומדין תורה אצל ר' אושעיא היינו יושבין וכו' ובשבת דע"ו פליגי ריו"ח ופסק כר"א כמ"ש הה"מ בפי"ח מה"ש ה"ג ע"ש ומיהו התם יש גי' אחרת עיין לעיל באות הקודם. ובפ' הבע"י כנז' הוזכר כמה פעמים ר' אושעיא ואין גם אחד שיתארנו בשם רבה וכן בפ' חזקת הבתים דנ"ט איתמר ר' אושעיא אמר מעכב וכו' ובבב"ק דקי"א ומציעא דס"ב איתא אמר רבא כי שכיבנ' ר' אושעי' נפיק וכו' בלתי שום תואר ע"ש ודוק:

י"ד רבי הושעיא בה"א הוא התנא ורבו של ריו"ח והנזכר באלף הוא האמורא כ"כ הסד"ר סוף פ' ראה ע"ש ולאחר המחי"ר אין זה מופת חותך דכמה זימנין הוזכר באל"ף והוא התנא כמבואר בפ' הבע"י ובפ' חזקת ובב"ק ומציעא שרמזתי באות הקודם וביבמות דנ"ז בעא מיניה ריו"ח מר' אושעיא ועירובין דנ"ז אריו"ח י"ח ימים גדלתי אצל ר' אושעיא ברבי וכו' ובכמה דוכתי בש"ס הוזכר ר' אושעיא עם ר' חייא וכולם באל"ף גם אשכחן בכמה דוכתי דגם ר' אושעיא שהוא האמורא נזכר בהא כדאיתא בביצה בסוגיא דברירה דל"ז ב' דפליגי ר' הושעיא וריו"ח והוא אמורא כדמוכח התם מדאצטריך הש"ס לפסוק הלכה כמותו וכן מוכח מדברי הרא"ש שם וכ"כ הסד"ר גופיה מדאשכחן דפליג עליה רבא בדף יו"ד ע"ש ובסנהדרין די"ד א' קאמר ר"ח ור' הושעיא הוה משתקיד ריו"ח למסמיכנהו וע"כ דלאו איהו רביה דריו"ח ועכ"ז הוזכר בה"א גם יש לתמוה דלפי דבריו אלו מאי ק"ל בס' שושנים לדוד בפ"ח דברכות משנה ד' דאיך שבקו ר' אושעיא שהוא תנא והוא ידע הגי' וכו' ע"ש דהתם הוזכר באלף ואינו תנא כפי מ"ש בסד"ר וצ"ע:

ט"ו רבי אושעיא לחוד ורב אושעיא לחוד תו' פ' הדר דס"ח א' ע"ש וכן מוכח מהא דאמרינן בקידושין דס"ב ב' ואלא הא דאמר ר' אושעיא וכו' תפשוט דבעי רב אושעיא וכו' ע"ש ומ"ש שם הריטב"א דאפי' תימא חד רב אושעיה וחד רב הושעיא דנראה דגרסי' בתרוייהו רב אלא דחד באלף וחד בה"א אפ' שצ"ל חדא רבי אושעיא וחדא רב הושעיא ולעולם אין חילוק בין הא לאלף וכדאשכחן גבי רבי אושעיא גופיה דבכמה דוכתי הוזכר הכי והכי. וכפי נוסחתינו ניחא מה שהקשה ה' אהל ישרים אות ט"ל דאמאי לא נימא דחד הוה והא דקרו ליה רב לפי שהיה בבבל וכשעלה לא"י נקרא בשם רבי ע"ש דא"כ אמאי בהא פשיטא ליה ובהא מיבעיא ליה וכמו שהקשה שם הריטב"א ודוק:

ט"ז רב אסי לחוד ורבי אסי לחוד. אהל ישרים אות מ"ב שכן מצא בג יליון בחי' הרשב"א ל נדרים דכ"א ע'"ש ואשתמיטיה שכ"כ התו' להדיא בשבת דמ"ה ב' ד"ה לאו משום וכו' ובחולין די"ט א' ד"ה אמר ע"ש ואיהו גופיה במע' התיו אות טו"ב שם רמ"ז לדברי התו' דשבת ע"ש:

י"ז רב אסי מפ' המצניע דצ"ה סע"ב מוכח שראה לרבא ע"ש וכבר נודע שרב אסי תלמיד רב הוה ובחולין די"ט איתא אמר רב הונא אמר רב אסי וכתבו התו' דהוא חבירו של רב כהנא שהיו גדולים דלסבריה דרב ע"ש ומוכח שרב אסי גדול היה מרב הונא ורש"י בפ' מרובה דף פ' רע"א כתב דגדול הוה גם משמואל ע"ש ולפ"ז יש לדקדק על הא דאמרינן במ"ק דכי נח נפשיה דרב יהודה קאמר התם גברא רבה ברב יהודה ליכא הכא ומזה הוכיחו התו' מנחות ל"ו ובכורות י"ד דרבא לא ראה רב הונא מעולם דהא ביום שמת רב יהודה נולד רבא וכי קאמר גברא רבה כר"י ליכא הכא מוכח דליכא רב הונא שהיה גדול מכל תלמידיו של רב ע"ש וא"כ כ"ש שלא ראה רב אסי שהרי גדול מרב הונא הוה כמו שהוכיח התו' וכ"כ הרא"ש הובא למרן בכלליו דף צ' ב' דהלכה כרב אסי לגבי רב הונא וכ"כ המרדכי דבכמה דוכתי א"ר הונא א"ר אסי ע"ש וכן בכמה דוכתי איתא אמר רב יהודה א"ר אסי משמע דגדול הוה גם מרב יהודה וא"כ כשאמרו גברא רבה ליכא הכא מוכח נמי דלא היה רב אסי ויש ליישב ודוק:

ח"י רבי יוחנן האריך ימים הרבה דמחמת זקנותו נפלו לו שערות דבית השחי כדאיתא בנזיר דנ"ט ובבב"ק דקי"ז קאמר ריו"ח גברא סבא ע"ש וכן מוכח מהא דאיתא בפרק המפלת דכ"ה ב' א"ר ביבי בר אביי אמר ריו"ח מעדותו וכו' א"ר זעירא רבה זכה בה רב ביבי בשמעתיה דאנא והוא הוה יתיבנא קמיה דריו"ח כי אמרה להא שמעתתא וקדם איהו וכו' ע"ש ורב ביבי בר אביי הוא אביי חבירו של רבא כדמוכח מכמה דוכתי ואחת מהנה בפ' חזקת הבתים דמ"ט אמר רב הונא בריה דרב יהושע וכו' מתקיף לה רב ביבי בר אביי וכו' וידוע דר"ה בריה דר"י תלמיד רבא הוה ועיין לקמן אות רב הונא בריה דר"י ע"ש גם סתם רב ביבי איהו רב ביבי בר אביי כדמוכח מפ' עושין פסין דכ"ה ב' דקאמר על רב ביבי משום דאתו ממולאי וע"ע ברש"י ומעתה יש לתמוה עמ"ש הי"מ אות ע"ד בהא דאמרינן בפ' חלק דק"ד א' אמר רבא אמר ריו"ח וכו' דאין ס' דרבא שהוא מהאמוראים האחרונים לא ראה ריו"ח ולא הכירו שהרי אפילו רב נחמן רבו אחר דורו של ריו"ח הוה כמ"ש רש"י בר"פ כסוי הדם סע"א ודלא כהרמ"ע שכתב בפשיטות דרב נחמן היה בדורו של ריו"ח אף דבפ' במה מדליקין דכ"ד א' איתא רב נחמן וריו"ח דאמרי תרוייהו וכו' וכללא הוא דכל כה"ג בידוע דהוא בר פלוגתיה אם לא שנאמר דרש"י לא ס"ל הך כללא וכו' עכת"ד עש"ב. דהא מבואר מסוגיא זו דנידה דאפי' רב ביבי ראה ריו"ח דרבא ראה ריו"ח וכן מוכח מהא דאיתא בפ' כלל גדול דע"ה אמר ריו"ח שפצעו מת רבא אמר אפי' תימא שפצעו חי וכו' ע"ש משמע שרבא הוא שמשיב לריו"ח אפי' תימא וכו' וכה"ג במציעא דכ"ח א' אמר רבינא כי מכריז גלימא מכריז וכו' רבא אמר אפי תימא וכו' ע"ש ומזה דייק הרא"ש בפ' א"ט אות כ"ג שיש רבינא קדמון וכו' ע"ש וע"כ דדייק לה מדקאמר אפי' תימא בלשון נכח דמשמע שדיבר עמו כאשר ידבר איש אל רעהו ומ"ש בסדר הדורות דהיי"ט משום שהקדים רבינא לרבא ע"ש לאחר המחי"ר אי מהא לא ארייא עמ"ש לעיל במע' הקוף אות ט' ע"ש. גם התו' ביבמות דע"א א' ד"ה חזיתיה כתבו להדיא דרבה למד לפני ריו"ח בדמוכח בכתובות דקי"א ע"ש וכן מוכח בנדרים דנ"ט א' דאמר רב חסדא לרבה מאן ציית לך ולריו"ח רבך ע"ש משמע שלמד ממנו וכן מוכח מפ' עושין פסין דכ"ב דקאמר קרקפנא חזיתיה לרישך וכו' כי אמר ריו"ח וכו' ע"ש וידוע דרבה אחר דורו של רב נחמן הוה כמ"ש ה' ה"ע ע"ש וכיון דרבה ראה ריו"ח ולמד ממנו מכ"ש דרב נחמן ראה לריו"ח ואתיא סוגיא דפרק במה מדליקין כפשטא דהוא בר פלוגתיה דריו"ח. ומה שרצה להוכיח ממ"ש רש י דר"ג אחר דורו של ריו"ח הוה לאחר המחי"ר לא שמא מתייא לומר שלא ראהו דעין רואה שלשה דורות או יותר קראו בשמותם דור אחר דור דלא במיתה תליא מילתא. ומעתה שפיר י"ל בההיא דפ' חלק דאמר רבא אריו"ח וכו' דשמעה ממנו כיון דאפי' רב ביבי בר אביי ראה ריו"ח ומן האמור יש לתמוה ג"כ על מה שהגיה המהרש"ל בתו' עירובין שם דכ"ב ב' ד"ה קרקפנא וכו' ועוד שלא ראה אביי את ריו"ח וכו' ע"ש כיון דאפי' רב ביבי בנו ראה ריו"ח ואף שכתבו התו' שם שלא מצינו לאביי שהלך ללמוד תורה אצל ריו"ח ע"ש מ"מ אפ' שע"י איזה מקרה ראה אותו כמו שראהו רב ביבי בנו. ואחר החיפוש ראיתי בסדר הדורות באות ב' שכתב מס' יוחסין דמ"ש בנידה רב ביבי בר אביי צ"ל בר אבין ושהדין עמו כי אביי אביו של רב ביבי היה זמן רב אחר ריו"ח ע"ש ולא ידעתי מי הגיד לו זה דאת"ל דאין ראיה כ"ב מההיא דפ' כלל גדול הנז"ל דקאמר רבא אפי' תימא שפצעו וכו' עמ"ש בס"ד במע' האלף אות מ"ו ע"ש מ"מ מדברי התו' שכתבו שלא מצינו לאביי שהלך ללמוד תורה וכו' מוכח דאכתי ריו"ח חי הוה בזמן אביי ומה הלשון אומרת דאביי היה זמן רב אחר ריו"ח וצ"ע ואחז"ר דאיתי לרב אחא"י זצ"ל בס' השומר אמת בקונטריס אחרון דף נ' שהאריך בענין זה ומקשה על הי"מ והמהרש"ל וס' יוחסין ע"ש גם איש'ור לה' יעיר אזן במע' היו"ד אות י"ב שכתב דלפי החשבון שרב אשי שסידר הש"ס היה בשנת שנ"ח לחרבן א"כ ריו"ח חי אחר רב אשי וכתב עוד משם ס' הקנה שריו"ח חי ד' מאות שנה ע"ש ועיין בסדר הדורות אות יו"ד בערך ריו"ח ע"ש:

י"ט רב ור' חנינא הלכה כמאן במחלוקת היא שנויה וכבר הי"מ אות תקנ"ז האריך בזה ומסיק דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והשמ"ג כולהו ס"ל דרביה דרב הוה וגם רבינו חננאל שדבריו דברי קבלה פסק להדיא כר"ח לגבי רב וכן נראה מדברי הראב"ד שנטה אחר רבינו חננאל והכי נקטינן ודלא כהראנ"ח שכתב בפשיטות דהלכה כרב לגבי ר' חנינא וכו' עכת"ד עש"ב. ונראה להוכיח מפ' לולב הגזול דל"ו ב' דקאמר איכא דאמרי אמר רב זה הדר דהא ר' חנינא וכו' ע"ש וגם ללישנא קמא דפריך אדרב מר"ח משמע דרבו הוה דאל"כ לא הוה פריך מיניה לרב ודוק גם נראה להוכיח דהלכה כר"ח לגביה דרב מפ' במה מדליקין דכ"ד א' איבעיא להו מהו להזכיר ר ח בבר"המ רב אמר מזכיר ר' חנינא אמר אינו מזכיר אמר רב זריקא נקוט דרב בידך דהא ר' אושעיא כוותיה וכו' ע"ש מוכח דבעלמ' ה' כר"ח לגביה דרב אלא דהכא שאני דקאי ר"א כוותיה וק"ל ויש לתמוה על הי"מ דלפי רוב בקיאותו נתעלמה ממנו הלכה זו עד שהוצרך להוכיח ממ"ש הרא"ש בשם הראב"ד דפ' תינוקת סי' ה' דפסק כרב נגד ר"ח משום דרב ששת ור' ירמיה שקלו וטרו אליביה אלמא דס"ל כוותיה וכו' דמשמע דדוקא בההיא פסק דרב משום הנהו טעמים אבל בעלמא יש לפסוק כר"ח ע"ש דיותר הי"ל להכריח מסוגיא זו ודוק והנה י"ל ע"ד רבינו דס"ל דר"ח רבו של רב הוה וכמ"ש מרן בכ"מ מה' תשובה והובא להי"מ שם דאמאי לא כתב בהקדמתו דרב קבל מר"ח כמ"ש דשמואל קבל מר"ח ע"ש ואפ' דלא חשיב התם רק למי שקבל מרבו מובהק אבל ר"ח אע"ג דרבו של רב הוה מ"מ לאו רבו מובהק הוה וכ"כ הי"מ שם וכן מוכח קצת מדברי ס' המכריע בשם רבינו חננאל שהביא הי"מ שם וז"ל וקי"ל כר"ח דרב לגביה ר"ח תלמיד הוה ע"ש משמע דלאו תלמיד גמור הוה ושו"ר לה' יעיר אזן במע' החית סוף אות ל"א שכתב דמדקדוק דברי רבינו חננאל דמייתו רבינו ישעיה והרמב"ן וכו' דקאמר דרב לגבי ר"ח תלמיד הוה משמע דרב לא היה תלמיד ר' חנינא כלל רק כוונתו דלגבי ר ח היה בערך תלמיד וזה פשוט עכ"ל ע"ש ויש להרגיש דכה"ג אשכחן בדברי הרמב"ן הביא דבריו איהו גופיה במע' הה"א אות ס"א שכתב בשם הראב"ד דרבא ורבה הלכתא כרבה משום דרבא תלמיד הוא לגבי רבה וריו"ח וריב"ל ריו"ח תלמיד הוא לגבי ריב"ל כדאיתא בקידושין דאריו"ח דבר זה שמע רבי ופירושו לא שמע ועל ריב"ל קאמר וקראו רבו עכ"ל ע"ש הא קמן אע"ג דידוע דרבא תלמיד רבה הוה וגם ריו"ח קאמר להדיא דריב"ל רבו עכ"ז כתב בהאי לישנא תלמיד הוא לגבי רבה תלמיד הוא לגבי ריב"ל ומוכח דאין לדקדק מזה לומר דלאו תלמידו כלל ומיהו י"ל דס"ל הראב"ד דאע"ג דלפי האמת דרבה רבו של רבא הוה מ"מ לבסוף נעשה כת"ח וכן י"ל בריב"ל וריו"ח ועמ"ש לעיל באות י"א ודוק:

כ' רב נחמן סתם הוא רב נחמן בר יעקב ולא כמו שמשמע מתוך פי' הקונ' דרב נחמן בר יצחק הוא רב נחמן סתם תו' בפ' חזקת הבתים דמ"ו ב' ד"ה שלח רב נחמן ע"ש ולכאורה יש להביא ראיה לדעת רש"י מהא דאיתא בסוכה דל"ב א' אמר רבא לא אמרן אלא לפניו וכו' אמר רב נחמן לצדדין כלפניו דמי ע"ש וידוע דאביי ורבא קבלו מרב נחמן וכמ"ש רבינו בפתיחת סהי"ד ע"ש ואיך שייך רב נחמן רבי של רבא קובע דבריו אדברי רבא תלמידו אך לשיטת רש"י דסתם ר"נ הוא ניהו רנב"י ניחא שהוא תלמיד רבא ועיין באות שאחר זה. ושו"ר למהרש"ל שם שכתב וז"ל נ"ל דיהו רב נחמן בר יצחק או גרסינן רבה ע"ש ומיהו לי ההדיוט אין צריך להגיה דאת"ל דאיהו רב נחמן בר יעקב לק"מ שכיוצא בזה מצינו בש"ס ועיין לעיל באות ט':

כ"א רב נחמן בר יצחק תלמיד רבא תו' בפ' חזקת הבתים שם דמ"ו אך הרא"ש בפ' המניח אות ט' כתב שהוא תלמיד רבה ואולי שהוא ט"ס וצ"ל רבא באלף ושו"ר להי"מ אות קס"ז שהביא כן משם הרא"ש מפ' הנז' ומפ' המפקיד אות יו"ד ומצ"ע ע"ד התו' דאינהו גופייהו כתבו בפ' אין מעמידין דל"ה א' ד"ה חדא כתבו דרנב"י קדמון מרבא הוה והוא פלא ע"ש. והנה ממ"ש התו' בפ' במה מדליקין דכ"ז ב' ד"ה רב פפא דלא בעי למימר רנב"י אמרה דאין לטעות ולהחליף דברי רב לרב נחמן אלא בר"פ שהוא תלמידו ומלך אחריו ובשהיה אומר דבר לא היו יודעים אם מדעתו אמרה או למדה לפני רבא ע"ש לכאורה מוכח דס"ל דרנב"י לאו תלמידו דרבא הוה דאל"כ כי היכי שלא היו יודעים בר"פ אם מדעתו או מפי רבא כך היינו מסתפקים ג"כ ברנב"י כיון שהוא ג"כ תלמידו ואי משום דר"פ מלך אחריו מאי הוי ובבבא קמא דס"ז ב' ד"ה רבה כתבו דלא היו טועים אלא בין ר"פ לרבא שהיה רבו וכו' ע'"ש ולא כתבו טעמא דמלך אחריו ומשמע דהעיקר הוא משום שהיה תלמידו אך בבכורות דנ"ד ב' ד"ה חדא כתבו דעל ר"פ רגיל לומר בן שמלך אחריו ע"ש משמע שהדבר תלוי במה שמלך אחריו וא"כ אין להוכיח מזה מידי ונראה להוכיח דרנב"י קדמון מרבא הוה מהא דאיתא בפ' כירה דל"ז ב' א"ל אביי לרב יוסף וכו' דהא רנב"י מרי דעובדא הוה ומשהו ליה ואכיל ע"ש ומדמייתי רב יוסף מיניה ראיה למאי דבעי אביי וקרי ליה נמי מרי דעובדא ופירש"י מדקדק במעשיו משמע דבימי רב יוסף הוה וגדול נמי הוה וכן מוכח מקידושין דמ"ו דא"ל רב יוסף וקאי על רנב"י ע"ש וגם מדבעי אביי לרב יוסף לי ולך מאי משמע דרנב"י לאו תלמידיה דרבא הוה דמסתמא גם אביי יודע ומכיר במעשיו דרנב"י ודוק:

ב"ב רבי חנינא נראה דתרי ר' חנינא נינהו מדאמרינן בסנהדרין די"ד ר' חנינא ור' אושעיא הוה קא משתקיד ריו"ח למסמכינהו וכו' עיין שם דבשלמא רבי הושעיא איכא למימר דלאו הוא ניהו רביה דריו"ח אלא אחרינא הוא דתרי ר"א הוו ועיין לעיל אות י"ב י"ג י"ד אבל אי אמרינן דר' חנינא חד הוה קשה דהא ר"ח רבו של רב הוה לרוב המחברים וגם רביה דריו"ח הוה כאשר הוכיח הי"מ אות תקנ"ז ע"ש והכי מוכח מפ' כירה דמ"ז א' דקאמר אמר ריו"ח אמר ר' חנינא ע"ש ואיך יתכן שריו"ח שהוא קטן מר"ח ותלמידיה נמי הוי דליסמכיה לר"ח רביה וגדול ממנו וכן משמע מהא דאיתא בפ' מציאת האשה דס"ט א' אמר ריו"ח ויתרה שניה א"ר חנינא גדולה וכו' ע"ש. ונ"ל להוכיח עוד מהא דאמרינן בפ' תפלת השחר דף ל' ב' יתיב רבי חנינא קמיה דרבי ינאי עיין שם דרבי ינאי גדול מרבי חנינא ואלו בפרק השוכר את הפועלים דפ"ה ב' קאמר ר' ינאי אצל מי אצל ר' חנינא ע"ש מוכח דר"ח רבו של ר' ינאי הוה וכמו שהוכיח הי"מ אות תק"ע מסוגיא זו דריב"ח תלמיד ריו"ח מסדר ישיבתם עש"ב ועכ"ל דתרי ר"ח נינהו איברא דתרי ר' ינאי הוו ואפ' דר' ינאי דהכא לאו איהו ר' ינאי דהתם ועיין באות שאח"ז ומן האמור אין מקום למה שהוכיח ה' אהל ישרי' אות ס"א ע"ש ודוק:

כ"ג רבי ינאי תרי הוו האחד תנא בשם ר"מ ור"ש והב' רביה דריו"ח. נחמד למראה ח"ב דס"ג ד' משם ס' יוחסין ומקשה מזה למ"ש ה' קה"ע דיש ר' ינאי והוא קטן מריש לקיש ע"ש ועיין באות הקודם:

כ"ד רבא בריה דרב יהושע לא הוזכר שם זה בכל הש"ס עיין מהרש"א ומהר"מ בחי' לשבת דנ"ו על הא דאיתא התם אמר רבא וכו' מעבירם כתיב:

כ"ה רב הונא בריה דרב יהושע תלמיד רבה הוה. ש"מ קמא לדף ל"ג ב' בשם הר"ש ע"ש ורש"י בעירובין דף ה' ב' כתב דתלמידיה דרב הונא ע"ש ועיין בקדושין דל"ב ב' ומשם מוכח שתלמיד רבא נמי הוה וכ"כ רש"י בעירובין דכ"ו ע"ש וכן מוכח מכמה דוכתי בש"ס ויש לתמוה עמ"ש ה' מרכבת המשנה בפ"ב דה' שבת הי"ג דשמא רב הונה בריה דר"י אחרון הוה מאביי ע"ש ואשתמיט מיניה דתלמידיה דרב' הוה ובודאי שהו' אחרון מאביי:

כ"ו רב וריו"ח ור' חנינא ורב חביבא מתנו בכל סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי ריו"ח ומעייל ר' יונתן כל היכא דאמרינן הכי פי' מתנו הך שמעתתא דאמר בסמוך והשתא פסק הש"ס למילתיה וקאמר בכוליה סדר מועד וכו'. כ"כ התו' בפ' במה בהמה דנ"ד ב' ע"ש וכן פירש"י בפ"ק דסוכה דף ד' ב' ומגילה דף ז' ע"ש ומעתה מ"ש בדברי רש"י דפ' במה בהמה מתנו בכוליה סדר מועד צריך למחוק תיבת מתנו וכן ראיתי באיזה דפוסים שעשו שני חצאי לבנה בתיבת מתנו והדין עמהם דלפ"ז דבריו מכוונים בג' מקומות דאזיל ומודה לפי' התו' ודלא כמהר"ם לאחר המחי"ר דלפי דבריו דברי רש"י סתראי נינהו:

כ"ז רבינא ורב אשי מכמה דוכתי בש"ס מוכח שהיו בימי רבא עיין בברכות דט"ו א' דקאמר א"ל רבינא לרבא חזי מר וכו' ובב"ק די"ז ב' א"ל רבינ' לרבא וכו' ובפ' החולץ דל"ו ב' רבינ' משמיה דרבא אמר אם אשת ישראל וכו' א"ל רבינא לרב משרשיא באורתא אמר רבא הכי ובצפרא הדר ביה ופירש"י לצפרא שמעתי מפיו וכו' ובעירובין דף מ' א' הנהו בני גננא וכו' שרא להו רבינא וכו' אזלו שיילוה לרבא וכו' ובזבחים ד"ב א"ל רבינא לרב פפא לא הוית גבן וכו' ובפ' מציאת האשה דס"ח ב' א"ל רבינא לרבא אמר לן וכו' ע"ש ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה וכ"כ רבינו בהקדמתו לס' היד דרבינא ורב אשי קבלו מרבא ע"ש ומעתה צ"ע על הא דאיתא בקידושין דע"ב דביום שמת רבא נולד רב אשי ושו"ר שכבר עמד בזה ה' ה"ע וכתב שרבינו גריס עד שלא מת רבא נולד ר"א ואולי מכח הני דוכתי דאייתינא שמשם בא'רה שהיה בימי רבינא ובכתובו' דקי"א איתא א"ל רבא לרב אשי ע"ש ועמ"ש התו' בשבועות ה' ב' ד"ה רבא וחולין ב' ב' ד"ה אנא ע"ש שמכל זה הוכרח רבינו לגרוס עד שלא מת רבא וכו' והן אמת שהתו' בחולין דמ"ח כתבו דתרי רבינא הוו וכ"כ שם הרא"ש מהא דאיתא במציעא אמר רבינא גלימא וכו' רבא אמר אפי' תימא וכו' בפ' ואלו הנשרפין באות ב' וכ"כ בש"מ ביצה די"ו א' ע"ש מ"מ נראה דרבינו ז"ל דחיקא ליה למימר כן מההיא דברכות דט"ו דקרי רבינא לרבא מר ועל הרוב לשון זה דמר נאמר על מי שגדול ממנו וכן יש להוכיח מהא דאיתא בברכות דל"ח א' יתיב רבינא קמיה דרבא ע"ש וכן מההיא דבב"ק די"ז דקאמר בתר הכי א"ל אנא שנאי חדא ואת שני חדא ואשכחן בברכות דכ"ד ב' דמדקדק הש"ס מדקאמר ר' ירמיה ב"א לרב מי בדלת משמע דלאו רבו ממש הוא ע"ש וא"כ גם אנו נאמר כן דאין רבא משיב לרבינא שהוא מהאמוראים הקדמונים ובימי רב נמי הוה בלשון ואת שני חדא דהיל"ל בלשון כבוד וכ"כ התו' בפ' כל היד די"ד ב' ד"ה מא שהתלמיד אינו אומר לרבו אתה ועמ"ש לעיל במע' האלף אות ע"ח ובהשמטות שם ובפ' השותפין דט"ז ב' קרי רבא לרבינא ולרב חמא בר בוזי דרדקי ע"ש שמכל זה מוכח דהוא ניהו חבירו דר"א ולומר דתלתא רבינא הוו מלבד דמי מכריחנו לומר כן עוד בה שגם התו' לא כתבו אלא דתרי הוי. ואח"ז ראיתי לה' אהל יצחק בחי' לע"ז בר"פ אין מעמידין שכת' מהנו"ה בשם תוספי הרא"ש בפ' הזהב דתלת רבינא הוו ע"ש ומ"מ לדעת רבינו י"ל דכל דליכא הוכחה לומר כן יש לנו לומר דסתם רבינא הוא ניהו חבירו דרב אשי וכמ"ש ה' הנז' שם לדעת התו' ע"ש ועיין במ"ש באות שאחר זה ושו"ר במפרשים שכתבו בשם הנו"ה וס' יוחסין דרבינו מפרש דמ"ש ביום שמת רבא נולד רב אשי שהוא ע"ד וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של זה זרחה שמשו של זה:

כ"ח רבינא תרי רבינא הוו. תו' חולין דמ"ח ד"ה אמר רבינא וכ"כ שם הרא"ש ובפ' הנשרפין אות ב' וכ"כ בש"מ ביצה די"ז ומציעא דנ"ו דאין זה סתם רבינא שהיה סוף הוראה תלמידו של ר"א וכו' ולא מסתבר שהיה אביי מדקדק אי שפיר מותיב או לאו וכו' ע"ש. וכתב ה' זרע יצחק בחי' לע"ז דכ"ב שבסוף ספר בני יוסף דדוקא היכא דמוכח מהש"ס דלאו איהו חבירו דר"א כגון ההיא דפ' הנשרפין דפליג עליה רב אחא בר רב משו"ה הוכרח הרא"ש לומר שם דהוא קדמון אבל בעלמא סתם רבינא הוא האחרון ע"ש וכן י"ל ג"כ בההיא דחולין דהוכרחו התו' והרא"ש לומר דהוא קדמון היינו משום דפליג עליו רב יוסף וכן בההיא דמציעא שהזכיר שם הרא"ש משום דפליג בהדיה רבא ע"ש וכן בההיא דביצה ומציעא שכתב שם רב"א בש"מ ע"ש ודוק. ובזה ניח"ל מה דהוה ק"ל עמ"ש התו' בברכות דט"ל בפלוגתא דרב הונא וריו"ח דה' כריו"ח דהלכתא כוותיה לגבי רב כ"ש רב הונא תלמידו וכ"כ עוד שם דף מ' וכ"כ שם הרא"ש ע"ש יקשה דהא איכא רב הונא אחר והוא רבו של שמואל כמ"ש התו' בגיטין די"א אך י"ל דסת' ר"ה הוא תלמידו של רב זולתי היכא דמוכח דהוא רבו של שמואל ועיין באות שאח"ז:

כ"ט רב הונא תרי הוו אחד רבו של שמואל ואחד רבו של רב חסדא אהל ישרים בכללי תרי אות י"ט משם ה"ע וציין לעיין תו גיטין די"א ב' ד"ה יתיב ר"ה וכו' ע"ש ונראה שכוונתו שמדברי התו' הנז' מוכח שיש רב הונא אחר ואינו לא רבי ש שמואל ולא רבו של ר"ח אלא שהוא קטן מר' ירמיה חבירו של ר' זירא וקטן ממנו ור' זירא תלמיד רב יהודה תלמיד שמואל ונמצא שאותו ר"ה אינו רבו של ר"ח דרבו של ר"ח הוא תלמיד רב חבירו דרב יהודה דרב חסדא הוא דור ב' לרב הונא ולרב יהודה תלמידיו של רב כמ"ש ה' ה"ע ע"ש ונמצא דאותו רב הונא הקטן הוא דור ג' לרב יהודה ורב הונא וא"כ הוא קטן מרב חסדא ולפ"ז צ"ל דתלתא ר"ה הוו אחד רבו של שמואל ואחד תלמידו של רב רבו דרב חסדא והוא קטן משמואל וכתלמיד היושב לפני רבו כדמוכח בערכין דט"ז ועיין תו' חולין די"ג א' ד"ה בעא וכו' ואחר קטן מאד והוא אחר דור רב חסדא והכי מתבאר מדברי התו' חולין הנז' דלאחר שכתבו דתרי ר"ה הוו ור"ל א' רבו של שמואל והב' שהיה בזמן ר' ירמיה כתבו ומיהו ההיא דערכין ע"כ תלמידו של רב הוה כדמוכח התם ור"ל בזה דצ"ל דתלתא ר"ה הוו ויש לתמוה עמ"ש ה' מרכבת המשנה בפ"ב מה' שבת דף קל"ד ואני לא ראיתי דתלתא ר"ה הוו כ"א שנים אחד בזמן ר' חייא ונפטר קודם לו (עיין בב"ר פ' נ"ג סי' ד') והב' תלמי' רב ע"ש דלית' לאח' המחי"ר אלא דיש ר"ה אחרון והוא אחר רב חסדא ובזמן אביי ורבא הוה דהא רבא תלמיד רב חסדא כידוע וכן מוכח מפ' במה בהמה דנ"ד א' מאי ארץ כבול אמר רב הונא שהיו בה וכו' א"ל רבא אי הכי וכו' ע"ש גם במגילה דף ח' ב' מוכח דרבא ראה רב הונא ע"ש וע"כ דלאו איהו תלמידו של רב דאותו כבר שכיב כמו שהוכיחו התו' מנחות דל"ו וע"כ דהוא הקטן מר' ירמיה גם בפ' כירה דל"ז ב' איתא אמר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרב הונא וכו' ע"ש וה' אהל ישרים במע' היו"ד אות ג' הביא משמא דה' מהר"י הלוי ז"ל דבהדיא איתא בזבחים דר"ה תלמיד ירמיה ע"ש. ואחר החיפוש מצאתי לה' סדר הדורות בסדר תנאים אמוראים באות ה' שהביא ראיה זו דזבחים דשם אמרו רב הונא ור' חזקיה תלמידי רבי ירמיה וכתב עוד שם משם הע"ה דאם הם שנים בהכרח הם ג' א' גדול משמואל וא' קטן והג' קטן מר' ירמיה וכו' ע"ש והוא כמ"ש ת"ל. ומעתה שפיר קאמר ה' מק"ק דר"ה שמע לדברי אביי ולא קשה מה שהקשה עליו ה' מרכבת המשנה הנז"ל ובר מן דין דר"ה דקאי ביה ה' מק"ק הוא ניהו ר"ה בריה דרב יהושע והוא אחר דורו דאביי ורבא כמבואר בדברי ה' ה"ע ע"ש והוא תלמיד רבא כמבואר בכמה דוכתי ואין כאן מקום למה שנסתפק ה' הנז' דשמא הוא אחרון ע"ש וכבר עמדתי עליו בזה לעיל אות כ"ה ע"ש איברא שמדברי התו' דבכורות די"ד א' ד"ה רב אשי מוכח דליכא אלא תרי ר"ה דאותו שהוא רבו של שמואל הוא ניהו תלמידו של רב והוא רבו דרב חסדא דבמנחות דל"ו א' ד"ה אמר רבה הוכיחו שרבא לא ראה רב הונא מעולם דביום שמת רב יהודה נולד רבא ורב הונא זה דקיימי ביה התו' איהו תלמידו של רב ושהוא גדול בחכמה ובמנין מכל תלמידי דרב והיינו דקאמר גברא רבה כר"י ליכא הכא ובבכורות דף הנז"ל כתבו דאותו ר"ה גדול היה משמואל מדאמרינן בעא מיניה שמואל מר"ה וכו' ע"ש מוכח להדיא דר"ה זה שהוא גדול משמואל הוא ניהו תלמידו של רב ומעתה מ"ש התו' בחולין דתרי ר"ה הוו צ"ל דהיינו ר"ה תלמיד רב שהוא גדול משמואל והאחר שהוא קטן בזמן ר' ירמיה ומ"ש ומיהו ההיא דערכין ע"כ תלמידו של רב ור"ל וקשה דקאמר הוו יתבי ר"ה וחייא בר רב קמיה שמואל משמע כתלמיד וכו'. ויש להרגיש ע"ד הגאון ה' חיד"א ביעיר אזן במע' הה"א אות ס"ט דלאחר שהביא מ"ש התו' דשמואל הוה צריך לר"ה כתב דק"ק מדברי ס' כריתות שכתב דר"ה תלמיד שמואל ושכן משמע בערכין וכו' ע"ש דאיך לא זכר ש"ר שכבר נרגשו בזה התו' וה' מהר"ץ הירש בהגהותיו לגיטין דף ה' א' אחר שהביא מ"ש התו' דתרי ר"ה הוו אחד גדול משמואל כתב דאולי זה הוא רב הונא הקדמון שהיה בזמן ר' ור' חייא וכו' ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ מאי ק"ל להתו' דאימא דמה דקאמר הש"ס בעא מיניה שמואל מר"ה היינו אותו הקדמון שהיה בזמן ר"ח וההיא דערכין לק"מ דאיהו הוא תלמידו של רב הוה וקטן ממנו ומהיכא פשיטא להו להתו' דאותו היה גדול משמואל. עוד יש לתמוה ע"ד התו' דכפי מה שהוכיחו שיש ר"ה אחרון ובימי ר' ירמיה וקטן ממנו א"כ מאי דוחקיהו במנחות דף הנז"ל לשבושי הגי' דרבה גרסי' ולא רבא דהא שפיר יש לקיים הגי' ונאמר דאותו ר"ה הוא האחרון דבימי רבא הוה וכמו שהוכחנו לעיל בסמוך. גם יש לתמוה עמ"ש ה' ה"ע דתרי ר"ה הוו אחד רבו של שמואל ואחד רבו של רב חסדא דאי ס"ל כהתו' דאותו ר"ה רבו של שמואל הוא תלמידו של רב א"כ הוא רבו ג"כ של ר"ח ואי ס"ל דרבו של שמואל ואיננו תלמיד של רב א"כ היל"ל דתלתא הוו וצ"ע בכל זה כעת. גם ראיתי דברים תמוהים בדברי ה' לחם אבירים בחי' לכתובות דס"ח ב' דעמ"ש התו' שם בד"ה והא מעשים וכו' דבימי רב לא אפשטא אותה הוראה אלא בימי רב הונא הקשה הוא דהא רב הונא היה רבו של רב וכיון דבימי ר"ה אפשטא גם בימי רב אפשטא והצ"ע ע"ש והוא תימא דאותו ר"ה דמיירי ביה התו' איהו תלמידו של רב ולא אותו שהיה בימי ר' חייא וכדאית' התם אמר רב נחמן א"ל הונא חברין וצ"ע:

ל' רבי ינאי רבו של רב הוה. רבינו בהקדמתו לסהי"ד והראב"ד משיג ועמ"ש מרן ומ"ש ה' מרכבת המשנה בשם מ"ך ע"ש ויש לדקדק לדעת רבינו מפ' איזהו נשך דס"ה ב' דקאמר והלכתא כר' ינאי דאמאי אצטריך לפסוק כוותיה דהא רב הוא דפליג עליה שם דס"ג וקיי"ל דאין ה' כתלמיד במקום הרב וכדאיתא בפ' כירה דט"ל ב' דאין ה' כר"עק משום דתלמיד הוא ע"ש ועיין לעיל אות כ"ב כ"ג ועיין חקי חיים דקנ"ב ג':

ל"א רבה ורב יוסף מדברי הרא"ש בפ' שואל אות א' מוכח דהיכא שהקדים הש"ס דברי רב יוסף תחילה צ"ל רבא באל"ף ע"ש ונראה טעמו משום דרבה מלך תחילה קודם רב יוסף ומסתמא הוא פותח דבריו תחילה בב"המ וכמ"ש בפ' הזהב אות י"ט לגבי אביי ורבא ע"ש וכ"כ רשב"ם בפ' חזקת הבתים דל"ב ב' דרבה גרסינן שהוא מלך קודם רב יוסף והיה רב יוסף מקשה לו ע"ש ולפ"ז הא דאיתא בזבחים דצ"ב ב' רבה אמר קרא וכו' צ"ל רבא באלף דשם מקדים דברי רב יוסף בתחילה אך צ"ע דבפ"ק דברכות די"ב ב' איתא מאי הוי עלה אמר רב יוסף האל הקדוש וכו' רבה אמר המלך הקדוש וכו' והלכתא כרבה ע"ש הרי דהקדים הש"ס דברי רב יוסף קודם דברי רבה ואין לומר דהתם נמי צ"ל רבא באלף שהרא"ש גופיה כתב דבלאו האי פיסקא קיי"ל כרבה דרבה ורב יוסף ה' כרבה ע"ש גם במגילה דכ"ט ב' מקדים דברי רב יוסף ברישא ע"ש והתם נמי אין להגיה ולומר דצ"ל רבא באלף כדמוכח מדברי התו' שם ע"ש ובגיטין דע"ד ב' אמר רב יוסף הא לא דלה רבה אמר הא לא אצטריכא וכו' ע"ש וצ"ע ואחז"ר בא לידי ספר כל החיים למהרח"ף זצ"ל וראיתי לו במע' זו אות ח' שנרגש מההיא דברכות ומגילה משם מר אביו ז"ל ע"ש אך מה שהקשה עוד שם עמ"ש הרא"ש בפ' הזהב אות י"ט בענין אביי ורבא ע"ש לאחר המחי"ר לק"מ עמ"ש לעיל במע' הקוף אות ט' ומשם בא'רה:

ל"ב רבה ורב יוסף הלכתא כרבה חוץ משדה ענין ומחצה אמרינן בכוליה תלמוד' כן דעת קדמאי ובתראי זולת הי"מ שהזכירו התו' קידושין ט' א' ד"ה והלכתא שכתבו דדוקא בבבא בתרא הוא דאמרינן הכי יד מלאכי אות תקצ"ו עש"ב ואני מצאתי עוד להרשב"א בחי' לשבת דקמ"ח שכתב והלכתא כרבה חוץ משדה וכו' ואע"פ שיש לומר דלא נאמר אותו הכלל אלא במה שנחלקו בב"ב מ"מ כל היכא דליכא ראיה לחד מינייהו מסתמא כרבה נקטינן וע"ע במ"ש שם בחי' לדף קל"ה ע"ש ובחי' לגיטין דע"ד ב' ד"ה ותיסברא וכו' כתב ומכאן תשובה לאומר דלא נאמרו דברים הללו אלא במה שנחלקו בב"ב ע"ש:

ל"ג רבה ורב יוסף לעולם ה' כר"י ולא אפקינן מכללה לפסוק כר"י אלא היכא דפליגי בשמועה היכי אמר רב או רב הונא וכיוצא לפי שרב יוסף סיני הוה ומארי חטייא ובעל שמועות וכו' וכ"כ ר' קרבן נתנאל בפ' נוטל לדעת הרי"ף והרא"ש וכו' הי"מ אות תקצ"ז עש"ב ואני בעניי ק"ל ע"ז ממה דאשכחנא להרא"ש בפ' הפרה אות ח' דעמ"ש התם איתמר בור שעמקו כרחבו רבה ור"י דאמרי משמיה דרבה בב"ח דאמר משמיה דר' מני חד אמר לעולם וכו' וחד אמר וכו' כתב שם הרא"ש וכיון דלא אסתיים מאן אמר הא ומאן אמר הא ועוד דלא פליגי אליבא דנפשיהו מספק"ל כמאן הילכתא ע"ש וכוונתו באומרו ועוד וכו' ר"ל דאפי' אסתיים מאן אמר הא אכתי מידי ספק לא יצאנו וכפי דברי הי"מ אין מקום להסתפק בזה דהא התם פליגי בשמועה דח"א רבה בב"ח אמר הא משמא דר"מ וחד אמר להפך ובכה"ג הלכה כרב יוסף דהוא בעל שמועות אלא ע"כ דגם בדבר שמועה ספוקי מספק"ל להרא"ש כמאן הלכה וגם התו' שהביא הוא ז"ל שם לא כתבו אלא בדרך אפשר וצ"ע ואולי דגם כוונת הי"מ במ"ש ולא אפקינן מכללא לפסוק כרב יוסף וכו' אינו במונח דהלכה כרב יוסף ולא כרבה אלא ר"ל שאינו בכלל זה דהלכתא כרבה לגבי רב יוסף ויכול להיות דהלכה כרב יוסף כיון שהוא בקי בשמועות וק"ל:

ל"ד רב הונא וחייא בר רב אור"ת דה' כר"ה דגדול בחכמה ובמנין מחייא בר רב וקטן ממנו שהיה מוכיחו. תו' עירובין דנ"ז א' ד"ה רב הונא ע"ש וממ"ש הגה"מ בפ"ב מה' שבת הכ"ב דפסק רבינו כר"ה ודלא כחייא בר רב דהא אתותב ע"ש משמע דלא ס"ל האי כללא דר"ת:

ל"ה רבה ורב חסדא הלכה כר"ח. הרא"ש בפ' הפרה אות ה' ע"ש וכן נראה דעת רבינו ממה שפסק כוותיה בההיא דפסחים דס"א רע"ב ומה שפסק כוותיה דרבה בההיא דפ' הפרה י"ל כמ"ש שם מרן דשאני התם דברייתא כוותיה דייקא ע"ש. אך יש לדקדק ממה דפסק בפ"א מה' יו"ט הט"ו כוותיה דרבה ע"ש ועמ"ש הרא"ש בפ' ואלו עוברין אות וי"ו ובפ' הגוזל עצים אות כ"א וצריך יישוב ודוק:

ל"ו רבה לא היה בדור רב ושמואל רש"י בפ' המדיר דמ"ג ב' וכ"כ התו' בערכין דף ז' א' ד"ה א"ר אילא ע"ש ומ"ש מרן בכלליו דף ק' א' שיש לתמוה ע"ז שהרי היה בדור ריו"ח ורב ושמואל הי"ו בימי ריו"ח ע"ש קשה דריו"ח האריך הרבה שנים ויוכל להיות שראה לריו"ח ולא ראה רב ושמואל ועמ"ש לעיל באות י"ח ע"ש וצ"ע:

ל"ז רבי חייא ושמואל כמאן הלכה עמ"ש מרן בפ"ב מה' ע"ז היו"ד בשם מוהרי"ק ומ"ש עליו הוא ז"ל ע"ש:

ל"ח רב ושמואל בכוליה תלמודא מסדר דברי' רב ברישא ומיהו היכא דלא פליגי לא בפירושא דמתניתין ליכא קפידא בקדימתן כיון דל"פ בעיקר הדין. תורת חיים בחי' לקמא דמ"ד ד"ה הכא נמי במתחכך ע"ש:

ל"ט רבי אלעאי ביו"ד בסוף הוא תנא ור' אילעא ביו"ד אחר האלף הוא אמורא כ"כ בגיליון מבוא התלמוד ע"ש ואני הצעיר מצאתי שבכמה מקומות הוזכר ר' אלעאי ביו"ד לבסוף והוא אמורא עיין נידה ט' א"ר אלעאי וכו' ושם ביו"ד מתקיף לה ר' אלעאי ובפ' כיצד מעברין דנ"ג ב' א"ל רבנן לר' אבהו וכו' היכן ר' אלעאי צפון וכו' עוד שם א"ל לר' אלעאי וכו' היכן ר' אבהו צפון וכו' גם במציעא כ"ו ויבמות פ"ט וקדושין מ"ו הוזכר שם ר' אלעאי והוא אמורא מדקאמר לה בלשון מימרא דא"ר אלעאי ולא קאמר דתניא ר' אלעאי אומר וכו' ועמ"ש לעיל במע' המם אות מימרא ע"ש ודוק ודוחק לומר דבכולהו נפל ט"ס וצ"ל ר' אילעא. כי על כן נ"ל ההדיוט דאיכא תרי ר' אלעאי חד תנא הנזכר בכמה דוכתי וחד מנייהו בעירובין כ"ג א' במשנה ע"ש ועיין בנחלת השמעוני וחד אימורא ונקרא ג"כ ר' אלעאי ושו"ר שכ"כ רש"י להדיא בבכורות דמ"ב ב' וז"ל והא רבי אלעאי אמורא הוא ולאו היינו האי דברייתא דאיירי לעיל משום ר"יש ע"ש. ועוד איכא אמורא אחרינא ונק' ר"א בלתי יו"ד לבסוף ומן האמור ניחא מה שהק' ה' ידי אליהו דק"ב ב' ע"ד רש"י תמורה ד"ה א' ע"ש די"ל דרש"י ז"ל גריס בההיא דתורם הרע על היפה ר' אלעאי ביו"ד וכדגרסינן הרי במציעא ויבמות וקדושין ובההיא דראשי' גרסי' ר' אילעא בלא יו"ד לבסוף והוא אמורא אחרינא כנ"ל ודוק:

מ' רב ספרא נראה דתרי רב ספרא הוו דבפ' כל הכלים דקכ"ד א' מוכח שהוא חבירו של רבה דקאמר עליה רבה רב ספרא חברין ע"ש ואלו בפ' הזורק דק"א ב' קרי רב ספרא לרבא משה שפיר קאמר' ופירש"י רבינו בדורו כמש' בדורו ע"ש ומדקרי ליה רבינו משמע שהוא קטן מרבא תלמיד רבה שאין דרך הזקני' לו' על הבחורי' ר' פלוני אלא מזכירו בשמו בלבד כדאיתא ביומא דמ"ט א' וע"ש ברש"י וק"ל:

מ"א ריב"ל לכאורה יש להוכיח שהוא תנא מהא דאיתא במגילה ד"ג ב' גופא אמר ריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון בכרך תנא סמוך אע"פ שאינו נראה נראה אע"פ שאינו סמוך ע"ש ואם ריב"ל הוא אמורא איך יתכן שהברייתא מבארת דבריו ואע"ג דקאמר במלתיה לישנא דגופא ולא קאמר אמר מר כדרך התנאים הא אשכחן בבמה דוכתי האי לישנא גם על הברייתא ועמ"ש לעיל במע' הגימ"ל אות ג' ע"ש אלא דמצינו שגם רבינו הקדוש הזכיר דברי ריב"ל במשנה בסוף עוקצין ומעתה י"ל דגם ר"ח ור"א הזכירו דבריו באיזה ברייתא וביארו דבריו ושו"ר להגאון חיד"א ביוסף אומץ סי' מ"ו שעמד בחקירה זו אם ריב"ל תנא הוא או אמורא דהרמב"ם מנאו בכלל התנאים בהקדמתו לפי' המשנה וגם נזכר בברייתא בפ' שנו חכמים אמנם רש"י בפ"ב דנדה כתב דהוא אמורא ובא לכלל יישוב דמר א"ח ולא פליגי דרש"י לא יכחיש דנזכר במשנה וברייתא ובודאי דבצד מה חשוב תנא וכמ"ש הרמב"ם וכוונת רש"י דאין לו כח לאותוביה מיניה לאמורא ויכול האמורא לחלוק עליו ובזה יודה גם הרמב"ם ודלא כמהר"א נחום שנדחק לומר דתרי ריב"ל נינהו דאינו מן היישוב והנכון לאשוויי הרמב"ם ורש"י עכת"ד עש"ב ודבריו נאמנו מאד וניחא ההיא דמגילה וכמדובר דודאי דוחק גדול לומר דתרי ריב"ל נינהו מבלי שום הוכחה גם המחבר ס' בור האמונות ומראה האמת דע"ז ד' כתב כיון דלא מצינו זכר בכל התלמוד שהיה אלא ריב"ל אחר אין לומר דתרי ריב"ל הוו ע"ש ועיין לה' דרבי חיים בהגהותיו למאירי ועמ"ש בס"הק נאוה קדש ד"ב ב' ועיין לעיל במע' הוי"ו אות ט"ז ע"ש:

מ"ב רבא תלמיד רב חסדא הוה כדמוכח ביומא דע"ה ב' דקאמר רבא על ר"ח דבדילי רבה אכיל תלמידא וכ"כ שם רש"י דרב חסדא חמוה דרבא ורבו הוה ע"ש ומעתה מ"ש רש"י במציעא ד"מ א' בד"ה וכן אמר רבה וכו' שרבה תלמיד ר"ח הוא ט"ס וצ"ל רבא באלף וכמ"ש שם ה' זרע יצחק ומה שהקשה עליו ה' מגדנות נתן דא"כ הו"ל לרש"י לומר תלמיד תלמידו דרב חסדא ע"ש הוא תמוה דרבה חבירו דר"ח הוה ולא תלמידו כמ"ש התו' בשבת דכ"ג ב' ד"ה גזרה ובר"ה די"ח א' ד"ה רבה ע"ש ואפ' לקיים גירסת הספרים ותלמידו לאו דוקא אלא כיון דרב חסדא גדול הוה מרבה כמו שהוכיח הרא"ש בפ' הפרה אות ה' מהא דאיתא בפ' שנים אוחזין דף ו' א"ל רב אושעיא לרבה כי אזלת לקמיה דר"ח לכפרי בעי מיניה וכו' ע"ש וכ"כ שם בש"מ דאע"ג דאמרינן בהוריות דרבה עוקר הרים וחבירו של ר"ח מ"מ גם ר"ח היה מפולפל יותר כדאמרינן בעירובין דרב ששת מרתת כוליה גופיה מפלפולא דר"ח ע"ש וכיון שהוא גדול מרבה וצריך לו למיבעי בעותיה מיניה חשוב כתלמידו אע"פ שהוא חבירו אלא דרש"י כתב בההיא דשנים אוחזין וא"ל רב אושעיא לרבא גרסינן ע"ש ושו"ר לה' אהל ישרים במע' האלף אות ג"ן שהביא לשון רש"י וגריס לרבה בהא והכריח ממה דקרי ליה אביי מר וכתב רש"י רבה שהוא רבו וכדעת ההו' דערכין דף ה' שכתבו דלא מצינו לאביי שקורא לרבא בשם מר ע"ש וכך הוגה בדפוסים חדשים:

מ"ג רבה ודרב חסדא תלמידי דר"ה הוו כדמוכח מכמה דוכתי וכ"כ רבינו בהקדמתו ע"ש וכ"כ התו' בברכות דכ"ד דרב חסדא תלמיד ר"ה הוה וכן מוכח מפ' אלו מציאות דל"ג דבעי מיניה ר"ח מרב הונא תלמיד וצריך לו רבו וכו' ע"ש וכ"כ התו' בפ' כל הנשבעין דמ"ז ב' ד"ה בהדי ע"ש וי"ל מהא מציאות דבעי מיניה רב חסדא מרב הונא תלמיד וצריך לו רבו וכו' ע"ש ויש לדקדק מהא דאיתא בפסחים בעי מיניה רב הונא מרב חסדא מהו לקידושי אשיכרא וכו' ע"ש ואפשר דבעי מיניה לראות אם יודע להשיב ולא שהוא צריך לו וכיוצא בזה כתב מרן בכלליו דקי"ג סע"ב ע"ש אלא די"ל דהתם שאני שהוא חבירו אבל גבי תלמידו לא שייך ועיין תו' מציעא דכ"ד ב' ד"ה אתא לקמיה וכו' ע"ש. ושו"ר דהרא"ש גריס להפך בעא מיניה רכ חסדא ואחר החיפוש מצאתי להתו' בעירובין דס"ב שכתבו דר"ח תלמיד חבר דר"ה הוה ולא תלמידו ממש ע"ש ונעלם דבר מהי"מ סי' ט"ל ולפ"ז ניחא נמי גירסא דידן דבעי מיניה ר"ה מר"ח וכמ"ש התו' דמציעא הנז' דאע"פ שגדול ממנו אין תימא שבא לפניו לישאל וכ"כ ה' שער יוסף דצ"ט א' בשם הב"ש דהרב שואל מתלמיד חבר שלו והביא ראיות ע"ז ע"ש:

מ"ד רבה ורב חסדא כתבו התו' בכורות ד"ג א' ד"ה רב חסדא וכו' אפי' גירסא רבא בשמעתא לפי שהוא בתר ר"ח וכו' ע"ש ולכאורה משמע דלא שייך לגרוס רבה בה"א אחר רב חסדא וכך הבין בפשיטות בכוונתם ה' בני שמואל בחי' לתמורה די"א ומקשה מזה על ה' ברכת הזבח והובא לה' מתן בסתר בחי' לשם וביאר עליה במפתחות דהיי"ט משום דרבה קדם לר"ח דאין דרך הש"ס להביא דברי ר"ח קודם רבה ע"ש ולא ידעתי מי הגיד לו זה דרבה קדם לר"ח אחר שהיו בדור אחד כמבואר בריש ה"ע ותרוייהו תלמידי דרב הונא הוו כמבו' באות הקודם ואדרבא יש להקדים דברי ר"ח קודם דברי רבה דר"ח גדול מרבה כמו שהוכיח הרא"ש בפ' הפרה סוף אות ה' מההיא דקא"ל רב אושעייא לרבה כי אזלת לבי ר"ח וכו' ע"ש וכן מוכח מפ' המדיר דע"ג ב' דקאמר אמר רבה צריכה גט מדבריהם וכן אמר רב חסדא וכו' הרי דמייתי סייעתא לרבה מדברי ר"ח ועמ"ש התו' במציעא מ' א' ד"ה וכן אמר רבה דבעבור קושית אביי הביא דבריו ע"ש משמע הא לא"ה לא שייך להביא דברי רבה אדברי ר"ח ובפסחים דס"א ב' וקמא דק"ד א' בפלוגתא דר"ח ורבה מקדים דברי ר"ח לרבה ע"ש. לכן נ"ל ההדיוט בכוונת התו' שר"ל כיון שנזכר בתר ר"ח שייך שפיר לגרוס רבא כיון שהוא תלמיד ר"ח אבל אי הוה גריס הש"ס דברי רבא קודם ר"ח אז אי אפשר לגרוס רבא שהוא תלמידו דמסתמא אמרינן דהמוקדם מוקדם ואע"ג ג דאשכחן זימנין דמקדים דברי התלמיד לדברי הרב וכמ"ש לעיל במע' הקו"ף ט' ע"ש מ"מכל דאפשר לתקוני מתקינן ומעתה אי הוה דברי רבא קודם ר"ח יש לנו לומר דגרסינן רבה בה"א יותר מרבא באלף אבל השתא דהוא בתר ר"ח יש לומר שפיר דגרסי' רבא באלף ושו"ר לה' שער יוסף דפ"ד ד' שהביא דברי הליכות אלי אות תרפ"ז שכתב משם התו' דכשמביא הש"ס דברי רבא קודם ר"ח צ"ל רבה בה"א משום דבכוליה גמרא אמר רבה ור"ח ובשמ ביא דבריו אחר ר"ח גרסינן רבא באל"ף עכ"ל ומדקדוק דבריו נראה כדכתיבנא וזה ממ"ש דכשמביא דברי רבא קודם ר"ח נ"ל רבה בה"א ואלו גבי כשמביא דבריו אחר ר"ח לא כתב דצ"ל רבא באלף אלא גרסי' רבא כלומר דשפיר י"ל רבא ואה"נ דגרסי' נמי רבה בה"א אחר ר"ח ושוב בא לידי ס' הליכות אלי לפי שעה ושם ראיתי שכתב זולת היכא דמוכח בהדיא דלאו רבא באלף ע"ש והיינו שכתבו התו' אפי' גי' רבא ור"ל לא מיבעיא אי גרסי' רבה בה"א דלק"מ אלא אפי' גרסי' רבא באלף לק"מ ואם כוונתם דלא שייך לגרוס רבה בה"א לא היל"ל אפי' וכו' אלא שהי"ל להכריח דודאי עיקר הגי' באלף כנ"ל ברור:

מ"ה רב הונא ורב יהודא הלכה כר"י כ"מ פ"ד מה' נדרים הי"ד ושכן פסקו הרא"ש והר"ן. כ"כ הי"מ אות תר"ח והגאון ה' יעיר אזן במע' זו אות י"ד כתב דנוסחא מוטעת נזדמנה לו בכ"מ והוא ט"ס וצ"ל רב נחמן ורב יהודה כמבואר בש"ס דנדרים די"ד וט"ו ועוד דרב הונא גדול מרבי יהודה וכו' עש"ב ומה שתמה ע"ז ה' חוקי חיים בלקוטי הפוסקים אות ס' דקמ"ט א' דש"ס ערוך הוא בידינו בפ' חזקת דל"ד ב' בההיא ארבא דהוו מנצי וכו' רב הונא אמר תפסינן ורב יהודה אמר לא תפסינן והלכתא לא תפסינן וכו' ע"ש הרי להדיא דפסיק הש"ס הלכה כר"י לגבי ר"ה וכו' וסו"ד כתב שדברי הרבנים אלו שגבו ממנו והניח בצ"ע ע"ש דבריו הם אשר שגבו בעיני כל חוזי דזמנין טובא דהש"ס פוסק נגד הכלל כידוע ועוד אדרבא משם יש להוכיח דה' כר"ה לגבי רב יהודה מדהוצרך הש"ס לפסוק כוותיה דר"י ועוד יש פנים לומר דמשום דפליג ר"פ על ר"י במפקי' והוא בתרא משו"ה הוצרך לפסוק כר"י ואין מכאן לא סייעתא להי"מ ולא תיובתא לה' יעיר אזן והוא ברור ושו"ר שנתכוונתי בס"ד למ"ש ה' אהל ישרים אות כ"ה ע"ש:

מ"ו רב תנא ופליג. אמרינן גם על סתם משנה כדאיתא בפ' חזקת מ"ב א' וחולין קכ"ב ב' ומציעא דע"ז ב' לשנוייא קמא ע"ש וכ"כ ה' ה"ע הובא להי"ם אות תקנ"ג דרב ור"ח כמו תנאים ויכולים לחלוק על המשנה ע"ש וכ"כ רב"א תוספאה בש"מ על הא דאמרינן בכתובות דף ח' מתניתא קא רמית עליה דרב וכו' פי' אמשניות סתמיות ופליג עלייהו רב וקי"ל כוותיה כמ"ש הרי"ף במס' יו"ט וכ"כ רבינו בס"המ ל"ת קל"ג דרב חולק על אלו המשניות וכו' וידוע דרב תנא הוא ופליג ע"ש והתימא מה' מעין החכמה דצ"ה א' שכתב דלא מצינו דרב פליג על המשנה ע"ש והוא פלא דאיך אשתמיט מיניה כל זה גם אחר הרואה דאיהו גופיה שם סמוך ונראה בדף צ"ו ב' הביא דברי רבינו דס"המ הנז"ל דרב חולק על אלו המשניות ע"ש ולא זכר ש"ר מ"ש בדף צ"ה וצ"ע ועמ"ש עוד בכלל זה באות שאח"ז:

מ"ז רב תנא הוא ופליג מ"מ לא יחלוק על סתם משנה דרב במניינא דבי רבי הוה כשסתם המשניות. כ"כ ה"ה רב אחא"י זצוק"ל בקו' זה הכלל שבסו"ס ויקרא אברהם אות י"ד מס' כסא רחמים דע"ו בשם הרז"ה והרשב"א ע"ש ומכי חזיתנהו להני מילי דבי רבי נפלאתי הפלא ופלא דש"ס ערוך הוא דקאמר רב תנא הוא ופליג וקאי גם על סתם משנה כמבואר באות הקודם ע"ש. ואחזה אנכי אשית אל לבי לחזות בנועם אמרי קדוש דברי הרז"ה בחצריהם ובטירותם וראיתי לו בפ' הגוזל דצ"ו שכתב וז"ל ורב היכי שביק מתניתין ועביד כברייתא פי' ואע"ג דלא מקשינן הכי בשאר דוכתי היכי שביק רבים וכו' משום דרב הוה במנינא דרבי וכי סתמא למתניתין קס"ד דבמנייניה נמי הוה עכ"ל והרשב"א ז"ל הרחיב קצת כמו שהובא בש"מ שם ולמרן בכלליו דק"ג ב' ע"ש ולא נזכר בדבריהם להדיא דרב לא יחלוק על סתם משנה כי על כן נ"ל ההדיוט בכוונתם דנהי דאמרינן רב תנא הוא ופליג ואפילו אסתם משנה מ"מ פריך שפיר ורב היכי שביק רבנן ופסק כר"מ דכיון דהוה במנינא דרבי כשסתם המשניות מוכח דס"ל דהלכה היא כסתם משנה אע"ג דאיהו לא ס"ל כן כדאשכחן בכמה דוכתי ברבי דסתם דלא כוותיה ועכ"ל דס"ל דלענין הלכה בסתמא דרבים פליגי עליה וכדאשכחן בבמה תנאי דעבדי עובדא דלא כוותיהו כמ"ש ה' יעיר אזן דף ס"א ע"ש ומעתה אפי' נימא דרב תנא הוא ופליג מיהו כיון שסתם דלא כוותיה מוכח דלענין הלכה ס"ל כסתם משנה ולהכי כי פסק הלכה כר"מ פריך שפיר ורב היכי שביק רבנן דסתם כוותיהו ועביד כר"מ כנ"ל בכוונ' הרז"ה והרשב"א ז"ל וראיתי אחרי רואי גם לה' כסא רחמים וגם הוא ז"ל לא כתב דרב לא יחלוק על סתם משנה כמו שהביא בשמו רב אחא"י ז"ל וז"ל שם דהרז"ה כתב במאור והרשב"א בחי' פ' הגוזל דאע"ג דרב תנא ופליג מ"מ א"א שיסבור נגד סתם משנה לפי שרב הוה במניניה דרבי כשסתם המשניות והסכים על סתם משנה עכ"ל ודבריו נוטין קצת למ"ש דלענין הלכה א"א שיסבור נגד סתם משנה כיון שהוא הסכים על סתם משנה ודוק. איברא דבדף ק"ד ג' כתב ה' הנז' להדיא בדעת הרז"ה דרב אינו חולק על סתם משנה וכו' ע"ש וכ"כ ג"כ ה' ווי העמודים סי' קע"ד בפשיטות כדעת הרז"ה והרשב"א דרב לא פליג סתם משנה וכן נראה מדברי ה' אהל ישרי' אות טו"ב דלאחר שהביא דברי הרשב"א בשם הרז"ה כתב ומיהו מצאתי להרמב"ם בס"המ שכ' שרב חולק על המשניות ע"ש והוא פלא דאיך הבינו כן בדברי הרז"ה והרשב"א שהוא הפך הש"ס הנז"ל באות הקודם. גם לפ"ד לא הוה שתיק הרמב"ן מלהשיגו בזה כיון דהוא ש"ס ערוך דרב תנא ופליג גם על סתם משנה ומזה מוכח דס"ל דגם הרז"ה אזיל ומודה דרב תנא הוא ופליג אלא דלענין הלכה הוא דפריך הש"ס ויש מי שרצה ליישב דהרז"ה והרשב"א יש להם על מה לסמוך מגמרא ערוכה במנחות ה' א' דקאמר בהדיא תיובתא דרב והשתא י"ל דסוגיות חלוקות והרשב"א לסוגיא דמנחות סמכי וליתא דבשלמא הי הך תיובתא הויא ממשנה יש מקום לומר דסמכי על אותה סוגיא דלא מצי פליג אמשנה כיון דהוה במניינא דרבי כשסתם המשניות ואולם אחד הרואה דאותה תיובתא היא מהברייתא וא"כ לא היה להם לומר דרב לא פליג אסתם משנה משום דהוה במניינא דרבי אלא דאפי' אברייתא לא מצי פליג מדאתותב רב מברייתא ולא קאמר רב תנא ופליג ועכ"ל דהרז"ה והרשב"א לא נתכוונו לאותה סוגיא כלל וכמובן ועכ"ל כמ"ש שם התו' דהו"מ למימר דרב תנא ופליג ע"ש ומה שהקשה הרמב"ן על הרז"ה מדפריך בסוכה דף על רב יוסף גבי העושה סוכתו כמין צריף שבקת רבנן וכו' אע"ג דרב יוסף לא הוה במניינא דרבי ע"ש י"ל דהתם שאני משום דר"א שמותי הוא וכדאיתא בשבת דק"ל ב' שהיה הדבר קשה לחכמים היאך מני מניחין דברי חכמים ועושין כר"א ע"ש ועיין יבין שמועה כלל רל"א ולה' ך כסא דוד דכ"ה ע"ש ודוק:

מ"ח רבי חייא תנא ופליג כן הוא בכמה דוכתי בגמרא י"מ אות תקנ"ב ולכאורה קשה מדמותיב בעירובין דע"ב ב' על פלוגתא דר"ח ור"ש ברבי ומסיק בתיובתא ולא קאמר ר"ח תנא הוא ופליג ואפ' דהתם י"ל דבעל אותה סברא הוא ר"ש ברבי ואפ' דאין לו כח לחלוק על התנא מיהו י"ל דהו"מ למימר ר"ח או ר"ש ברבי תנא הוא ופליג וכה"ג כתבו התו' מנחות ה' א' גבי רב ע"ש:

מ"ט רב פפא ורבא הלכה כרבא. מרן בכלליו דף צ' א' בשם הרא"ש בפ' ר"יש ע"ש וצ"ע דהא התם לאחר שהביא דברי ר"ת כתב הוא ז"ל דליתא דהלכתא כר"פ בתראה וכ"כ ברפ"ק דבבא קמא ע"ש:

נ' רבי שמעון שזורי הלכה כוותיה במסוכן ותרומת מעשר חולין דע"ה ועיין מה שהאריך בזה הי"מ אות קע"ו ומ"ש על זה הגאון חיד"א בכסא רחמים דף ל' ב' ועיין להתי"ט בפי"ח דכלים מ"א ע"ש וצ"ע על מה שפסק רבינו כוותיה בפ"א דמעשר שני ונטע רבעי ה"ח ע"ש ודוק היטב:

נ"א רבי יוחנן ור' חנינא ה' כר"ח. יד מלאכי אות תקנ"ז ועיין לה' אהל ישרים אות י"ב ע"ש ונראה להוכיח מפ' במה אשה ד"ס ב' דפליגי רבי יוחנן ורבי חנינא בסנדל המסומר העשוי לגוי רי"וח אמר וכו' ור"ח אמר וכו' א"ל אלפה לרבה בר רב חנה אתון תלמידי רי"וח עבידו כרי"וח אנן נעביד כר"ח ע"ש משמע דהלכה כר"ח לגבי ריו"ח ותלמידיו שאני וי"ל עמ"ש ה' המגיד בפי"ט מה' שבת ה"ב דבגמרא לא העלו פסק וכו' ע"ש דמלבד דמוכח דה' כר"ח ותלמידיו שאני עוד בה דא קיי"ל דה' כר"ח נגד רי"וח דרביה הוה ואפ' שכוונתו דמדקאמר הש"ס אתון תלמידי רי"וח עבידו כרי"וח משמע דס"ל להש"ס בהא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד דאל"כ כיון דקי"ל אין הלכה כתלמיד במקום הרב אפי' תלמידיו לא הי"ל לעשות כרי"וח ואה"נ דבעלמא ה' כר"ח לגבי רי"וח ודוק:

נ"ב רבותא משום רבותה דסיפא לא הו"ל למשבק רבותא דרישא מהרש"א שבת דמ"ד ע"ד התו' ד"ה הא אין עליה וכו' ע"ש וצ"ע מדברי התו' קידושין דס"ה ב' ד"ה ותנא תונא:

נ"ג רפואה כתב רבינו מוהרח"ו זצ"ל בס' עץ הדעת טוב בפ' משפטי' גבי ורפוא ירפא דרפואה הבאה לאדם ע"י הש"י איננה ע"י צער ולכן אין הפא דגושה אלא היא רפויה כמ"ש רפאני ה' וארפא אבל רפואה הבאה לאדם ע"י ב"ו יש ברפואתה צער כנודע לכן הפ"א של ורפא ירפא שתיהם דגושות ע"כ. והגאון ה' חיד"א בדבש לפי מע' הר"יש אות ח"י ובס' צוארי שלל בפ' בחקותי הק' ע"ז דהכתוב מחצתי ואני ארפא כי הוא טרף וירפאני וכן זולתם והניח בי"ל ע"ש ומ"ש ה' כף הכהן שם בפ' משפטים דלא דברו חכמים אלא על הרוב ואה"נ דלפעמים ימצא להפך ע"ש הוא דחוק כמבואר בא'ר לחי רואי גם אשתמיט מינייהו מלכי דברי רבינו בחיי גבי ורפא ירפא שכתב וז"ל כל רפואה בב"ו לא מצאנוה בכל הכתובים כי אם בדגש אבל בהקב"ה מצינו ברפא רפאני ה' וארפא וכו' ארפא משובתם וירפא אלהים את אבימלך כי אני ה' רופאיך והטעם וכו' ע"ש הרי דמייתי קראי דארפא משובתם וירפא אלהים את אבימלך עם קראי דרפאני ה' וארפא הרופא לשבורי לב כי אני ה' רופאיך ונמצא שסותר דברי עצמו בתוך ב"ד איברא דבדפוס ישן כתוב כדברי רבינו בחיי אבל בהקב"ה מצינו גם כן ברפא ואולם אחד הרואה דהעיקר כדפוס חדש דליתנהו להני מילי דגם כן דאל"כ קשה מה שסיים אח"ז אבל רפואה של הקב"ה בנחת אין שם צער כלל ע"ש דמה נענה בקרא דארפא משובתם וקרא דוירפא אלהים את אבימלך ולומר דעל הרוב ידבר וכמ"ש ה' כף הכהן ליתא דלשון רבינו שכתב סתם אבל רפואה של הקב"ה בנחת אין שם צער כלל משמע שהוא כלל לכל הרפואות של הקב"ה ודוק ואולם לי ההדיוט לאחר המחי"ר הקושיא מעיקרא ליתא דכבר ידוע מדברי המדקדקים שיש שני מיני דגש האחד נקרא דגש חזק והשני דגש קל ואינו בא אלא לקריאת בג"ד כפ"ת להבדיל בין קריאת הפ"א לף' ובין הגימ"ל לגימ"ל וכן כל שאר האותיות ואינו בסוג הדגש שהוא בא לחסרון אות או לסיבה אחרת ע"פ הדקדוק כידוע וכוונת רבינו בחיי ורבינו מוהרח"ו אינה אלא על הדגש החזק כמי דגש דורפוא ירפא דקיימי ביה שחוזק הדגש מורה על הצער שיש ברפואה הבאה ע"י ב"ו אבל דגש דמחצתי ואני ארפא וכיוצא שאינו דגש חזק רק לקריאת הפ"א שהיא אחר שוא נח הוא נכלל ג"כ עם רפואות שהם ברפה כי קלותו מורה עליו שאין בה צער והוא ברור לדעתי. אך לכאורה קשה מקרא דכתיב במלכים ב' סי' ב' ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים האלה שהוא בדגש חזק וי"ל דכלל זה אינו אלא ברפואה דאדם א"נ י"ל דע"י נס שאני ומה גם דהוי נס בתוך נס ולחוזק הנס באה הפ"א דגושה להורות על גודל הנס השולח אמרתו ארץ רפואה

וחיים:

תוכן העניינים

לב שומע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה