אור ברסלב
לב שומע כללים וענינים › מערכת אות ס

לב שומע· רבי חיים הכהן מטריפולי

כללים וענינים · מערכת אות ס

מערכת אות נ

א' סתם כמשנה ומחלוקת בבריתא דהלכה כסתם אינו אלא מיחיד עם יחיד אבל לא ביחיד עם רבים. הי"מ אות תקי"ג ממהר"י איסקאפא בראש יוסף א"ח דנ"א א' ולא גילה מאין למד לומר כן ע"ש. ולי ההדיוט נראה שיש לו סמוכות לזה ממ"ש התו' בפ' כירה דט"ל ב' ד"ה אמר רבה וכו' דאע"ג שריו"ח אית ליה הלכה כסת"מ הכא משמע דריה"ו מכריע הוא ואין ה' כסתם ואי לאו הכרעה הזה ה' כסתם אע"ג דמחלוקת בברייתא עכת"ד ע"ש. והנה הא דאמרינן הלכה כדברי המכריע הוא משום דהו"ל יחיד במקוש שנים עיין רש"י חולין דקל"ז א' ד"ה והאמר מר ע"ש ואם איתא דהלכה כסתם אפי' ביחיד עם רבים א"כ הו"ל למיפסק בההיא כר"ש דסתם לן תנא כוותיה אע"ג דריה"ו מכריע והו"ל ריה"ו ור"מ רבים אלא עכ"ל דלא איתמר האי כללא אלא היכא דפליגי יחיד עם יחיד לדעת התו' ודוק והי"מ שם הביא סמוכות למהר"י איסקאפא הנז' מדברי מרן כ"מ בפי"ד מה' מע"הק הי"ג ומפי"א מה' פסו"המ ה"ח ומפ"א מה' פרה אדומה הי"א ע"ש ומה שהקשה ה' אהל ישרים אות ד' דלפ"ז מה הוקשה לו למרן בפ"ח דביאת מקדש ה"ז עמ"ש הרמב"ם מי שעיקר חוטמו שוקע אע"פ שאינו כוחל עיניו כא' וכו' והיא מחלוקת ר' יוסי ורבנן בברייתא וסתם משנה כר"י דלמה פסק כרבנן הפך סת"מ ולפי מ"ש דהיכא דפליגי רבים בברייתא אין הלכה כסתם והצ"ע ע"ש י ל והתם שאני דסתמא כר"י דנמוקו עמו ועמ"ש הי"מ אות ר"ל ורל"א והכי דייק לשון מרן שכתב שם דהו"ל למיפסק כסח"מ וכרבי יוסי ודוק. ולי ההדיוט ק"ל דהא אשכחן להרמב"ם בפ"ט מה' א"ב ה"ד שפסק הרואה דם בשעת וסתה אינה טמאה למפרע אלא בשעתה בלבד ובפ"ק דנדה דף ד' ע"ב מעיקרא אוקים למתניתין בשעת וסתה וד"ה ובתר הכי מסיק מכח ברייתא . אייתי דמתניתין רבי דוסא היא ולא אתיא כרבנן דפליגי עליה וס"ל דאפי' בשעת וסתה טמאה למפרע ע"ש וא"כ איך פסק כסת"מ אחר דרבים פליגי וכדמשמע מהש"ס דקאמר עד כאן ל"פ רבנן עליה וכו' ומ"ש ה' מתן בסתר בחי' לתו' שם ד"ה וברייתא דאינהו רבנן ר' חנינא בן אנטוננינוס ע"ש דבריו תמוהים דהש"ס מוקי לברייתא דאשה שיש לה וסת כחמה טמא למפרע כוותיה דר' חנינא כן אנטוננינוס ואחד הרואה דס"ל לברייתא דדוקא שלא בשעת וסתה מטמאה בראייתה מעת לעת אבל בשעת וסתה לא מטמאה רק בשעת ראייתה לבד אלא דכתמים מטמאין גם למפרע והנה רבנן דפליגי גי אר' דוסא ס"ל לפי האוקמתא בתרייתא דבין בשעת וסתה בין שלא בשעת וסתה שוין ומטמאין מעת לעת וצ"ע ולפי מ"ש הה"מ ע"ד רבינו דרואה דם בשעת וסתה וכו' שם במשנה ובגמרא דף ד' כל אשה שיש לה וסת דייה שעתה ואוקימנא בגמרא דשעת וסתה וד"ה עכ"ל ניחא דנמצא שרבינו אינו פוסק כיחידאה אלא דק"ל ע"ז דלמה לא פסק כאוקמתא בתרייתא אחר דהכריחו הש"ס מכח ברייתא דמייתו דלחומרא מוקמינן ודוק:

ב' סתם ואח"ך מחלוקת אין הלכה כסתם מחלוקח ואח"ך סתם ה' כסתם דכיון דמיתי מחלוקת ברישא והדר סתם לן כחד משמע דקמו רבנן בטעמייהו דהך רבנן ומסתבר להו טעמיה דהאיך הילכך הלכה כאותו הסתם וה"מ בחדא מסכתא אבל בתרתי מסכתי לא דקיי"ל אין סדר למשנה ושמא המשנה האחרונה נשנית ראשונה והו"ל סתם ואח"ך מחלוקת כ"כ ה' הליכות עולם בשער ה' פ"ג ע"ש. ועיקרן של דברים בפ' החולץ דמ"ב ב' וע"ז דף ז' א' ב"ק דק"ב א' ומוכח מהתם דבין לר"ה ובין לר"י כולהו ס"ל דלא איתמר האי כללא אלא בחדא מסכתא ולא בתרתי מסכתי ומסתמו' דברי ה"ע משמע דליכא מאן דפליג אלא דלכ"ע בתרי מסכתי אין סדר ואין הלכה כסתם דשמא סתם ואח"ך מחלוקת היא ויש לתמוה שהתו' בפ' החולץ כתבו דלדע' ריו"ח במחלוקת ואח"ך סתם דה' כסתם אפי' היכא דהוו בתרי מסכתי דמסתמא אית לן למימר דמחלוקת ואח"ך סתם היא ולא סתם ואח"ך מחלוקת דאין לנו לומר שחזר בו ר' מפסקו עד שנראה בפי' רק דשאר אימוראי אית להו דבתרי מסכתי אין סדר ואין ה' כסתם וכ"כ בפ' המוציא יין דפ"א ב' ד"ה והאמר ריו"ח ועיין י"מ אות ס"ח ולמוהרי"ט בס' ווי העמודים סי' רט"ו בשם הבה"ג ע"ש והנה רש"י שם כתב מחלוקת ואח"ך סתם בין שסתם אחריה מיד בין במסכתא אחריתי באותו סדר הלכה כסתם וגבי סתם ואח"ך מחלוקת כתב כי מתניתין ע"ש ויש להסתפק בדעתו ז"ל אם ס"ל בהתו' דלדעת ריו"ח אפי' בתרי מסכתי יש לנו לומר דיש סדר והיינו שכתב בין שסתם אחריה במסכתא אחריתי באותו הסדר או י"ל דהתם שאני דחשיבי כחדא מסכת' דתלת' בבי דנזיקין חדא מסכת' היא וכד אמרי' בע"ז שם בהאי ענינא גופיה דמייתי בידיה ופשט דבריו מוכח כצד הראשון מדכתב שסתם אחריה במסכתא אחריתי דלצד השני אין זה מסכתא אחרת אלא כולה חדא היא אלא דלפ"ז צ"ל דמאי דאייתי מההיא דנתן צמר וכו' הוא לדוגמא בעלמא נקטיה באופן די"ל שדעתו כדעת התו':

והנה בסתם ואח"ך מחלוקת בתרי מסכתי אי אמרינן דמסתמא יש סדר ואין הלכה כסתם או אין סדר דשמא האחרונה נשנית ראשונה והו"ל מחלוקת ואח"ך סתם דהלכה כסתם לא בא הדבר מבואר בתו' ורש"י מאי דעתייהו בזה. ומ"ש רש"י בסתם ואח"ך מחלוקת כי מתניתין איכא למימר דלרבותא נקט כן דאפי' כי מתניתין דהמחלוקת בצד הסתם דהו"ל סתם כרבים וכמ"ש התו' בפ' החולץ ובפרק יש נוחלין דף קכ"ב ועיין באות שאחר זה ע"ש אפי"ה אין הלכה כסתם וכ"ש היכא דמרוחקין זה מזה דגרע ואין הלכה כסתם ואכתי י"ל דאפי' בתרי מסכתי אמרינן כן א"נ י"ל דכי מתניתין דקאמר ר"ל בחדא מסכתא ולא נתכוון לצד הראשון אלא לאפוקי היכא דהוו בתרי מסכתי די"ל דאין סדר והלכה כסתם וסברא זו מצאתיה למוהרי"ט בחי' להרי"ף בקידושין במשנה דהתקדשי לי בזה שתמה ע"ד הר"ן וז"ל ולא ידענא מאי ק"ל אי משום דהני סתמי בס' נשים ופלוגתא בס' נזיקין הא בתרי מסכתי אין סדר למשנה וכ"ש בתרי סדרי ולמה לא נפסוק כהני סתמי עש"ב הרי להדיא דבסתם ואח"ך מחלוקת יש לנו לומר דבתרי מסכתי אין סדר והלכה כסתם וכן יש להוכיח מדברי מרן ברפ"ט דה' רוצח ע"ש ודוק והנה לדברי ה' הליכות עולם יש לנו ללמוד דבר זה מכ"ש דאם במחלוקת ואח"ך סתם דיש סברא לומר דבסדר נאמרו שמסתמא רבי אינו חוזר מפסקו אפי"ה אמרינן אין סדר ושמא סתם ואח"ך מחלוקת היא ורבי חזר בו א"כ כ"ש בסתם ואח"ך מחלוקת דיש לנו לומר אין סדר בצירוף הסברא שמסתמא אינו חוזר בו והו"ל מחלוקת ואח"ך סתם דהלכה כסתם ואפ' שהתו' ורש"י יודו בזה והן עתה נד"מ ס' בני בנימין וראיתי לו בסי' מ"ג שמקשה על הרי"ף והרא"ש שפסקו כר"א דחדש אסור בחו"ל מדאורייתא משום דסתם לן תנא כוותיה בסוף מס' ערלה דהא בתרי סדרי יש סדר והו"ל סתם ואח"ך מחלוקת ואין הלכה כסתם וכו' ע"ש ולא זכר ש'ר דמילתא כדנא במחלוקת היא שנויה אי אמרינן בתרי סדרי יש סדר ועמ"ש לעיל בס"ד במערכת האלף אות כ"ז ע"ש ופשיטא שאין להקשות מדברי מרן כ"מ די"ל דהרי"ף ס"ל דאין סדר וכמ"ש מוהרי"ט וגם הרא"ש הזכיר פלוגתא זו בפ' כל שעה גבי אין ביעור חמץ אלא שריפה ע"ש ועיין לה' קרבן נתנאל בפ"ק דקידושין ס"ק קפ"א ע"ש ודוק נ"ל להבי' ראיה דאמרינן בקדושין דנ"ד ב' וכרבי יהודה במעשר מי לא תנן והתנן הפודה מעשר שני שלו וכו' ת"ש הפודה נטע רבעי וכו' ת"ש משך הימנו מעשר וכו' ע"ש וקשה דכי סתם לן תנא כוותיה מאי הוי והא סתם ואח"ך מחלוקת היא דסתמא בס' זרעים ומחלוקת בס' נשים ואין הלכה כסתם אלא עכ"ל כיון דלא הוו בחדא מסכתא יש לנו לומר דאין סדר ומחלוקת ואח"ך סתם הוא איברא דהא נמי אמרי' התם דה' כר"מ במעשר הואיל וסתם לן תנא כוותיה ומביא סתמא דעדויות ולפי הס"ד לאו מטעמא דבחירתא הוא דפסקינן כוותיה אלא משום דסתמא כוותיה וקשה דאע"ג דמחלוקת ואח"ך סתם הוא הא בתרי סידרי אין סדר ואין ה' כסתם וכמ"ש ה' ה"ע וכן בהא דקאמר נמי דהלכה כריה"ו בהקדש משום דסתם לן כוותיה במס' מעילה דהא י"ל דשמא מס' מעילה נשנית ראשונה והו"ל סתם ואח"ך מחלוקת דאין ה' כסתם והנה בההיא דסתמא דר"מ י"ל כיון דסתמא נמי איכא כמעשר עני דהוי בס' זרעים והו"ל סתם ואח"ך מחלוקת איכא למימר אין סדר וה' כסתם אבל בההיא דריה"ו קשה. והנה לדעת רש"י והתו' דס"ל דלריו"ח אפי' בתרי מסכתי מסתמא י"ל דרבי לא חזר בו ניחא שיש לדחוק ולומר דסוגיין אזלא לדעת ריו"ח ולא לשאר אימוראי אך לדברי ה' ה"ע דמסתמות דבריו משמע דלכ"ע בתרי מסכתי אין סדר ואפי' במחלוקת ואח"ך סתם דשמא סתם ואח"ך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם צ"ע ואולי דהוא ז"ל סובר דאע"ג דבתרי מסכתי אין סדר בתרי סדרי יש סדר וכדעת מרן ברפ"ט מה' רוצח דלפ"ז י"ל ג"כ דסוגיין אזלא ככ"ע ואפי' לשאר אימוראי דס"ל בתרי מסכתי אין סדר ומה שיש לדקדק בזה מהאי סוגיא דאייתינא כבר כתבתי בס"ד במע' האל"ף אות הנז"ל ע"ש ודו"ק ואח"ז ראיתי מ"ש התי"ט ברפ"ט דסוטה ופ"ז דתמור' מ"ה ע"ש. ומכלל הדברים דסתם ואח"ך מחלוקת בתרי מסכתי י"ל דאין סדר ושמא מחלוקת ואח"ך סתם היא צ"ע מהא דפריך בנידה דף ח' א' והתנן הוורד והכופר והלטום והקטף וכו' וא"ר פדת מאן תנא קטפא ר"א וא"ר זירא וכו' ואבוך אמר הלכה כר"א בארבע וכו' ע"ש ומאי קשיא דילמא דהכא שאני דסתם לן תנא כר"א והלכתא כוותיה וכדמשני התם משום דקאי ריה"ו כוותיה ובשלמא אי אמרינן דסתם ואח"ך מחלוקת אין ה' כסתם ואפי' בתרי מסכתי ניחא משום דאיכא מחלוקת בפ"א דערלה מ"ז אבל לפי האמור דבתרי מסכתי אין סדר ולעולם איכא למימר דה' כסתם צ"ע ודוק:

ג' סתם ומחלוקת בצידו נהי דלאו סתם גמור הוא מ"מ חשוב כרבים לגבי יחיד תו 'יבמות דמ"ב ב' ד"ה סתם וכו' ושאר דוכתי ע"ש ודוקא היכא שלא הוזכרה סברת ת"ק בשם יחיד בדוכתא אחריתי כלל אבל היכא שהוזכרה בלשון יחיד לא אלימא אפי' כרבים גבי יחיד כ"כ ה' חסדי דוד דכ"ו א' ע"ש ודבריו קשים דבהדיא כתבו התו' שם בפ' החולץ דמ"ד א' בד"ה ודילמא דנהי שאין חשוב סתם מ"מ חשוב כרבים לגבי יחיד ע"ש אע"ג דההיא סתמא הוזכרה בהדיא שהיא סברת ר' שמעון התימני וכן משמע מדברי הרשב"א בחי' לשם לדף מ"ב ממה שהביא הירושלמי דמגילה דקאמר הדא דתימא ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה בסתם משמע דביחיד לגבי יחיד לעולם ה' כסתם ודוקא ביחיד אצל רבים דאין הלכה כיחיד ודוק:

ד' סומא לריה"ו פטור מכל המצות כדאיתא בפ' החובל דפ"ז כתבו שם התו' דמדרבנן מיהא חייב דאל"כ הו"ל כמו נכרי שאין נוהג בתורת ישראל כלל ע"ש ומהר"ץ הירש בהגהותיו לשם הצ"ע דהא דסומא פטור ה"ד ממ"ע אבל במל"ת ודאי חייב וכי ס"ד שיהא מותר לאכול חלב מן התורה ואיך כתבו שהוא כנכרי לכל דבר וכו' ע"ש. ולפק"ד שגם התוספות הכי סבירא להו דבמל"ת ודאי חייב ודוק לשון הזהב שכתבו שאינו נוהג בתורת יש' ואלו פטור גם ממל"ת ועובר עליהם ביד רמה וכי לזה אינו נוהג בתורת יש' לבד קרית ליה ועוד דלמ"ל להאריך ולומר דהוי כגוי שאין נוהג וכו' דאם הוא עובר גם אל"ת ודאי נוהג מנהג גוים ממש אלא עכ"ל דגם התו' לא כ"כ רק בפיטור ממ"ע והיינו שאינו נוהג שכתבו ואח"ז רב נדפס ובא ס' משמרות כהונה למוהרא"ך זצ"ל ושם ראיתי שכן כתב על דבר התו' הנז' ע"ש ושו"ר שכ"כ ג"כ ה' יעיר אזן אות כ' אלא שמדברי רי"ד בס' המכריע ס' ע"ח ובתו' ר"פ לקמא מוכח דפטור גם מלאוין עכת"ד ע"ש ועיין לה' עה"ש א"ח סי' ג"ן אות ה' ע"ש:

ה' סכינא חריפא מפסקא קראי בפ' יש נוחלין דקי"א ב' ופירשב"ם שאתה מסרס התיבות לעשות שארו המוקדם מאוחד והקרוב אליו שהוא מאוחר אתה עושה מוקדם וכתב ה' הליכות עולם דס"ט א' דלא מקרייא הפסקה אלא בתיבות להקדים תיבה זו לזו באותיות לא הוי הפסק ע"ש ועמ"ש התו' יומ' דמ"ח א' ד"ה גורעין וה' יבין שמוע' כלל קס"ה דקדק עמ"ש רש"י במ"ק ד"ב ב' ד"ה ת"ל בכלאים שדך לא דאע"ג דכתיב לא תזרע כלאים גורעין ודורשין וכו' ע"ש דאם ר"ל שגורעין תיבת תזרע ומוסיפין אותה בסוף וכאלו כתיב כלאים שדך לא תזרע ק"ט שהרי זה סותר הכלל שאמרו סכינא חריפא מפסקא קראי ע"ש. ולי ההדיוט י"ל דס"ל לרש"י דלא אמרינן סכינא חריפא וכו' אלא למיפסק קראי לשני דינים כההיא דפ' יש נוחלין וכההיא דמנחות דע"ד א' וערכין דכ"ו א' ע"ש דאין מקדימין ומאחרין למפסק קראי לשני ענינים ודייקא נמי לישנא דמפסקא לקראי אבל היכא דאע"ג שמקדימין ומאחרין מ"מ נשאר הפסוק לענין אחר אין כאן פיסקא לקראי ושפיר אמרינן גורעין ודורשין כנ"ל ודוק ושו"ר דהכי מתבאר ממ"ש הש"מ שם בבתרא משם הרא"ם ע"ש ומשם בא'רה. ודע דבערכין שם פריך אביי לרבה סכינא חריפא וכו' ואלו איהו גופיה בההיא דבתרא ומנחות פסיק לקראי בסכינא חריפא ופריך לה רבא סכינא חריפא וכו' ע"ש ואולי דאחר ששמעה מרבא קבלה מיניה ופריך מזה לרבה רביה ומכלל הדברי' אתה תחזה דצ"ע עמ"ש ה' יקרא דשכבי בדרוש מ"ו דק"א ד' ליישב קושית הי"ש הנז"ל דאע"ג דרבא פריך הכי מ"מ אביי לא אכפת ליה וסבר דכי היכי דגורעין ומוסיפין אות א' ה"נ דגורעין ומוסיפין תיבה שלמה ע"ש דהא אביי גופיה פריך הכי לרבה רביה:

ו' ספיקא דיומא ה' דין אמת בלקוטיו לה' שבועות דט"ו ד' נסתפק במי שנשבע שלא לאכול מצה בליל שני אי אמרינן דלוקה ואוכל מצה משום ספיקא דיומא והוי ש"ש או דילמא כיון דאנן בקיאין בקיבועא דירחא א"כ ליל שני הוי רשות וחלה השבועה ולא מצא דין זה מבואר ולבסוף הניח בצ"ת עש"ב. ולי ההדיוט אין כאן שום ספק ותורה יוצאה בהינומא מדברי רבינו בפ"ה מה' שבועות הלכה א"ב שכתב שכל מי שנשבע על אחרים שיעשו כו"כ או שלא יעשו אינו חייב בשבועת ביטוי וכו' ולמה אינו לוקה משום ש"ש שהרי אפ' לאותם אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו ונמצא כשמתרים בו בעת שנשבע התראת ספק שאין לוקין עליה אא"כ לאו שבו מפורש בתורה וכו' וע"ש בלח"מ שהדבר מסופק אי היא ש"ש או שבועת שקר דשוא הוי מצד שאין בידו לעשות ושקר הוי מצד אחר משום שאפ' לאחרים שישמעו ממנו וכו' ע"ש. וה"נ דכוותה דאה הוא יום ט"ו הוי ש"ש ואם הוא יום ט"ז הוי שבועת שקר אם יאכל והוי התראת ספק וכל כי האי אין בו מלקות וברור ועוד דנדון זה אינו אלא מדרבנן דהחמירו בו משום ספיקא דיומא ופשיטא דשבועה חלה עליו ואפי' לא בקיאינן בקבועא דירחא ושו"ר לה' אלפי יהודה ז"ל די"ט מהספר ע"כ שכתב כפשיטות דאפי' למ"ד ס' דאוריתא לחומרא מדאוריית' שבועה חלה עליה דלא עדיף מחצי שיעור דקיי"ל דמשום שאינו מפורש שבועה חלה עליו ע"ש:

ז' ספיקא דאורייתא לחומרא כבר ידוע מחלוקת הראשונים אי לחומרא מדאורייתא או מדרבנן וראיתי לה' החינוך בפ' אמור גבי לאו דאלמנה לכ"ג שכתב דאם היתה מקודשת בקידושי ספק ומת ארוסה ה"ז ספק אלמנה ואסורה שכל ספק בדאוריתא אסור הוא מן התורה וע"כ אמרו ז"ל בכ"מ ספיקא דאורייתא לחומרא ע"כ ע"ש. וק"ק שהוא ז"ל דרכו ללכת אחר סברת הרמב"ם והוא מכת הסוברים דס"ד הסוברים דס"ד לחומרא דרבנן ואם נאמר דמחבר החנוך הוא המחבר ס' בדק הבית י"ל דלשיטתיה אזיל כמבואר בתורת הבית דקט"ו א' ע"ש. אך צ"ע דע"כ לא פליגי אלא בספק שקול דלית ביה חזקת היתר או איסור אך בספק קידושין לכ"ע אינו אלא לחומרא מדרבנן דאוקמה אחזקת פנויה כמ"ש הפר"ח ביו"ד סי' ק"י דהיכא דאתחזק היתרא כגון פנויה שנתקדשה ספק קידושין ודאי דלכ"ע שרי מן התורה דאוקי איתתא אחזקתה ובחזקת היתר לשוק עומדת וכדאמרינן בפ"ק דחולין מנא הא מילתא דאמור רבנן אוקי מילתא אחזקתיה וכו' ע"ש ועיין למהרשד"ם חא"הע סי' י"א וי"ב ולמוהרימ"ט ח"ב סי' קל"ח ע"ש וכ"כ הרא"ה גופיה שם בבדק הבית דמספק ראשון מותרת מן התורה דמוקמינן לה אחזקה דהיתרא ע"ש וצ"ע ועיין להגאון חיד"א בחיים שאל סי' ע"ג דפ"ט א' ע"ש תורת חיים:

תוכן העניינים

לב שומע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה