אור ברסלב
לב שומע כללים וענינים › מערכת אות נ

לב שומע· רבי חיים הכהן מטריפולי

כללים וענינים · מערכת אות נ

מערבת אות מ

א' נעשה לא שייך לומר נעשה אלא כשהדבר השנוי יש בו חידוש יותר דאז שייך לומר נעשה אותה החלוקה עם שאינה כ"כ עם אותה השניה אבל היכא דשוו אהדדי ואין ביניהם חילוק כלל לא שייך לומר בזה נעשה י העצ"י בחי' לדמ"ה ע"ש ולכאורה קשה מפ' המניח דכ"ח א' דקאמר אבל אינה יכולה להכיל ע"י דבר אחר נעשה ידה כשליח ב"ד ופטורה ע"ש והא התם דבין היא ובין שליח ב"ד שוו בשיעוריהם דדוקא בשאינם יכולי' להציל ע"י ד"א וכמ"ש ה' תורת חיים בשם התו' ע"ש ונראה שכוונתו ממ"ש התו' בד"ה לא בשיכולה וכו' אפי' דין אינו ע"ש דכיון שאינו דין אפי' בשליח ב"ד אין לו רשות כיון שיכול להציל ע"י דבר אחר וכ"כ בש"מ בשם הר"ש דמסתמא שב"ד לא שרי ליה קרא אלא בשאינו יכול להציל ע"ש ולפ"ז מה חידוש יש בשב"ד השנוי עד שנאמר שנעשה יד האשה כשב"ד ונראה ליישב דאע"ג דבאותו ענין אין בו חי' אשכחן מיהא דבענין אחר יפה כח שב"ד בענין המשכון דשב"ד רשאי לנתח בשוק והמלוה עצמו אין לו רשות כדאיתא בפ' המקבל דקי"ג ע"ש ודוק:

ב' נעשה הדרך הוא מרישא לסיפא דהיינו דיוקא דרישא כמו הסיפא עצמה ומצאתי כלל מחודש שלא ראיתיו לשום אחד מבעלי הכללים דאמרינן נעשה מסיפא לרישא בזה ראיתי וחדשתי בס' קול הרמ"ז בפ"ט דפסחים משנה ו' ע"ש. כ"כ הי"מ אות תפ"א ולאחר המחי"ר לא היה צריך ללמוד מדברי קול הרמ"ז והוא ש"ס ערוך בפ"ק דסוכה דף כ' א' דקאמר מחצלת הקנים וכו' הא סתמא נעשה כמי שעשאה לסיכוך ומסככין בה קטנה עשאה וכו' הא סתמא נעשה כמי שעשאה לשכיבה וכו' ע"ש וגירסא זו הלא היא בדברי התו' שם ד"ה אמר רבא וכמ"ש מהרש"ל ע"ש וביאור הדברים דאמרינן תרי נעשה מרישא לסיפא ומסיפא לרישא וה"ק מחצלת הקנים גדולה עשאה לשכיבה אין מסככין בה הא סתמא נעשה בקטנה שעשאה לסיכוך ומסככין בה דהוי נעשה דיוקא דרישא כמו הסיפא וכן בסיפא נמי אמרינן כן קטנה עשאה לסיכוך מסככין בה הא סתמא נעשה כגדולה שעשאה לשכיבה ואין מסככין בה והוי נעשה דיוקא דסיפא כמו הרישא עצמה ועיין ביבין שמועה כלל ס"ד הא למדת שכפי דברי התו' וגירסתם י"ל שפיר נעשה מסיפא לרישא ועמ"ש התו' ג"כ בס"פ כיצד הרגל ד"ה קרע וכו' ע"ש ודוק. ומה שהקשה הי"ש שם ע"ד הח"ה שכתב ע"ד התו' דהוצרך רבא לפרש וכו' ע"ש צ"ע דהרי הוא גופיה כתב בראש דבריו שמדברי רש"י יש לנו להתלמד בכל מקום שנוכל לפרש כך כדי שלא יהיה כעין חיסורי מחסרא ע"ש ומעתה יש לנו לומר דזה הוא המונע להתוספות שלא פירשו לסיכוך דר"א בסיכוך דרבנן ודוק. ואחז"ר ראיתי לה' יגל יעקב דק"ט רע"ב שכתב שהראוהו דברי התו' בתרא דקס"ב ב' ד"ה אלא מהא דמשם בא'רה דשייך לומר דיוקא דסיפא נעשה ברישא ושהיא ראיה לדברי הרמ"ז ע"ש גם ה' פתח הדביר ז"ל ח"ג דף רמ"ד כתב דה' בית עובד בכלליו כת"י כתב להביא ראיה ל לכלל זה מכמה דוכתי מהתלמוד וחד מינייהו במגלה דף עלה הא דאבעייא לן התם מהו למכור ס"ת ישן וליקח חדש ובעי למפשט מהא דתניא וכו' ע"ש דלא סליק ענינא וחע"ד ע"ש ומן האמור יש לתמוה עמ"ש ה' מגדנות נתן בחי' למציעא לדף ל"א א' ע"ש גם בביאור מהר"ם שיף בחי' קמא על דמ"ח בהא דמשני רבא התם כולה רבנן ואיידי וכו' כתב בפשיטו' דלא שייך נעשה מסיפא לרישא ע"ש ועתה נד"מ ס' צרור החיים למהר"ח קצבי וראיתי לו בכלליו דק"א א' שכתב ג"כ בפשיטות דלא אמרינן נעשה מסיפא לרישא וע"ע מ"ש בחי' למציעא שם דל"א ע"ש ולאחר המחי"ר ליתא וכמדובר:

ג' נעשה לא אמרינן דיוקא דרישא נעשה כמו הסיפא אלא היכא שהדיוק יוצא מהדבר השנוי בהדיא ברישא אבל היכא שהדיוק אינו יוצא לא ממה שאנו מפרשי' באיזה ענין איירי רישא לא עבדינן מינה דיוקא ולימא נעשה עיין בהרא"ש בפי' לנדרים דף ה' א' ד"ה מדקתני וכו' ע"ש ונראה דע"כ לא כתב כן הרא"ש אלא כההיא דנדרים דלפי מה דמפרשינן לרישא מקשינן דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא אז לא אמרינן כן כדי להדחק ולימא נעשה כיון דלא תני לה להדיא ומי הכריחנו לפרש כן כדי לעשות קושית הסתירה ולימא נעשה דהוי כעין חיסורי מחסרא אבל היכא דלפי מה דמפרשינן ליכא קושית הסתירה אלא דליפלוג וליתני בדידה שפיר אמרינן נעשה הגם דברישא לא תני לה בהדיא והדברים מוכרחים דהא ודאי כי תני לה בהדיא לא שייך לומר ליפלוג וכו' דהא שפיר יוצא מהדיוקא ולא שייך קושית ליפלוג וכו' אלא היכא דמפרשינן לרישא במאי מיירי ע"ז מקשינן ליפלוג וכו' ומתרצינן שפיר נעשה ובהכי ניחא מה שהקשה לי רב רחומאי החו"ש כמהר"ר יצחק חי בוכבזא הי"ו על כלל זה דכייל לן הרא"ש מפ"ק דגיטין די"א ומנחות דע"ט ב' וקמא דכ"ח א' דקאמר נעשה הגם דלא תני לה בהדיא ע"ש וברור:

ד' נעשה לא אמרינן נעשה אלא כשדיוק הסיפא אינו יכול להכלל ברישא אבל כשדיוק דסיפא יכול להכלל כרישא לא אמרינן נעשה. זרע יצחק בחי' מציעא לדף ל' בגמרא אלא מהא וכו' ע"ש ועיין לה' אהל ישרים אות א':

ה' נעשה היכא שאין הטעמים שוין לא שייך לשנויי בנעשה עיין תו' חולין דט"ז א' ד"ה אמר ר"א וכו' ע"ש:

ו' נעשה היכא דתני אבל לא אמרינן נעשה ש"מ מציעא לדף ל' ד"ה הא לצרכו ולצרכה וכ"כ ה' זרע יצחק שם ומה שקשה לזה מקידושין דף ד' דקאמר נעשה אף שהסיפא בלשון אבל וכמו שהקשה הי"מ אות תפ"ח עיין לה' מגדנות נתן בחי' למציעא שם שכתב שזה תלוי בשתי הלשונות דאמרינן תמן בקידושין דלפי האיבעית אימא לא אמרינן נעשה היכא דתני אבל ע"ש וכ"כ ה' שמע אברהם נר"ו דס"ג א' ועיין לה' יד אהרן ח"ח סי' שכ"ט הובא לה' יד מלאכי וה' מגדנות נתן וה' שמע אברהם שם ועיין יעיר אזן אות א' ולה' לימודי ה' לימור קי"ט מה שחילק בזה ע"ש:

ז' נעשה היכא דבעי למפשט בעיא וקשיא דיוקא אדיוקא לא אמרינן נעשה די"ל שהתנא גופיה מספק"ל. המש"ך בחי' למגלה לדף נ"ז משם ה' פרח מטה אהרן אך התו' לא ס"ל הכי ע"ש ועיין ככללי ה' יד אהרן אות ל"ד:

ח נראין דברי ר"פ לר"פ שאף ר"פ לא פליג אלא וכו' לא משני הכי אלא היכא דלא אפשר ליה למימר בענין אחר. תוס' חולין דק"ט ט א' ד"ה נראין ע"ש ובהכי ניח"ל מה שהקשה מהרש"א בפ' הזהב דנ"ד א' עמ"ש שם התו' ד"ה מכלל דפליג וכו' תימא לישני דה ק נראין דברי ר"א לר"י וכו' דלמה לא סמכו תמיהתם לעיל גבי מכלל דפליגי אפי' בשבת דאימא דה"ק נראין דברי ר"א לר"י בשבת שאף ר"י לא פליג אלא בחול וכו' ע"ש דלא"ה משני שפיר אף בההיא דהקדש אם חילל או לא חילל הוצרך דש"ס לומר אלא אי אתמר הכי איתמר ולהוסיף תיבת בשבת מה שלא נזכרה בדברי ריו"ח מקודם מקשו שפיר דלימא נראין וכו' ובזה לק"מ על ריו"ח ואין צורך להגיה ולהוסיף בדבריו ועיין שם במהר"ם שיף ולה' זרע יצחק. ומ"ש עוד ה' זרע יצחק ז"ל דא"נ מצינן למימר דהיא היא כוונת רב פפא מ"ש אפריין נמטייה שכן הוא בש"מ בשם הרא"ש. אנן התו' בנדה דג"ן א' ד"ה שאף חכמים וכו' כתבו להדיא אבל בפ' הזהב גבי חומש ומעשר לא משני הכי ע"ש ואיברא ששם יישכו לזה משום שיכול ליישב בענין אחר בהג"ה מועטת ע"ש ואחד הרואה דההג"ה מועטת שכתבו אינה אלא על הא דמשני אלא אי אתמר וכו' ואפ' דחומש ומעשר שכתבו לאו דוקא וכוונתם אינה אלא להראות המקום ועיקר דקדוקם אינה אלא על המחלוקת דהקדש ודוק. והמש"ך ז"ל תי' לקושיית מהרש"א הנז"ל דאי אמרינן נראין דברי ר"א בשבת דאף ר"י לא פליג אלא בחול אתיא דלא כריו"ח בסמוך דאמרינן אלא אי אתמר וכו' ע"ש ולאחר המחי"ר אחד הרואה דעיקר קושית התו' לישני דה"ק נראין דברי ר"א לר"י בהקדש ר"י ל"פ אלא במעשר ור"ל דהשתא אין צורך לומר אי אתמר וכו' וע"י מקשה מהרש"א דלמה לא הקשו כן בההיא דמעשר ודו"ק. וחזות קשה ראיתי בדברי ה' עין יהודה ז"ל כחי' לשם שכתב בכוונת מהרש"א דלישני לעיל כי הך קושיא שהקשו דהיינו נראין דברי ר"א לר"י בהקדש וכו' ע"ש ולאחר המחי"ר הוא תמוה כמבואר לחי רואי:

ט' נראין דברי ר"ף לר"ף וכו' שאף וכו' לא שייך אלא כי איכא חד נראין אבל אי איכא נראין דברי ר"ף וכו' ונראין דברי ר"ף לא שייך תו' בפ' הזהב דנ"ד א' ד"ה מכלל דפליגי ע"ש ועיין לה' כפי אהרן ז"ל די"ג ע"ד ע"ש:

יו"ד נימוקו עמו פירוש קו דבר ישר כקו המשקולת. רש"י עירובין דנ"א א' ועיין במוסף הערוך ערך נמק:

י"א נהגו העם בר"ף בתעני' דכ"ו ושם אמרו מ"ד הלכה דרשי' לה בפרק' וכו' ומ"ד נהגו אוריי לא מורינן וכי עביד עביד ע"ש. והתו' בפ' אלו דברים דנ"ב ב' ד"ה נהגו כתבו דזה דוקא כי איכא מ"ד הלכה מקודם שפי' לכתחילה אבל כי ליכא מ"ד הלכה מקודם זו אמרינן דגם לישנא דנהגו לכתחילה נמי ע"ש. וק"ל דבכתובות ד"ג ב' פריך הש"ס ותו התם נהגו הכא לכתחילה ופי' שם התו' גופיהו דנהגו היינו דיעבד אע"ג דליכא מ"ד הלכה מקודם ולא ניח"ל התם בפירש"י ע"ש. ונראה שהתו' דפ' אלו דברים סמכו עמ"ש בפ' ע"פ דק"נ א' ד"ה ואמר שכתבו שי"ל דבלשון יחיד היה שונה אותה דברי ר"מ ע"ש ועמ"ש בר"ה דט"ו ב' ד"ה וכי נהגו שכתבו דההיא נהגו העם משמע קצת לכתחילה ע"ש ועמ"ש שם ה' יד דוד. והגאון ה' חיד"א במח"בר א"ח סי' רצ"ו כתב ע"ד התו' דפ' אלו דברים דבלא"ה לא קשה דריו"ח דסבר תמיד הלכה כסתם משנה בכל התורה משו"ה קאמר נהגו והיינו דלא מורינן אבל אנן הגם דקי"ל דהלכה כס"מ מ"מ זמנין דפסקינן דלא כס"מ וגם הכא קי"ל דאף לכתחי' דהוא דרב' בתר' עביד הכי לכתחילה וכו' ובהכי ל"ק קושית התו' דפסחים ק"ג ונדחקו לומר דבלשון יחיד וכו' דלפי האמור ניחא דגם ריו"ח נהגו כי התם דלא מורינן ולא מחינן משום דס"ל דהלכה כס"מ עכת"ד ע"ש. ולאחר המחי"ר לי ההדיוט לק"מ דכיון דריו"ח ס"ל דה' כס"מ ודאי דדרשינן לה בפרקא קאמר ואע"ג דאיהו צוה לתלמידיו שלא יעשו דבר עד שיאמר להם ה' למעשה וכדאיתא ביש נוחלין דק"ל ע"ש מ"מ בהא דאמר בכמה דוכתי ה' כס"מ ודאי דלמעשה קאמר וכבר הוכחתי כן במקום אחר וא"כ תו ליכא למימר דנהגו הפך ס"מ ולא מחינן בידייהו דכיון דה' כס"מ ומורינן הכי ודאי מאן דעביד דלא כס"מ מחינן בידייהו וכן משמע מהא דפריך בר"ה דט"ז במקום איסורא כי נהגו שבקינן להו ע"ש ואף שיש לחלק דהתם איסורא והכא ליכא איסורא מ"מ לפחות הוה מחינן בידייהו וכן משמע מהא דאמרינן התם בתענית דמ"ד נהגו אוריי לא מורינן וכי עביד עביד ולא מהדרינן ביה משמע דללשני קמאי מ"ד הלכה או מנהג דאי עביד מהדרינן נמי ומשו"ה לא ניח"ל להתו' לחלק בהכי ודוק ומ"ש התו' דר"ה הנז"ל דמשמע קצת דלכתחילה כתב הגאון הנז' שם דמשמע להו דהא דאמרינן ואמר ריו"ח אינו סיום דברי רבא אלא שהש"ס הוא דקאמר ואמריו"ח ולהכי כתבו משמע קצת שיד הדוחה נטויה לדחות דרבא פליג אריו"ח ע"ש ודבר ה' בפיהו אמת שכיוצא בזה איכא כתלמודא ואינן מדברי האמורא שקדם רק הם מדברי הש"ס ול"ק מה שהקשה עליו ה' יד דוד דאם הגי' ואמר ריו"ח בוי"ו פשיטא שהוא מדברי רבא והיא הוכחה גדולה ולא משמע קצת לבד ע"ש דלאחר המחי"ר אינו מוכרח ועמ"ש בס"ד לקמן במע' הרי"ש אות ריב"ל וכו' ע"ש כל הכתוב לחיים:

תוכן העניינים

לב שומע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה